Archive for 2013

כ"ד טבת: נשות בקעה התוועדו

ביום ראשון בהמשך ליום הילולת רבנו הזקן התוועדו נשות בקעה והאזור וציינו את התאריך המיוחד. במרכז הערב התוועד הרב סוליש ששילב בתוך דברים ניגונים חסדיים שהקפיצו את הקהל והוסיפו חן מיוחד לדבריו.

בהמשך הערב פצחו הנשים בריקודים שעל השירה מנצחת הזמרת שירן. הנשים יצאו בטוב טעם ומחכות להמשך הפעילות.

20131229_200202

image (2)

image (4)

image (12)

image (14)

image

שבת לנציגות אחות התמימים

בשבת האחרונה, שבת כ"ד טבת, התאספו כ-150 נציגות אחות התמימים מכל רחבי הארץ, לשבת מרוממת וספוגה בכוחות, כדי לצבור כוחות לעבודת השליחות.
אורח השבת הרב וייסגלס ממגדל העמק, התוועד עם הנציגות והדגיש את החשיבות העניין לקיום רצונו של הרבי ללא פשרות, ואת גודל הזכות שבדבר. מקושר הוא זה שעוסק בעניינים שלרבי אכפת מהם, כך הדגיש. גם משפיעת הארגון, הרבנית יפה קדוש התוועדה בדברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב..
בנוסף, הבנות  נהנו ממגוון סדנאות מיוחדות, מפעילויות מרתקות ומההשקעה הרבה בכל פרט.
במוצאי שבת התקיים מלוה מלכה חגיגי ב770, שם הושק המבצע השנתי של אחות התמימים, מבצע ההכנה לי' שבט.
 יישר כוח למארגנות השבת ולכל הנציגות שעוסקות במלאכת הקודש, וחדורות בשליחות היחידה לקבלת פני משיח צדקנו תכף ומיד ממש! זכותכן!
1

2

3

4

5

המבצע הענק של אחות התמימים נפתח בסערה

פרוספקט-1

פרוספקט-2

פרוספקט-3

פרוספקט-4

פרוספקט-5

פרוספקט-6

נתניה: באולמי 'הליכוד' התוועדו לכבוד האדמו"ר הזקן

עשרות מנשות העיר נתניה התאספו ובאו להתוועדות כ"ד טבת – יום ההילולא של האדמו"ר הזקן, שהתקיימה באולמי 'בית זאב' השייך לתנועת 'הליכוד' בעיר. את ההתוועדות פתח רב ביהכנ"ס 'מרכז ממ"ש' הרב יוסף יצחק טאוב בהקרנת וידאו מהרבי שליט"א מה"מ. אורח ההתוועדות הרב גיא מלכה מקרית-מלאכי ריתק את המשתתפות בסגנונו היחודי ובסיפוריו המרתקים משך שעות ארוכות. בסיום האירוע הכריז ר' אלעזר פרץ מנהל 'מטה משיח' בעיר על סדרת פעולות חדשות שיתקיימו בחודש הקרוב בעיר נתניה.

הנשים הודו בחום על קיום ההתוועדות, וביקשו את המשך הגברת הפעילות לנשות העיר, מתוך שימת דגש על הפצת בשורת הגאולה והעבודה היחדיה שנותרה בעבודת השליחות: לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש.
1

3

4

5

2

שירות לגולשות: עטרת חיה החודשי

מגזין הנשים החב"די העולמי 'עטרת חיה' הוציא לאור את המוסף החודשי לחודש טבת המכיל כתבות, ראיונות וסיפורים הנוגעים לזמן המיוחד של החודש • במגזין החודשי: כתבה מרכזית על סכנות האינטרנט, רשמים משליחות בניו דלהי, ועוד ועוד.

לצפיה במגזין און-ליין

אחרי הסופה: ועדת החינוך של הכנסת ב'בית חנה'

בעקבות סופת השלגים הקשה שפגעה בצפת לפני שבועיים, סיירה היום ועדת החינוך של הכנסת, בראשות יו"ר הועדה מר עמרם מצנע, בקמפוס של מוסדות חינוך "בית חנה" בעיר. מנהל המוסדות הרב שלמה רסקין, הציג בפני חברי הועדה את נזקי הסופה בשלה קרסו שני מבנים יבילים, וניזוקו מבנים יבילים נוספים.

חברי הועדה התרשמו במיוחד מהידיעה כי במשך זמן הסופה, המשיכו מאות תלמידות את לימודיהם בבית חנה, תוך התמודדות עם אתגרים לא פשוטים, כמו שיבושים קשים בהספקת החשמל ומצרכי יסוד, ויכלו להם.

כאן המקום לציין את אנשי ההוראה, ההדרכה והצוותים הטכניים, על הירתמותם בתנאים הבלתי אפשריים, למען חינוך בנות ישראל…

תמונה 1

תמונה 2

תמונה 3

תמונה 4

תמונה 5

IMG_3246

IMG_3247

IMG_3251

IMG_3302

אלעד: התוועדות מעצימה לכבוד כ"ד טבת

אמש מוצאי שבת נערכה באלעד התוועדות כ"ד טבת לכבוד יום הסתלקות האדמו"ר הזקן. ההתוועדות נערכה סביב שולחנות ערוכים בכל טוב מעשה ידי נשי קהילת חב"ד באלעד יישר כוחן.
הערב נפתח בניגונים מרוממים ברקע תוך כדי סעודת המצווה ובצפיה בוידאו של הרבי . עם הנשים התוועד  בהרצאה מעצימה הרב אבינועם אהרוני, וכמובן שניגנו את 4 בבות הניגון הקדוש של האדמו"ר הזקן וסיימו בשמחה אמיתי וריקודים בלווית מוסיקה חסידית סוחפת ומרוממת.
יש לציין כי אל התוועדות זו הוזמן באופן אישי האדמו"ר הזקן כאשר נציגה מקהילתנו ביקרה בציונו יום לפני ההילולא והזמינה אותו באופן אישי… אין ספק שהרגשנו שם את נוכחותו…
שי מיוחד קיבלו הנשים בערב זה תרומת הגב' רבקה איריס תחי' תמונה של האדמו"ר הזקן שבצידה הוראה מאוד מחזקת שאמר: "נשבע אני בחיי נפשי שבכל מקום שיהודי יעשה משהו במסירות נפש, אבוא אליו לעזור לו".
שנזכה תמיד לעבוד את הקב"ה מתוך מסירות נפש לשמה ונזכה לגאולה השלימה תכף ומיד ממש!!! אמן!!!
צילומים: אילנה בן ישראל
_1_~1

IMG_0373

IMG_0375

IMG_0377

IMG_0386

IMG_0389

IMG_0390

IMG_0399

IMG_0401

IMG_0402

IMG_0404

IMG_0406

IMG_0408

IMG_0410

IMG_0414

IMG_0421

Scan_Pic0042

וואי… איזה גילוי!

לצפייה במצגת לשבת פרשת שמות

מסע לנשמות בניו-דלהי, הודו • מסע זוגי

בין ניו דלהי לניו יורק

תחנת מוצא
ירושלים

יום ראשון לחוץ, שעת צהריים עצבנית, הכל רועש וגועש סביבי בעבודה. לפתע טלפון, בעלי על הקו. "יחי המלך! מה נשמע? שומעת,יש איזה משהו מעניין…"

או–או, אני חושבת מהר, משהו מעניין? לא טוב. מעניין מה הוא מבשל עכשיו… "אז מה מעניין?" אני מתעניינת בזהירות. "הציעו לי לנסוע להודו" הוא יורה ללא שיהוי.

הודו?! מה, מו, מי? החיים לצד בעלי שיחי' מלאים הפתעות אבל הודו? לשם עוד לא הגענו…

"מה אבד לך בהודו" אני מבררת בחשדנות.

"בשליחות הרבי מלך המשיח" הוא עונה. "הוצע לי לסקר את בית חב"ד דלהי בכדי לחשוף את הפרוייקט המתוכנן שם, הקמת בית חב"ד גדול ע"ש מירה שארף הי"ד, השליחה שנהרגה על קידוש השם. אבל אל תדאגי. מדובר בנסיעה קצרה ביותר. שלושה ימים וחזרתי".

טוב, עם זה קשה להתווכח אני חושבת מהר ואומרת לו: יודע מה? אנחנו נעשה דיל. אני מחפשת מתוועד ל"בית החסידי בירושלים". תגיד לו שאם שמוליק שארף בא להתוועד איתנו, אתה יכול לנסוע.

כך הוסכם, אבל הימים הבאים הביאו עימם הפתעה נוספת: עוד טלפון לעבודה, עוד תדהמה צפויה לי. בעלי שוב על הקו: "אז ככה. מבקשים שאם אני כבר נוסע, שזה יהיה לפרק זמן משמעותי יותר. לפחות שבוע. ושגם את תבואי".

עכשיו כבר נשמטת לי הלסת בתדהמה. אני??? מה לי ולהודו??? הדחף שתוקף כל צעיר ישראלי לאחר הצבא לנסוע להודו פסח עלי, ומעולם לא הגיע ועכשיו, עם שלושה ילדים, הריון מתקדם ולחץ מטורף בעבודה אני אסע להודו?

"אמממ… תשמע לא נראה לי. מה יש לי לחפש שם בכלל. מה עם הילדים. אתה מבין שאני לקראת עליית קמפיין גדול בעבודה. זה ממש בלתי אפשרי". אבל הבחור בא מוכן "תראי, חשבתי על זה. זו בהחלט לא החלטה פשוטה. כמובן, אני לא אלחץ עלייך. אבל אני מציע שתתייעצי עם המשפיעה שלך ומה שהיא תגיד, נעשה".

הוא ידע מה הוא אומר. המשפיעה היקרה שלי, תוצרת "בית חב"ד פושקאר" ענתה לטלפון מהר: "תשמעי, יש לי פה איזה עניין מוזר להתייעץ בו. יש לי תחושה סמויה שאני יודעת מה תגידי… ובכל זאת…" וגוללתי בפניה את הדברים.

תחושותי לא הטעו אותי. המשפיעה שאלה: "תיאורטית, יש לך איפה להשאיר את הילדים?" "תיאורטית כן…" מלמלתי. "אז את נוסעת!" פסקה. "בשליחות הרבי מלך המשיח! ותגידי לזלדה, שאני שלחתי אותך", צחקה, וסגרה.

המשפיעה אמרה, אז נוסעים להודו.

כמובן בהשגחה פרטית, הכל מסתדר להפליא עם הילדים והעבודה. נותר רק קטע טכני שולי אחד: המימון. שוב  כותבים לרבי מלך המשיח והתשובה שמתקבלת מפילה את שנינו: "למותר לכפול עוד פעם בקשתי לבקר במושבות אנ"ש ומוסדותנו… ויזכהו ויצליחו השי"ת להודיע פ"ש שמחה ומפורטת מכל המקומות שיבקר…" ונוסף על כך, באותו עמוד במכתב נפרד מופיע משפט נוסף "כיוון שנהג מנהג טוב להשתתף יחד בהתוועדות דשבת מברכין… ועל אחת כמה וכמה שבת מברכין חודש כסלו… הנה מוסגר פה ראשי פרקים מהמאמר אשר בדעתי לחזור בשבת קודש מברכין זה". משפט זה יחזור לתודעתנו בהמשך. המימון הושג במלואו, יוצאים לדרך.

תחנה ראשונה
מיין בזאר, ניו דלהי, הודו

בהודו, הדבר הראשון שמכה בך זה הריח. תערובת מוזרה של קטורת, אשפה, ביוב, עשן מדורות, בושם כלשהו ורקב מתמזגים יחדיו לריח כבד וסמיך, בתוך החום והלחות האיומים של דלהי.

"אתם עוד קיבלתם מזג אוויר של לוקסוס" צוחק שמוליק בסוכה של בית חב"ד, על גג המבנה המשקיף למיין בזאר. אני מגחכת. עוד מעלה אחת למעלה ואני מתאדה. "לפעמים", הוא מתאר, "יש 40 מעלות חום, אחוזי לחות בלתי נתפסים ואז בדיוק יש הפסקת חשמל. עכשיו", הוא פונה אלי, "תדמייני אשה בחודש תשיעי (לא קשה) מנסה לישון בסיטואציה הזאת, בלי מיזוג" (בלתי מתקבל על הדעת) "כך הייתה מירה".

מירה, מספרת כל פינה בבית חב"ד, הייתה עמוד התווך במקום. בשקט ובצניעות שיוותה למקום צורה של בית, חייכה לכולם, דיברה בנועם והסבירה פנים. תמונתה מתנוססת, מחייכת בקומה האמצעית ואנו, שלא הכרנו אותה, יכולים רק לשער את גודל האבידה.

שמוליק עורך לנו מסע בעקבות גלגולי בית חב"ד שהוא ואשתו הי"ד היו אמונים עליו. לא יאמן לאילו תת תנאים אפשר להסתגל בשליחות הרבי. איזו מסירות נפש נעשתה ונעשית פה בכל רגע.

עקיבא ומושקא סודרי, השליחים שמחליפים כרגע את הרב שארף מנהלים ביד רמה את בית חב"ד ושומרים על הסטנדרט הגבוה מבלי להתפשר. אבל הם לא עוצרים שם. "החלום שלי," אומר שמוליק כשהוא נעמד ליד בניין גדול מימדים, בפינה יחסית שקטה ומוצלת במיין בזאר הסואן, "לרכוש את המקום הזה, לשפץ עד היסוד ולהפוך אותו לבית חב"ד הגדול בהודו. אקרא לו בית מירה".

"וכמה זה אמור לעלות?" אנחנו מתעניינים. "לא הרבה", הוא עונה בשקט. "רק 3 מליון". "שקל???" אנחנו נדהמים. "דולר", הוא עונה.

תחנה שניה
קודלי ביץ', גוקארנה, הודו

"היית מאמינה שאפילו חצילים צריך לברור פה?" שואלת אותי נטע מרילי, השליחה. מה זאת אומרת, אני מתבלבלת, לברור חצילים? הכל פה נגוע בתולעים. כמעט כל דבר. אין ירק או פרי שאינו נגוע וצריך לבדוק הכל בהודו בגלל הסניטציה הגרועה.

תמיהה זו מצטרפת לערימת התמיהות שלנו, מרגע שהגענו לפה. בית חב"ד באמצע שום מקום בהודו. נטע ורועי מרילי לא אוהבים שקוראים למקום הזה חור. בכל זאת, הרבי שלח אותם לכאן משמע שכאן צריך אותם וכאן הם גרים. אבל עבורנו, שגרים בארץ ישראל, בירושלים, עם בית כנסת וקהילה, מקוה מסודר ומים חמים, סופר שפתוח 24 שעות במרחק 5 דקות הליכה מהבית, בשר בכשרות הכי מהודרת ומוסדות חינוך מסודרים – זה נס ופלא כיצד חיים במקום שבו אין לא מיניה ולא מקצתיה.

גשמי מונסון שפוקדים אותנו בכל 10 דקות ממחישים את מורכבות החיים פה, עת צריך לארח במרפסת בין 70 ל–100 איש לארוחת שבת או חג ופתאום הגשם שוטף. "הרבה פעמים אני מתעוררת בבוקר ומוצאת פה מטיילים ישראלים ישנים בשלווה", מספרת נטע. ורועי מספר כיצד נצלו חייו של ישראלי שהיה על סף מוות וודאי כתוצאה מצריכת סמים, ברגע האחרון כי הוא גילה אותו בדרך שלמעלה מהטבע.

סיפורים, כמו בליובאוויטש, מתגלגלים פה מתחת לשולחן אבל את עבודת הקודש אי אפשר לכמת ולתאר במילים. אולי רק כשמביטים בשקיעה המופלאה בקודלי ביץ', ומפנים מבט אחורה, לבית חב"ד, שם מתנוסס דגל משיח, אפשר לתפוס לרגע את גודל העניין. הרבי מגיע לכל מקום.

תחנה שלישית
פושקאר, הודו

"תגידי להם שאני ישן" אומר שימי לזלדה בעיניים עצומות. להם – זה לכל צמרת המשטרה הבכירה שצבאה על דלת בית חב"ד פושקר, בבוקרו של יום טוב שני שמחת תורה. עניינים של אלכוהול לא מקובלים בפושקאר בלשון המעטה, ושמחת תורה בלי לחיים בחב"ד זה תרתי דסתרי. כך נוצר מצב שדלפה הידיעה למספר עיתונאים שחיפשו פרובוקציה והמפכ"ל המקומי וצוותו הגיעו עם שחר לבית חב"ד פושקאר לברר הכצעקתה.

שימי וזלדה גולדשטיין כבר לא מתרגשים. ב–11 שנותיהם בבית חב"ד הם ראו הכל. ניסים, מופתים של הרבי, משברים, מטיילים שבאו כמעט בעל כרחם ומנוכרים ליהדותם ויצאו כשאור חדש זורח בעיניהם, הכל קרה פה. "שימי המחזיר" קוראים לו החבר'ה שמעבירים ביניהם מיילים לקראת הנסיעה להודו, ומזהירים מפניו. גם אתכם הוא "יחזיר בתשובה"!

למעשה, שימי וזלדה לא עושים כלום חוץ מלארח, להאכיל, להשקות ולאפשר לאנשים לשאול, לתהות, להרהר ולערער. הם יושבים ומדברים אל תוך הלילה והבוקר עם כל מטייל ומטיילת, נותנים מקום לתהיות ולספקות ועונים בנחת על כל שאלה. מקיימים שיעורי תניא וחסידות והופכים את המקום לנקודה יהודית חיה.

ההתקבצות הספונטאנית של מטיילים יחד נותנת תחושה של בית חם ומכיל והדיבור על חסידות ועל הרבי אינו פוסק לרגע. כאן מאמינים עד הסוף במטרה ומחדירים את זה לכל רגע נתון: באוכל, בשתיה, בתפילה, בלימוד ובריקוד.

הרגע שבו עמדו 4 חסידים ב–04:00 לפנות בוקר, בעלי ביניהם, ועשו "קולע" כל אחד בסגונונו החופשי, מעל שולחן עץ רעוע – יחרת בראשי לנצח כאחד הרגעים המרגשים, המצחיקים וההזויים שהיו במסע הזה.

תחנת ביניים
ירושלים

שבנו הביתה. הבגדים שיוצאים מהמזוודות מדיפים עדיין את הריח של הודו. הכל מושלך לכביסה. חוזרים לשגרת החיים בבית ובעבודה אך עם משימות רבות שהרבי שם באמתחתנו במסענו בהודו. כל אחד בתחום האחריות שלו, כל אחד והתמחותו. באנו כדי לעבוד, לא כדי לנפוש.

אבל לרבי יש עוד תכנית אחת לפני הסוף. בעלי מחפש ומנסה לאתר את הברכה של הרבי אותה קיבלנו טרם צאתנו. הוא מחפש שם משהו מסוים ולא מוצא. "תניח לזה", אני אומרת לו. "תמצא את זה בפעם אחרת". אבל הוא לא מוותר. לילה שלם יושב על "אוצר הרבי" ולבסוף מוצא.

בבוקר, טרוט עיניים וזורח מאושר הוא אומר לי, "מצאתי. וטוב שמצאתי".

"למה?" אני שואלת.

"כי הרבי רוצה שאבוא לכינוס השלוחים". הוא עונה. "תראי, הוא מראה לי את הסיפא של המכתב שקיבלנו טרם הנסיעה להודו. "כיוון שנהג מנהג טוב להשתתף יחד בהתוועדות דשבת מברכין . . ועל אחת כמה וכמה שבת מברכין חודש כסלו…" כתוב פה במפורש.

כשלעצמי, הפסקתי כבר להתפעל. אני יודעת שהוא ייסע. "גם את באה!" הוא מכריז. "הרבי רוצה גם אותך שם".

ושוב, אין לי מה לעשות חוץ מלדמיין את מכתב הפיטורין מגיע והילדים הנטושים ממררים בבכי. כמובן – המציאות הייתה שונה. בעבודה פרגנו, והילדים רצו בשמחה לקראת סבתא ושוב אני על מטוס. טיסה שהיא כולה התקשרות לרבי.

12 שעות בין שמיים לארץ בהן כל כולי ריכוז ברבי, בדמותו, ברצונותיו ובהוראות שנתן לנו, החסידים. מסיימת את כל התהילים, מדברת בלב עם הרבי, קוראת סיפורי מופתים. פותרת דילמות וקונפליקטים פנימיים, מתכוננת לביקור בחצרות קודשנו… פשוט טיסה אלוקית!

תחנה רביעית
770, קראון הייטס, ניו יורק, אמריקה

הלב הפועם של העולם. חסידים עוברים ושבים, באים והולכים נכנסים, יוצאים וחוזרים ל–770. התוועדות מבוקר עד בוקר כל יום, כל היום. נפגשים בחוץ או בכניסה ל'זאל' הגדול, מתחבקים, מחליפים חוויות, סוגרים עניינים, מקדמים שליחויות.

על פניו נדמה כי יש שתי קבוצות עם כינוסים שונים, אך האמת היא שיש דליפה מתמדת וערבוב בין החסידים, כזה שלא מאפשר יותר התכנסות בד' אמות. לכולם ברור דבר אחד: כולנו חיילים של הרבי. כולנו שליחים של הרבי. כולנו ביטול לרבי.

בנאום המרכזי של הכינוס ב–770 מדבר הרב שמוליק שארף על האבדן האישי שלו ועל הדחף החזק להמשיך, לא לעצור, להוסיף אור. להכין את העולם להתגלותו המיידית של מלך המשיח. מעגלי החסידים סוחפים את כולם והריקודים נמשכים עוד ועוד.

לנשים לכאורה אין מה לחפש בכינוס השלוחים, אך כמובן שעזרת הנשים הומיה כל שעות היממה ותמיד תמצא מי שתשב איתך לשיעור חסידות חטוף, לשיחה מלב אל לב או להתוועדות נשית חסידית.

בר"ח כסלו קרה דבר מדהים וחסר תקדים עבורי. קיבלתי מתנה גדולה ונפלאה: התפללתי באמת. לראשונה בחיי, מזה שנים רבות הרגשתי שהתפילה בוקעת ויוצאת ממני כשטף מים רבים. תפילה אמיתית, נוגעת, מלאה בכוונה וברצון. כל מילה ערבה בפי, כל פסוק ריגש אותי. חשתי קרבה לה' באופן שמעולם לא היה קודם.

לילה קודם, ד' אמות במחיצתו של הרבי, נפרץ סכר הדמעות והמשיך לשטוף גם ביום שלאחריו. נוכחותו של הרבי היתה כה מוחשית עבורי, ותחושת וודאות מילאה את כל ישותי. הרבי פה, בגוף גשמי. הוא פה איתי ועם כולם ורק העיניים נבצר מהן לראות. עד מתי???

תחנה אחרונה
ירושלים

שוב חוזרים הביתה, שוב פורקים מזוודות. שוב הילדים עטים על שללם ואנו נשארים עם צרור של זיכרונות וחוויות מתוקות, והרבה יומיום עמוס מטלות. אין זמן לנוח, צריך לעבוד. להרוויח את לחמנו הגשמי ולמלא את שליחותנו הרוחנית.

בכל מקום שואלים אותי – "נו, אז איך היה בניו יורק?" ולכולם אני עונה – "לא הייתי בניו יורק. הייתי אצל הרבי. והיה נפלא". אכן, אפילו את מצוות ה"שופינג" קיימתי בדוחק וכדי לצאת ידי חובה. גם "סיילים" לא היו, כאילו רצה הרבי לומר, חביבתי, את פה למטרה מסוימת וקניות אינן חלק ממנה.

מיד עם שובנו החלטנו לקיים התוועדות י"ט כסלו גדולה, לנשות "הבית החסידי" ולאנשי הקהילה בנפרד, כי כך הורה לנו הרבי, אין זמן לעצור. ממשיכים.

אני מתבוננת לאחור ורואה כי מעיר של מדינת עולם שלישי, המתיימרת להציג עצמה כ"ניו" אך גשמיותה מיושנת, שבה העולם העתיק שולט ביד רמה – קאסטות, מעמדות, פערים חברתיים בלתי נתפסים, עוני ודלות, הזנחה ולכלוך ועד לעיר במעצמה הכלכלית המובילה בעולם, נוצצת וממורקת, עשירה ומתוקתקת, ממהרת וחסרת סבלנות, מכתיבת טרנדים ואופנות לכל העולם, גם היא "ניו" אך ישנה ברוחניות, מקדשת את החומר, סוגדת לכסף, מרוממת ומשפילה לפי פרמטרים חומריים והופכת הכל למטבע עובר לסוחר – בין שני הפכים מוחלטים אלו עובר, כבריח התיכון הרבי מלך המשיח, הדבר החדש האמיתי. מביא בשורת התחייה והגאולה לעולם, שולח זרועות לכל פינה ומוצא כל יהודי שקוע היכן שלא יהיה, בחומריות מנוונת או ברוחניות ירודה.

ואת כל אלה, מניו דלהי ועד ניו יורק ועוד רחוק מזה, הוא יקבץ וישא איתו לעיר היחידה בעולם שהיא מקור הקדושה וההתחדשות – ירושלים. אנחנו כבר פה, ממתינים שכל רגע זה יקרה ועושים כל מה שאפשר בכדי לזרז את הרגע הזה כמה שניתן. שכבר יבוא.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

שבת שכולה משיח: הסטנדאפיסטית יהודית לביא תשתתף

בעקבות ההצלחה הגדולה של "שבת שכולה משיח" שנערכת מספר פעמים בשנה. 'מטה משיח' משחזרים את ההצלחה ושוב כפי שפרסמנו מארגנים שבת מיוחדת לרגל י' שבט, השבת תתקיים בשבת פרשת בא, ג' שבט, באוירה חסידית מיוחדת, אוירה של להט, אמונה וכמיהה לראות את מלכנו, במלון המפואר 'רמדה רנסנס' שבירושלים עיר הקודש.
אחת מהאורחות שממלאה את תכניית הנשים בשבת זו הינה הסטנדאפיסטית המפורסמת יהודית לביא שתעביר מופע ייחודי ומרתק לנשים.
ב'מטה משיח' מבטיחים שהשבת תהיה מלאה בתוכניות והתוועדויות מיוחדות לכל המשפחה. וכן תתקיים תוכניות והפעלות מיוחדות ונפרדות לילדים ולילדות.
כעת, מתקדמת ההרשמה במשרדי מטה משיח בקצב מוגבר, והפעם מתכוננים לשבת גדולה וגדושה הן בכמות והן באיכות יותר מתמיד.
ב'מטה משיח' עמלים בימים אלו על סגירת התכנית והזמנת המרצים האורחים הנוספים שיגיעו מרחבי תבל, בשבת צפויים להשתתף שורה ארוכה של רבנים, שלוחים ומשפיעים כפי שיתפרסם בימים הקרובים.
ההרשמה בעיצומה, מספר המקומות מוגבל! מחיר מיוחד למזדרזים להירשם!
לפרטים והרשמה: ‎03-960-7922‏‏.

הפרויקט החב"די של בנות השירות הלאומי

image

סלי משל מציגה: שלג בירושלים • גלריה אמנותית

1074441_369082843227771_119151009_o

1074441_369082846561104_1847865805_o

1074441_369082853227770_1418141953_o

1501563_369083876561001_759535931_o (1)

1501563_369083879894334_1583381946_o

1501563_369083883227667_627640230_o

1501563_369083886561000_10236393_o

1501563_369083889894333_263211437_o

1518734_369087083227347_910487651_o

1518734_369087086560680_993573014_o

1518929_369078313228224_1170748108_o

1518929_369078316561557_1296152033_o

1518929_369078319894890_833147918_o

1518929_369078323228223_701406950_o

1518929_369078326561556_1304343586_o

נתניה מתכוננת: ערב נשים לכ"ד טבת

ufiles-19-hupa_n6

המומחה: התמכרות לאינטרנט היא מחלה

אפתח ואומר שאשתי ביקשה ממני לקרוא את הכתבה על ההתמכרות (מתוך עטרת חיה) ולהתרשם. מכיוון שתחום התמחותי (חינוך מיוחד, ייעוץ חינוכי ופסיכותרפיה) הוא בעיקר עם נוער בסיכון הכולל התמכרויות למיניהן ארצה להתייחס לנקודות מספר.

ראשית: אומר ששמחתי מאוד לראות שניתנת במה מכובדת לנושא כה חשוב ועל כך יישר כח.

שנית: התמכרות (כללית לכל סוגי ההתמכרויות) על פי ה- D.S.M. מתקיימת כאשר ישנה פגיעה בשני צירים מרכזיים בחיינו: א. פגיעה בציר הזמן, ב. פגיעה בתפקוד. ושניהם נעים על רצף של שנה לפחות.

כלומר: הזמנים סביב השעון הביולוגי נפגעים כתוצאה מההתמכרות זה יכול להיות שינה, אכילה, עבודה, לימודים ועוד, כתוצאה מדחפים בלתי נשלטים בתכנים הממכרים. ופגיעה בתפקוד כתוצאה מההתמכרות באה לידי ביטוי במגוון רחב של תפקודי החיים חרדות, דיכאון, אובססיות ועוד..

התמכרות למדיה/אינטרנט כפי שעודכנה ב-D.S.M. 5 (מדריך אבחוני סטטיסטי פסיכיאטרי של הפרעות נפשיות המכונה 'התנ"ך של הפסיכיאטרים') הינה הפרעה נפשית לכל דבר ונכנסה תחת הפרעות שליטה בדחף (impulse control disorder) ככלל התמכרויות.

האבחנה להפרעה הינה על פי שלשת הקריטריונים הללו:

א. עיסוק יתר או שימוש לרעה באינטרנט אשר יתבטא באחד ההיבטים הבאים לפחות:
1. עיסוק יתר באינטרנט אשר המאובחן מדווח כי בלתי ניתן לעמוד בפניו.
2. שימוש אינטנסיבי באינטרנט אשר תופס יותר מן הזמן המתוכנן.

ב. השימוש באינטרנט מביא למצוקה קלינית או פגיעה תפקודית משמעותית בתחום התעסוקתי, החברתי או תחומים משמעותיים אחרים.

ג. השימוש המופרז באינטרנט אינו מתרחש רק בתקופות של מאניה או היפומאניה ואינו מוסבר באופן טוב יותר על ידי הפרעה מציר 1 ב- DSM.

ישנם 3 סוגי התמכרויות מרכזיים לאינטרנט:

א. התמכרות למשחקים ודומיהן: סוג התמכרות זה שכיח במיוחד וכולל מספר תתי סוגים. סוג אחד כולל הימורים ומשחקי מזל אשר מביאים בד"כ לפגיעה משפחתית וכלכלית. סוג נוסף השכיח במיוחד בקרב ילדים ובני נוער כולל שימוש יתר במשחקי תפקידים ופנטזיה באינטרנט, כאשר במרבית המקרים ייהנה המכור מהזהות החדשה (והמוצלחת יותר, בחווייתו) אשר תספק לו האנונימיות האינטרנטית.

ב. התמכרות לתכנים אינטימיים: כתוצאה מחוסר שליטה בדחפים.

ג. התמכרות להתכתבויות למיניהן: שימוש מוגזם בצ'טים, בלוגים ואימיילים מתפתחת בדרך כלל כניסיון להימנע או להימלט מקשיים חברתיים ואינטראקציות בין אישיות מכאיבות ומתסכלות או מנישואין כושלים.

חשוב מאוד לערוך אבחנה מבדלת בין התמכרות על רקע חברתי (ג) לבין התמכרות על רקע דחפים אינטימיים (ב).

ראשית על מנת לתת מענה הולם להתמכרות. אך בעיקר על מנת להבין את סוג ההתמכרות ואת המשמעות הקלינית העומדת מאחרי התמכרות זו.

בהתמכרות על רקע חברתי נמצא את האלמנטים החברתיים המובהקים: הימנעות חברתית, דחייה חברתית, תקשורת בין אישית לקויה ועוד.

בהתמכרות על רקע דחפים אינטימיים נמצא אלמנטים אימפולסיביים (תוקפנות וכד'), דימוי עצמי נמוך, (תחושת כישלון עצמי, חוסר אמון בעצמי וכד'), תחושת תסכול קשה ועוד.

הטיפול בהתמכרות:

בדומה להתמכרויות אחרות, אחד הקשיים בטיפול בהתמכרות לאינטרנט הוא הכחשת הבעיה- רבים מהמכורים תולים את השימוש באינטרנט בצרכים ממשיים ("זה לענייני עבודה") ומשתמשים במנגנון ההגנה 'רציונליזציה' ( בטענה: "זו בסה"כ מכונה"). זאת, למרות עדויות חד משמעיות לכך שהשימוש האינטנסיבי באינטרנט פוגע בתפקוד ובמערכות יחסים משמעותיות.

הטיפול אשר נמצא אפקטיבי ביותר להפרעות שליטה בדחף הוא הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (C.B.T) ובהתאם, טכניקה זו יעילה לטיפול בהתמכרות לאינטרנט.

הטיפול מתמקד הן בהתנהגויות הקשורות בשימוש באינטרנט והן בכאלו שאינן קשורות בו באופן ישיר. במסגרת העבודה עם התנהגויות הנוגעות לשימוש, נרכשת היכולת לזיהוי טריגרים לשימוש המוגזם ורכישת שליטה טובה יותר בהרגלי השימוש במחשב. במקביל, נעשית עבודה על פיתוח תחומי עניין חלופיים, שיפור מיומנויות חברתיות ויכולת פתרון בעיות וכן הלאה.

בנוסף: ישנה גישה טיפולית פסיכודינמית הנשענת על משנתו של וויניקוט והתייחסותו ל- "אובייקט המעבר".

"אובייקט מעבר" הינו:

חפץ בעל משמעות מיוחדת לתינוק (לרוב רך – בובה, שמיכה, חיתול).
חפץ פיזי הקיים במציאות החיצונית ובעל משמעות סובייקטיבית לתינוק.
תחליף חלקי לדמות האם המקל את הפרידה.
מספק אשליית ביטחון ומסייע בהתמודד עם מציאות קשה ובדידות.
מסייע ביצירת היכול להיות לבד.
הפניית רגשות שונים (כעס, שנאה ואהבה) כלפי התינוק.

על פי גישה זו המכור מחפש בהתמכרות בניסיונותיו למצוא מחדש את האובייקט האימהי האבוד באמצעות סיפוק פיזי ישיר.

התמכרויות דומות לתופעות מעבר משום שהן מייצגות את האם, אך עדיין לא מזוהות כאם.

בניגוד לאובייקטים של מעבר, התמכרות לא שוככת באופן טבעי משום היותן תגובה רגרסיבית לחסך, ומאמץ להשיב מערכת יחסים מוקדמת עם האם טרם החסך.

כתוצאה מכך, ישנה פגיעה בתהליכי ההבשלה והתמכרויות מתקבעות.

מטרת הטיפול הינה:

למצוא תחליף לחסך באובייקט המעבר בדמותם של יחסי אובייקט (אם ילד) לחיים.

כלומר: לחבר את המכור לדמות משמעותית (חבר, מורה, מדריך, משפיע וכו') אשר תהווה קרקע קיום יציבה ובטוחה עבור המכור שקרקע הקיום נשמטה 'תחת רגליו' (אנו לא מתעסקים בחיפוש אשמים אלא ביצירת משמעות מחודשת לחייו של המכור).

שוב שמחתי לקרוא על שלל ההיבטים מזוויות שונות ומגוונות מעיניהן של נשים רבגוניות תודה רבה ובהצלחה.

מישאל

דבש מלכות במצגת • פרשת וארא

לצפייה במצגת לפרשת וארא

חשיפה: המבצע השנתי של אחו"ת יוצא לדרך

אירוע מרגש במדרשת פנימיות

לעצור את ההתמכרות • כתבה מקיפה

מתחת לפני השטח מתחוללת בשנים האחרונות מלחמת-עולם בין נשמותיהן הטהורות של ילדינו – לבין פיתויי האינטרנט, על מסך המחשב או בסמארטפון. ההורים לא תמיד מודעים לעומק הבעייה, מעדיפים לטמון את הראש בחול, והילדים מוצאים את עצמם בחזית, לבדם • בכתבה שלפניכן הבאנו את הקולות מהחזית – קולה של המשפיעה שקוראת להורים להכיר בניסיון ולהתמודד מולו; קולה של בת שנתפסה ברשת והצליחה להחלץ לאחר נזקים קשים; קולה של אמא שמזהירה מפני הרס התא המשפחתי, וקולו של המטפל שמסביר את שורש הבעייה, ודרכי הטיפול הנכונים

מאת: עפרה בדוסה, עטרת חיה

 

כל כך הרבה נכתב על המקום של הקידמה ועל האפשרות שלנו להשתמש בה, לקדושה, בתהליך הבאת הגאולה. כחסידים קיבלנו את הכלים הפנימיים לראות כל דבר כחלק מהתכנית האלוקית, וזה נפלא, אבל בתוך התכנית המושלמת הזו יש לנו עדיין הרבה עבודה. הרבי אמר שעבודת הבירורים כבר הסתיימה ונותרה לנו רק עבודת הניסיונות. אבל נראה שגם בתוך עבודת הניסיונות יש לנו די הרבה עבודה… העבודה אמנם נעשה בקליפת נוגה אבל מכיוון שהעולם שלנו היום רץ קדימה וסוחף, צריך מאוד להיזהר שלא ליפול לשלושת הקליפות הטמאות בלי שנשים לב… כי המדרון לשם נהיה חלקלק כל יום יותר.

עולם התקשורת והאינטרנט פתח בפנינו אפשרויות אינספור. אי אפשר כבר לזכור איך היינו בלעדיו. יש בו כל כך הרבה יתרונות ואפשרויות שקשה להתעלם מהן אבל כן חשוב להעלות נושא זה כדי להבהיר ובעיקר להיזהר.

אפשר להיתלות במחקרים מדעיים שהוכיחו שהשימוש באינטרנט מביא להצטמקותם של חלקים במח האחראים על דיבור, זיכרון, שליטה מוטורית, חושים ורגש. לקחת את זה בחשבון אחרי כמה שעות של גלישה ברשת??? ולא מדובר במחקרים הנ"ל רק על המכורים קשים. מחקרים אלו מראים שהמח של המשתמש באינטרנט מגיב כמו מוחות של אלו המכורים לסמים ואלכוהול. כל צלצול חדש שמגיע במחשב או בסמרטפון גורם לשחרור של חומר בגוף שנקרא דופאמין שגורם להטענה של אנרגיה בגוף שגורמת לדחף הכפייתי בתוכנו. מדאיג קצת, לא?!

ואפשר להיתלות באינספור סיפורים ששוטפים בימים אלו אותנו, גם בעולמנו הכביכול מוגן. כל כך הרבה מקרים שהרבה מהם לא ראויים לפירסום. המראים איך החיבור למחשב, לאייפון ובעיקר דרכם לאינטרנט הביאו להשחתה והישחקות מאוד רצינית של דברים יקרים בתוכנו ומסביבנו.

אז בואי נפתח פתח אל תוך עולם ההרגלים והנוחות שלנו, כדי להכניס עוד קצת קדושה אל תוכנו. כי פעמים רבות כדי להתחבר יותר חזק למעלה צריך להתנתק ממשהו פה למטה. התוועדות חסידית על הפייסבוק, סייפבוק ומה שביניהם. תקשיבו לקולות האלו שהבאתי לכן, תנו להם להיכנס פנימה…

קולה של משפיעה

הגב' יפה קדוש

לכבד, אך לנזוף; לאהוב, ולהוכיח

"חשוב להבין, ברמה העקרונית, שכשיש סחף או גל אי אפשר להתכחש אליו, הוא קיים. עודף הקידמה היא מציאות ששוטפת את כולנו. ידוע שזהו חלק מתהליך אלוקי של פתיחת מעיינות החכמה שקורה כבר 400 שנה. תהליך שיטתי שמטרתו התכוונות של כל העולם לקראת הגאולה. וכך ברגע שמשיח יתגלה, בלחיצת כפתור אחת יידע על כך כל העולם. אבל תוך כדי התהליך הזה יש גם גילויים של תוהו. אלו הם גם כן גילויים עוצמתיים אבל בלתי מבוקרים ששוברים את הכלים של מי שמשתמש בהם. זהו המקום שבו ה'סטרא אחרא' רעבה ולוקחת את החלקים שלה.

אבל צריך לזכור של'סטרא אחרא' אין קיום משלה, היא מוצצת את חיותה מהיהודי. זה המקום בו אנו נקראים לסדר, לגלות אחריות ולהקטין את היניקה שלה.

"אנחנו צריכים דרך ארץ יוצאת מגדר הרגיל כשאנחנו מתחילים לבקר את הדור הצעיר שלנו. לי אין שום מושג מה היה יוצא ממני אם הייתי מתבגרת עכשיו. בתקופה שבה אני גדלתי כדי לעבור עבירה היית צריכה להתאמץ מאוד. לדוגמא כדי לראות סרט, היה צורך לתפוס 'טרמפ' אל מחוץ לכפר חב"ד ומשם להגיע באוטובוס לבית הקולנוע, לעמוד בתור, לקנות כרטיס וכו'. היום את יכולה להסתובב אל הקיר לפני השינה ולראות סרט בפלאפון שלך, או בזמן שאת יושבת עם ספר קודש פתוח בזמן הלימוד, בלי שאף אחד מודע ומבין מה את עושה. הניסיון שהם עוברים הוא גדול מאוד.

"כדי להתמודד עם הניסיון, צריך קודם כל להפנים שהוא קיים. בפועל זה אומר לא לפחד לדבר ולפתוח את הנושא עם הבנות, גם בבית וגם בכיתה. וכשמזהים אצל בחורה מקום שצריך ורוצה עזרה לבוא אליה מתוך כבוד לניסיון אותו היא עוברת. אני ראיתי מתוך ניסיון עם בנות שבאו אליי לעזרה שחשוב מצד אחד לעודד ולחזק ומצד השני להגביל. אך גם ההגבלה צריכה להיות מתוך מקום של חסד. בלשון הרבי הריי"צ: 'תוכחה מגולה במשבצות אהבה'. כלומר, להיות איתה במקום הקושי שלה, לכבד אותה בנפילות שלה ולחזק אותה בכל דבר. זו כל תורת החינוך על רגל אחת, להיות נושאת הפכים: מצד אחד לרדת אליה ולהרים אותה, לכבד ולנזוף, לאהוב ולהוכיח. רק אם יש את שתי התנועות האלו הדברים יתקבלו ויובילו את הנערה למקום טוב יותר.

"אחת הבעיות היום היא שיש אלמנט של לחץ חברתי מאוד חזק על הבנות. אני יודעת שיש הרבה כיתות, לדוגמא, שמחוברות ביניהן ב'ווטס–אפ'. וכך נוצר מצב שאם מישהי לא מחוברת לאינטרנט דרך הפלפון שלה, היא לא מעודכנת בהרבה פעילויות של הכיתה. זה נותן תחושה של חוסר שייכות ולבחורה מתבגרת זה בלתי נסבל. במצבים כאלו הפתרון הוא לאו דווקא לקנות לה סמרטפון אבל כן לדאוג שהבעיה תיפתר ושאותה בחורה לא תהיה מנותקת משאר הכיתה. הדבר הגרוע ביותר הוא להשאיר אותה לבד, כקדושה מעונה.

"חשוב לומר שהיום בעית ה'סמרטפונים' היא לא רק אצל הנוער. הרבה מבוגרים משתמשים עם המכשירים האלו, וברגע שזה כך – אין שום כוח בעולם שיעצור את הצעירים מלהשתמש בהם. צריך להבין שהנוער לא טיפש, ברגע שהוא רואה שהמבוגרים לא עומדים בניסיון הזה, הדבר הופך להיות פרוץ גם אצלם, והרבה יותר. כאשר אמא מתרצת את השימוש שלה ב'סמרטפון' עם אינטרנט פתוח בכך שהיא חייבת אותו, גם הילדה שלה תמצא את הסיבה למה היא חייבת את זה גם לעצמה. אי אפשר לדרוש מהילדים שלנו את מה שאנחנו לא דורשים מעצמנו. הדבר שהכי מקומם את הנוער זה כשאומרים לו שהוא עדיין לא גדול מידי, וכשיהיה גדול גם הוא יוכל להשתמש. וברגע שהילדים חשופים למכשירים האלו הרבה יותר קשר לשמור עליהם מפני השפעות.

"מניסיוני ראיתי שיש לכל הנופלים והמתמכרים לאינטרנט מאפיין משותף. אני אישית התמודדתי עם חמישה מקרים ספיציפיים של התמכרות מן הסוג הזה וכל אותן בנות באו ממקום של מצוקה וכאב שלא קיבל מענה רגשי הולם. בנות כאלו הן טרף קל לעולם האינטרנטי כי שם הן מקבלות את תשומת הלב שהן כביכול מחפשות. מה שחשוב להראות להן הוא שהמענה הרגשי שהן מקבלות שם הוא לא אמיתי, שזה לא באמת מה שהן צריכות. ושהנפילות והאכזבות שם הן קשות מאוד. כזה הוא העולם הוירטואלי, עולם שיש בו הרבה מן השקר. אפשר לכתוב בו בצורה בוטה ואתה לא רואה את השני נעלב".

קולה של גולשת לשעבר.
מושקא (השם המלא שמור במערכת):

לא להתבייש לפנות לעזרה מקצועית

"אני חושבת שאחד הדברים הבעייתים בכל הנושא של האינטרנט כמו גם החשיפה לסרטים הוא, שנוצרת תחושה פנימית שגם בחיים הכל הולך מהר וקל כמו במחשב. והחיים הם ממש לא כאלו, הם הרבה יותר מורכבים. זה מביא למצב שבו את מתרחקת מהחיים ולא יודעת איך להתמודד איתם. ומי כמוני מכירה ומבינה את המצב הזה. הרי הייתי שבויה בתוך העולם האינטרנטי תקופות ארוכות. תלויה ושבויה בתוך מערכות יחסים לא בריאות ובתוך מערכת שמכריחה אותי כל הזמן להגיב, לשתף, להיות חלק, כאילו שבלי זה אין לי מהות ומשמעות. חשוב לי להעביר את הסיפור שלי אליכן, בתקווה שהוא יועיל ויעזור לבנות שנמצאות איפה שהייתי או חלילה בדרך לשם….

 בתור נערה עברו עליי כמה שנים מאוד קשות בגלל שהייתי מקושרת לאינטרנט. בתקופה הזו הרגשתי בדידות פנימית מאוד גדולה והאינטרנט עזר לי לברוח מהתחושה הזו. בבוקר נראיתי כמו הנערה הכי חסידית ומעורבת. הדרכתי במדרשה וב'בת מלך', ריכזתי קייטנות, השפעתי על בנות, ובלילה הייתי שקועה במ"ט שערי טומאה. השעות האלו ששהיתי באינטרנט הביאו אותי להרבה דברים לא טובים: ליצירת קשרים לא נכונים עם בנים ובנות, לחוסר שינה כרוני ולהתרחקות מכל דבר שהוא בקדושה. הייתי חצויה בין שני עולמות ואף אחד לא ידע מכך, האמת היא שגם לי לקח זמן להבין איפה אני מונחת וכמה עמוק נפלתי.

"בכל התקופה הזו באמת שניסיתי לא להיות מכורה, תמיד זה היה מתחיל מ'רק חמש דקות… רק בשביל לבדוק הודעות' וכל פעם מחדש הצצתי ונפגעתי, נסחפתי. לאט לאט הבנתי שיש לי בעיה כי מצד אחד לא הצלחתי להתנתק ולהשתחרר ומצד שני היו לי למחרת המון משימות חיוביות וקדושות שהייתי צריכה בשבילן כוחות וערנות. קשה לתאר כמה אנרגיה הייתי צריכה להשקיע בשביל להסתיר את המקומות בהם 'טיילתי' במהלך הלילה. זה ממש פגע לי בבריאות.

"הדבר שהכי מסוכן בכל הנושא הזה של האינטרנט הוא שאף אחד לא באמת מכיר אותך שם. ובגלל זה את יכולה לעשות שם כל דבר, אין שום גבולות בריאים ששומרים עלייך. לאט לאט ראיתי שהנטייה הזו לא הולכת ונרגעת אלא רק מחמירה ושאני חייבת באיזה שהוא אופן לעצור אותה. תחילה ניסיתי לחסום  כתובות של מייל שדרכן הושפעתי לא באופן חיובי, החלפתי סיסמא, החלטתי לא להיכנס לאתרים מסוימים, החלפתי מכשיר. אבל שום דבר לא עזר. בשלב הזה זו כבר לא הייתה רק גמילה מהאינטרנט עצמו אלא מכמויות בלתי הגיוניות של אנשים שכבר הייתי איתם בקשר פעיל. אותם אנשים המשיכו לשלוח לי הודעות וזה הפך ממש למטרד. אני זוכרת איך בתקופה הזו בכל התוועדות, יום הולדת או תאריך חסידי, כל ההחלטות הטובות שהייתי לוקחת היו קשורות בזה. שאצליח להתנתק מההמתכרות הזו ולחזור לחיים נורמליים.

"אפשר להגיד שיש פרופיל מסוים למי שמתמכר לאינטרנט, שיש איזה שהוא חוסר רגשי–נפשי שהוא זה שמוביל להתמכרות. אבל האמת היא שהיום המצב הוא שכולם מכורים. העולם של האינטרנט כל כך מלא בחוויות לחושים שאנשים פשוט מתרגלים לתחושה הזו ושוכחים שיש משהו אחר, יותר פשוט, תמים, אמיתי וממלא. אני זוכרת שבתקופה שהייתי מכורה, אנשים לא הבינו מה קרה למבט שלי, איך הגיעו אליו כל כך הרבה עזות וחספוס. וזה הכל היה משם, כי האינטרנט הוא כמו פח זבל שמוביל להרבה דברים שממש מטמאים. וגם אם בהתחלה השימוש הוא יחסית תמים, מאוד קל להגיע למקומות האלה.

אחרי תקופה מסוימת שניסיתי להשתלט על העניין הזה לבד הבנתי שאני לא מצליחה לצאת  מהבוץ אליו נכנסתי. ב"ה שהיו לי האומץ והתבונה לפנות למישהו מבחוץ. הגעתי קודם כל לרב פנחס רובינשטיין מנווה דניאל. הוא לא רב חב"די אבל מאוד עזר לי בתחילת הדרך. הוא ביקש ממני לשבת ולכתוב רשימה של כל הנזקים שהאינטרנט עשה לי. ישבתי שם שעתיים ולא הפסקתי לכתוב. על כל האנשים הלא טובים שהייתי איתם בקשר, על הבריאות שלי שהתרופפה, על החברות שאיבדתי, על הפרוייקטים שלא הצלחתי לעשות, על המשפחה שהתרחקתי ממנה. פתאום ראיתי כמה דברים איבדתי ובעיקר איך איבדתי את עצמי.

הוא התחיל לעבוד איתי בעיקר על שיפור התדמית שלי. אם אני מתבוננת בכל התהליך של ההתמכרות שלי אפשר להגיד שהגעתי לכל זה מתוך מקום של דימוי עצמי נמוך. לא שנראיתי כמישהי עם כזו בעיה, אבל בפנימיות שלי הדברים לא היו שלמים. הבעיה היא שהאינטרנט מייצר קשרים שרק גורמים לך להרגיש עוד יותר לא טוב עם עצמך. הקשר הבא שהיה מאוד משמעותי עבורי היה עם עפר דישון, יועץ חינוכי מכפר חב"ד שמאוד עזר וחיזק אותי. הוא בעיקר הקשיב ונתן לי הרגשה שאני לא לבד. הוא איש חינוך מאוד גדול.

בתקופה הזו הייתי כבר בגיל של שידוכים. אבל בגלל הכתם שהיה לי בחברה, הרגשתי שגם אם אשתנה כלום לא יעזור לי כי אף בחור חב"די טוב לא ירצה אותי. ובאמת היה לי מאוד קשה למצוא הצעות טובות בתוך חב"ד. מסיבה זו התחלתי להיפגש עם בחורים לא מאנ"ש. נפגשתי עם בחור דתי, בלי זקן וכמעט שסגרנו את השידוך. אך היו לי הרבה ספיקות בעניין כי ידעתי שאני רוצה בית חב"די.

התקשרתי אל רב שהכיר אותי וידע קצת על מה שעברתי. כששמע את ההתלבטות שלי הוא אמר לי: 'תראי, עם בחור חב"די אין לך סיכוי להתחתן, אבל אולי עוד חמש שנים ישכחו את כל מה שעשית ותוכלי לפתוח דף חדש'. אחרי שניתקתי את השיחה המילים שלו המשיכו להדהד בתוכי ויצרו אצלי תחושה חדשה של ודאות 'אתה תראה, אני כן אתחתן עם חב"דניק ולא עוד חמש שנים'.

אחרי יומיים אבא שלי בא עם הצעת השידוך של בעלי. אמרתי לו שזה החב"דניק האחרון שאני מוכנה לנסות אחרי כל מי שהציעו לי. למזלי בעלי פגש אותי פעם אחת בלי לברר עליי דבר. אחרי הפעם הזו הוא בירר ונודע לו הרבה ממה שעברתי. בפגישה השנייה הוא סיפר לי כל מה שידע ואני במשך שעתיים סיפרתי לו על חיי ואיך הגעתי למה שהגעתי. אחרי שהוא הקשיב בהבנה, הוא אמר שרואים שהגעתי למקום של הרבה קליפות אבל בפנימיותי אני לא שייכת לשם, אני של הקדושה ושהוא יעזור לי להתרומם משם.

"בתקופה שאחרי החתונה היה לי לא פשוט, כל השגרה הביתית היומיומית הייתה עבורי מאוד משעממת. ללכת לעבוד, לחזור הביתה, לבשל ולהעביר ערבים שקטים ביחד. זה היה מעבר כל כך חד, מהחיים ההזויים בעלי הקצב המטורף שחייתי בהם –אל בית חסידי פשוט ובסיסי. היו ימים שהתגעגעתי לפחד שהרגשתי בימים שהייתי גולשת שעות בלילה באינטרנט. לקח לי לפחות שנה להתרגל ולהתחיל ליהנות מהחיים האמיתיים. היום ב"ה, אני כבר אמא לילדים וחיה חיי משפחה מאוד מאושרים וטהורים. משמשת כשליחה של הרבי ומשתדלת לסייע לכל מי שנפל ברשת המסוכנת הזו.

"בזמן האחרון אני רואה שכל הנושא של האינטרנט וה'סמרטפונים' חדר למשפחות החסידיות ביותר שיש. השימוש לרוב הוא גם לדברים חיוביים כמו לשליחות ולקשר עם משפחה רחוקה. אבל גם במקרים האלה זה לא פשוט, אפשר לראות איך ככל שהתקשורת הזו מתפתחת כך התקשורת הבינאישית נפגעת. היום כשהמשפחה שלי מתכנסת יחד, מה שפעם היה מפגש אינטימי וממלא היום הופך להיות משהו אחר לגמרי. מספיק שאחותי וגיסתי מקבלות הודעה ב'וואטס–אפ' והן כבר לא איתי. כך נוצר מצב שהרבה יותר אפשרי ליצור קשר עמוק של שיחה עם מי שאין לה את ה'סמרטפון'. כי איך אפשר לשוחח לעומק עם מישהי שכל חמש דקות מסתכלת לראות אם היא קיבלה הודעה. ב"ה שנשארה לנו השבת שם אפשר להתמלא מתחושות של קשרים אמיתיים.

"היה חשוב לי לספר גם את הסוף השמח של הסיפור, בעיקר כדי שבנות שעוברות את מה שאני עברתי לא יתייאשו ויחשבו שהן אף פעם לא תמצאנה חתן חסידי אלא יידעו שכדאי ושווה להן להשתקם ולעלות בקדושה. אני ראיתי איך שברגע שבאתי בלב טהור ואמיתי ורציתי באמת שהחיים שלי ישתנו, הקב"ה שלח לי עזרה. אבל הייתי צריכה להשתנות באמת. גם חשוב לי לומר לבנות הנמצאות בתוך מעגל ההתמכרות הזה שאי אפשר להיגמל לבד, צריך עזרה מקצועית. מהניסיון שלי זה עדיף מאשר לפנות להורים כי לפעמים מרוב שהם לוקחים את הבשורה באופן קשה הם מטפלים בעניין בצורה היסטרית וקיצונית שרק מחריפה את המצב…

"הדבר שעליו אני הכי מצטערת מכל התקופה הזו הם כל המראות שראיתי והדברים ששמעתי, הם לא "נמחקים" מתוכי גם אחרי התשובה. הם צרובים בפנים. וזה משהו שמאוד כואב כי לפעמים ברגעים הכי קדושים בחיים הם יכולים לצוץ בחזרה".

קולה של אם
הגב' חלי בר:

הסמארטפון הורס לנו את המשפחה

"אני חושבת שהבעיה העיקרית היא שהפכנו את האינטרנט למשהו שאנחנו לא יכולים בלעדיו. דיברתי לא מזמן עם חברה שלי שיש לה אינטרנט בפלפון ובין היתר היא מחוברת לכל מיני קבוצות משפחתיות ב'ווטס–אפ'. שאלתי אותה אם היא לא מרגישה שזה מפריע לה שהיא מקבלת הודעות בזמן שהילדים בבית. היא ענתה שהיא מאוד משתדלת שזה לא יפריע. זו היתה תשובה שמבחינתי הראתה שהדבר כן מפריע, אחרת למה צריך להשתדל?…

רוב היום אנו לא נמצאות עם הילדים שלנו, אז למה גם בזמן הזה צריך להכניס עוד משהו שמפריע לשקט ולקשר הבריא שלנו איתם? גם ככה יש לנו כאימהות כל כך הרבה מטלות בבית, לבשל, לסדר, לכבס וכו' למה צריך להכניס עוד תחום שיתפוס לנו את הזמן היקר הזה.

כל הזמן אנחנו לוקחות החלטות טובות ונלחמות לעמוד בהחלטה הטובה של היומולדת לפני שנתיים, בשביל מה להוסיף על זה עוד ניסיונות? וגם אם יש לנו בזכות זה קשר נחמד עם משפחה רחוקה, זה לא שווה את זה. לי יש מכשיר סלולרי מאוד פשוט שלא מחובר לאינטרנט וגם איתו אני רואה שברגע שאני לא סוגרת את הצילצול הילדים ערים לכל שיחה או הודעה שמגיעה וישר מחפשים את ה'פלאפון'. כל הציפצופים האלה מסיחים את הדעת ואנו המפסידות העיקריות. מפסידות את הקשר העמוק עם הילדים שלנו.

"כשבונים בית, בניין עדי עד, אחד הדברים החשובים ביותר הוא לבנות קשרים נכונים אחד עם השני. היום יש מצב שלאנשים יש קודם כל קשר עם ה'אייפון' שלהם ורק לאחר מכן האחד עם השני. וכך כל הזמן אחד מראה לשני איזה חידושים והודעות הוא קיבל במכשיר שלו. לאט לאט בלי ששמים לב גם הקשרים בתוך הבית הופכים להיות כמו האינטרנט, שטחיים ומהירים. והתהליך הזה משכיח מאתנו את האמת, שהעבודה הפנימית שלנו עם עצמנו היא איטית וסיזיפית. הרי הקב"ה כל הזמן מזמן לנו ניסיונות שעוצרים אותנו מכל כיוון. אם זה הילדים, הזוגיות, העבודה ועוד. האינטרנט נותן תחושה הפוכה, שהכל זורם וזמין. ואז כשיש משהו שלא הולך בקלות בחיים הדבר שהכי קל לעשות זה לברוח לשם, כי שם יותר קל. אבל בתהליך הזה יש פיספוס מאוד רציני של כל עבודת ה' שלנו כיהודים ובעיקר כחסידים.

"המטרה שלנו כנשים היא לשמור על בתינו, הרבה פעמים אני שומעת נשים שאומרות שהן יודעות להתמודד עם הניסיון הזה ואצלן זה לא הופך למשהו ממכר או מפריע. אבל אולי בעלך או הילד שלך לא יידעו להתמודד עם הניסיון הזה, אולי הם לא יידעו איך לעצור? ואז יש להם גישה לכל הזבל הכי נמוך שיש בעולם הזה. למה להכניס את זה הביתה??? יש גם נשים שמכניסות את האינטרנט בעילה שהילדים שלהן עדיין קטנים אבל צריך להבין שהבנייה והעיצוב של הבית שלנו הוא מהיסודות, מההתחלה. וכשיש הרגל שנכנס, מאוד קשה אחר כך להוציא אותו, להתנתק. תמיד יהיו תירוצים חדשים למה אי אפשר בלי זה.

"בדיוק שמעתי סיפור על אח של חברה שלי ממשפחה מאוד חסידית שקיבל הודעה דרך ה'ווטס–אפ'. וממש בטעות הוא שלח אותה לכל המשפחה שמחוברת לרשת. כשחברה שלי קיבלה את ההודעה היא מאוד התפלאה מכיוון שזו הייתה הודעה שלא היה מתאים לשלוח אותה. היא שאלה אותו לפשר העניין והוא אמר לה שזה נשלח בטעות. מה שצריך להבין הוא, שכמו שבטעות זה נשלח כך גם הילדים של אותה חברה היו יכולים להיחשף בטעות לתכנים הללו. זו הבעיה, שהגבולות הפכו למאוד מטושטשים וקשה מאוד היום לשמור ולהגן עלינו ועל ילדנו.

"אני פועלת בכפר עם הנערות במסגרת 'אחות התמימים' ועושה שם פעילות רבה. אותה אני מצליחה לעשות בלי 'אייפון' וכמעט בלי אינטרנט. יכול להיות שהשימוש בהם היה מיקל עליי אבל אני מרגישה שאני לא רוצה את הדרך הקלה הזו ושלא תמיד המטרה מקדשת את האמצעים, גם כשמדובר בשליחות. כי במצבים כאלו לאט לאט נפרצים עוד ועוד סייגים ובסוף נוצר מצב שגם דברים שהם לא בסדר הופכים לבסדר. ועם השנים אנחנו הופכים למחוספסים ומרוקנים מקדושה. צריך מאוד להיזהר מהתהליך הזה. לדוגמא, לפני כמה שנים שליחת הודעת טקסט לגבר, נחשבה בעיניי לדבר לא צנוע ומביך. אבל היום זה כבר הפך להרגל לגיטימי".

קולו של מטפל
הרב עפר דישון:

לבנות מחדש מערכת רגשית בריאה

"כשאנחנו שומעים על שימוש מופרז באינטרנט ההתייחסות העיקרית היא לביטול הזמן או ההתמכרות שפוגעת בתפקוד היומיומי כמו גם ההיחשפות לתכנים שעלולים להשחית את הנפש. אני רוצה להראות עוד כיוון חשוב, את המשמעות החברתית והרגשית של מה שקורה בעיקר ברשתות החברתיות באינטרנט. כל הרשתות האלו, כמו ה'פייסבוק', הפורומים, חדרי ה'צ'אט', ה'ווטס אפ' ואפילו הודעות הטקסט גורמים ליצירת קשרים מאוד חיצוניים. התקשורת שם היא מתומצתת ושטחית. בסיום של שיחה אינטרנטית אין הרגשה של מלאות, אלא ריקנות. והדבר היחיד שיפיג את הריקנות הזו היא עוד שיחה אינטרנטית. ה'לופ' הזה, שלא נגמר, הוא זה שיוצר בסוף את ההתמכרות.

"נראה, במבט חיצוני, שכשאנחנו באים לסייע למישהו שנשאב אל תוך העולם הזה אנחנו בעמדת נחיתות. לכאורה, יש לנו הרבה פחות מה להציע מאשר מה שהוא מקבל שם. לאינטרנט יש את כל היתרונות הנוגעים לחדשנות. הוא משחק על החושים, מחליף תמונות, מסכים, מעלה גרפיקות שלעולם הרגיל אין כלים להתחרות איתם. שם גם יש שכר מיידי, תשובות לכל השאלות, הוא נגיש, מהיר, סוחף. ומי שזקוק לפידבק המיידי הזה, מתוך מקום של חוסר פנימי, מתחזק.

צריך להבין שהתהליך הנפשי שלנו, גם החיובי, עובד על חיזוקים חיוביים וככל שמקבלים חיזוקים מהירים יותר לשם אנחנו נימשך. יש תרגיל שבוצע בשיעורי פסיכולוגיה: בכל פעם שהמרצה התקרב לדלת היציאה, הסטודנטים הקשיבו לו והנהנו בראשם, וכשהוא התרחק מהדלת התלמידים לא שיתפו פעולה. מהר מאוד החל המרצה לעמוד באופן קבוע ליד דלת היציאה, למרות שטבעי יותר לעמוד במרכז הכיתה. וכל זאת בגלל ששם הוא קיבל מהתלמידים חיזוקים חיוביים. אפשר להבין מזה שגם אם אתה בכיוון הפוך ולא נכון אבל מקבל מאותו המקום חיזוקים – הדבר ישאב אותך.

"אבל יש משהו שלנו יש ולאינטרנט אף פעם לא יהיה וזו המציאות האמיתית. במפגשים חברתיים, פנים אל פנים, אפשר לספק חוויות ממלאות וחזקות שהאינטרנט אף פעם לא יצליח. זה המפתח לחלץ אנשים ממעגל ההתמכרות. איך אפשר להשוות קשר דרך מכשיר לשיחה פנים בפנים. יש בה כל כך הרבה דברים שמתווספים: עוצמת הטון, תנועות הגוף, מעבר של אנרגיה. המילים הן רק אחוז קטן ממה שעובר. באופן כללי חוויות של מציאות אמיתית עובדות על כל החושים שלנו, ומשם אנחנו מקבלים את הכוח. כשנערה נפגשת עם חברה ומשוחחת איתה שיחה מלב אל לב מרגישים אחרי זה שובע.

"כשמגיעים אליי מטופל או מטופלת שנפגעו כתוצאה מהשימוש באינטרנט, אני מנסה להתבונן איפה החוסן הרגשי שלהם פגוע. היכולת שלנו להתמודד עם ניסיונות נובעת מחוסן זה, וכשהוא פגוע האינטרנט ממלא אותו וזה מה שתופס וממכר, לכן קשה להתנתק. במצב כזה, כדי להיגמל צריך טיפול רגשי או תחלופה שתמלא ותבנה את אותו מקום פגוע באופן הנכון. אני מאוד לא ממליץ על השיטה של 'זבּנג וגמרנו'. אמנם יש מצבים שגם שיטה זו עובדת אבל זה לא מומלץ מלכתחילה. כי באופן הזה יש סיכוי שמי שמכור לא יצליח לבנות את עצמו וזה רק יכול לשבור.

הנכון ביותר הוא להתחיל טיפול מקצועי שיעזור לבנייה של מערכת רגשית בריאה וכך לאט לאט הצורך באינטרנט ירד. אי אפשר להתחמק מלעבוד על המקום בנפש שגרם להתמכרות. להחרים את הפלפון או המחשב, או לאסור ללכת לחברים – רק יוצר שבר. ומי שהיה כמה שנים בתוך העולם של קשרים אינטרנטיים, צריך ממש ללמוד איך ליצור קשרים באופן נכון, איך לפעול בתוך עולם של קשרים אישיים. אני חושב שאנשי חינוך והורים בכל הקהילות, צריכים להתעורר ולהמציא לנוער תחליף נכון למה שהם מקבלים ברשתות האלו.

"הנער, כמו גם האדם המבוגר, שנמצא עמוק בתוך העולם הקיברנטי, למעשה חי שם את חייו. ככל שהוא יותר חי בתוך המרחב זה, הוא פחות ופחות נמצא איתנו, במציאות הרגילה. הוא כביכול הולך ונעלם מהמציאות בה אנו חיים. יש המכנים את המרחב הזה כ'מציאות מדומה', אולם הרגשות המתעוררים והסכנות שם מוחשיים לחלוטין, והתייחסות שלנו אל המצב הזה כדמיון, עלול לפגום ביכולת שלנו לעזור לאותו אדם. חלק מהדרך לחלץ את אותו מכור, אם כן, תהיה למשוך אותו לאט לאט אל העולם והמציאות הרגילה. להביא אותו לידי התגלות בעולם הזה. לסייע לו לבטא את עצמו ו"להופיע" במקומות ששם אנו רוצים לראות אותו מונח.

"אפילו האתרים הפנים חב"דים שנראים כביכול כשרים מוסיפים לבעיה הזו. בעבר כשמשהו קרה או התחדש בקהילה היית יודע זאת בבית הכנסת, היום העידכונים הם דרך המחשב. נוער שרוצה לראות את עצמו ב'קעמפים', וגם באלו החסידיים ביותר, נכנס לאתרים האלו. זה מרגיל לצרוך אינטרנט ונותן תחושה שרק אם אתה שם אתה מעודכן. יש היום המון לחץ חברתי בתחום הזה ובסוף נבנית התחושה שהחיות מגיעה משם. יש ילדות כבר מגיל יסודי שמחפשות לראות את הבחורים רוקדים בשמחת בית השואבה אצל הרבי ובודקות איפה נמצא האח של החברה שלהן וכו'. כל הסיטואציות האלו מתחילות את העירבוב שאחר כך מביא לקשרים לא נכונים. הרי ידוע שככל שאתה עושה לעצמך סייגים כך אתה מתרחק מהעבירה, ואת הסייג צריך לעשות לא בקצה המצוק אלא מטר לפני. לכן כל כך חשוב לא להרגיל לשימוש לגיטימי באינטרנט.

"סכנה נוספת שאנו פחות מודעים אליה, היא מה שמכונה 'בריונות ברשת'. בעבר, ילד שהיה עובר התעללות חברתית בבית הספר, לפחות ידע שכאשר הוא מגיע הביתה, יש לו פסק זמן לנשום עד למחרת. היום, ישנם מצבים שההתעללות ממשיכה ב'פייסבוק' וכדומה לאורך כל שעות היממה. אין לאן לברוח, וממשיכים להציק ולהשפיל, לעיני עשרות ומאות משתתפים אחרים, ולעתים בעידודם. המצב הזה נוראי, וכבר היו מקרים בארץ ישראל ובעולם שהביאו נערים ונערות לשים קץ לחייהם. על אף שמצב קיצוני כזה לא מוכר אצלנו, כבר פנו אליי להתייעץ לגבי מקרי התעללות ברשת. הדבר מצוי, ברמה כזו או אחרת, גם אצלנו, ובדרך כלל למבוגרים אין מושג מה קורה שם, במרחבים הסגורים לעינינו. יש מקום לשוחח עם הילדים, להסביר להם על הסכנות כדי שיידעו להתמודד ולהימנע מהן. כמו כן גם לתת להם כתובת ומענה לפנייה, במידה ואינם רוצים לשתף את ההורים או את המוסדות.

"דבר חשוב שיכול למנוע ולהגן על ילדנו הוא באופן כללי להגביל את השימוש במסכים, בעיקר בבית. זה כולל סרטים ומשחקי מחשב. יותר חשוב להרגיל את הילדים לשחק במשחקי קופסא ובמשחקי חברה, דבר שכל כך מפתח את היכולות החברתיות של הילד. מלמד אותו לדחות סיפוקים ועוד הרבה. ככל שיהיה לילד נעים לחיות בעולם, הוא פחות יצטרך לחפש הרפתקאות במקומות אחרים."

האם רק נשים רגישות?

מאת: אודליה מימון

השבוע שמעתי את זה שוב. את המשפט שגברים אומרים וחושבים אודות הנשים שלהם. כן, כך מסתבר שגברים רבים חושבים על הנשים שלהם בדיוק אותו דבר.

 

אמנם וודאי שלא מדובר על כולם, וברור שכל זוג פועל אחרת וכל אישה ואיש הם שונים, אבל בכל זאת, את המשפט הזה שמעתי לא מעט. ובכן מהו המשפט שחוזר על עצמו מפי גברים רבים?

 

*****

 

ישנם הבדלים רבים בין נשים וגברים, אך ישנו הבדל אחד שדורש לעיתים עבודה זוגית ולימוד מיוחד.

 

"כל הנשים רגישות אבל אשתי… היא ב-א-מ-ת יותר מדי רגישה!! הרבה יותר מכולן!"

 

כך שמעתי מגברים רבים. ובכל פעם שאני שומעת את המשפט הזה אני מחייכת וחושבת על כמה שאנחנו דומים ודומות. (לפעמים אני חושבת שאני צריכה להקליט רק את המשפט הזה ולעשות ממנו קלטת משעשעת).

 

אמירה זו בסך הכל מבטאת את התחושה האישית של האדם המדבר. הרי איננו יודעים באמת מי רגישה יותר או פחות, וזה גם לא באמת משנה. אלא שהאיש המדבר באותו רגע חש שאשתו רגישה או אולי פגיעה ביותר, וזה ככל הנראה קשה לו.

 

מעבר לכך נדמה כי העובדה שגברים רבים חושבים כך, מעידה כי ככל הנראה העם הנשי באמת רגיש יותר. אבל זה לא תמיד ולא מול כולם. הרגישות מתבטאת פעמים רבות בייחוד אל מול הבעל.

 

לא פעם שמעתי נשואות טריות שאומרות: "אף פעם לא ידעתי עד כמה אני פגיעה!" או "לא חשבתי שאני מסוגלת לבכות כל כך הרבה…". יש משהו מיוחד בקשר הנישואין. אנחנו נעשים תלויים זה בזה וקשורים זה לזה. נשים חוות את עצמן לא פעם על פי הבעל שלהן. כך שאם הבעל אמר מילה לא במקום זה עלול לפגוע ולהתעצם הרבה יותר מכל פגיעה אחרת. דווקא מכיוון שאנו כל כך זקוקים האחד לשני, (ובייחוד בשנים הראשונות שהאמון הדדי עדיין בשלבי בנייה), כל פגיעה משפיעה עלינו בחוזקה.

 

אז מה עושים עם הרגישות הזו?

 

ראשית כל כדאי להבין את זה. נשים רגישות ופגיעות יותר. אמנם לא כולן, אבל בהחלט הרבה מהן ובייחוד, כפי שאמרנו, מבן הזוג. אין סיבה להיבהל מזה או לחשוש. פשוט להבין שאנחנו שונים ושונות, וכך גם הצרכים הרגשיים שלנו. כבר הזכרתי פעם, כי נמצא בתצלומי מוח שאצל נשים ישנו חלק אחד במוח שגדול פי שניים מאותו חלק במוחו של הגבר. איזה חלק?

 

ניחשתם נכון. החלק שאחראי על הצד הרגשי והתקשורתי. זה לא שגברים אינם רגשיים, אלא שאצלם הוא מתבטא אחרת, ולעיתים גם מפותח באופן שונה. לכן קורה לעיתים בתוך המערכת הזוגית, שהגבר לא מבין ממה אשתו נפגעה בכלל. "מה פוגע במה שעשיתי?", הוא שואל בתמימות. ולאחר מכן יש כאלו שמוסיפים "אין מה לעשות, אשתי פשוט רגישה מדי..".

 

זה לא מתוך חוסר אכפתיות, ולא מתוך אדישות חלילה, כיוון שלגברים יש סגנון וסף רגישות שונה משל הנשים (שוב באופן כללי ולא גורף), לא תמיד הם מצליחים להבין.

 

ובכל זאת, מוכרחים למצוא את הדרך לגשר, למצוא מה כן יש לעשות! אישה פגועה או איש פגוע, זקוקים עוד יותר לחמימות, להבנה ולקרבה של בן הזוג. העובדה שאת/ה לא מבינ/ה, או שנדמה לך שהיא פשוט "רגישה מדי" לא באמת פותרת את הבעיה.

 

אז מה כן?

 

ראשית חשוב להתאמץ ולנסות להבין. לא לפתור את עצמנו באמירה של "היא יותר מדי רגישה…", או "אני לא מבין". תנסה. או תנסי. נוסף לכך תמיד יש מקום להתנצל. גם אם אינך מבין בדיוק על מה המהומה, עצם זה שהיא נפגעה- זה כבר סיבה לבקש סליחה ולומר: "לא התכוונתי לפגוע בך".

 

ומילה גם לנשים. גם כשאת נפגעת תנסי לתת לו מקום. תסבירי. אל תסגרי וזהו. חשוב להפנים כי הפגיעה או חוסר הרגישות שחווית לא באה מתוך מקום שלא אוהב או לא אכפת, אלא מתוך הרגלים, סגנון, יכולת וגם מודעת אחרת. תתני צ'אנס. שבן זוגך ירגיש שעם כל הקושי את גם רגישה כלפיו.

 

ולסיכום חשוב שנדע כי הרגישות הזו, הינה משהו שנבנה ומשתנה. ככל שהביטחון הזוגי גדל, בהתאם לכך גם מופחתת חווית הפגיעות. יש יותר אמון ויותר יכולת "לעבור הלאה", להכיל ולקחת בקלות. זוגות מספרים, כי יש משפטים שיכלו לגרום לבכי בשנים הראשונות, אך בהמשך, מתוך האמון הדדי שנבנה, הם גורמים דווקא לצחוק משותף…

 

הרבה הצלחה, קרבה ואמון גדול ורחב!

 

 

אודליה מימון (MA), טיפול זוגי ואישי והנחיית קבוצות, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים".otsarpnimi@gmail.com

 

 

באתי לגני הלבן

002

004

005

006

014

גללי למעלה