אסתי לנצ'נר / / מגזין עטרת חיה

מהרגע בו ילד נולד בשעה טובה נולדות איתו תקוות, ציפיות ולעיתים דאגות. שיאכל טוב, שיישן טוב ושיתפתח כראוי. אימהות צעירות לצד אימהות וותיקות מתמודדות עם אתגרי ההתפתחות אצל ילדיהן.

התיישבתי לשיחה עם רחלי, אם לארבעה מלוד שנאותה לשתף אותנו בחוויות שלה.

"כאשר בני הבכור נולד, הרגשתי לחץ גדול סביב כל עניין ההתפתחות שלו. דאגתי שהוא יישן טוב. שיאכל טוב ושיתפתח 'לפי הספר' כמו שאומרים. כאשר הוא הגיע לגיל שנה פלוס. ציפיתי בקוצר רוח לשלב בו הוא סוף-סוף יתחיל ללכת. ראיתי סביב את אחייניי באותו הגיל כבר צועדים את צעדיהם הראשונים ואילו בני עדיין העדיף לזחול להנאתו על הרצפה.

"הוא הגיע לגיל שנה וחצי וטרם החל ללכת או לעמוד על שתי רגלים יציבות. דאגתי מכך מאוד. קראתי כל מידע אפשרי ואף תכננתי לקחת אותו לרופא מקצועי שיבדוק האם חלילה יש בעיה. היום אני נזכרת בזה בחיוך אבל אז, כאמא טרייה, הלחץ הזה הדיר שינה מעיניי. יש לנו מכרים שבנם לא הלך עד גיל שנתיים ואז התברר כי יש לו איזו שהיא בעיה ברגלים שאילו היו מגלים אותה קודם, הטיפול בה היה יעיל יותר. ייתכן ובהשראת סיפור זה רציתי לפעול כמה שיותר מהר וקבענו תור לרופא מומחה.

"אבל אז, בוקר אחד. כשהוא בן שנה ועשרה חודשים. זה קרה. הוא פשוט נעמד. בפעם הראשונה! כל אם תדע לספר עד כמה הרגע הזה מרגש. גם אם לא ליוו אותה חששות בקשר ליכולת ההליכה של בנה. בשבילי, זה הספיק בשביל להוריד את רמת הלחץ והחששות. בימים שלאחר מכן, הילד צעד את צעדיו הראשונים ותוך חודש כבר הלך 'חלק'.

"גם הילדים הבאים לא מיהרו ללכת. אבל אז כבר לא נלחצתי. בתוך הנחה כי ייתכן וזה 'עניין משפחתי' הפעם נתתי להם את הזמן שלהם ולא מיהרתי להילחץ. היום, כשאני מעט יותר מנוסה אני יכולה להגיד שלא מעט מהלחץ שלי אז היה חברתי. שזה עניין שהלוואי ויום אחד נהיה נקיים ממנו כי הוא יוצר כל כך הרבה לחצים מיותרים ועוגמת נפש.

"עם זאת בהחלט יש לקחת בחשבון אפשרות כי קיים קושי או עיכוב בהתפתחות ולא להישאר שאננים. אני מאוד מאמינה בכך שמוטב שאיש מקצוע יגיד לי שאני סתם לחוצה וישלח אותי הביתה בלא כלום מאשר להצטער שלא גילינו את הבעיה בזמן. גם זה כמובן במידה, אין צורך לרוץ לרופא על כל דבר קטן אך גם וזה בעיקר, להקשיב לאינטואיציה האימהית ולהכיר בכך שזו יכולת מדהימה שטבועה בנו ועלינו להקשיב לה".

מהורהרת מהשיחה עם רחלי יצאתי לבדוק את העניין לעומק והרי לפניכם מספר נורות אדומות אשר אמורות לעורר חשש בקשר לעיכוב הליכה אצל תינוקכם. (מעובד על פי מידע מקצועי פרי עטה של ד"ר דניאלה לובל).

נסיגה: ההיגיון אומר כי ילד אמור להתקדם בהתפתחות שלו. לדוגמה, מזחילה – לעמידה – להליכה. מקולות – להברות – למילים. נסיגה לאחור על הרצף ההתפתחותי היא סימן אדום שדורש בדיקה.

יחד עם זאת, נסיגה קלה וזמנית יכולה לקרות בתקופות מתח: ילד שחוזר להרטיב באופן זמני בזמן ההסתגלות לגן חדש, או ילד שאכל עם כף ופתאום מבקש בקבוק לאחר הולדת אח. בדרך כלל ליווי ותמיכה יעזרו לילד לחזור לעצמו במהרה. אם הנסיגה משמעותית, מלווה בכאב או אינה חולפת, יש לפנות להתייעצות עם רופא הילדים שלכם.

א־סימטריות בפעולות שאמורות להיות סימטריות כמו:

תינוק שגורר רגל אחת בזחילה; מחזיק את עצמו על הבטן עם יד אחת בלבד; מושיט רק יד אחת לצעצוע; או מסרב לדרוך עם רגל אחת.

אנחנו צריכים לצפות שפעולות שמשלבות את שני צדי הגוף יהיו סימטריות כמעט לגמרי, ללא הימנעות משימוש בצד אחד. אם אתם מבחינים שהילד נמנע משימוש בצד אחד, במיוחד תוך נוקשות או כאב, כדאי לגשת לבדיקה.

חוסר סקרנות:

ילדים לומדים על־ידי חקר הסביבה. הם נוגעים בחפצים, מכניסים לפה, זורקים אותם ומחכים לתגובה. בזחילה הם ינסו להגיע לכל פינה ולהכיר דברים חדשים. סקרנות חיונית בתהליך הלמידה והבנת העולם סביבנו. ילד שלא מתעניין בסביבתו, רצוי לנסות לגרות אותו להכיר דברים חדשים, לפי הקצב שלו. אם נתקלתם בחוסר רצון, בתינוק שלא מנסה לשים דברים בפה, לא חוקר או לא בודק את גבולות הסביבה, כדאי להתייעץ.