מחפשת תוהה

מבולבלת טועה

מקומות בודדים בלבד (16 – נכון למועד פרסום הידיעה) נותרו בסמינר השנתי של שלוחות הרבי באירופה שייערך בעוד שבוע ימים בבודפסט, בירת הונגריה. תוכנית הסמינר, גדושה בהרצאות מרתקות וחוויות מושקעות, והיא הוכנה בקפידה על-ידי ארגון 'חנה' – הפורום לנשים יהודיות באירופה שתחת איגוד הארגונים היהודיים באירופה בראשות הרב מנחם מרגולין.

לפני כשבועיים חשפנו את התכנייה המפורטת, הכוללת שורה של סדנאות והרצאות בנושאים שונים הקשורים לניהול בית של שליחות, הגשמה עצמית, דיונים באתגרים העומדים בפני השליחות באירופה, קטעי הומור, סיורים בבודפשט ולימוד משותף.

היום נודע, כי השפית הפופולרית מישראל, מירי זורגר, תנצח על הארוחות במהלך ימי הסמינר. בנוסף, תעביר השפית סדנא ייחודית ומקצועית לשלוחות המשתתפות.

תחושה מרוממת

בסמינר, שיעמוד בסימן 'זוהרת כספיר', צפויים להשתתף הרב מנחם מענדל גלוכובסקי סגן מזכיר בית דין רבני חב"ד באה"ק. הרב שמחה הכהן יועץ ומומחה בנושא זוגיות ושלום בית ומחבר ספרים בנושא, ד"ר גילה גבריאלוב, מומחית בינלאומית לריפוי באמצעות אבני החושן והשליחה גב' שרה אזדאבא פסיכוטרפיטית ומאמנת אישית בשיטת ה-NLP ועוד.

"מידי שנה יוצאות השלוחות מהשבתון בתחושה נפלאה ומרוממת", אומרת גב' חני מרגולין מנהלת 'חנה'. "התגובות המדהימות שאנחנו מקבלות, נותנות לנו את הכח להמשיך מידי שנה, להשתפר ולחשוב על כל פרט גשמי או רוחני לטובת השליחות".

הנהלת הארגון מונה מספר שלוחות מאירופה ביניהן הגב' בת שבע אוברלנדר, שליחת הרבי להונגריה, הגב' שטערנא גרוזמן שליחת הרבי בוינה, הגב' רבקה חזן שליחת הרבי למילאנו והגב' לאה נמדר שליחת הרבי לשוודיה.‏ועל ארגון הפרוייקטים השונים מופקדת הגב' יעל זמיר.

מגזין הנשים החב"די העולמי 'עטרת חיה' הוציא לאור את המוסף החודשי לחודש טבת המכיל כתבות, ראיונות וסיפורים הנוגעים לזמן המיוחד של החודש • במגזין החודשי: סיפורה של שליחות במקסיקו, הזמרת לאה דרור, ועוד ועוד.

לצפיה במגזין און-ליין

מקורבות, נשים דתיות לאומיות, תושבות העיר רעננה נרתמו להגיע לערב התרמה של האירגון "שפרה ופועה" המנוהל בעיר על ידי השליחה גב' סימה שדמי.

בערב הופיעה הזמרת המפורסמת דין דין אביב, ומופעים שונים מבית ספר הדתי לאומי "חורב" שבעיר.

מה שמפליא לראות את האחדות הנשית מכל קצוות החברה הישראלית מתכנסות בערב אחד שמשרת עזרה הומניטרית לאישה יולדת.

צילום ויח"צ אודליה ש

"אתם חב"דניקים?"

"אתם חב"דניקים?" שתי מילים קפצו לנגד עיניי בתיבה הפרטית שלי בפייסבוק. שתי מלים שהספיקו לי לפתוח צוהר לעולם ומלואו אצל מישהי שמעולם לא הכרתי, לא פגשתי ולא היה סיכוי שאפגוש אלמלא הפייסבוק.

פוסט אישי שהעליתי גרם לבחורה מתוקה ורגישה, עם נפש חסידית, וחיפוש עצמי לתקשר איתי באמצעות הודעות אלקטרוניות ללא שום תיווך פיזי. החלפנו מילים, דעות, רשמים ורעיונות ומהר מאוד הבנו שיש פה חיבור אמיתי. לפני סיום "זרקה" לי אנקדוטה חברתי הוירטואלית, שמישהי פעם הציעה לה דולר של הרבי, למשמורת עד לשידוך המיוחל.

אחרי שהתעשתי מההלם שאחז בי – בכל זאת, חתיכת אנקדוטה! – ערכתי בירור מהיר וגיליתי שבעלת הדולר היא חברה משותפת גם לי. מייד חיברתי קצוות והודעתי לה שאני באופן אישי מתכוונת להביא לה את הדולר של הרבי. הדבר נסך בשלושתנו התרגשות רבה ועוד באותו שבוע נסע הדולר של הרבי מירושלים לתל אביב והופקד בידיה של החברה הוירטואלית שהתבררה כאמיתית לגמרי וחמודה אפילו יותר במציאות. הפגישה בינינו הולידה קשר מיוחד, כתיבה לרבי והתקשרות שנולדה בעולם וירטואלי והפכה מוחשית לחלוטין.

מכאן הדברים התגלגלו הלאה בהשגחה פרטית מדהימה, ואז נחתה בתודעתי ההבנה כי הרבי מתגלה בכל פינה – גם במקומות הוירטואליים ומגיע לעוד ועוד אנשים שרוצים להתחבר אליו. אילולי אותם כלים שלא היו קיימים לפני עשור, הפצת המעיינות באופנים כאלו – לא הייתה קיימת כלל.

כמובן שיש לעמוד על טיבו של העולם הויראטואלי ולהבין אותו ואת תכונותיו המיוחדות בכדי לעשות בו שימוש נכון. ישנם מימדים משותפים בין העולם הפיזי לבין הוירטואלי כמו – הרצון לקשר, למידע ולחיבור אנושי וישנן תכונות ייחודיות ההופכות עולם זה ליצור חדש ושונה ממה שהכרנו. מטאפורית, העולם הוירטואלי הוא כמו ים- גועש סוער ומסוכן אך יחד עם זאת צופן בחובו ידע אינסופי, מידע חשוב, גישור וביטול פערי זמן, מקום, תרבות ושפה ובעיקר – זמין ומהיר לכל אחד.

בדומה לכלי מדיה מסורתיים – עיתון, רדיו וטלוויזיה, גם כאן עומד בפנינו כלי רב עוצמה לחיוב ולשלילה שבשימוש נכון בו הוא כלי אדיר להפצת המעיינות חוצה ובשימוש לא נכון – הופך לכלי הרסני ומסוכן. כמו כל דבר, רק יותר מהיר, נגיש וזמין.

"ומלאה הארץ דעה את ה'  כמים לים מכסים"

בעידן שלנו, העידן הווירטואלי והדיגיטאלי שינויים חלים במהירות האור. פיתוחים טכנולוגיים מתקדמים חדשים לבקרים ונחשפים עוד ועוד אפשרויות וכלים למידע וידע, תקשורת וחיבור. מה שפעם היה נשמע דמיוני לחלוטין ובלתי אפשרי הוא היום דבר בסיסי. מכשירי סלולרי שהם למעשה מחשבים קטנים לכל דבר קולטים ופולטים מידע אינסופי בכמות מהירה ואם בדורות קודמים הבעיה היתה להשיג את המידע ולהיחשף אליו כיום הבעיה היא הפוכה: להתמודד עם עודף המידע, למנן לווסת ולקטלג אותו, לאחסן אותו ולעיתים רבות – להתגונן מפניו. לא כל מידע שמגיע אלינו אנחנו מעוניינים לקלוט אותו.

מהפסוק "בשנת ששת מאות שנה… נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמיים נפתחו" (בראשית ז', י"א) לומד הזוהר, כי באלף השישי לבריאת העולם יתגלו בעולם חכמות נסתרות של התורה ושל העולם, שבאמצעות התגלותן מתתקן העולם לקראת כניסתו אל האלף השביעי, אל ימות המשיח. אין ספק שכמות הידע והמידע העומדת בקצות אצבעותינו ממש – היא פעולה גאולתית לחלוטין. מהיכולת לברר טלפונים ושעות פתיחה של בנק ועד לידיעה כיצד לבנות פצצה או לפרק ולהרכיב אקדח. זהו עולם שלם של ידע, שהיה נסתר מעיננו ולא היתה לנו שום גישה אליו אלמלא "בקיעת מעיינות החכמה" ועושר הידע והמידע הפרוש לפנינו בעולם הוירטואלי.

ידע הוא כוח – אמר מי שאמר ואכן – ככל שהנגישות לידע גדולה יותר ולא מרוכזת בידי קבוצת השפעה מצומצמת, הכוח מתפזר בין פרטים רבים יותר, האמת עולה וצפה גם אם משתדלים להסתירה ומנגנוני עריצות נאבקים על חייהם מול מידע חופשי שזורם ממכשירי הסלולר, הטאבלט והמחשבים בחיבור עוצמתי אך בלתי נראה, לכל אדם בכל מקום. די לראות את ההפיכות בעולם הערבי שנתמכות בעיקר באמצעי מדיה חדשים וגורמות להיררכיות ישנות לקרוס תחת עצמן בגלל חופש העברת המידע וזמינותו. בעיניים של גאולה ניתן לראות בכך חלק מתהליך שבו עמים מסוכסכים זה בזה בגלל האפשרויות החדשות שנפתחות בפניהם והכל כהכנה לביאת משיח צדקנו.

יודעת לשחות?

כמו בכל דבר, שאלת המינון היא קריטית. לא רק בצריכה של מדיה דיגיטלית אלא בכל דבר: באכילה, בשתייה, בעבודה ובמנוחה – הכל צריך להיות מדוד ובהתאם לצורך. אמנם, במדיה הדיגיטאלית יש פיתוי גדול, כיוון שהיא זמינה בכל עת, מהבהבת, מצפצפת ומזמזת תחת ידנו, קוראת לנו לשקוע בה ו"מפתה" אותנו להישאב לעולם מקביל. אך כחסידים עלינו לזכור תמיד את ההשלכות ואת התוצאה הרצויה. מה המטרה ומה הדרך. לכן, לדוגמא ה'וואטצאפ' – אפליקציית השיח המצליחה והשיתופית יכולה להיות כלי מחבר ומאחד, מאחה קשרים ומלכד משפחות, בייחוד משפחות שלוחים שהמפגש הפיזי בין כולם הוא נדיר עד בלתי קיים –  בהזדמנות אחת, וכלי מפריד ומרחיק ומהווה חיץ בהזדמנות אחרת, עת בעל ואישה, או שני חברים, יושבים סמוך זה לזה ובוהים כל אחד במכשיר הסלולארי שלו, מבלי להחליף מילה.

מדהים, אך לא מפתיע כי הרבי הכין אותנו גם לתקופה הזו בה המידע יהיה כוח גדול כל כך ונצטרך להתמודד גם איתו והכלים שהוא נותן לנו הם נצחיים. התורה אגב, נתנה את התרופה הרבה לפני המכה, אלו שאינם יכולים להתנתק מהמכשירים חייבים לעשות זאת לפחות יום אחד בשבוע – בשבת. וראה זה פלא – הכל נרגע ושוקט ושום צלצול זמזום או התראה לא מסיחים את הדעת. מי שאינו מסוגל לשים את הגבולות גם בתוך היומיום – מוטב שיזיר עצמו באופן כללי מהעולם הדיגיטלי, כיוון שהסחף מיידי ומהיר. ולמי שעיתותיו בידיו ולא הוא בידי עיתותיו – וידע למנן ולהשתמש בעולם הידע והמידע הוירטואלי בחוכמה – הרי שבידיו כלי רב עוצמה להפצת המעיינות חוצה.

מדובר כאמור בים של מידע וידע – שעשוי להיות מסוכן ולכן – אם לא יודעים לשחות בו, לא נכנסים אליו.

ניווט זהיר בין עולמות, יכולת מינון ושליטה על המידע, אחיזה בהבנת העולם הדיגיטלי והוירטואלי ובעיקר – רבי שמאיר כמו זרקור הם הכרחיים לשימוש בכלי הזה וביתרונות האדירים שיש בו. בלעדי זה, סכנה גדולה להכנס פנימה. אפשר בקלות להסחף ולטבוע. רק בגליון הקודם עסקנו בתופעה הקשה של התמכרות לרשתות ושיח וירטואלי שיכול להגיע למקומות מסוכנים מאוד. העולם הוירטואלי, ממש כמו ים אמיתי אינו מיועד למי שאינו שחיין מיומן במצולותיו. לילדים ובני נוער מדובר בסכנה אמיתית ומוחשית. אין להם את הכלים לקלוט מידע ולסווגו ובטח שלא לווסת ולמנן את השימוש והצריכה בו. לכן באופן גורף ומוחלט – שימוש בכלים וירטואליים לילדים ובני נוער – הוא אסור ומסוכן. ישנם מקרים בודדים ומובהקים בלבד בהם ניתן להשתמש בעולם הוירטואלי ובצינורות המידע שבו ככלי חיובי ומועיל ללמידה אך זאת בפיקוח הורי וחינוכי צמוד, הדוק וקפדני.

ביקשתי סימן – קיבלתי בפייסבוק

יחד עם זאת, כפי שהרבי שולח את חסידיו למקומות חשוכים, מסוכנים רחוקים ונידחים בכדי להאיר שם ולהפיץ את אור הגאולה כך גם בעולם הוירטואלי. צריך לזכור כל העת כי מדובר בכלי בלבד – ואופן השימוש בו יכתיב את התוצאה. והתוצאות – לא פחות ממדהימות בכל קנה מידה.

כאשר ניתן לכתוב לרבי באגרות קודש ולקבל מענה מיידי, להנגיש זאת לאחרים, לשתף בקבצים ולשלוח לינקים הרי שמדובר ב"מבצעים" בדיגיטל שאינם נופלים בערכם ממבצעים בעולם הפיזי ואולי אף עולים עליהם. יהודים שאין להם כל גישה פיזית לבית חב"ד, או לשלוחים אך נכספים לקבל ולשאוב מתורת הרבי ומאור החסידות נחשפים לכך דווקא בעולם הוירטואלי, דרך עמודי פייסבוק של בתי חב"ד ושלוחים למיניהם, אתרי אינטרנט המפיצים את אור הגאולה (כמו למשל האתר 'אור אין סוף') סרטוני יוטיוב – שבהם אפשר לצפות בווידאו של הרבי וקבוצות 'וואטצאפ' המעבירות ביניהן רעיונות חסידיים לפרשת השבוע, הודעה לרפו"ש או התגייסות לתרומה וחסד. גם מידע פרקטי מועבר בכלים אלו ולעיתים הוא חשוב עד כדי קריטי.

דוגמא קטנה אחת היא הודעה שהעלה דף פייסבוק של אחד מבתי חב"ד בהודו על מטיילת נעדרת. היא לא יצרה קשר עם הבית זמן רב והוריה חששו לשלומה מאוד. כך עלתה ההודעה ותוך כשעה נחשף המידע למאות אלפי עיניים. המידע מצא את דרכו, בעזרת שליחי הרבי בעולם הדיגיטלי לדף פיסבוק של בית חב"ד אחר בהודו ושם, למרבה השמחה נמצאה הנערה בריאה ושלימה. מיד נוצר קשר בין שני הבתי חב"ד ותוך פחות משעתיים עלתה הודעה חדשה בדף המקורי המעדכן כי הודות לרבי ושלוחיו נמצאה הנערה בריאה ושלמה לרווחת כולם ובייחוד – הוריה. אין ספק שלולי הכלי הטכנולוגי הזה, הרבה כסף, טורח זמן ובעיקר – סבל נפשי היו נצרכים על מנת לעשות את הבירור הפשוט אך חיוני זה. ישנם מקרים בהם זה נוגע בחיי אדם ממש אך אין צורך להרחיק לכת. לפעמים מדובר בדרך של הרבי להעביר מסר אישי לאדם כלשהו, בכלים ובדרכים שלו.

כך קרה שבמוצאי שבת אחד, שבורה מדילמה שליוותה אותי זמן רב והעיקה על חיי העליתי את רחשי ליבי, על קובץ וורד דווקא, וביקשתי מהקב"ה סימן כלשהו שיאותת לי על המשך הדרך. הייאוש היה גדול. והנה, באותם רגעים ממש בעמוד הפייסבוק של מדרשת "אור חיה" מועלה סיפור חסידי למלווה מלכה, וצץ לנגד עיני. אני פותחת את הקישור ולסתי נשמטת מרוב תדהמה. הסיפור אמנם מתייחס לד"ר ויקטור פראנקל ולמסר שהרבי שולח לו בעזרת שליחה – "המשך בדרכך בנחישות גמורה ואל תתייאש כי אתה תצליח" – אך אני מרגישה בכל עצב ונים בגופי שהמסר מכוון אליי, ודווקא אליי, ובדיוק ברגע הזה. ביקשתי סימן – וקיבלתי אותו. הרבי אותת לי דרך סיפור חסידי שאל לי להתייאש. עלי להמשיך ואצליח. באמירה פשוטה וכה מדוייקת הרבי חיזק ועודד אותי, נסך בי כח ועוצמה והקים אותי חזרה לחיות ושמחה. הרגע הזה כל כך הימם אותי שהדפסתי מיד את הדף, הדגשתי את המשפט ותליתי אותו לנגד עיניי במקום בולט. כמובן שבהשגחה פרטית הכל הסתדר למעליותא כפי שנאמר במסר של הרבי אך הכלי שהעביר לי את החיזוק והכוח הזה, את המסר האישי והפרטי בתוך רעש דיגיטלי בלתי פוסק היווה מבחינתי הוכחה ברורה לכך שהרבי נמצא גם בעולם הדיגיטלי וגם שם הוא מגיע לכל מי שצריך ובאופנים שהוא מסוגל לקלוט.

דרושים שלוחים מיומנים!

הדרכים של הרבי להגיע לכל אחד ואחת רבים הם וכשם שהרבי שולח שלוחים מיומנים למקומות מסוכנים וקשים – תוך שהוא מצייד אותם בכוחות ובידע הדרושים להם לקיום המשימה כך בעולם הוירטואלי. גם שם יש להקים "בתי חב"ד" רבים ככל האפשר. להפיץ את מעיינות החסידות וענייני גאולה ומשיח בכל עוז ולהציף מידע של אור וחום חסידי. המשימה הזו מוטלת על מי שיש לו ידע ויכולת להתמודד עם העולם הזה מבלי לפול למהמורות בתוכו: ענייני לשון הרע, צניעות, דברים בטלים ועוד מכשלות שאורבות בדרך. צריכה להיות יכולת סינון ואבחנה דקה כמו גם הבנה בניו–מדיה ובתכונות שלה: מהירות, ויראליות, חינמיות, נגישות, יכולת תפוצה אינסופית, ציבוריות, חשיפה מיידית וגבוהה ושיוויוניות רבה – כל אלו כלים שיכולים לסייע לנו בעצימות גבוהה מאוד בהפצת המעיינות ובענייני משיח וגאולה אך זאת תוך הבנה מעמיקה של העולם הוירטואלי, זהירות משנה בכל הקשור להקפדות הלכתיות ושימת גבולות ברורים ובלתי מתפשרים בתוך המרחב הגועש והדינאמי הזה.

תפיסתו החדשנית של הרבי וראייתו למרחוק גם בנושאים שרבים נזהרו מלגעת בהם, נבהלו והסתגרו בפניהם היתה כזו שכל דבר בעולם יש לו יכולת להיות כלי לאלוקות וגילוי משיח. יש לעשות אבחנה ברורה בין ג' קליפות הטמאות שאין עניין כלל לעסוק בהן לבין "קליפת נוגה" שבה יש מעט טוב שיכול, בטיפול נכון, זהיר ומקצועי להפוך לכלי עוצמתי לענייני משיח וגאולה, וגילוי אלוקות בעולם. אם כן, כיצד נדע להתנהל ולהתהלך בעולם חדש ומבלבל זה? מעבר להמלצות בהבנה מעמיקה בתחומי הדיגיטל צריך לקחת כמשפט ברזל את הרעיון הבא:

פעם שאל חסיד את הרבי מה עליו לעשות, יש בידו זוג כרטיסים שקיבל למשחק פוטבול יוקרתי והוא אינו יודע להכריע האם שימוש בכרטיסים וצפיה במשחק המרתק הם בגדר המותר, הראוי או האסור. הרבי ענה לו תשובה פשוטה אך גאונית מאין כמוה: "תחשוב שלאן שאתה הולך – אתה לוקח אותי איתך. האם ארגיש שם בנוח? לפי התשובה לשאלה הזו, תדע האם ללכת למשחק או לא".

כמו בעולם האמיתי, גם בעולם הוירטואלי הרבי נמצא חי וקיים. חובה עלינו לדאוג ולוודא שלאן שלא נלך, ניקח את הרבי למקומות שהוא ירגיש בהם בנוח – גם אם הם וירטואליים לחלוטין.

הזדמנות חד פעמית לנשים: קורס אימון מקצועי, בעלות מסובסדת לנשים. בעוד כשבועיים נפתח מחזור שני לסדנת האימון המהפכנית בהנחיית זיזי קוג'מן. הודות לתרומה מיוחדת, עלות הקורס כ-50% בלבד ממחירו לפני שנתיים!

הקורס ישים לכל תחומי החיים, ומיועד לנשים המעוניינות לחולל שינוי. מרגישה תקועה בעבודה? מרגישה שאת יכולה להוציא מעצמך הרבה יותר, אבל מסיבה לא ברורה נופלת כל פעם על קטנות?.. יש לך רעיון מבריק, וחסרים לך הבטחון והדרך לעשות את הצעד ולהוציא ואתו לפועל?.. רוצה להתקדם?

הקורס מעניק ארגז כלים מעשיים, ובמהלכו יתבצע תהליך עבודה ממוקד מטרה על פרוייקט אישי. בניית חזון, הצבת יעדים וחתירה ממוקדת לעבר המטרה. הגיע הזמן להתחיל לנהל

עלות הקורס כולו- 540 ש"ח, במקום להתלבט, אחרי פסח את כבר יכולה להיות במקום אחר.

הקורס יתקיים בימי שני, י"ז אדר א'- כ"ט אדר ב', (17/02-31/03) בשעות 10:00-12:15 .סה"כ 7 מפגשים במדרשת פנימיות, רח' חיים לבנון 45 רמת אביב.

בחודש שבט התאספנו, ילדות ואמהות, בית ספר 'אוהלי תורה' ביסוד המעלה ליצירה משותפת של בניית ספסל מצמיגים ומחומרים ממחוזרים. בתחילה בחרנו את המקום הרצוי. אספנו צמיגי מכוניות, שהן פסולת לא מתכלה של הפנצ'ריה והתלמידות הביאו פסולת של בקבוקי פלסטיק. סידרנו את הצמיגים בצורת הרצויה.

סימנו את הצורה והכנו שקע באדמה בעזרת מעדרים. את הצמיגים הנחנו בשקע, הכנסנו בקבוקי פלסטיק, חתיכות קרטון ואבנים לתוך הצמיגים ויצרנו ספסל ממולא, את החללים מלאנו באבנים ומעליהם שפכנו בוץ. החלקנו את הבוץ, ולפניכם ספסל לתפארת.

נשאר לנו לסייד ולצבוע. נעדכן אתכם.

פעם נכנס יהודי מתקרב אל הרבי מלך המשיח ובפיו שאלה שמציקה לו מאד:

"רבי, למה כל כך קשה לחזור בתשובה?! כל הזמן מניעות, עיכובים, קשיים ונפילות. למה למלאכים אין נסיונות, הם עובדים את הקב"ה בלי נסיונות ולעומתם אני מתקשה כל כך בפעולות פשוטות ובסיסיות בחיים יהודיים"

שואל אותו הרבי שליט"א:

"מה המקצוע שלך?"

"אני צייר", עונה היהודי.

ממשיך הרבי ומתעניין:

"ומי הצייר הכי גדול?"

"פיקאסו".

"ומהו הציור הכי יפה שהוא צייר?"

"תמונה שנקראת 'השקיעה': זוג זקנים שהולכים על חוף ים בשקיעה, ושני ילדים משחקים על החול", מפרט היהודי.

"ומה המחיר של הציור הזה?", שואל הרבי.

"שלוש מליון דולר" (!)

"ואם ילך מישהו לחוף הים בשקיעה, ויצלם במצלמה את אותו הדבר בדיוק, מה יהיה אמיתי יותר, הציור של פיקאסו או התמונה שצולמה במצלמה?

"כמובן, התמונה שצולמה במצלמה", ענה היהודי.

"וכמה שווה תמונה כזאת?"

"מוכרים אותה כגלויה במחיר של 25 סנט"

"אני לא מבין", מקשה הרבי, "הרי תמונה שצולמה במצלמה היא הרבה יותר אמיתית ומדוייקת. מדוע מחירה הוא רק 25 סנט ואילו התמונה שצוירה בידי פיקאסו שהיא לא מדויקת כל כך, שווה 3 מליון דולר?"

"אני לא יודע", ענה בכנות האומן היהודי.

הסביר הרבי:

מצלמה לא יכולה לעשות שגיאות- מצלמה זה מכשיר אוטומטי. אולם כאשר אדם מצייר תמונה – הוא יכול לעשות שגיאות, והוא עושה שגיאות.

כשצייר מצייר תמונה הוא מכניס את הלב שלו, את השכל שלו, את כל החיים שלו – ממש את כל כולו לציור. זה ההבדל בין תמונה לציור.

וממשיך הרבי:

מלאכים יש להקב"ה, מלייארדים! הם שווים 25 סנט – הם פועלים על תוכנה אוטומטית, בלי שגיאות ובלי טעויות. עם דיוק מרבי. לעומתם, אנחנו- אנשים שעושים טעויות ומלאים באין סוף שגיאות ונפילות, אבל החשוב מכל: הטעויות האלה עושות אותנו 3 מליון דולר! (ויותר..)

כשאתה שואל למה קשה לחזור בתשובה, ולמה בכלל יש לנו את ההתמודדות הזו, זכור את הדבר החשוב ביותר:

בכל פעם שאתה נכשל – שמח יותר. כל פעם שאתה נכשל, אתה לומד שאתה אדם חי. אילולא החושך- לא היית מעריך את האור. הכישלון שלך עושה את האור.

וכן על דרך החיוב, בכל פעם שאתה מצליח להתמודד, מצליח להתגבר על קושי, (גם אם הוא קטן ביותר) מצליח לעבור עוד שלב – דע שבשביל הקב"ה אין דבר יותר גדול מזה!

ובנוגע לענייננו..

כמה פעמים מצאנו את עצמנו שקועות בתוך בור עמוק ושחור. חסרות אונים, חסרות כח, חסרות רצון וחיות. עומדות מול התמודדות כזאת או אחרת. ומשהו מונע מאתנו להתקדם הלאה, להמשיך לחתור..

ואז הוא מגיע, מחפש שעת כושר, זוחל באיטיות ונכנס לחדר הבקרה, מכבה את האורות ומפעיל את נורות האזעקה. זהו הנחש, נחש העצבות.

למה בעצם לנסות? אם כל מה שנעשה או לא, יוביל אותנו לאותו מקום שממנו התחלנו? אם כל ניסיון כרוך בנפילה כואבת? אם כל החלטה טובה מתנפצת בקול רעש גדול יום לאחר שלקחתי אותה?!

וכאן מרגיע מלך המשיח:

לכולנו יש התמודדויות. אבל דווקא בגלל זה, עלינו לזכור שהאדם נמדד לפי ההשקעה והמאמץ ולא רק לפי ההישג והתוצאה. זוהי אמת המידה שעל פיה הקב"ה מוקיר את האדם.

רק הוא יודע באמת את גודל המאמץ וגודל ההתמודדות של כל אחת ואחת. רק הוא יודע כמה קשה היה לי לבלום את עצמי כשהייתי יכולה להתגונן ולהגיב בחריפות, רק הוא יודע כמה כוחות נפש השקעתי בהחלטה לחזור הביתה בידיים ריקות אחרי שש שעות של סיבובים מתישים במרכז הקניות, בלי החצאית המיוחלת (כי.. וד"ל) רק הוא יודע כמה קשה היה לי הבוקר לעמוד מול המראה ולסגור את הכפתור העליון (החונק!)..

רק הוא יודע בדיוק היכן אני עומדת על הציר, וכמה רצון טוב מלווה כל פעולה או החלטה שלי, גם אם הפעם לא ממש הצלחתי לעמוד בה בשלמות.

הרבי יודע. הרבי מעריך, אוהב ומייקר כל פעולה. גם הקטנה והפשוטה ביותר! זה המדד אצלנו. וכשסוף סוף תיכף ומיד – אזכה לעמוד מול הרבי מלך המשיח, והוא יביט לעברי בעיניו הקדושות ויבחן כל פעולה וכל מאמץ שלי – האם הוא יחייך? האם אני ארגיש שבאמת ניסיתי? שבאמת השתדלתי.. שבאמת רציתי.. ואפילו שהיה קשה, היו דברים שגם הצלחתי..

האמת, אין לי ספק בכך. הוא יחייך!

ובנימה אישית..

לפני זמן קצר הציעו לי לקבל על עצמי את מלאכת עריכת אתר נשי ובנות חב"ד. חששתי. מצד אחד תפקיד לא פשוט, זמינות תמידית והרבה ביקורת.. (כן..;))

ומנגד, אתגר אותי התפקיד. לאגד ולהוסיף חיות לאלפי שליחות, נשים ובנות הרשומות וצופות באתר מידי יום. לחזק ולעורר על רצונו הקדוש של הרבי שליט"א מנשי ובנות ישראל. שליחות לכל דבר.

ההתלבטות היתה קשה, ולבסוף לאחר התייעצויות והתחבטויות רבות החלטתי לנסות להכנס לתפקיד, למרות החשש. (גילוי נאות: כרגע זה במסגרת ניסיון בלבד)

ובכל זאת, כולן יכולות לטעות ואדרבה, הטעויות הן אלו שמעצימות אותנו.

אשמח אם תשתפו אותי במקומות בהן אתן חושבות שטעיתי ומזמינה אתכן לכתוב אליי, להאיר (ולהעיר), להיות שותפות בעריכת האתר על ידי שליחת טורים, מאמרים, גלריות, מתכונים, ובכל דבר שיכול לעניין אישה חב"דית. וגם.. נשמח לקבל מחמאות ופידבקים 🙂

בואו לא נפחד מנפילות ובכח משותף, כוחן של נשים צדקניות נמשיך את ההתקדמות. ובעיקר נבין שמעידה אחת והכרחית בדרך לפסגה היא זו שתצליח לאזור עוז ולפרוץ את חומות הגלות הפנימית ובעז"ה גם את חומת הגלות הכללית!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

שלכן תמיד,

שלי פרידמן

[email protected]

כיצד חשים את המקום של הילד? מהו טוב לב חינוכי? כיצד לא מכניסים את הילד לתבנית שבספר או למתכון של השכנה? – רוצות לדעת איך יוצרים את אומנות ההורות… כתבה זו מהווה מעין סדנה כתובה לחינוך חסידי ונכתבת בהנחייתה של המנחה והשליחה חנה רות אברהם. כתבה שביעית לסדרה שבבסיסה מכתב הרבי הריי"צ. בטור הנוכחי נעסוק בתפארת כסמלו של הורה חסיד אמיתי. באדיבות מגזין "עטרת חיה".

מאת: הדס צורי

הרבי הריי"צ מביא במכתבו את המילה "טוב לב" כמקבילה לספירת התפארת. ספירת התפארת שייכת לקו האמצע הכולל את הכתר, הדעת, התפארת, היסוד והמלכות. באברי הגוף ספירת התפארת שייכת ללב. היא ממוקמת בחלק המורגש של קו האמצע.

ספירת התפארת ממזגת את החסד והגבורה וזהו היופי, הפאר, ההתכללות של שתי המידות הקודמות המהוות שורש לכל סוגי הרגשות.

ספירה זו שייכת ליעקב אבינו הכולל את כל נשמות ישראל עליו נאמר "ישראל אשר בך אתפאר" ועניינה רחמים, חוויית ההזדהות עם הזולת ועם סבלו, שמתוכם באים רחמי אמת. רחמים כאלה תלויים בדעת, היכולת להתקשר למה שמתבוננים בו ולחוש אותו באמת, היא היוצרת את ההזדהות עם סבל הזולת גם ברגש.
מידת התפארת מאפשרת תחושת מקום. בתוך המשפחה היכולת של ההורה לאפשר תחושת מקום באה מתחושת המקום העמוקה של ההורה עצמו. אחרי העבודה של המסירות והסבלנות שדיברנו עליהם בכתבות הקודמות, מתאפשרת להורה היכולת לנהוג בטוב לב. כלומר להרגיש עד הסוף את המקום של השני בלי להרגיש איום על המקום של עצמו.

ניתן דוגמה: אמא יוצאת לבית הכנסת עם ילדה בת שמונה. הילדה יודעת לקרוא ולהתפלל אך כשמגיעה לבית הכנסת היא משחקת עם חברותיה ולא מתפללת. האם מאד רוצה שילדתה תתפלל במניין, הרי בשביל זה היא מביאה אותה לבית הכנסת: לנשום את האווירה, לשמוע את קריאת התורה ועוד כל מיני דברים קדושים. כשהילדה פוגשת את חברותיה היא שוכחת מכל הנאומים שקיבלה לפני היציאה מהבית ונשאבת לפטפוטים עם החברות או למשחקים למיניהם.

והאמא? ראשה בסידור אבל עיניה תרות אחר הילדה. מדי פעם היא שולחת מבטים מזרי אימה אל הבת שלא נשמעת להוראותיה כאשר בליבה מתרוצצים רגשות שונים כמו אכזבה, בושה, תסכול, כאב, מרמור, ועוד. התנהגות הילדה מאיימת על תחושת המקום של האם כיוון שהרגשות השליליים מספרים לאם שהתנהגות הילדה מוכיחה את הכישלון החינוכי שלה כאמא, את חוסר יכולתה להשתלט על הילדה ובכלל את היותה חסרת ערך בעיני עצמה (כלומר דה לגיטימציה למקומה).

היכן המקום של טוב הלב בסיפור הזה? על פניו מה שעובר על האמא הוא מובן לחלוטין: טבעי שהאמא לא תפרוץ בריקוד שמחה לנוכח התנהגות שכזו… אלא שכיהודים הטבע האמיתי שלנו הוא דווקא העל–טבע, הנשמה האלוקית.

מה נדרש מהאמא כדי לשנות את הרגשות בסיטואציה הקיימת? לנסות לרדת לגיל שמונה ולהרגיש את המצב החברתי בו בתה נתונה לטוב ולמוטב: יכול להיות שהבת היא מלכת הכיתה. זה תפקיד מחייב שמצריך להיות כל הזמן במנהיגות. יכול להיות שהיא הבדרנית של הכיתה וחייבת לספר בדיחות עדכניות כדי לשמור על מקומה החברתי ויכול להיות שהיא חייבת את החברה כי אם לא תתנהג כמו כולם ינדו אותה, ואולי סתם לא מתחשק לה להתרכז בסידור כשכולן משחקות בחוץ… כשאמא נכנסת למקום של הילדה וחשה מה הילדה מרגישה ייתכן שגם היא תרצה לסגור את הסידור וללכת לפטפט עם חברות (כמו שהרבה אמהות אכן עושות)… רק ברגע שהילדה הפנימה שאימה מבינה אותה ואת מקומה, יוכל להיווצר חיבור בין האמא והילדה.

זה הטוב לב שהילדה מרגישה מהאמא, שלא מודדת אותה ומשווה אותה למה שכתוב בספרים ולמה שקורה אצל השכנה אלא מוכנה לעזוב את הכותרות והרעיונות הגדולים ולבדוק מה באמת עובר על הילדה שלה. הרבה פעמים יש להורים תפיסה מסוימת מאד על איך צריכים הדברים להראות והם מנסים להתאים את הילדים שלהם לתמונה שהם סבורים שהיא "חסידית" "נכונה" "ראויה" וכו'. זה גורם לתחושת חוסר מקום בעייתית אצל הילד שחש שאין לו מקום כפי שהוא, אלא שעליו להתאים את עצמו לתבנית מוכתבת שאינה בהכרח מתאימה לו.

טוב לב זו היכולת להרגיש באמת מה עובר על השני, מבלי להכניס ביקורת או שיפוטיות. זו היכולת לקבל את המציאות כולה כאלוקית ומהמקום הזה להתחיל לעבוד בעצמנו ולא רק לדרוש מהם להשתנות כאקט חינוכי. "בכל דרכיך דעהו" זאת אומרת, הילד שעושה לנו נחת ניתן לנו בהשגחה פרטית בדיוק כמו זה שמעמיד אותנו בפני התמודדויות, קטנות או גדולות. גם ילד שהולך לו יותר בקלות בחיים וגם ילד שקשה לו זקוקים לנו שנהיה איתם במקום בו הם נמצאים ומשם נצמיח אותם. כמובן שזה מצריך שהיחס של ההורה כלפי עצמו יהיה נטול שיפוטיות, וזה מתאפשר כאשר הוא מפנים שכל מה שהוא, על הטוב והפחות טוב, ניתן בהשגחה פרטית מהקב"ה ולכן יש לו מטרה ותכלית. זה כולל גם את החסרונות והכישלונות.

אם הורה רואה שהוא לא מצליח להגיע לרמות כאלה של התחברות עם הילד, עליו לחזור אחורה לשלבים הראשונים של התהליך:

א. שלב העדינות שמקביל לספירת החוכמה: לעצור את כל המסקנות והדעות הקדומות שיש לנו כלפי הילד ולהתחיל לבדוק מה קורה אצל הילד עצמו.

ב. הבנה שהיא הבינה: להיכנס לפרטים שמהווים את אישיותו של הילד.

ג. דעת: להתאמץ לצאת מעצמו ולהתחבר לעולמו של הילד.

ד. חסד: להיות מוכן להתמסר לתהליך ולעבור אותו בסבלנות כי זו לא עבודה של זבנג וגמרנו. אם נכעס על הילדה ונעניש אותה הבעיה תיפתר? היא תתפלל בכוונה גדולה מעומק הלב לאחר מכן? כמובן שלא. זו דרך שלוקחת זמן ונבנית בשלבים.

אם חשוב לנו באמת שהחינוך יהיה יציב ויחזיק מעמד לאורך זמן, עלינו ללכת בדרך הארוכה והקצרה. ברגע שסגנון ההתנהלות בבית הוא כזה שלא מחפש רק תוצאות כל הזמן אלא מוכן לפנות זמן ומקום לתהליכים שכלולים בהם גם ירידות מבלי להיבהל מהן, הילד ירגיש מספיק בטוח גם בנפילות שלו כי הוא רואה בעיניים של ההורים שהם סומכים עליו שהוא יעלה לאחר מכן.

אין ספק שבתקופה כמו שלנו המאמץ הנדרש לעבוד בסגנון שכזה הוא גדול מאד, כי הטכנולוגיה מאפשרת תוצאות במהירות האור אבל לנפש יש קצב משלה. היכולת שלנו כהורים לאזן בין היעילות והזריזות של העניינים הטכניים לבין הסבלנות והטוב לב למול התהליכים שהילדים שלנו עוברים – זו אומנות. אומנות ההורות…

ארגון "אשת חיל" הושק בכ"ב שבט בקנברה, אוסטרליה, על ידי השלוחים הרב שמואל וחסיא פלדמן. האירוע התקיים בהצלחה גדולה כשקהל גדול של נשים נהנו מהתכנית העשירה ומעוררת השראה.

הרב שמואל הכהן פלדמן פתח את הערב עם ברכת כוהנים, והרבנית חסיא פלדמן ריתקה את הנשים עם נאום נלהב על הכח של האישה והחשיבות של התורה בחיים היומיומיים.

גב' הילה צדקה מצוות שגרירות ישראל נאמה על החשיבות של זמן איכות לאישה בתוך כלל עיסוקיה. היא הציגה את אלנה אמני, מדריכת יוגה, שתעביר קורס יוגה בכל יום ראשון, כאשר השליחה חסיא פלדמן תוסיף לתרגילים את הפן הרוחני על פי תורה. תמר קורדובה פריטשארד ריגשה את הנשים בסיפורה האישי על התמודדות עם קשיים.

לאחר ארוחה מושקעת ומלאכת יד השליחה הקריאה איגרת ק' של הרבי בה הוא מעודד להשתתף באירועים של הקהילה.

הנשים חזרו לבתיהן עם ערכת נש"ק ושוקולדים, כאשר הן נרשמות להשתתף במפגשי "אשת חיל" פעם בחודש.