• איך נפרדים מדברים ישנים? • בעקבות הסדר

    הגדלה

    במגזין 'עטרת חיה' בחודש שעברה התפרסמה השאלה הבאה: "שמתי לב שיש לי בעיה מציקה שבולטת פי כמה בתקופה שלפני פסח – ממש קשה לי לזרוק, לתת ולהיפרד מדברים", והיא שואלת, "מה אני יכולה לעשות כדי לשנות את הטבע הזה שכל-כך מושרש אצלי?" • במגזין החודש - ניסן - התפרסמו שורה של תשובות מעניינות מאת מגוון גולשות, שהעניקו מעצותיהן • לעצות

    במגזין 'עטרת חיה' בחודש שעברה התפרסמה השאלה הבאה: "שמתי לב שיש לי בעיה מציקה שבולטת פי כמה בתקופה שלפני פסח – ממש קשה לי לזרוק, לתת ולהיפרד מדברים", והיא שואלת, "מה אני יכולה לעשות כדי לשנות את הטבע הזה שכל-כך מושרש אצלי?".

    במגזין החודש – ניסן – התפרסמו שורה של תשובות מעניינות מאת מגוון גולשות, שהעניקו מעצותיהן. הנה הן לפניכן:

    רעיונות ל"פרידה טובה"

    לכוכבה שלום

    לגבי חפצים שקשה להיפרד מהם מבחינה רגשית, בדרך כל מדובר בכאלה המכונים "נוסטלגיה" למשל, מתנה שקבלנו מדודה אהובה, ציור מהגן, מזכרת שקנינו בתשרי אצל הרבי. מכל אלו קשה להיפרד אך הם תופשים מקום, מפוזרים בבית ולא תמיד יודעים איפה הם בכלל. מה תעשי? קחי קופסא די גדולה שבה תאחסני את כל מה שיקר לליבך מאד. משאר החפצים שתצליחי להיפרד תוכלי להסתפק בצילום שלהם ולשמור בתיקייה במחשב.

    בהצלחה,

    חדוי בן דוד

    נ.ב. אם ממש קשה לך רגשית, את יכולה לתת למישהו אחר לעשות את המיון. ויש גם דרך לשים את הדברים במקום מרכזי ונגיש לילדים – שאז הם יתלכלכו ויהרסו וגם ימאסו עלייך ואז תוכלי ביתר קלות להיפטר מהם בלי נקיפות מצפון.

    לזרום

    לכבוד מדור הבעיות של אחות.

    לגבי השאלה של זו שמתקשה להיפרד. חשוב לדעת שפרידה היא חלק טבעי וחשוב מהחיים. אי אפשר להתחיל משהו חדש בלי לסיים, כי אז ההתחלה תהיה עמוסה. זה כמו בארון בגדים. אני קונה בגדים ושמה בארון. בשלב מסוים הארון יתמלא יהיה קשה לסדרו, הבגדים ידחסו, יתקמטו, לא אראה מה יש בו ויהיו הרבה בגדים שלא אלבש כי לא אראה ואשכח מהם.

    אם אחת לתקופה אוציא את הכל ואמיין, מה שלא לבשתי כבר שנתיים והם במצב טוב אתרום, בגדים מרופטים אזרוק – כך גם אעזור לאחרים ויתפנה לי מקום, אוכל לראות מה יש ויהיה מקום לבגדים חדשים. בעצם ניפוי הארון מאפשר לשפע חדש להגיע. זה לא אומר שכל חודש צריכים לסנן את הארון אך לפחות פעם בשנה.

    כך גם בחיים כשאנו נאחזים ברעיונות, הרגלים, ידע, חפצים ותפקידים אנחנו בעצם לא מאפשרים לחדש להגיע, אנו חסומים ולא מאפשרים זרימה בחיים. כשמרגישים תקועים, כשמרגישים שאין שמחה ועונג כדאי לעשות הפסקה ולראות איפה כדאי לעשות שינוי, מה גורם לנו למועקה, ולשנות. זה כמו מי מעיין זכים כשלא ניתן להם לזרום הם יתעפשו.

    לא קל לשנות, השגרה נותנת ביטחון, אך כשהשלווה מופרת כדאי לעשות שינוי ולחזור לשגרה חדשה. הזרימה בחיים מאפשרת לנו לשמוח. ולמעשה, כל שבוע תבחרי משהו אחד שהיית רוצה לשנות ולהפטר ממנו ותנסי במהלך השבוע לעבוד עליו. כל שינוי מתחיל בצעד קטן.

    בהצלחה.

    מירית פנחסוב – קואוצ'רית

    "בטחו בה' עדי עד"

    לכוכבה היקרה,

    אם לא תעצרי עכשיו תמצאי את עצמך בעוד כמה שנים כאמא שבנתה לעצמה כלוב – כלוב החפצים. ומתרצת ב"העיקר שיש בשפע"… הלוואי שתסתפקי במאגר אחד או שניים, של פריט חביב במיוחד, כי יש אוגרים ששומרים הכול: בגדי ילדים ("שיהיה כשהם יגדלו", או "לילד הבא"), דיסקים ("שנורא אהבתי"), בגדים ("כשארזה ב-5 קילו"), צעצועים ("שלא יהיה משעמם לנכדים כשיוולדו") או ספרים ("בחופשה הבאה יהיה לי זמן לקרוא").
    המשותף לכל הוא הקושי להיפרד מחפצים מיותרים בגלל ש"אולי אצטרך".

    נראה לכם שיתכן שארזה, ולא יהיה לי חשק או זמן לקנות בגדים חדשים?! האם יתכן שאצא לחופשה, אך הספרים שטרם קראתי ייעלמו מכל הספריות. האם ייתכן שכאשר ילדיי יגדלו, כל החנויות ייסגרו, ולאף שכנה או גיסה לא יהיו בגדים מיותרים לתת להם… האם יכול להתרחש מצב שבו כשאסיים לבשל, לא תהיה לי אפילו קופסת פלסטיק אחת של חומוס לאריזת השאריות.

    "אולי אצטרך" אומר שאני לא מאמינה בכוחותיי להסתדר בעתיד. שאני לא מאמינה שיש לי כוחות להתמודד עם כל מה שייקלע בדרכי, או יותר גרוע: זה מראה שיש לי חיסרון באמונה שה' ידאג לי! כי אם אני בטוחה בעצמי, ויודעת שכל מה שקורה הוא לטובתי, לקדם אותי, אז למה להיאחז באולי?! ראיתי ב'אגרות' שהרבי מה"מ עונה למישהי שדואגת "שמא יקרה מקרה מר" ומשיב לה שזה שהיא כותבת כך זה עצמו מקרה מר הוא!

    כשיש בטחון, אפשר לוותר על המיותר, שחונק את המדפים והנשמה. כל עומס הפחד, ההתמקדות בצרה שאולי תגיע, נמסר יחד עם החפצים המיותרים. במקומו, נפתח מרחב של מדפים ריקים והבנה שהעתיד לא בשליטתי, וכמה שאתכונן, לא אצליח לצפות הכול, ובטח לא לשלוט בכל. לכן, עדיף כבר לוותר וליהנות מהרגע הריק, הפתוח, המאפשר, ולסמוך על ה' שיעזור הלאה. ושמישהו אחר יבלה את החיים במשמרת עצובה במחלקת שמירת חפצים… כמו שהתינוק מוכן להיפרד מ"שמיכי" כשהוא ביד של אמא – כך נרגיש מוכנים להיפרד מן הביטחון המזויף שמקנים חפצים, כשנצליח להרגיש שאנחנו בידיים המחבקות של הקב"ה ששוכן בתוכנו.

    חג שמח,

    אחת שנגמלה.

    הפרדי ממה שיעשה לך טוב!

    לבעלת הבעיה.

    אני משתדלת לא לתת עצות שאני בעצמי לא עומדת בהן… לכן אני חושבת שכדאי שתעשי כל דבר שיעשה לך טוב, אם להפטר מחפצים וחומר בכלל יעשה לך טוב, אני בעד. אני באופן אישי לא זורקת כלום, יש כמה דברים משמעותיים שהם חלק ממני, מהחיים והעבר שלי שאני מעדיפה להנציח לעצמי ולהתרפק עליהם (עד שיבוא לציון גואל 🙂

    אז אל תמהרי לזרוק בהתקפת השלכה, דברים שתצטערי עליהם…

    זיוי

    זהירות, אל תתני להפרעה להתעצם!

    לכוכבה ולכל האחיות שבאותה סירה.

    אתן לא צריכות לחוש בושה, כי זה משהו שיכול לקרות לכולנו. מכירות את המסכנים שאוספים חפצים מפחי אשפה? אם אתן לא רוצות להגיע לכך תזהרנה ותעצורנה עכשיו! כדי שהיא לא תהפוך לאגרנות כפייתית שמוגדרת כהפרעה נפשית, שהטיפול בה מחייב טיפול מקצועי. אספנות כפייתית היא בעלת רמות, בכל אחת מופיעים סממנים של תחילת אובססיה לאיסוף שרק הולכת וגדלה עם השנים.

    הסובלים מהבעיה הם לרוב אנשים נורמאלים שהחלו לאסוף, ובמשך הזמן מתמסרים לאיסוף וכופים על עצמם פעולה כפייתית ואובססיבית. כמו כל הפרעה נפשית, הסיבות לתופעה הן רבות ומגוונות, חלקן קשורות לאישיות, ובמקרים אחרים קשורות לטראומות נפשיות (לדוגמה, חווית חוסר עצומה שחווה האדם בעבר). סיבה נפוצה ביותר הגורמת להופעת האספנות היא הפחד ממחסור. אגרנות כפייתית היא בעיה נפוצה אצל זקנים, ובשנים האחרונות גם צעירים. סביבת החיים המודרנית, השפע הרב ואורח החיים המלחיץ והכפייתי בו אנו חיים, גורם ליותר ויותר אנשים לרכוש לאסוף ולאגור, ובחלק מהמקרים מה שמתחיל כתחביב או כצורך זמני, הופך עם הזמן לאספנות כפייתית ממנה אין דרך חזרה. לעיתים עלולה אגרנות כפייתית להוות גורם להתרחקות מהסביבה החברתית והמשפחתית עד לנתק מוחלט. כשמצב האוגר מתחיל לסכן את חייו מבחינה בריאותית, חשוב להתערב ולנקוט באמצעים כדי להגן עליו מפני עצמו. בעיית האגרנות לא מופיעה בן-יום. בתחילה מתבטאת באוספים תמימים: גוגואים, ניירות מכתבים ומתחלפת בבגרות באוספים אחרים.

    האגירה מזיקה גם מסיבה פרקטית: ככל שכמות החפצים עולה, כך גם כמות הלכלוך, מה גם שקשה לנקות בצפיפות. גם ארונות סגורים מעלים עובש, ופטריות קיר צומחות, שאריות אוכל נותרות בין החפצים, תיקנים ומכרסמים מגיעים והדירה הופכת למפגע בריאותי.

    הזדעזעתן? זה אמיתי. אז תפסקנה כעת וזכורנה כי מוח שליט על הלב!

    אני יודעת על זה, כי לצערי דודה שלי היא כזאת.

    ח. כ. חולון

    המעשה הוא העיקר!

    למתקשה להיפרד.

    טוב שאת יודעת שאת בבעיה וזו כבר חצי רפואה. אני מציעה לך פשוט לעשות! להתחיל להיפרד! השלב הראשון הוא להחליט מה את משאירה ומה את זורקת. אם תצליחי באמת לקבל את כל ההחלטות מראש, תוכלי לפנות חפצים מהבית בצורה הרבה יותר מהירה ויעילה. אין טעם להגיד שאת רוצה להיפרד ולפנות הכול, כי בפועל ברור שיש המון חפצים שאת צריכה להשאיר, כי הם כן משמשים אותך. כדי להצליח לקבל את ההחלטות לגבי כל חפץ, את צריכה לעבור בסבלנות על כל החפצים השונים שבמגרות שלך.

    חשוב ביותר להבין כי אם החלטת לפנות חפצים מהבית, זה לא אומר שאת צריכה לזרוק את כל הדברים שאת מוציאה לפח, כי בטוח יש דברים שעוד אפשר להשתמש בהם.
    אולי הם לא משמשים אותך או שאת לא אוהבת אותם, אך אנשים אחרים כן ישמחו לקבל אותם כתרומה. דברי, לפני הכול, עם אחים שלך ועם חברות, כדי לראות האם מישהו מהם אוהב או צריך חפצים מסוימים, כך את יכולה לשמח את מי שמקבלת את החפץ.
    אם אין לך את מי לשאול, ואת יודעת שלכל הסובבים אותך כבר יש את כל מה שיש לך להציע, את יכולה לפנות למקומות מסודרים שאליהם אפשר לתרום כמו גמ"ח בגדים, או לפרסם מודעה בעיתון תחת הכותרת 'למסירה'. כך שאם את רוצה להיפטר מהרבה חפצים שיש לך, תוכלי לתרום אותם, וכך תעזרי להרבה אנשים ותרגישי פחות קושי להיפרד. ברור שחפצים שכבר אי אפשר להשתמש בהם, צריכים להגיע הישר לפח הקרוב.
    עבודת המיון יכולה לקחת כמה שעות טובות, אך אם תנסי לדמיין כיצד יראה החדר שלך אחרי – תקבלי כוחות.

    ברכה והצלחה,

    עטי ג. 

    פרידה טכנית

    למדור "עוצו עצה",

    בשביל לעזור לכוכבה להיפרד אתן כמה הנחיות שעוזרים לי להחליט מתי לומר 'שלום' לחפצים שלא בשימוש. כדי לדעת שהגיע הזמן בדקי מתי עשית בהם שימוש לאחרונה וקבלי את ההחלטה הנבונה. הנה לדוגמה חפצים שהגיע זמנם להתפנות מהבית:

    בגדים שלא היה בהם שימוש מעל שנתיים. כלים שלא היה בהם שימוש מעל שנה. מתנות ששוכבות עדיין באריזתן המקורית קרוב לשנה. משחקים שלא שיחקת בהם מעל שנה וכנראה גם לא תשחקי בהם בשנה הקרובה. ספרים שאינם קדושים ואין לך ערך סנטימנטאלי אליהם, ושהפעם האחרונה שקראת בהם היה לפני שנים, ישמחו לעבור לספרייה ציבורית ולפנות לך מקום על המדף.

    וכעת טכנית, את רוצה לדעת איך אני עושה סדר במגירות ובארונות? אני מארגנת שלש שקיות או קופסאות: באחת שמה דברים שאני זקוקה להם, בשנייה חפצים שברצוני למסור הלאה ובאחרונה את כל מה שאמור ללכת לפח. כך ניתן להשתלט על ה'בלגן' ולהצליח לעשות סדר יעיל.

    צריך גם להודות לה' שנתן לנו הלכות שמכריחות אותנו לסדר ולנקות את הבית ואת עצמנו לפחות פעם בשבוע – לשבת; ולעשות ניקיון יסודי לפחות אחת בשנה – לפסח. אשרינו!

    חג חרות שמח!

    דפנה רוזנטל

    2550

    תגיות: ,

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    תגובה אחת

    1. חיהלה
      י״ח בניסן ה׳תשע״ג (29/03/2013) בשעה 18:05

      שאלה שגם אני מתחבטת בה…

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה