• רגע לפני: טור מיוחד על מבט לקעמפ מזווית קצת אחרת…

    הגדלה

    כבר כמה ימים שהיא מתכוננת. מכניסה למזוודה בגדים, מגבות, חת"ת, סידור (שאם יאבד ח"ו החת"ת...) ושאר מרעין בישין. "חני, בואי תעזרי לי מהר" היא קוראת לאחותה, "שכחתי לשים קערה ונטלה". ההכנות בעיצומן, ההתרגשות בבית גדלה, הרי מושקי המקסימה נוסעת עוד מעט לקעמפ! • לטור המלא

    מאת: חני

    כבר כמה ימים שהיא מתכוננת.

    מכניסה למזוודה בגדים, מגבות, חת"ת, סידור (שאם יאבד ח"ו החת"ת…) ושאר מרעין בישין. "חני, בואי תעזרי לי מהר" היא קוראת לאחותה, "שכחתי לשים קערה ונטלה".
    ההכנות בעיצומן, ההתרגשות בבית גדלה, הרי מושקי המקסימה נוסעת עוד מעט לקעמפ!

    זהו. המזוודה כבר מוכנה, גם בילקוט על הגב יש קצת שוקולדים והפתעות. ברכת הצלחת הדרך מהמשפחה ו…היא יוצאת.
    כשהיא כבר על ההסעה בדרך היא קצת נאנחת, דואגת מה יהיה בשבועיים הקרובים, האם תסתדר? האם לא יהיה לה קשה מידי?
    בכל זאת, לא פשוט להיות מפקדת…

    ***

    השעה כבר 12 בלילה ומושקי מתקשה להירדם. כן, כבר יומיים שמכינים אותה ליום שמגיע מחר, לרגע הגדול בו החיילות יגיעו והיא תקבל אותן בזרועות פתוחות.
    ביומיים האחרונים היא לא הפסיקה להקשיב. להקשיב לכך שיש לה זכות גדולה שנבחרה לחנך בנות מתוקות, חיילות של הרבי. הקשיבה להסברים על האחריות האדירה שיש לה ביד, על גודל הדרישה ממנה ככזו שמחנכת. שמעה גם את האזהרה על כך שכל משפט שתוציא הוא בעל משמעות, ושאפילו מילה קטנה יכולה לפגוע ולהזיק.

    הבינה כמה משמעותית הערנות לקשיי הבנות, לדרישותיהן. הפנימה כי הדודמא האישית, האהבה, העידודים והפירגונים לבנות – הם אלו הפועלים העיקריים בדרך החשובה הזו. וכמובן, זכרה שוב ושוב כי הרבי הוא הכל, הוא היעד, הוא המניע, הוא דורש ומצפה.
    היא דואגת, מה יהיה אם בת תחליט להשתולל ולא להקשיב, מה אם מישהי לא תאהב את החברות בקבוצה או לא תסתדר. דואגת שמא לא תצליח להכנס לליבן של הבנות וכך תפספס את כל מהות תפקידה. חוששת שלא יהיו מרוצים ממעשיה ומהצורה בה תבצע את הנדרש.
    מחר הן מגיעות, החיילות המתוקות. היא כבר מחכה כל כך, רוצה לתת להן חיבוק גדול ופשוט להנות איתן. לשמוח וללמוד. לאהוב אותן.
    נרדמת בתפילה שהכל יהיה טוב, ושתצליח לעשות את מה שהרבי רוצה.
    ***
    שעון הקעמפ מראה על השעה 2 בלילה. מי היה מאמין, רק אתמול הייתה "מלחמת ופרצת", יום עמוס וארוך. היא הסתובבה בין החיילות, בדקה שהן קיבלו תפקיד, עודדה בחיוך ללמוד תניא בע"פ, הביאה הפתעות לבנות שהתאמצו, החמיאה לחיילות שהציגו יפה, ו…בסוף היא ישנה כשהיום ההוא נגמר, יייפה ומרוצה.
    והיום, היום היה יום הורים. אם לומר במילה אחת – היא מאוכזבת, מאוד.
    לא, דווקא החיילות היו מקסימות מול ההורים, חייכו חיוכים מאוזן לאוזן ואמרו שנהנות. אפילו רבקי שאתמול אמרה שהיא לא רוצה להיות בקעמפ והיא שונאת את כל הקבוצה ואת המפקדת- התעקשה להשאר ואמרה ש'בעצם כיף לי כאן רק שפשוט התגעגעתי לאמא אבל עכשיו הכל בסדר…'.

    מאוכזבת עקב הטעם המר שהתעקש להשאר בפנים. אחרי שבוע וחצי עמוס, הכולל המון עבודה, והרבה הערות מההורים, אפשר לומר שהיא בהחלט ציפתה לאיזושהיא הערכה. אמירת תודה. משהו.

    אמא של דבורה לאה, חמודה, ניגשה ואמרה תודה רבה כי דבורה לאה נהנית, צירפה קליק עם פתק חמוד ליד. אוחח, איך היא מחממת את הלב. גם אמא של שטערני, הזו שהתקשרה כבר ה-מון פעמים מתחילת הקעמפ עם הרבה הערות והארות, ניגשה אליה ואמרה: "סליחה שאני מתקשרת הרבה, את מבינה? אני פשוט דואגת", והלכה.

    היא מבינה, בטח שהיא מבינה, גם היא דואגת בלי סוף. אבל למה אף אחד חוץ ממישהי אחת לא טרחה לבוא ולומר מילה אחת- "תודה"? היא לא מצפה לשטרות של תגמול. אפילו שוקולד היא יודעת שלא לכל הורה יש אפשרות להביא, אבל האם באמת נראה שתפקידה כל כך לא משמעותי, או שהיא עושה אותו פשוט גרוע, עד כי אפילו אמירת תודה לא מגיעה לה?

    נושכת את השפתיים, חוזרת שוב לחדר של החיילות ובודקת שכולן ישנות. מחר היא תעיר אותן שוב בחיוך ובבוקר טוב, כמו שמגיע להן. כמה מזל שהיא אוהבת את המתוקות האלו…

    כן, אחרי שנתיים שהייתי מפקדת אני כותבת את הדברים ובהחלט חשה אותם. אני לא מאשימה אף אחד, ובאמת מבינה את הדאגה והלחץ. רק רציתי להראות מעט מזעיר ממה שחווה המפקדת בקעמפ. קצת ממירוץ אינסופי של עשייה מעבר ליכולות, עם מאמצים גדולים, ויחד עם זה – המון גאווה ותחושת שליחות.

    השנה כבר לא אהיה מפקדת, אך אם יבוא אפילו עוד הורה אחד למפקדות המדהימות הללו, ויגיד להן תודה אמיתית – היה זה שכרי.

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    8 תגובות

    1. מושקא
      ט״ו באלול ה׳תשע״ג (21/08/2013) בשעה 18:04

      יחי המלך המשיח!
      חני יקרה!
      זה עזר! השנה ביום הורים המפקדות המסורות נהנו לקבל מהורים רבים הערכה הבנה ותודה ענקית על מסירותם!!
      יישר כוח שהעלת את הענין למודעות!!

    2. מושקי
      א׳ באלול ה׳תשע״ג (07/08/2013) בשעה 20:13

      לא ממש מסכימה ב-100 אחוז עם מה שכתוב… בתור מדריכה בקעמפ העיקר בשבילי שאני והחניכות שלי נהנות!! ברור שאני מצפה להכרת תודה על הכל… אבל ת'כלס אפשר לראות את ההערכה שלהן בעוד דברים גם אם הן לא מראות את זה באופן ישיר על ידי אמירת תודה או משהו…

    3. חיילת באורו
      כ״ט באב ה׳תשע״ג (05/08/2013) בשעה 20:13

      באמת מגיע להן תודה!כל כך הרבה הן משתדלות ועוזרות אני מרגישה את זה מהיום שהגעתי לקעמפ המפקדת דאגה לי …ולכולן, אז יישר כוח ענק לכל המפקדות המסורות תדעו שזה היה שווה את המאמץ!שווה מאוד!!
      ותודה שנתתם לנו להבין גם את הצד שלהן..

    4. יחי המלך המשיח!
      כ״ח באב ה׳תשע״ג (04/08/2013) בשעה 16:44

      תודה!!!

    5. מיכל כהן
      כ״ח באב ה׳תשע״ג (04/08/2013) בשעה 13:30

      צודקת

    6. חני
      כ״ח באב ה׳תשע״ג (04/08/2013) בשעה 0:00

      ואוו..כ"כ נכון!!

    7. חיהלה
      כ״ו באב ה׳תשע״ג (02/08/2013) בשעה 15:55

      נכון מאוד!!

    8. מושקא
      כ״ו באב ה׳תשע״ג (02/08/2013) בשעה 12:25

      אז אני עכשיו מתכבדת להגיד: תודה!
      תודה שהזכרת לנו שצריך להגיד תודה ותודה שהיית שם בשביל החיילות המתוקות!!

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.