• 7 דקות של הנס הפרטי שלי • מיוחד

    אפרת ועקנין עם השליחה חני כפלין בקוזומל
    2 | הצג גלריה

    פוסט מרגש שכתבה מטיילת ישראלית במקסיקו. רק בדרך אגב היא שמרה באנשי הקשר שלה את מספר הנייד של השליחה חני כפלין, ולא חלפו מספר שעות וחייה ניתנו לה במתנה. מה בדיוק היה שם?  • לטור המלא

    חשבתם פעם מה אפשר להספיק ב7 דקות?
    7 דקות זה הזמן שיש למי שאלרגי להגיע למזרק האפיפן רגע לפני שהגוף מתנפח ומפסיקים לנשום.

    אני אלרגית לחלב מאז שזוכרת את עצמי, וכבר שנים גאה בכך שהצלחתי לשמור על עצמי ולהימנע מהתקפים קשים. הפעם המזל הזה דילג עלי, ולא רק שדילג זה קרה באי במקסיקו. סוף העולם שמאלה רחוק מהמקום הבטוח.

    אז מה בעצם קרה? הזמנתי שייק שאמור היה להיות על בסיס קוקוס אחרי שווידאתי לא פחות מ3 פעמים שאין חלב בשייק ועדכנתי שאני אלרגית. וכמובן שווידאתי שוב איר כך ונאמר לי שאין לי מה לדאוג.

    אבל טעות של עובד מקומי ושייק תמים כמעט עלתה לי בחיים. בשלוק הראשון הבנתי שקוקוס זה לא, ותוך מספר שניות התחלתי להרגיש את הלשון מתחילה להתנפח וקוצר נשימה מתחיל. הבנתי שהשעון מתחיל לתקתק וכדאי מאוד שארוץ להזריק.

    אקצר ואגיד שטסתי מצוידת מהארץ עם 2 מזרקים ומשאפים. לקחתי אותם רק למקרה חירום למרות שלא השתמשתי בהם כבר שנים.

    אחרי שהשתמשתי בכל האופציות וההתקף לא נרגע הבנתי שאני בצרות. ואיפה למען השם מוצאים בית חולים טוב שיתן מענה כל כך מהיר? כי השעון מתקתק ואני מבינה שאני עלולה להחנק בכל רגע.

    וכאן הנס הפרטי שלי נכנס.
    העברנו את השבת בבית חבד בקוזמל. מקום שהוא בעיקר לב ענק.
    כמה שעות לפני המקרה החלפתי עם חני הרבנית מספר טלפון במקרה כדי לקבל המלצה לבדיקת קורונה לפני חזרה לארץ. לא ידעתי שזה מה שכנראה יציל אותי.

    כשההתקף לא נרגע והבנתי שלא ברור באיזה מצב צבירה אחזור לארץ שלחתי הודעה דחופה לחני לשאול איזה בית חולים הכי מומלץ באזור.
    חני המדהימה הבינה שיש בעיה.
    בלי לשאול הרבה שאלות ולמרות שהיה אמצע הלילה היא התניעה את הרכב ואמרה לי לרדת. בשלב הזה כבר הייתי מעורפלת לחלוטין, לא מצליחה לנשום ולא מצליחה לעמוד על הרגלים. ובעיקר רואה שחור.

    חני הטיסה אותנו ברכב שלה לבית חולים הכי טוב בעיר. דאגה לתרגם לרופאה בספרדית את המקרה כדי שאקבל את הטיפול המהיר והמדויק ביותר. ולאט לאט התחלתי לחזור לעצמי. ובעיקר חזרתי לנשום.

    אבל חלילה שהיא תסתפק רק בזה. היא סירבה לחזור הביתה ופשוט נשארה שם. דאגה שאקנה ישר את כל התרופות ולא וויתרה לנו עד שלקחה אותו לבית שלה והעמידה סירים ב2:00 בלילה כדי שחלילה לא נלך לישון רעבות. ובקיצור, היא פשוט היתה שם ברגע המפחיד ביותר שלי.

    אלה היו ה7 דקות שלי. סיפור של השגחה פרטית, אנשים שהיו במקום הנכון בזמן הנכון.
    לולא כל הדברים האלה הסיפור יכל להגמר לגמרי אחרת.
    חני ודודי , בית חבד קוזומל אין עליכם!
    והלוואי שיום יבוא ואצליח להחזיר את כל הטוב הזה הלאה.

     

    אפרת ועקנין עם השליחה חני כפלין בקוזומל

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.