• לא פוחדת מאתגרים!

    הגדלה

    לעיתים קרובות מה שנותן לנו כח להמשיך זה רק חיוך קטן. זכרון חיובי והבטחה נצחית שהכל יהיה בסדר! אני לפעמים מדמיינת שאני בסרט נצחי- סרט כזה שהמצלמה עובדת ללא הפסק ואין לאן לברוח כי את ה"כוכבת" הראשית! ניסיתן את זה פעם?? • אורטל הופמן בטור על אתגרים - לקריאה

    בס"ד

    "אני לא מפחדת מאתגרים", אמרתי לעצמי.

    "אסור לפחד מאתגרים", ניסיתי לשכנע את עצמי.

    זה לא ממש עבד. ניסיתי שוב – הידיים עייפות, השעה מאוחרת והגוף כל כך עייף. "תמשיכי הלאה"- אוף.. הקול הזה שוב!

    הבטתי לרבי בעיניים – והמשכתי הלאה לתרגיל הבא…

    לעיתים קרובות מה שנותן לנו כח להמשיך זה רק חיוך קטן. זכרון חיובי והבטחה נצחית שהכל יהיה בסדר! אני לפעמים מדמיינת שאני בסרט נצחי- סרט כזה שהמצלמה עובדת ללא הפסק ואין לאן לברוח כי את ה"כוכבת" הראשית! ניסיתן את זה פעם??

    בפרשת וארא נראה לכאורה שהכל מתוכנן מראש. הקב"ה מזכיר בתחילת הפרשה את העובדה שהוא לבסוף יגאל אותם ממצריים "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב " אך שמשה מעביר לעם את ההבטחה הם שקועים יותר מדי בסבלם ומתעלמים "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה".

    לעיתים קרובות שאדם חווה חוייה מכאיבה, כזאת שמשאירה זכרון נצחי ומשפיעה על חיינו באופן משמעותי-הוא מתעלם מהסביבה,מהאנשים,מהמחוייבויות היומיומיות. הכאב והחוייה הגופנית כל כך קשים מנשוא שהמוח מעדיף פשוט להדוף הכל החוצה ולהכניס את חויית הכאב פנימה. זה דבר טבעי ולעיתים לוקח זמן מסויים להקל ולעקל את השינוי שאחרי. לחלקנו זה יכול לקחת שעה או שעתיים, לחלק יום או יומיים ולחלק אפילו מספר שנים.

    אני מתעמקת שוב ורואה דרך הפרשה את הזמן שבו אנו חיים. מציאות לא פשוטה של בלבול, פחד ללכת ברחובות, פיגועים, מחלות וכו'- קוצר רוח ועבודה קשה! ומצד שני גאולה! שמחה, מסירות נפש, חזרה בתשובה ורצון להיות קרוב להשם יותר מתמיד…

    ארץ מצריים הייתה קיימת "בסרט היהודי" מאז ומתמיד. השאלה הנשאלת היא כיצד לביים? מאיזה זווית לצלם? מהחיובית? מהפחות חיובית? מרחוק? או שמא עדיף להתקרב? מי הן הדמויות שתתככבנה? איך הם יראו? האם הסרט יהיה' קצר? או נצחי? האם המסר ברור מספיק או צריך חידוד תמידי?

    הרבי בשיחת כ"ח טבת חלק א' אומר: "תוכן (התחלת)הפרשה הוא ע"ד מעלת בנ"י שיתגלה אצלם שם הוי' שלא נתגלה להאבות.."

    אם אנחנו במעלה כזו גבוהה אז הברכה בוודאי קיימת! והגאולה באמת כבר כאן! תנחומים שכאלה מהרבי מחזקים אותנו ואמורים לתת כח אדיר בזמנים מיוחדים שכאלה.

    אני שולחת תנחומים למשפחת שחר מצפת שאיבדו השבוע אמם הצדקנית, ולכל המשפחות שחוות את חווית הגלות.

    מנסה להכניס את ה"אלף" למקום האמיתי בתוך גלות שכזאת….

    לעילוי נשמת האישה היקרה מרת מלכה חנה בת ראובן שחר ע"ה

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.