• בין הזמנים חסידי בהחלט

    הגדלה

    היה זה באחד משלהי קייצא, אי שם באתר נופש צפוני. יצאנו עם קייטני הקעמפ, לשיט בסירות קיאקים ששולב במסלול צעידה לאורך הנחל. מנהג ישראל כידוע, תורה הוא. ובבין הזמנים – כמו בבין הזמנים – היה האתר מלא בנופשים חרדיים מכל גווני הקשת השחורה-לבנה • באדיבות מגזין דרך המלך • לקריאה

    היה זה באחד משלהי קייצא, אי שם באתר נופש צפוני. יצאנו עם קייטני הקעמפ, לשיט בסירות קיאקים ששולב במסלול צעידה לאורך הנחל.

    מנהג ישראל כידוע, תורה הוא. ובבין הזמנים – כמו בבין הזמנים – היה האתר מלא בנופשים חרדיים מכל גווני הקשת השחורה-לבנה.

    'בני תורה' מישיבות ליטאיות ניצלו את הפגישה עם החבדצקערס [החב"דניקים], להנאה נוספת והחלו לנסות להקניט בשאלות הקבועות.

    בכלל, מרתק לראות שלכל סוג של 'מבצעים' יש את אותן שאלות קבועות. השואלים והשאלות מתחלפות, אבל המנגינה, הנימה והמטרה – נותרות ללא שינוי. אם ברחוב התל-אביבי השאלות הבנאליות והטחונות תהיינה 'למה אתם לא הולכים לצבא', 'ואם הייתי מגיע לכפר חב"ד להציע לכם לאכול את האוכל שאני אוכל' או 'תלכו לעבוד!', הרי שהפגישות עם הליטאים היו: "איך אתם מניחים תפילין ברחוב?", "למה אתה לא ישנים בסוכה" ועוד אי-אלו שאלות, בהן השואל לא ממתין לתשובה.

    מרתק היה לראות את תגובתם הטבעית של הילדים החסידים, שענו בדיוק כמו שעונה חסיד שיוצא מהסדן. במקום להתייחס לשאלות – הם ענו בשאלה משלהם: "איפה הציציות שלכם?!"…

    אתם יודעים, קיץ, וחם, וחופש, ובדרך, וממילא הולכים עם מכנסיים קצרים, וליד הנחל. אז הם הלכו בלי הציציות.

    אבל הילדים החסידיים – שיודעים שילד חסידי ישן עם ציצית, הילדים החסידיים שיוצאים מהבריכה ומתלבשים ורק אז מברכים ואוכלים, ילדים חסידיים שגם בטיול אוהלים בשטח, מצטיידים מראש עם 'נעגל וואסער' פרטי לכל אחד – לא הבינו איך מישהו שקורא לעצמו 'בן תורה', הולך באמצע היום בלי ציצית, ועוד מעז לשאול בחוצפה שאלות על יראת השמיים שלהם?!

    אחד המדריכים (סליחה, המפקדים!) היסה את הילדים בשלווה: "חיילים, מה אתם רוצים מהם? עכשיו חופש!" הילדים התפרצו בצחוק, והנערים ש'קיבלו תשובה', המשיכו בדרכם.

    בהמשך נפתח דיון בין החיילים והמפקדים על הדברים ה(לא) קטנים, שעושים את ההבדל הגדול. גם אנחנו בקיץ – אבל יראת השמיים, התפילה החסידית, השינון והלימודים רק מתעצמים ומתחדדים. למה? כי זה קעמפ, זה בין הזמנים, זה קיץ. ואצל חסידים קיץ וחסידי הן מילים נרדפות.

    *

    בין הזמנים שלפנינו הוא הזמן להראות, לעצמנו, לקב"ה, לילדים שלנו, מהם הערכים החשובים לנו באמת.

    החופש, הוא ההמחשה ל'דירה בתחתונים'. הזמן בו אנחנו מתגלים, מרגישים בבית, משוחררים. הזמן בו אנחנו מחדדים – בעיקר לעצמנו – מהם הערכים שלנו. מה המצב שאצלנו בפשיטות ומה בהתחדשות. על מה אנחנו לא מוכנים לוותר, מה עקרוני אצלנו, מהם סדרי העדיפות שלנו.

    שתהיה לכם חופשת קיץ, מהנה, חסידית, משפחתית ומאחדת. ובעיקר – קיץ חסידי!


    התפרסם במגזין דרך המלך,

    להצטרפות למשפחת המנויים של דרך המלך:

    058-7090770

    m.derechh@gmail.com

    224

    תגיות: ,

    2 תגובות

    1. יחי המלך המשיח
      י״ח באב ה׳תשע״ז (10/08/2017) בשעה 14:57

      וואו איזה יפה

    2. משיח נאו…
      ט״ז באב ה׳תשע״ז (08/08/2017) בשעה 14:27

      מהמם!!!
      שנזכה כולנו!!!

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה