עיניך עיפות, שפתותיך לוחשות,
רצונך כה חשוף הוא,

רצית זאת להגיד, לדרוש או להגיב,
עוד כמה, כמה עוד תמתיני?

קשה זאת להרגיש, היה זה כה נגיש,
חיזיון בשמלה לבנה מתנפנפת.

על כסא של ורדים, מוקפת חיוכים,
מחלקת ברכות לכל דורש.

אך החלום התנמס, התפוגג, התנפץ,
לקרקע המציאות נחתת.

פגישות ושוב פגישות, הצעות שנדחקות, חברות לא בדיוק מחכות לך.

ואת על המיטה, שוכבת, מצפה, לבשורה טובה שתגיע,

ממשיכה להאמין, לחכות ולהמתין, מאמינה בכל ליבך לאגרת.

הרבי כך אומר, "הזיווג שמתקשה" על אמונה נסוב הוא.

כמו במעמד הקריעה, שהים פתאום עלה, אמונתו של נחשון היתה המפתח.

כך הוא קפץ, בלי פחד, בלי חשש,
באמונה גרם לכולם את התשועה.

כך הוא זיווגך, על אף שטרם התממש, מחכה הוא רק לאמונה שלך…

מבוסס על מכתבו של הרבי מלך-המשיח, בו הוא מבאר את האימרה "קשה לזווגם כקריעת ים-סוף".