הבטתי בים.
נותנת לגלים לשתוף את כל המחשבות…
לנקות את כל המועקות, הכעסים, האכזבות, כל השלילי….

הרגשתי בעולם אחר.
לא ראיתי יותר חוף,  אנשים,  ואפילו את השמים לא ראיתי..

מנותקת מכל מה שקורה סביבי.

רק הים ואני.

ואז זה הגיע… הידיעה הברורה שהציפה אותי מעל לכל קשיי היום יום, מעל לכל המסכים שמסתירים …
הרגשתי אותו קרוב קרוב. כמעט נושם בעורפי.

ופתאום נעלמו כל סימני השאלה והקושיות.
וזה היה ברור.
כל מה שלמדתי, כל מה שידעתי, פתאום גם הרגשתי…
סימן קריאה גדול.

ולפעמים, כשבחיי השיגרה הרגילים, אין את ההרגשה הברורה , ושוב מעיזים להציץ סימני השאלה,
מנזה להזכר בחווית אותו רגע…

בסימן הקריאה.

הלוואי שיהפכו כל סימני השאלה לסימן קריאה אחד ומאוחד..