הנובר
  • לצאת ממצרים – בזוגיות • מבט מעמיק

    הגדלה

    הגאוה היא לא התרכזות במעלות עצמי, אלא דווקא התרכזות בחסרונות שלי ובחוסר הערך שלי. ואילו הביטול והענוה - המצה, מתוך הכרה שכל מה שיש בי קיבלתי מלמעלה, מהבורא, מאפשרת לי גם להכיר ולהתחבר למעלות האמיתיות שלי, וגם להסתכל על חסרונותיי בהסתכלות נכונה שלא רואה אותן כפגמים אותן יש להסתיר אלא כשטח התיקון שלי אותו קיבלתי מהבורא כאתגר • הרב ליאור דבורצקי בטור מיוחד על יציאת מצרים בזוגיות • למאמר המלא

    לחג הפסח המתקרב ובא שם נוסף והוא חג המצות. למען האמת, חג המצות הוא הוא השם ה"מקורי" בו משתמשת התורה, ואילו השם "פסח" הוא השם שנשתרש בעם ישראל עצמו במשך הדורות.

     

    כידוע, השמות בלשון הקודש, אינם שמות הסכמיים סתם אלא מבטאים את המהות הפנימית של העצם אותו מתארים, ולכן, ננסה להתבונן בשני השמות בהם אנו נוהגים להשתמש ומהם ללמוד על הפנים השונים הקיימים בחג זה, וכמובן ננסה גם להסיק וללמוד מזה, מה זה אומר לנו בתהליך השידוכים.

     

    חג המצות

     

    חג המצות על שום מה? בפשטות, על שום הזריזות הרבה בה פעלו בנ"י מששמעו על כך שהשם ציווה לצאת ממצרים וללכת במדבר בארץ לא זרועה. עד כדי כך מיהרו בנ"י כשיצאו ממצרים עד שבצקם לא הספיק לתפוח ובמקום לחם אכלו מצות…

     

    מוסבר בתורת החסידות, שאותה תפיחה של הבצק מבטאת את מידת הגאוה והיישות שבנפש כמו שראינו במאמר הקודם, ואילו המצה, אותו בצק שלא הספיק לתפוח, מבטאת את מידת הביטול והענוה (המצה קרויה לחם עוני – עוני מלשון ענוה).

     

    מה זה בעצם הגאוה אותה אנו כה שוללים בפסח? היינו יכולים לחשוב שהגאוה היא התמקדות ייתר במעלות שלי. אני כל כך מרוכז במעשיי הטובים, בכישוריי, ביכולות הקיימים בי וזה גורם לי להתרומם ולהתגאות.

     

    אך האמת היא שמידת הגאוה היא משהו אחר לגמרי. אמנם, הגאוה מגביהה ומרוממת אבל היא התרוממות כזאת הבאה על חשבון הזולת. החשיבות שלי מגיעה לא מתוך הכרה בערך עצמי אלא דווקא מתוך תחושת ריקנות פנימית, רגשי נחיתות כאלה או אחרים, ומתוך כך אני נאלץ להגביה עצמי מעל הזולת ו"לתפוס גובה".

     

    במילים אחרות, הגאוה היא לא התרכזות במעלות עצמי, אלא דווקא התרכזות בחסרונות שלי ובחוסר הערך שלי. ואילו הביטול והענוה – המצה, מתוך הכרה שכל מה שיש בי קיבלתי מלמעלה, מהבורא, מאפשרת לי גם להכיר ולהתחבר למעלות האמיתיות שלי, וגם להסתכל על חסרונותיי בהסתכלות נכונה שלא רואה אותן כפגמים אותן יש להסתיר אלא כשטח התיקון שלי אותו קיבלתי מהבורא כאתגר.

     

    אם כך, חג המצות נקרא כך על שם העבודה שלנו – להפוך את היישות והגאוה לביטול וענווה.

     

    פסח

     

    פסח על שום מה? על שום הפסיחה והדילוג של הקב"ה על בתי העברים כאשר היכה את בכורי מצרים במכה העשירית.

     

    ומה אותה פסיחה מבטאת במקום הפנימי שלה? מוסבר בחסידות, כי קיימות שתי אפשרויות של התקדמות. האחת בדרך הליכה, צעד אחר צעד, והשניה בדרך של קפיצה ודילוג. הליכה מבטאת התקדמות הדרגתית ומדודה ותמיד יש שם יחס וערך בין הדרגות השונות. היכולת שלי לעבור למדריגה הבאה, תלויה במצב בו אני נמצא במדריגה הנוכחית.

     

    ואילו קפיצה היא שינוי מהותי שאין לו כל ערך ויחס למצבי הקודם.

     

    בני-ישראל במצרים היו במ"ט שערי טומאה. מצבם הנפשי היה בכי רע. ובמידה והיו צריכים לצאת משיעבוד מצרים בזכות מעמדם ומצבם, בזכות עבודתם הם, כנראה שהיו עוד נשארים זמן רב בגלות ח"ו.

     

    ואכן, גאל אותנו הקב"ה, לא בזכות מעשינו ועבודתנו, אלא פסח ודילג על המקום הגלוי והשפל שלנו ורומם אותנו בבת אחת אל מקום אחר לגמרי שלא בערך למצבינו הקודם עד שבקריעת ים סוף ראתה שפחה מה שלא ראה יחזקאל הנביא.

     

    זוגיות אמיתית

     

    שני השמות מבטאים אם כך שתי צורות הסתכלות שונות אותן עלינו ללמוד לרכוש לעצמינו בתהליך השידוכים.

     

    חג המצות נקרא כך בתורה ע"י הקב"ה בו הוא מהלל ומשבח את כלתו על העבודה שהיא עושה – עבודת הביטול.

     

    ואילו חג הפסח נקרא כך ע"י עם ישראל – הכלה, בו היא מהללת ומשבחת את חתנה על כך שפסח ודילג על המקום הגלוי והשפל ובחר בה מכל העמים ורוממה מכל לשון.

     

    כלומר, מצד אחד, עליי לדעת שאני צריך לעשות עבודה – עבודה של ביטול הגאווה, שהוא המקום המפריע ביותר להתחברות ולזוגיות אמיתית. ורק אם אעבוד ואתאמץ על המקום הזה אוכל באמת למצוא את זיווגי.

     

    ומצד שני, עליי לדעת ובעיקר להאמין, שבאמת הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ואת זיווגי אמצא לא (רק) בזכות עבודתי ומצבי הפנימי (שהרי אף אחד לא מושלם) אלא (בעיקר) בגלל שהקב"ה אוהב אותי ללא סיבה והדבר שהוא הכי רוצה זה פשוט לראות אותי תחת חופה וקידושין…

     

    וכשנלמד להסתכל על התהליך שלנו באופן כזה, שבעיניים פשוטות נראה סותר אך באמת הוא משלים, נזכה להגיע לגאולה הפרטית וממילא לגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

     

    ליאור דבורצקי הינו מנהל "לב לדעת – המרכז לזוגיות יהודית", מאמן אישי ויועץ נישואין ע"פ חסידות וקבלה, בוגר מכון "דעת ותבונה" של הרב יצחק ערד. מאמן למציאת זיווג, פרנסה וקריירה, אושר, לחץ, ניהול זמן, מימוש עצמי ועוד, הדרכת חתנים, ייעוץ והדרכה לזוגות ופתרון קונפליקטים בחיי הנישואין.

    1815

    תגיות: ,

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    2 תגובות

    1. באצילות
      ח׳ בניסן ה׳תשע״ג (19/03/2013) בשעה 0:23

      אהבתי את ההסבר על הגאוה. יש לנו גישה מאד מוטעית לגבי הענין והוא האיר ליאת זה בצורה מאד יפה וחלקה. תודה!! רוצים עוד מאמרים!!

    2. חנה
      ו׳ בניסן ה׳תשע״ג (17/03/2013) בשעה 16:37

      מאד יפה! מוגש בצורה ברורה ומענינת. תודה רבה!

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה