• להכיר בנס ולהעלותו על נס • מרב לביא

    הגדלה

    גם לך קרה פעם שהבעל שטף כלים ודאג לבשר: "שטפתי לך את הכלים?" הרגשת פעם שלא מספיק מעריכים את זה שאת מבשלת, מנקה,מחליפה מצעים, שוטפת, עושה כביסה וכדו? מדוע כשהבעל עוזר זה ממש נס? מה צריך לעשות כדי שהנס ימשיך להתחולל? למה כדאי להודות על משהו שהוא כל כך ברור ומתבקש? • מרב לביא בטור על זוגיות מואר באור חנוכה • לטור המלא

    את הכתבה הבאה כתבתי בעקבות העבודה שעשיתי עם הזוג שישב אצלי אמש בקליניקה, חשבתי שכדאי לשתף גם אתכן במה שהתחולל בפגישה כי אני מאמינה שזה יכול להועיל לכל אחת מכן.

    האישה התלוננה על כך שבעלה לא עוזר לה וגם כשעושה משהו הוא נותן לה הרגשה שעשה לה טובה. היא מבחינתה מחפשת יותר שותפות מצידו אך גם הוסיפה שיותר קשה לה עם העובדה שהיא מרגישה מובנת מאליה. ובמילים שלה: "אם הוא עושה משהו בבית זה ממש נס, אבל אני? כל מה שאני עושה מובן מאליו, לא רק שלא אומרים תודה, אלא יש תלונות על מה שעוד לא עשיתי".

     גם לך קרה פעם שהבעל שטף כלים ודאג לבשר: "שטפתי לך את הכלים?" הרגשת פעם שלא מספיק מעריכים את זה שאת מבשלת, מנקה,מחליפה מצעים, שוטפת, עושה כביסה וכדו?

    מדוע כשהבעל עוזר זה ממש נס? מה צריך לעשות כדי שהנס ימשיך להתחולל? למה כדאי להודות על משהו שהוא כל כך ברור ומתבקש? ואם כבר מודים – איך בדיוק לעשות זאת כך שהתודה תתקבל?

    וגם -מה לעשות כדי לקבל את ההערכה בחזרה?

    על כך ועוד במאמר הבא…

     חייב אדם לשמח

    "חייב אדם לשמח את אשתו ברגל" – חנויות התכשיטים עושות לנו – הנשים – את העבודה וקוראות לבעל (גם זה שיכול היה לשכוח) לשמח את אשתו ולקנות מתנה לאשתו לקראת החג.

    חג החנוכה אינו אחד משלושת הרגלים אז תצטרכי לחכות עוד כמה חודשים… מצד שני – גם בחנוכה ניתן לשמח – ולא רק את האשה אלא הפעם -גם את הבעל ולא באופן חד פעמי. זו אמנם לא מצוה כתובה אבל ניתן ללמוד אותה ממנהג ישראל תורה…

     לא להחסיר אף יום

    אדם נכנסנכנס ליחידות אצל רבו בשלהי תמוז לבקש ברכה עבור בנו החולה. שאל אותו הרבי: "האם נתת לבנך דמי חנוכה?" ענה האיש בחיוב. "כל יום?? שאל הרבי. "כן", השיב האיש. "האם לא שכחת אף יום?"המשיך הרבי להקשות."לא שכחתי אף יום"."אם כך", אמר הרבי, "יהיה טוב". וכך היה.

     דמי חנוכה מיועדים אמנם לילדים, אך אפשר לתת "דמי חנוכה" גם לבעל, בבחינת "דבר המשמח". ואם נזכור לתת בכל יום, בלי להחסיר, מובטח לנו שיהיה טוב וכל זה בחינם!

     הלל והודאה – להכיר בנס

    בחנוכה אנו מוסיפים תפילת "ועל הניסים" שהיא הלל והודאה. בחנוכה אמנם קרה נס גדול, אך גם בחיי היומיום אנו מורגלים להודות לה' על כל דבר. יהודי פותח את היום בהודיה – "מודה אני". מודים לה' על הכל. על כל פרט וענין. קמנו בבוקר, פקחנו עיניים, ברוך השם! אנחנו מסוגלים גם להזיז ידיים ורגליים? לא ברור מאליו. כמעט כל משפט שלנו מתחיל או מסתיים ב"ברוך השם".

    מדוע לא נביא את רגש הכרת הטוב הקיים בנו גם לבית פנימה? כאן פתאום הכל ברור מאליו.

    כשהבעל מוריד את הזבל, הרי זה ברור. זה  גם הבית שלו, לא? להודות על כך שקילח את הילדים??? מה, הם לא הילדים שלו? עשה כביסה? שלושת רבעי זה החולצות שלו…

    השלב הראשון  – הוא הכרה בנס (תרתי משמע…) לראות את הדבר שנעשה, לשים לב אליו. גם אם זה דבר פעוט, גם אם זה בגדר התפקיד שלו ואולי אפילו חובתו… ולא רק בחגים וימי סגולה, אלא על בסיס יומי. כל פעולה שנעשית בין בני זוג (גם מצידו וגם מצידה), היא לא מובנת מאליה ויש להביע הערכה על כל עשיה שהיא.

    עשיתי לך

    כל חתן מתחת לחופה מבטיח לעצמו שאשתו תהיה האשה המאושרת בעולם! בהמשך זה קצת מתפקשש לו, הוא לא תמיד יודע איך בדיוק לעשות זאת, אבל הוא בהחלט רוצה. הצורך הגדול ביותר של גבר הוא לדעת שאשתו מאושרת (ורצוי שזה יהיה בזכותו…)

    פעמים נוכל לשמוע בעל שעזר בתחום הקשור לבית והילדים משתמש בביטוי: "עשיתי לך". מה שמאוד מקומם את האשה. הבעל רואה את עזרתו בעניינים אלו כהתנדבות בעוד האשה רואה את עשייתה כחובה.(אפשר להווכח בזה גם מהצורה בה הנשים מדברות על כך, גם כשהבעל נושא איתן בעול: בעלי מאוד עוזר לי בעבודות הבית.)כך, ניתן לשמוע בעל שאומר לאשתו: גיהצתי לך את כל החולצות שלי…

    מאחר והוא התנדב ועשה זאת בשבילך, הוא מחכה לשמוע שאכן נעשית מרוצה יותר בעקבות העשיה שלו. כמובן שלא מדובר רק על עזרה פיזית, אלא על כל דבר שגורם לנו קורת רוח. גם אם הוא קבוע ומתמשך. כל אחד שמח שמעריכים את מאמציו, ובוודאי במסגרת חיי הנישואין. ולא כמו אותה אשה שאמרה לבעלה: מעכשיו אלו ואלו התפקידים שלך ותודה מראש!

    להעלות על נס

    השלב הבא אם כן, לאחר ההכרה בנס – היא להעלותו על נס. לא לחסוך במילים. לא מספיק לראות ולהעריך, הדבר צריך לעבור גם לשני ולא ברמז.

    הרבי מליובביץ' אומר שבדמי חנוכה צריכה להיות ניכרת השמחה אצל המקבל. לא סתם נתינה, אלא כזו הגורמת לשמחה הנראית וניכרת לעין.

    לא חייבים לומר "תודה"

    גם את הצורה הנכונה לומר ולהביע תודה והערכה, שבאמת תתקבל אצל השני ותיתן לו הרגשה טובה, ניתן ללמוד מהלל והודאה. ישנה הודאה- אמירת תודה. וישנו הלל – שבח ופירוט. והסדר הוא הלל והודאה – ההלל הוא הוא העיקר, הוא העושה את ההודאה למתקבלת ואמיתית.

    גם כשאנו באים לומר תודה לבן הזוג כדאי להרחיב ולפרט: מה קרה ,מה זה גרם לי להרגיש ומדוע.

    להלן כמה דוגמאות להבעת הערכה מפורטת הכוללת את המרכיבים האלו:

    כשאתה מעיר את הילדים בבוקר ונותן לי עוד כמה דקות לעצמי בבוקר, זה עוזר לי מאוד, כי כך אני יוצאת פחות לחוצה מהבית וכל היום שלי נראה אחרת.

    הערב, כשסיימת את השיחה עם אחיך כשרמזתי לך שאני צריכה אותך, זה נתן לי תחושה מאוד טובה כיוון שאתה שם אותי במקום הראשון.

    כשאתה זורק את הגרביים שלך במקום, זה מקל עלי מאוד, כי זה חוסך לי הרבה עבודה בליקוט הכביסה מרחבי הבית.

    היום, כשהתקשרת מהעבודה לשאול איך היה המבחן שלי, שימחת אותי מאוד, כי הרגשתי שאני חשובה לך ואתה זוכר אותי גם ביום העמוס שלך.

    שימו לב שבכל הדוגמות הנ"ל לא היה שימוש אף לא פעם אחת במילה "תודה". אבל בינינו, מה נותן תחושה טובה יותר?

    המעשה הוא העיקר

    זכרו, לא להחסיר אף יום, שלא יעבור יום שבו לא הבענו הערכה אחד כלפי השני לפחות על חלק מהדברים.

    כדאי מאוד לבחור בכל יום שניים שלושה דברים שעליהם נרצה להביע את הערכתנו  – ולאו דווקא בזמן אמת – אלא בזמן שקט, או אף לפני השינה לעשות לנו הרגל ולסיים את היום בטוב. אם תקחו על עצמכם כזוג לומר כל יום לפחות 2 משפטים של הערכה על פעולות יומיומיות ופשוטות, לפי התבנית הזו, מהר מאוד תרגישו את האפקט.

    וכדי שגם אתן תקבלו דמי חנוכה – הזדרזו והעבירו את הכתבה גם לבעל…

    מרב לביא – יועצת נישואין | מרצה ומנחת סדנאות זוגיות.    050-8262770 [email protected]

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    4 תגובות

    1. יחי
      א׳ בטבת ה׳תשע״ד (04/12/2013) בשעה 9:45

      מה הקשר התמונה אם הסופגניות?

    2. מוש ס
      ל׳ בכסלו ה׳תשע״ד (03/12/2013) בשעה 20:04

      יפה!

    3. חני
      כ״ח בכסלו ה׳תשע״ד (01/12/2013) בשעה 22:22

      יפה. תמיד חשוב להעניק מחמאות. לכל אחד בכל זמן.
      בהתחלה זה דורש מאיתנו הרבה, עד שמתרגלים…
      תודה מירב

    4. שליחה
      כ״ג בכסלו ה׳תשע״ד (26/11/2013) בשעה 23:01

      יישר כח. כתוב יפה בטוב טעם ומעודד לעשייה

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.