הנובר
  • הילד שוב שפך את השוקו? שישא באחריות!

    הגדלה

    רפי בן ה-4 מגיע לסלון עם כוס השוקו. אני מזהירה אותו בפעם המי יודע כמה שלא מגיעים לסלון עם אוכל או שתייה. כבר חודש שאנחנו הנחלנו בבית נוהג זה וב"ה כולם עלו על הגל. זו הסיבה שהסלון נקי כל השבוע, חסל סדר פירורים וטיפטופים, ורפי מותח את הגבול יתר על המידה. הצפוי קורה וכוס השוקו נשפך. מה אני עושה??? • המאמנת טלי גלויברמן בטור אישי על סוגייה שכל אמא מתמודדת איתה: מה עושים כשהילד שוב הגיע לסלון עם הכוס ושפך את השוקו? • לטור המלא

    הכל אפשרי

    ערב שבת. הכל מוכן לקראת המלכה וגם לקראת האורחים שבאים להתארח אצלנו. הבית מבריק, הילדים לובשים חגיגי, הכל פיקס. הקטנים אוכלים במטבח עוגיות עם שוקו כדי לא להיות רעבים עד לקידוש. נפלא. רפי בן ה-4 מגיע לסלון עם כוס השוקו. אני מזהירה אותו בפעם המי יודע כמה שלא מגיעים לסלון עם אוכל או שתייה. כבר חודש שאנחנו הנחלנו בבית נוהג זה וב"ה כולם עלו על הגל. זו הסיבה שהסלון נקי כל השבוע, חסל סדר פירורים וטיפטופים, ורפי מותח את הגבול יתר על המידה. הצפוי קורה וכוס השוקו נשפך. אני מענישה אותו.

    א.  כי רפי צריך לשאת בתוצאות המעשה וללמוד להקשיב להורים שלו.

    ב.  אין לי כח לזה! עוד מעט האורחים מגיעים ועכשיו שוב לנקות? מגיע לו עונש!

    ובכן. אותו סיפור, אותו מעשה מצד האמא. אז מהו ההבדל? יש שתי אפשרויות פעולה: פעולה מתוך בחירה ופעולה שהיא תגובה.

    "תגובה": פעולה או הרגשה כתוצאה ממשהו חיצוני.

    • קשה לי, כי קרה משהו.
    • אני שמחה, כי העריכו אותי
    • אני אוהבת, כי כולן לובשות כך
    • טוב לי, כי אמרו לי שאני נראית טוב

    "בחירה": פעולה או הרגשה שאנו בוחרים לעשות או להרגיש, לא תלוי בדבר או אדם אחר, כי זה משהו פנימי.

    • אני אוהבת, כי זה הרצון שלי
    • קרה משהו ואני עצובה / שמחה, כי אני בחרתי
    • קשה לי, לא תלוי מה האחרים אומרים.

    במקרה א' האמא פעלה מתוך בחירה. למרות שזה נראה בדיוק כמו במקרה ב'. במקרה ב' הייתה תגובה. האמא לא חשבה, הרגישה מאוימת/ שקלקלו לה את העבודה / עצבנית וכו', והגיבה בנתינת עונש. מיותר לומר שכשפועלים מתוך בחירה יש תוצאות רצויות, כי -בדוגמתנו- הילד מרגיש שזה עונש שמגיע לו כי עבר את הגבול ובמקרה ב' "אמא נורא התעצבנה עליו".

    עכשיו אנחנו מבינים שה"בחירה חופשית" שקבלנו מא-לוקים לא מסתכמת בלשמור שבת או לא, לקיים מצוות או לא. אנחנו פשוט יכולים לבחור איך להיות. זה נשמע מופרך? קחו דוגמא: אנשים במחנות השמדה אמרו מודה אני בכוונה רבה והודו לה' על כל יום שעבר בשלום. הם בחרו לשמוח על כל יום ולהודות עליו. בני ישראל במדבר קבלו אוכל, הבגדים גדלו והתכבסו עליהם, היו מוקפים בענני כבוד שהגנו עליהם מפני אויבים ולא היו להם דאגות פרנסה. ובכל זאת התלוננו, ויותר מפעם אחת. הם בחרו לא להיות מרוצים.

    מכאן שיש מצב נתון (נסיבות שאינן באפשרותנו לשנות) ויש הרגשה, מבט לחיים של האדם (הוויה הניתנת לבחירה).

    ואיך עושים את זה? פשוט בוחרים. פשוט? לא עד כדי כך, זה עניין של אימון. לאמן את המח לבחור ולחשוב מה שטוב לי. באותה דרך שאתאמן לא להיפגע, לסלוח, להיות אסרטיבית, רגועה, אמא חזקה, עם ביטחון עצמי וכל דבר שרק יעזור לי לחיות טוב יותר, שמחה יותר ומאושרת.

    למה עם מאמנת אישית? כפי שחז"ל אמרו "אין אסיר מתיר את עצמו מבית האסורין" כשאנחנו בתוך המצב הרגשי או הקושי אנו כמו בתוך ענן. התפקיד שלי כמאמנת הוא לעזור לך לפזר את הענן הזה וביחד לעשות בהירות. כשהכול ברור אפשר להתקדם ולבחור את הטוב ביותר בשבילך, מה שיעזור לך להגיע לאן שאת שואפת, למצוא את הפתרונות שלך.

    ותזכרי שהבחירה בידיים שלך!!

    טלי גלויברמן

    מאמנת אישית ברוח היהדות

    מנחת נישואין מוסמכת

    מרצה במגוון נושאים יהודיים

    052-3760922

    2093

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    3 תגובות

    1. חיהלה
      כ״ו באייר ה׳תשע״ג (06/05/2013) בשעה 19:31

      אנא,הסירו את התמונה,היא אינה מכבדת כלל.

      • מקרבת ת'משיח
        ד׳ בתמוז ה׳תשע״ג (12/06/2013) בשעה 20:22

        דווקא התמונה מאוד חמודה!!!
        😉 =) 🙂 :O

    2. חיהלה
      כ״ב באייר ה׳תשע״ג (02/05/2013) בשעה 20:40

      איזה טור יפהההההה!!!

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה