• השבוע ראיתי קשת! מה זה אומר?

    הגדלה

    הוא תכנן שהראשון שיפגוש יחייך לו ככה, השני דומה, השלישי יגיד לו פלאי פלאים והרביעי ממש ימחא כפיים. אבל הוא בא ואף אחד לא מתפעל, אף אחד לא מסתכל עליו ועוד נדמה לו שאחד עשה לו פרצוף!!! מיד כל העולם שלו התקלקל. הוא כבר לא יכול, עצבני כול היום ולא יכול ליהנות מכלום • שפרה אופנר

    השבוע ראיתי קשת!!! מכירות את ההרגשה?

    פרפרים בבטן.. אכזבה… ייסורי מצפון…

    חשבתי על זה אח"כ. מה זה אומר? לכולם? לי? האמת. השתדלתי לא להתעמק… עדיף ככה… לא "לחפור" כפי שהדור הצעיר היה מתבטא.

    אך בהשגחה פרטית הגיע אלי מסר חזק מאוד בנושא והייתי רוצה לשתף גם את אלו שטקסטז ה עדיין לא הגיע ל"קבוצתם"…

    קשת זה מלשון קושי. צריך לדעת איך לתקן את הקושי. אחד הדברים שהורסים את העולם זה היחס שלנו אל הקושי. אדם שהולך לו בקלות אז הכול בסדר… אבל אם לא הולך לו והדברים לא מסתדרים בדיוק כפי שתכנן…

    הוא תכנן שהראשון שיפגוש יחייך לו ככה, השני דומה, השלישי יגיד לו פלאי פלאים והרביעי ממש ימחא כפיים. אבל הוא בא ואף אחד לא מתפעל, אף אחד לא מסתכל עליו ועוד נדמה לו שאחד עשה לו פרצוף!!! מיד כל העולם שלו התקלקל. הוא כבר לא יכול, עצבני כול היום  ולא יכול ליהנות מכלום. אדם צריך ללמוד שיש דברים קשים בעולם אך הקושי הוא רק למראית עין.

    הקשת בשמיים נראית כדבר חזק ומוחשי ובעצם זה כלום, כמעט שום דבר, אין לה שום ממשות. זה אומר לנו "תדעו שיש דברים דמיוניים בעולם. הם כביכול קשים ואם תתפסו על זה, נהיה כמעט מבול.. יש כל מיני מעברים בעולם וצריך לעבור אותם. לא צריך להיבהל… יש לנו את כל הגוונים. פעם יש שחור, פעם לבן, לעיתים ירוק ופעמים אדום או סגול.. כל מיני צבעים.. אלו החיים!!!

    הכול עובר ! ואח"כ בא הגשם – השפע!!!

    ואם נתעמק בדברים מזווית של שיטת אית"ן….

    בוקר. את במרוץ!!! להעיר את הילדים, להלביש את הקטנים, להכין סנדוויצים, להזכיר לילדה לקחת את היומן שנשאר בשידה.. להתווכח עם הילד בן ה7 שכבר קר והוא לא יכול ללכת עם המכנסיים הקצרים…. לחפש את בן הזוג של הנעל של הילדה בת 4…

    וסוף סוף את מחוץ לדלת. מציצה בחופזה בשעון. מתפללת שתגיעי בזמן…

    כשאת מגיעה מתנשפת כולך המנהלת עומדת בשער. היא לא מחייכת. את כבר גם לא!

    מישהו לוחש לך "איזה יום… אם זה הבוקר? איך יהיה בהמשך…?"

    ואת מרגישה זלזול, פגיעה…  וכך את היום מתחילה.

    ובכיתה –אותו קול ממשיך "הבנות מדברות…  ואת בקושי משחילה מילה…" והרגשת דכדוך וייאוש מצטרפים לרשימה.

    אחרי ש"שרדת" יום ארוך בעבודה את מגיעה הביתה תשושה ועייפה וכל מריבת ילדים קטנה הופכת למלחמה … את מרגישה כישלון, אשמה וכל העולם שלך נראה שחור עד אימה!

    אם ננסה לראות למה ועל מה ניווכח שיש כאן מזימה. יש מציאות והיא העובדה ואת כל השאר הנפש הבהמית בדתה. "אולי המנהלת עברה בוקר דומה לשלך ולכן היא לא מחייכת?"

    "והתלמידות יש להן תמיד על מה לדבר… וכפי שאתמול הצלחת איתן אין סיבה שלא תצליחי היום…"

    והילדים בבית משחקים… רבים.. בית בריא.. ב"ה"

    אך את הקולות ההגיוניים הללו את כבר לא שומעת … את נכנסת לתוך ענן שחור ומתקשה לראות את האור.

    בפעם הבאה שאת מזהה את הקולות האלו נסי להביא עוד צדדים… עוד גוונים.. .מכל צבעי הקשת.  ואז אולי תצא השמש??

    הכותבת שפרה אופנר– הינה מנחת הורים בעלת תעודה מאגף שפ"י ובוגרת מכון אית"ן.

    לסדנאות, הרצאות וייעוץ אישי – 0502377072

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.