גל של אהבה שטף את ליבי,

גל שמחה, אחדות והבנה.

האמת הפנימית שבי בערה,

הרגשתי פשוט אהדה.

אהדה למצביא,

שמוליך ומביא,

אהדה למי

שאת כל זאת הביא,

מאות ילדים,

יחדיו צועדים,

באהבה של אמת,

חושך מגרשים.

יכול אחד לחשוב,

שפלוני אלמוני

עשה זאת טוב,

יכול שני להגיד,

שרק בגללו הגיעו

כל ילדי העיר,

אבל האמת היא פשוטה,

יש נשיא –

שהוא דואג לכל ברייה.

הוא הביא את כולם,

הוא דואג לעולם,

ובקרוב ממש,

על ענן נרגש,

הוא יגאל גם את כל מי שחשש.

בימים חמים אלו כשמחפשים ארוחת ערב משביעה ולא כבדה מדי. פשטידה יכולה להיות רעיון מצויין.

מתכון לפשטידה מרוקאית שהוא בעצם עוד מתכון מהמתכונים המופלאים של סבתי ז"ל.

המתכון קל להכנה. עם חומרים זמינים בכל בית. תכינו סלט גדול ואתם מסודרות עם ארוחת הערב.

פשטידה מרוקאית

(לתבנית מלבנית גדולה או עגולה)

4 תפו"א גדולים

3 גזר בנוני

חופן אפונה קפואה

3-4 שיני שום כתושות

חופן פטרוזליה קצוצה

3 ביצים

מלח, פלפל

חצי כפית כורכום

רבע כוס שמן זית

אופן ההכנה:

לקלף את הגזר והתפו"א ולבשל עד לריכוך.

למעוך את תפוחי האדמה לפירה ואת הגזר לחתוך לקוביות קטנות

להעביר לקערה גדולה ולהוסיף את שאר המרכיבים חוץ מהשמן. ומערבבים.

לחמם את התנור לחום הכי גבוה (אני אופה על גריל)

לשפוך את השמן לתבנית ולהכניס לתנור. אחרי כמה דקות השמן חם.

שופכים חצי מכמות השמן שבתבנית לקערה ומערבבים. מעבירים לתבנית את כל תכולת הקערה.

אופים בערך שעה, לא מכוסה. עד שמשחים מעט מלמעלה.

הפשטידה נהדרת גם בקירור. למרות שאז הקריספיות שלה קצת נהרסת.

לבריאות!!!

התמונה בידיעה אינה ממחישה את הפשטידה

אני עומדת נבוכה אל מול המודעה אותה אני אמורה לייצג, שאלות רבות מנקרות במוחי- כמו סרט נע נוקבות ולא נותנות מנוח. האם זה מה שאני? את זה אני רוצה לייצג? עם איזה פנים אצעד מחר לחינוך ילדיי?

אקדים ואומר. אנחנו זוג צעיר ובחסדי ה' זכינו להימנות על לגיונו של מלך. לפני כשנתיים יצאנו לשליחות בעיירת פיתוח נחמדה שלאחרונה הולכת וגדלה, כזוג שלוחים שירעננו ויסייעו לשליח הוותיק להגיע לכלל תושבי העיר.

הפעילות פה היא מדהימה, גני חב"ד מצליחים, ביקורי בית מרוממים, שיעורים, כנסים, מסיבות ראש-חודש, ועיקר העיקרים אין ספור שיחות נפש עם נשים וצעירות מכל המגזרים.

אבל בשבועות האחרונים, אני מרגישה קצת בוגדת. בוגדת בעצמי, בחינוך אותו קיבלתי, ובחינוך אותו ארצה להקנות לילדי. בוגדת בכל מה שהיה קדוש לי עד היום.

הכול התחיל לפני חודשיים לערך, בעלי חזר הביתה בעיניים בורקות מאסיפה בבית חב"ד וסיפר לי שהשנה התהלוכה הולכת להיות משהו היסטורי, תהלוכה בעוצמה שהעיר עוד לא ראתה, לא יהיה ילד אחד שיישאר בבית. השנה אנחנו מביאים לתהלוכה את… (וכאן נקב בעלי בשמו של אחד מהאומנים המפורסמים בארץ).

האמת היא שבהתחלה נסחפתי איתו בהתלהבות. לא ידעתי הרבה על אותו אומן – ידעתי רק שהוא כוכב ילדים מפורסם, קצת מבולבל, שלובש מכנסים מהראש וחולצה מהרגלים. בעיני רוחי כבר ראיתי את אלפי הילדים צועדים עם שלטים ביד ולבסוף מתיישבים בפארק העירוני לכנס ענק.

אך התהייה, הגיעה בשבועות שלאחר מכן. "אה, ראיתי שאתם מביאים את… לתהלוכה" פנתה אלי אחת מהשכנות שלי "את זוכרת שסיפרתי לך על השטות שיוגב עשה, עם הספרים בספריה". הנהנתי בהסכמה "אז הוא ראה את זה בdvd  של … (ואתם בטח מנחשים בשם של מי היא נקבה) הוא בטח מה זה ישמח שאספר לו שהוא מגיע לתהלוכה".

בנינו, לא בדיוק זכרתי מה יוגב הקטן שלה עשה, ועל איזה ספריה היא מדברת, אבל עצם הביטוי 'השטות שעשה יוגב' זה כבר מה שהדליק אצלי נורה אדומה. וכשבימים הבאים שמעתי משפטים כגון דא מעוד כמה נשים, נורה זו הפכה גם למהבהבת.

האם זה הדרך שלנו למשוך ילדים לתהלוכות? האם לא איבדנו את הכיוון?

אז כן, אני מסכימה עם כך שחייבים לשנות. אני לא טועה וחושבת שצריך להמשיך עם המסורת של התהלוכות הישנה. כשאנו היינו ילדים, עם פעלולן קטן וזוג אופנים- הינו מקבצים את כל ילדי העיר.

אבל השאלה אם השינוי צריך להיות כל כך קיצוני, וכל כך מרחיק לכת.

האם התועלת שנביא בכמות הילדים שישתתפו בתהלוכה בדרך זו, לא תפגע בסופו של דבר בקן הפרטי והחסידי שלנו.

איזה תשובה אענה לילדי כשהם יבקשו ללכת להופעה שלו בעוד חודשיים, שזה לא מתאים לנו…    אז למה בתהלוכה, זה כן התאים לנו? אצל ילדים אין שחור ולבן.

אני לא מתיימרת להציג דרך עבודה חדש- אבל אולי כדאי לשים את הדגש על מי שכן יכול להעביר את המסר שלנו. ולא חסרים כאלו. שלומי וסתם, רכבת המצוות, ומנחם שרון…

נכון, הדור שלנו הוא דור יותר ויזואלי. דור שחייב ריגושים בצורה מוחשית וחזקה יותר אבל אף כוכב מפורסם, לא נולד כזה.. כולם טיפסו אט אט בדרגת החשיפה לציבור.

אולי אם אנחנו נביא אותו לתהלוכה, אז הילדים שיגיעו (גם אם הם יהיו יותר מועטים) יהנו ממנו ויעבירו את ההכרות עמו הלאה.. כך שלאט לאט הוא יגדל ויתפרסם. אולי מיעוט זה יגרום להחדיר בכל ילדי ישראל יותר ערכים של תורה, ערכים של אהבה לזולת, נתינה והענקה. הערכים שבשבילם יצא הרבי ועודד את תהלוכות ל"ג בעומר…

ואולי, רק אולי, נצליח לשנות את הדור הבא…

בוקר טוב פונה.
הפסקת חשמל על הבוקר.
הצצה בעיתון מגלה: הפסקת חשמל מ7 עד 7 בעב.
הלו, לא יכולתם להודיע אתמול?
ערב שבת היום, ואין כאן מאפיה של אנג'ל לקפוץ ולקנות חלות לכבוד שבת.
טוב, עוד פרט קטן: הטמפרטורה היום 38 מעלות עם 30% לחות.
אבל שבת שלום תהיה גם תהיה!

ספרי על עצמך…

אני שיינא רוזנפלד, גרה בביתר עילית, לומדת בבית ספר: בית חיה בכיתה ד'.

פרשת אמור עוסקת בחגי ישראל. לכל חג נקבע תאריך מוגדר. אתם ואני מבינים כמה חשובים לנו הזמנים … והנה לחג השבועות לא קבעו תאריך יעד מוגדר… פשוט אמרו לנו תספרו 49 יום ותגיעו כבר ליעד.

מיד כאשר החלה ספירת העומר, החלטתי לרענן אצלי את הקשר הנשי שלה.

כולם יודעים כי בימים אלה אנו מתאבלים על מותם של 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא. לפני שהחל רבי עקיבא ללמוד תורה הוא היה רועה את צאנו של אחד מעשירי אותו הזמן. אך מעולם לא למד תורה ואף לא ידע צורת אות. בתו העשירה והמלומדת של העשיר – כלבא שבוע – אמרה לרועה הבור: "אם תלך ללמוד בבית המדרש, אתקדש לך". אמר לה "הן". התקדשה לו בצנעה ושלחה אותו… ללמוד תורה, אלא מה. כאשר שמע זאת אביה זרק אותה מביתו והדיר אותה מכל נכסיו. אזכיר כי הייתה זו בתו היחידה!

לאחר 12 שנה בבית המדרש חזר רבי עקיבא בלוויית 12 אלף תלמידים, עוד טרם נכנס לביתו שמע את אשתו סחה לשכנותיה שהקניטוה על חייה כאלמנה חיה: "הלוואי והיה יושב עוד 12 שנה ושוקד על התורה". מיד שב לאחוריו וחזר ליבנה – עיר התורה.

כאשר חזר בשנית בלווי 24 אלף תלמידיו, יצאה לקבל את פניו. אמרו לה השכנות: "שאלי לך בגד והתכסי בו". ענתה להן: "יודע צדיק נפש בהמתו". פילסה לה דרך בין ההמונים עד שהגיעה אצל בעלה. נפלה על פניה ונשקה לרגליו. ניסו תלמידיו להודפה. עצר בהם רבי עקיבא ואמר: "הניחו לה. שלי ושלכם – שלה".

רבי עקיבא הי"ד. מגדולי ישראל שבכל הדורות אשר ממימיו אנו שותים עד היום, אמר בפה מלא, כי כל תורתו ותורת תלמידיו (על מותם אנו מתאבלים בימים אלה) – שלה! של אשתו שמסרה עצמה על לימוד התורה.

רחל אשת רבי עקיבא ובתו של כלבא שבוע מלמדת אותנו כי כוחה של האישה בא לידי ביטוי לא רק בחינוך. אלא בהעמדת הבית שיהיה בית של קדושה. של תורה. הכוח הנשי לעשות זאת בחן ובלבביות ניתן לנו כמתנה מאת ה' – אישה יראת ה', היא תתהלל.

—

באחד הבקרים שאל הרבי את מזכירו, באיזו שעה עומדת להתחיל התפילה. תשובת המזכיר סיפקה לנו הצצה נוספת ליוקר הזמן. "התפילה תתחיל בין 9:10 ל-9:15" ענה המזכיר. והרבי בשלו: "באיזו שעה בדיוק תחל התפילה? אפשר להספיק כה הרבה בחמש דקות".

כאשר נתבונן בזמן "ספירת העומר" נמצא 49 ימים רצופים בהם אנו "סופרים את העומר" לאחר ברכה בשם ומלכות. מה מועילה ספירה זו? האם ראוי לנו להוציא את שם ה' מפינו לפני ספירת העומר? וכי הספירה מועילה למשהו?

התשובה לשאלה הזו מופיעה באימרה מתוך ספרי המוסר: "אדם דואג על איבוד דמיו, ואינו דואג על איבוד ימיו". יש לנו זמן קצוב ומוגדר לחיות כאן על פני האדמה ולמלא את שליחותנו. כאשר כל יום עובר מבלי שנוצל כראוי, הוא "יום מבוזבז". מחר אמנם יאיר יום חדש, אך את היום שעבר לא ניתן יהיה להשיב.

הספירה היום-יומית הזו במשך שבעה שבועות נועדה להזכיר לנו את חשיבות הזמן. לפני הספירה אנו מברכים, לפני הברכה חייבים לעצור רגע ולחשוב: האם עשיתי משהו בעל ערך ביממה האחרונה? ומה אני מתכוון לעשות ביממה הבאה עלינו לטובה. על זה מברכים ומזכירים את ה'…

—

קראתי ראיון עם הרב איתן גרין, מי שהיה ראש ישיבת איתרי ושימש שנים רבות כראש מוסדות תפרח. הרב גרין סיפר על מפגש (נכון לומר "יחידות") לו זכה אצל הרבי מליובאויטש בהיותו בגיל 24 בטרם נישואיו.

באותה יחידות שארכה כמעט שעה וחצי! שאל אותו הרבי מדוע אינו לומד חסידות. הסבריו כי הוא "אינו מתחבר" לתוכן, הביאו את הרבי להתעניין בגיל בו החל ללמוד גמרא. כאשר ענה כי החל בגיל 11, שאל אותו הרבי: האם הבנת בגיל 11 את מה שהנך מבין כיום?

הרבי הסביר לו, ובאמצעותו לכולנו, כי בכל פעם שלומדים תורה, נמצאים במצב תודעתי ונפשי חדש ומגלים אור חדש והבנה חדשה.

מכאן שוב לספירת העומר. כל יום ויום של הספירה הוא יום חדש. יום שיש בו הזדמנות להארה חדשה. ובכל יום המדרג עולה ביחס ליום שקדם לו. לחג השבועות זמן מתן תורתנו לא נקבע תאריך מראש, אלא תאריך על פי הספירה – שבע שבתות תמימות תהיינה. כל יום הוא לימוד חדש, אור חדש ומצב תודעתי חדש, אז מה הפלא שמברכים בשם ומלכות?

פרק מתוך הספר 'פרשה באהבה' של מירי שניאורסון

מרצה, מנחת אירועים ושדרנית ברדיו קול-חי.

[email protected]

ארוחת ערב היא משהו שאני תמיד צריכה לחשוב עליו מראש. אם ארוחת ערב במשפחה "רגילה" היא חביתות, גבינות וכו. אצלי, בתור אחת שלא מכניסה חלבי הביתה מסיבות בריאותיות (תשאלו מדוע? לא ארחיב יותר מדי, אבל את מי שזה מעניין יש היום ב"ה המון מידע מדעי בנושא ומסתבר שמה שתמיד חשבנו זה את מה שתעשיית החלב רצתה שנחשוב מטעמים כלכליים כמובן, ולא אם זה באמת טוב ובריא לנו.. מספיק אם אציין שחלב גורם להשמנה, לבריחת סידן! כן כן. מוצרי חלב הם מאוד חומציים וכדי לנטרל את עודף החומציות הזאת הגוף משחרר מינרלים כמו סידן- שנמצא כידוע בעצמות וכך נוצרת בריחת סידן, החלב כידוע עשיר בלקטוז שכדי לפרק אותו, אנו זקוקים לאנזימים מסויימים, הבעיה מתחילה מכך שמרגע שתינוק מפסיק לינוק הגוף כבר לא מייצר את האנזימים הללו והלקטוז מצטבר כרעל בגוף שגורם לתופעות לוואי כמו כאבי בטן, ליחה ועוד ובהמשך זה יכול להתפתח לתופעות חמורות יותר. וכל המידע הזה הוא עוד לפני שדיברנו על איכות החלב. כידוע הפרות מקבלות כמויות של אנטיביוטיקה, בגלל תנאי התברואה הלא כל כך נאותים שלהם בנוסף לכך, עטיני הפרות מודלקים ומוגלתיים, וכל זה נכנס לחלב. בנוסף החלב עובר פסטור שהורג את כל הדברים הכן טובים. התוצאה משקה לא מועיל בכלל ואפילו מזיק. עכשיו תחשבו אם אתם עדיין חושבים שחלב זה בריא, חשוב להתפתחות וכו. וזה רק מידע על קצה המזלג!)

אז ב"ה אחרי כמה שנים כבר אימצתי לי כמה סוגי ארוחות (משתדלת שיהיו בריאות)  כמו דייסת קוואקר, בורגול וסלט, מוקרם על בסיס חלב קוקוס וכו. ועדיין אני מחפשת לגוון. את המתכון הזה טעמתי אצל מישהי שמכינה אותו לשבת, כל שבוע בקביעות. כמובן שהייתי חייבת לשדרג והוספתי לו את השום, הפטריות והגמבה.

בכלל, שעועית היא ירק נהדר. ניתן לצרף אותה כמעט לכל ארוחה, לסדר לה רוטב מלוח, חמוץ או מתוק. טעם עדין ואלגנטי או רוטב אדום פשוט.

המתכון הזה הוא מתכון מצויין. בטעם פשוט וטעים. מהיר וקל להכנה. יכול לשמש כתוספת לארוחת שבת או סתם לארוחת צהריים עם אורז צהוב / פירה/ תפודים בתנור וכמובן סלט גדול.

אצלנו המנה הזאת מתנשנשת היישר מהסיר. אז.. תשתדלו להשאיר משהו לארוחה..

שעועית מוקפצת עם פטריות

שקית של שעועית ירוקה עדינה (שלימה). עדיף של סנפרוסט.

סלסלת פטריות שמפניון

3 שיני שום

פלפל אדום

2 כפות שמן זית

3 כפות רוטב סויה

פלפל

מלח

אופן ההכנה:

חולטים את השעועית 7 דקות בקערה עם מים רותחים מעביריםלמי קרח (לעצירת הבישול) ומסננים.

חותכים את הפלפל האדום לרצועות דקות. וכל רצועה לחצי.

חותכים את הפטריות לפרוסות

פורסים את השום ומטגנים עד להזהבה (לא להשחים!)

מוסיפים את הפטריות ומטגנים על אש גבוהה עד להזהבה קלה.

מוסיפים את הגמבה ולאחר כ-2 דקות גם את השעועית.

לתבל בסויה, מלח ופלפל (תוכלו להוסיף גם רוטב צ'ילי) להקפיץ עוד כמה דקות ולהגיש.

ניתן להוסיף אטריות אורז דקות בסוף הבישול.

אם אתם ממש מתעקשים על משהו בשרי ליד, חזה עוף פרוס דק, צרוב על מחבת פסים עם תבלון עדין כמו פפריקה, פלפל, מלח יכול להשתלב נהדר.