את החדווה המאפיינת את ל"ג בעומר לא מוצאים באף יום הילולא אחר. ילדים כמבוגרים שמחים ביום זה – יום הפטירה של התנא המפורסם רבי שמעון בן יוחאי – יותר משהם שמחים בכל יום פטירה אחר. ככלל, ימי פטירה  אינם ימים עליזים, בלשון המעטה. ל"ג בעומר הוא יום הפטירה היחיד שנחגג על ידי עם ישראל בשמחה כה רבה.

בימי פטירה מקובל להדליק נרות לזכר הנפטרים. בל"ג בעומר לא מדליקים נרות – אלא מדורות ענק. מנהג שנשמר בקנאות 'אפילו' על ידי הילדים. מזה כמה שבועות הם מקוששים עצים, מטמינים גרוטאות דליקות ומתרגשים להקים מהם מדורות שלאורן ירקדו וישירו בגרונות ניחרים לכבודו של בר-יוחאי.

מהו סודו של רבי שמעון שדווקא לכבודו עורכים טקסים כה ייחודיים, כמו גם למשל מנהג תהלוכות האחדות, שהתחדש וקיבל תנופה עולמית על ידי הרבי מליובאוויטש?

*

מטבע-לשון מקובל לקרוא 'לווייתן' לאנשים גדולים מאוד בתחומיהם. הלווייתן הוא היצור הגדול ביותר בעולם המוכר לנו ולכן שמו הפך לכינוי למי שהוא ענק בתחומו.

גם רבי שמעון מכונה 'לווייתן'. זהו תואר שניתן לו בתורת החסידות – אך מסיבה מהותית ולא רק כי הוא 'גדול' בתחומו. בחסידות מוסבר כי באופן כללי מתחלקים הצדיקים בעם ישראל לשניים: הסוג המוכר יותר הוא אלה שצדקותם מתבטאת בקיום מושלם של המצוות, בכמות ובאיכות ללא דופי, והסוג הנדיר יותר הוא זן ייחודי של צדיקים שמתחברים אל הקדוש-ברוך-הוא דרך התורה, ופטורים מקיומם של מצוות שונות.

רבי שמעון משתייך לזן הייחודי. רבי שמעון הגיע למדרגה של התחברות עילאית בתורה, עד ש(בעיקר בזמן שהותו במערה) היה פטור מקיום מצוות רבות – משום שבאמצעות התורה הוא הצליח להשיג תוצאה רוחנית ייחודית, אותה לא ניתן להשיג על ידי קיום המצוות.

לכן הוא נקרא 'לווייתן' – מלשון בן לוויה. רבי שמעון נמנה על אותם מתי מספר צדיקים שנחשבים כביכול לבני לווייתו של הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו, משום שהעפילו לרמות קדושה הרבה מעבר לכל בני תמותה.

לרבי שמעון היה ערך מוסף על צדיקים אחרים שנחשבים 'לווייתנים' – בכך שהשתמש בקדושתו הנשגבת גם לטובת אחרים. כפי שמסופר שלאחר 13 שנים בהן התחבא במערה מפני הרומאים ובמהלכן התעלה במיוחד בתורה ובקדושה, יצא רבי שמעון ומיד דאג להועיל לסביבה עם קדושתו. במבט עיניו שיקם אתרים שרופים, גילה ברוח-הקודש מקומם של קברים אבודים ועוד.

*

המורשת המפורסמת של רבי שמעון היא ספר הזוהר הקדוש. בספר זה, שמכיל סתרי תורה מופלאים המהווים יסוד לכל תורת הקבלה והחסידות, אפשר לומר כי מגולמת אישיותו הכבירה של המחבר. הספר מכיל כאמור סודות נשגבים, בדומה לקדושתו של המחבר, ופרסומם של סודות אלו ולימודם בדרך נכונה ומבוקרת מביא לעולם את התועלת הגדולה מכולם – כמו שהובטח משמיים לרבי שמעון, כי בזכות ספרו נצא מהגלות אל הגאולה השלמה.

לא פלא אפוא מדוע התגלגלו הדברים כך שדווקא בל"ג בעומר עם ישראל כל כך שמח. יום פטירה נחשב ליום התעלות לנשמת הנפטר, ועם ישראל כולו מאושר להיות שותף לשמחתו של מי שסלל להם את הדרך להתגלותו של אישיות כבירה עוד יותר – האישיות הנעלית מכל בני האנושות שהיו ושיהיו – מלך המשיח.

בל"ג בעומר נשתתף במדורות ובתהלוכות, נתחבר למורשתו המופלאה של רבי שמעון ובכך נקדם את ה'תהלוכה' הגדולה של עם ישראל לדורותיו אל יעדה – הגאולה השלמה, עם התגלותו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.