הנובר
  • הקדוּשה – שבחולין… • נקודה בפרשה

    הגדלה

    כשיהודי זוכר את הקב"ה בכל מקום ובכל מצב, גם בהיותו עסוק בצרכיו הגשמיים – הוא ממלא את כוונת ה' בבריאת העולם, "להיות לו דירה יתברך בתחתונים" – בעולמנו זה התחתון ביותר - בו לא רואים ולא מרגישים כ"כ את ה'... • לטור המלא

    בפרשתנו פרשת 'קדושים' מובאים בין יתר העניינים החשובים גם דיני  'פירות האילן' ומהם אומר הרבי מליובאוויטש מה"מ:

    כאשר נוטעים אילן, עוברים פירותיו שלושה שלבים: בשלוש השנים הראשונות אסורים הפירות (לאכילה ושימוש) לחלוטין, איסור 'ערלה';
    פירות השנה הרביעית הם " קודש הילולים לה' ", וחייבים לאוכלם דווקא בירושלים;
    פירות השנה החמישית הם כבר חולין (וללא קדושה) ואפשר ליהנות מהם כרגיל.
    בפרשתנו אומרת התורה, שעל-ידי הזהירות בקיום דיני הפירות בארבע השנים הראשונות, תבוא ברכה גדולה בשנה החמישית:
    "ובשנה החמישית… להוסיף לכם תבואתו".
    מובא בקבלה, ובספרי החסידות מוסבר, שבפירות השנה החמישית יש מעלה גדולה, אף בהשוואה לפירות המקודשים של השנה הרביעית.
    וכאן נשאלת השאלה, איך ייתכן שבפירות חולין ( של השנה החמישית) יהיה יתרון על פירות השנה הרביעית, שיש בהם קדושה עד כדי כך, שחייבים לאוכלם דווקא בירושלים?

    הדבר יובן על-פי סיפור מהבעל-שם-טוב (הבעש"ט):

    בימים שעדיין היה נסתר, נהג הבעש"ט לנסוע ממקום למקום ולשאול יהודים לבריאותם ולמצב פרנסתם, כדי שהללו יענו לו בדברי שבח לה' – ברוך ה', תודה לה' וכדומה.
    בעיירה אחת שמע על תלמיד-חכם מופלג, פַּרוּש זקן, שכבר למעלה מיובל שנים התבודד בחדרו והגה בתורה כשהוא שרוי בתענית כמעט כל השבוע. נכנס אליו הבעש"ט ושאלו למצב בריאותו ולפרנסתו. הפרוש לא ענה, אלא סימן לעבר הדלת, לאות שייצא  ויילך.
    הבעש"ט פנה לצאת, ובעומדו בפתח פנה אל הזקן: "רבי, מדוע אינכם נותנים לה' את פרנסתו?". השתומם הלה למשמע הדברים, והבעש"ט הסביר: "אנו חיים מהפרנסה שהקב"ה מרעיף עלינו, אך ממה מתפרנס, כביכול, הקב"ה?
    זאת גילה דוד המלך בתהילים, המשיך הבעש"ט: 'ואתה קדוש, יושב תהילות ישראל'. אתה, ה', שאתה קדוש, מהי ה'פרנסה' עליה אתה 'יושב'? – 'תהילות ישראל' !  על-ידי שיהודים מהללים ומשבחים את ה' על הבריאות והפרנסה שהוא מעניק להם (באמירתם: 'ברוך ה' ', תודה לאל, בעזרת ה' יהיה טוב, ה' יעזור ועוד תשובות של שבח אמונה ובטחון בה'…)  מזה יש, כביכול, פרנסה לקב"ה".

    מתשובת הבעש"ט לאותו פרוש, שעסק כל ימיו בלימוד התורה, אנו למדים, שלא די בלימוד התורה ובהתקדשות לעבודת ה',
    אלא שצריך להלל ולשבח את ה' דווקא על הדברים הגשמיים.
    תכלית כוונת הבריאה היא, שדווקא על ידי הדברים הגשמיים יתגדל ויתקדש שם ה'.
    (כמו לדוגמא: שע"י עור הפרה הגשמית אוכלת העשב, וצבע שחור – עושים וצובעים את התפילין, הקדושות ביותר ליהודי..!)

    הבעש"ט הדגיש את המעלה הגדולה של המציאות הגשמית, כאשר היא עצמה מתקדשת ונעשית חלק מעבודת ה'.
    הוא גילה, כי דברים פשוטים, כבריאות ופרנסה – בהם זוכה כל יהודי, יש בהם מעלה גדולה, שכן על-ידם משתבח שם ה'

    ואור הקדושה חודר עד המציאות הגשמית עצמה.  (וגם אם חסר מעט, רואים כי אין היהודי תולה זאת, אלא –בעצמו…)
    דבר זה מסביר את המעלה שבפירות השנה החמישית, שהם חולין, על פירות השנה הרביעית, שהם קודש.
    אין רבותא ("זו לא חכמה גדולה"…) בכך, שנוהגים כראוי בדברי קודש ומהללים את פירות השנה הרביעיתובירושלים…
    החידוש הוא, שיהודי מגיע לידי הכרה, שגם פירות רגילים (= ענייני ה'חולין' של החיים) כמו בשנה החמישית, תלויים בברכת ה', והוא רואה בהם את הברכה האלוקית  ומשבח את הקב"ה על כך.
    (כשהרבי מביא במקום אחר, שלשם כך, צריך רק – "לפקוח את העיניים"..!.)
    כשיהודי זוכר את הקב"ה בכל מקום ובכל מצב, גם בהיותו עסוק בצרכיו הגשמיים – הוא ממלא את כוונת ה' בבריאת העולם, "להיות לו דירה יתברך בתחתונים" – בעולמנו זה התחתון ביותר – בו לא רואים ולא מרגישים כ"כ את ה'…
     
    בהצלחה רבה – לכולנו!

     

    1370

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה