חייקי לא ידעה למה דווקא באותו בוקר הגיעו אליה הזכרונות, נזכרה איך נכנסה אל החדר והוא כבר ישב שם, סמוק כולו. על מה הם דיברו אי אז בפגישה לפני פחות מעשור? על עצמם, על 770, על הרבי ובסוף בסוף, אחרי שכבר תמו כל הספיקות ואפילו ברטה השדכנית נרגעה, גם על הבית החסידי שיקימו יחד. בית של הרבי, ללא פשרות.

כמעט עשור, מי היה מאמין???

ההווה החזיר אותה לחמישי בערב בו היא מנסה שוב ושוב לתפוס את מנדי אולם הצליל התפוס התנגן בכל הבית.  מענדי מיד חזר אליה. "מה ענינים? אני בדרך לקניות." הרי הכביסה קופלו תחת ידה בנאמנות. "רציתי ללכת להתוועדות.  ליל שישי. אבל בדיוק היום היה המון עבודה לסיים. והמורה של זלמי התקשר…" הטון שלו התנצל. לה, לעצמו וגם… כן, גם לרבי.

איפה הם כל ההבטחות הישנות?

ניתקה את השיחה מהורהרת. מתנחמת בכך שתיכף החופש הגדול, אבל אז נזכרה בהגיון רב  שהחופש הגדול פותח צוהר צר מאוד של חופשה. צר מידי. "הלוואי ומענדי היה יכול קצת לנשום אויר אחר, אוויר של, נניח ישיבת תומכי תמימים. משהו חסידי כזה, אמיתי ,כמו ב770, נניח." הם עדיין משלמים על הכרטיס מתשרי, ו'הקהל' באופק כך שטיסה קייצית ל770 נראתה כרגע חלום רחוק.

רעיונות צפו ועלו במוחה, עלו וגם ירדו, כי הכל טוב ויפה אבל יש עבודה ומחויבויות ואיך אפשר לארגן 'סטופ' כזה באמצע החיים? עצירה אמיתית לנשימה חסידית עמוקה, כזו שתיתןכח להכניס אווירה חסידית הביתה? שתכניס יותר את הרבי הביתה, כמו שהם  כל כך רוצים? רק השגרה המעיקה והגלותית עומדת כמו אבן בצורה. מי יוכל לה?

יוכל.

בעוד פחות מחודש מתארגנת שבת שתאפשר גם לבעלך לקחת נשימה חסידית עמוקה שתעמוד נגד כל ה"מים רבים", תיבת נח באמצע הקייץ. במשך שבת אחת. שבת אחת שכולה משיח….

חייקי כבר רצה אל הטלפון… מה איתך?