• לא לפחד לצאת ממצרים! • הילה בן ישי

    הגדלה

    למה יצאו ממצרים רק חמישית מבני ישראל? מדוע לא התלהבו כל בני ישראל ולא כולם העדיפו להיגאל? מדוע רובם העדיפו להישאר שם? • מה שמוכר וידוע הוא גם חביב, ומה שנעלם ולא ידוע, מפחיד ומאיים. צריך המון המון אומץ כדי לשנות הרגלים, לצאת ממצרים, מהקישואים והבצלים המוכרים, אל הלא-נודע. זה פשוט מפחיד • הילה בן ישי כותבת על מי שנשאר במצרים בגלל הפחד • לטור המלא

     

    הילה בן ישי

    ה ניסן ה'תשע"ב (28.03.2012)

    התורה מספרת לנו, כי ביציאת מצרים יצאו רק 20 אחוזים מכלל בני ישראל, וכי 80 אחוז האחרים מתו במכת החושך.

    הדבר לא ברור: מי מוכן לוותר על החוויה האדירה של יציאת מצרים ולהישאר בגלות החשוכה והנוראה שם, או למות? מדוע לא התלהבו כל בני ישראל ו לא כולם העדיפו להיגאל? מדוע רובם העדיפו להישאר שם?

    בעולם הטראומות והטיפולים האנרגטיים, ישנה הקבלה שיכולה להסביר את הדברים: כשמבינים את 'שפת הטראומות', כפי ההגדרה במילון אבן שושן – חבלה, זעזוע – מבינים, ראשית, שטראומה היא תופעה שמתייחסת לא רק ליחידים, אלא יכולה להיות כלל לאומית [כמו השואה, טראומה של כלל עם ישראל, או הגרוש מגוש קטיף – טראומה של כל העם בארץ], ושנית – שהיתה פה בחירה: אלו שניספו במכת החושך בחרו למות ולא לשנות את חייהם.

    נשאלת מיד השאלה: איך אפשר להעדיף מוות על פני חירות? נשמע בלתי נתפס, אך למעשנו רובנו מעדיפים להמשיך במסלול המוכר והידוע, גם אם אינו נעים וחביב, ולא להסתכן בשינוי הרגלים ותפיסות, גם אם הם מזיקים לנו. פחד משינוי הוא הפחד העיקרי שלא מאפשר ריפוי. ואכן, יש צורך להגיע לבשלות כדי לקבל את הכוח לשנות דברים, לא כל זמן בשל וראוי לשינוי.

    פתגם חסידי אומר בחיוך עצוב: "קשה יותר להוציא את הגלות מהיהודים, מאשר להוציא את היהודים מהגלות…" התולעת מעדיפה להיות ניזונה מהתפוח הרקוב והמסריח, מאשר להסתכן ביציאה לאויר העולם. ומדעו בוכה התינוק ביציאתו לאויר העולם? מהפחד מהלא נודע.

    למה? כי מה שמוכר וידוע הוא גם חביב, ומה שנעלם ולא ידוע, מפחיד ומאיים. צריך המון המון אומץ כדי לשנות הרגלים, לצאת ממצרים, מהקישואים והבצלים המוכרים, אל הלא-נודע. זה פשוט מפחיד.

    מסופר על רבי מנחם מענדל מויטבסק, מראשוני החסידים שחי לפני כ-‏200 שנה, שעלה לארץ ישראל והתיישב בטבריה, שם עסק בלימוד התורה. פעם באו וסיפרו לו שהמשיח הגיע! הצדיק ניגש לחלון, הוציא ראשו החוצה, רחרח מעט, ומיד הכניס חזרה את ראשו ואמר – זה לא נכון. המשיח עדיין לא הגיע. שאלו אותו: מילא זה שאתה יודע, אבל מדוע היית צריך להוציא את הראש החוצה? השיב הצדיק: אצלי בחדר זה כבר בחינה של גאולה. הוצאתי את הראש כדי לדעת אם גם בחוץ יש גאולה, ולצערי הגאולה עדיין לא הגיעה.

    הסיפור הזה מלמד אותנו, שיש בחינה של טראומה פרטית וטראומה כללית, וכן גם בחינה של גאולה פרטית וגאולה כללית. כאשר אדם ניגאל מהתפיסות השליליות שמגבילות את חייו ומעוותות את כושר השיפוט שלו, זוהי בחינה של גאולה פרטית. אדם יכול לחיות כבר גאולה, גם אם סביבתו עדיין לא שם.

    בחודש ניסן, טרום יציאת מצרים, נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה. היתה התגלות אלוקית שהאירה את עיניהם, משל לאנשים ששהו בחדר חשוך, המלך היה שם אך הם לא ראו אותו, אך בהבזק של אור שהאיר לפתע את החדר, הם ראו פתאום את המלך, והגילוי הזה עורר אצלם את הכוח לצאת ולהיגאל. כדי לרפא טראומה, צריך ראשית להאיר אותה, ואין צורך לדוש ולדשדש בה, ועל כך בכתבות הבאות.

    הילה בן ישי, מטפלת רגשית, הילינג, טיפול בטראומות, ייעוץ רב תחומי, אבחון אנרגטי. ניתן לפנות בכל שאלה לדוא"ל: hilab770@gmail.com

    1163

    תגיות: ,

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    4 תגובות

    1. חנה
      כ״ג באדר ה׳תשע״ג (05/03/2013) בשעה 23:21

      כתבה יפה! מסר חזק וברור.

    2. רחל
      כ״א באדר ה׳תשע״ג (03/03/2013) בשעה 21:39

      תמונה ממש לא לעניין!

      • שינא
        ו׳ בניסן ה׳תשע״ג (17/03/2013) בשעה 21:51

        נכון

      • חיהלה
        כ״ו בתמוז ה׳תשע״ג (04/07/2013) בשעה 15:44

        צודקת בכל מילה.

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה