(מתוך הרצאה שניתנה בכפר-חב"ד)

"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". יש דמיון רב בין הגאולה ממצרים לבין הגאולה העתידה, אף כי האחרונה תהיה הרבה יותר רבת-נפלאות מקודמתה. אולם, בדיוק כשם שחז"ל אמרו על הילדים במצרים ש"הם הכירוהו תחילה", כך יהיה גם בגאולה העתידה. ואנו הננו ההורים של ילדים אלה. זו אכן זכות גדולה, אך גם אחריות גדולה לא פחות. המשימה המוטלת עלינו היא לגדל ילדים אלה באופן שיהיו בנים ובנות ההולכים בגאווה בדרכי ה', והצועדים קדימה בביטחון לקראת משיח. כלומר, הם יכירו וידעו מה הוא משיח וירצו לקבל את פניו.

המשימה, אכן, גדולה. אך עצם העובדה שהקב"ה מצפה מכל אב ואם שימלא אותה בשלמות, מעידה שיש ביכולת כל אחד ואחת לעשות זאת. אף אחד לא הבטיח שהדבר קל; אין זה גן של שושנים. ובכל זאת, מי שילד את הילדים האלה, עליו החובה להתמסר לגמרי לגידולם וחינוכם הראוי ברוח ישראל סבא.

הבה נחדל ממחשבות תיאורטיות ונראה כיצד עושים זאת באופן מעשי, בחיי היום-יום:

1) ההורה חייב גם הוא ללמוד תורה בעצמו, להתקדם ולעלות במעלות התורה. אם שאינה לומדת, דומה לאם המנסה להניק את תינוקה מבלי שהיא אוכלת או שותה כראוי.

2) כדאי לרכוש אמצעי-עזר לימודיים (כגון משחקים, ספרים, קלטות, חוברות-עבודה, חוברות-צביעה וכד') העוזרים לילד ללמוד לאהוב את התורה והמצוות. יש דרכים רבות, מהנות ומעניינות, להחדיר בילד עקרונות ורעיונות יהודיים.

3) יש לדאוג שהילד ילמד במוסד המעניק חינוך ברוח התורה, אם לצורך זה, צריכה המשפחה לעבור לגור בשכונה אחרת, חייבים לעשות זאת. המקום שהילד לומד בו, ועוד יותר, האנשים שהוא בא עמם במגע משפיעים עליו רבות.

4) אל תסמכי על בית-הספר ובית-הכנסת שהם בלבד יספקו לו את חינוכו הרוחני. עיקרון חשוב בחינוך הוא, שהוא חייב להינתן גם מחוץ למוסדות החינוך, ככתוב: "בכל דרכיך דעהו!" כל בית הוא מקדש-מעט וכל פעולה בבית יכולה להיות חדורה בקדושה, והיא הזדמנות לחינוך. מה שמקבל הילד בבית, לעולם לא יקבל בשום מוסד.

5) האם היא המפתח לכל עניני הבית. משום כך היא נקראת "עקרת הבית", העיקר והיסוד של הבית. אם היא מאושרת ומחייכת, יהיה כל הבית מאושר ומחייך, ואם היא קצרת-רוח. כל האחרים בבית יהיו כך בהתאם. פעם, עוד בהיותי תלמידה, שאלה אחת התלמידות את המורה, מהו תפקידה העיקרי של האשה. היא ענתה: "להיות שמחה". תשאלו אותי איך? ובכן, השירה עוזרת. מה, למשל, עשו הכהנים והלוים בבית-המקדש? הם שרו תהילות לה'. רוב זמנם היה מוקדש למה שנקרא "עבודות הבית". ניקיון הכלים, ניקיון המנורה, תיקון הכלים, שטיפת הרצפה מדם הקרבנות, הכנת המנחות והנסכים והקרבנות (בדומה לבישול), ועל ידי עבודת-הקודש הזאת הם התקשרו לה', ולא היה להם אושר וסיפוק גדולים מאלה.

כך גם אשה הזוכרת כי ביתה הוא מקדש מעט, ורואה עצמה ככהן בבית-המקדש. היא יודעת שכל עבודות הבית הן בסך הכל עבודת-קודש שתכליתה לגדל את הילדים, צאן-קדשים, ועל ידה היא מתקשרת לה', ואין לה סיפוק ואושר גדולים מאלה.

6) ההורים צריכים לתת דוגמה אישית. ולענין זה, חשוב בעיקר מה ההורה עושה, ולא כמה תיאוריה הוא או היא יודעים. תארו לעצמכם תמונה כזאת: ילד מגיע הביתה מבית-הספר ושומע את אימו מתלוננת באוזני חברתה על חמותה… יותר מאוחר, אחרי ששיחק הילד עם חברו, הוא בא לאימו להתלונן על חברו שעשה כך וכך… "זה לא יפה לדבר כך על חברך" אומרת האם…

7) תנו לילדכם את ההזדמנות לעשות מצוה, אפילו אם הוא עדיין אינו מחוייב במצוות. בת צריכה להתחיל להדליק נרות-שבת מגיל שלוש; בן צריך ללבוש כיפה וציצית; הם צריכים לקיים מצות ארבעת המינים בסוכות, ומצות משלוח מנות בפורים – הילד לחבריו והילדה לחברותיה. בחנוכה יש לאפשר לילד להדליק חנוכיה משלו, נרות החנוכה יש בהם מסר חינוכי חשוב; אין להתייאש מחוסר-הדעת הדומה לחושך, כי מעט אור דוחה הרבה חושך, ובכל יום צריכים להוסיף עוד נר, עוד אור, כדי להתחזק יותר כנגד החושך.

8) יש לעשות כל מאמץ למנוע את ילדכם מלראות או לשמוע דברים שליליים. כל דבר שהילד רואה או שומע יש לו השפעה עליו. בארה"ב התנהל ויכוח ציבורי על תכניות טלוויזיה שהשפעתן על הילדים מזיקה. חוגים מסוימים חרדו מפני העובדה שילדיהם צפו כבר במאות תמונות של אלימות ורצח, אך כמה פסיכולוגים של ילדים טענו שילדים יודעים להבחין בין מציאות החיים האמיתית לבין הצגה דמיונית. לעומתם טענו אחרים שאם אמנם זה כך, מדוע למשל מוכנות חברות הסיגריות לשלם מיליוני דולרים לפרסום בלתי ישיר על ידי שיציגו את המוצר שלהם בסרטי ילדים פופולאריים באופן ששם המוצר יתקשר עם גיבור הסרט. ברור שהסקרים שלהם הוכיחו שהמסר הזה יספג אצל הילדים – ליישום מאוחר יותר.

9) הילד הוא כגרעין קטן. כאשר הוא גדל להיות עץ, הוא מצמיח יבול נאה של פירות. מכל מקום, הפגם הקטן ביותר בגרעין, עלול להרוס את היבול העתידי לגמרי.

עם סייעתא דשמיא ועם הקרבה ומסירות-נפש מצידנו לחינוך ילדינו. נזכה לביאת המשיח, שאז נוכל להכריז בגאווה מתוך נחת, "ראו גידולים שגידלתי".