• אמאל'ה, מריבה! איך פותרים משברים בזוגיות? • דבר היועצת

    אילוסטרציה
    הגדלה

    גם כשטוב, תמיד יכול להיות יותר טוב. וכדי להגיע למעלה יותר, צריך בדרך כלל להיות משבר כלשהו באמצע. כדי לזרוק כדור לגובה עלינו לתת תנופה הדורשת הורדת היד – ומה שיותר למטה – הכדור ייזרק ויגיע גבוה יותר • יועצת הנישואין מרב לביא בעוד טור איכותי בנושא זוגיות • והפעם: ניצול המשברים להגברת האהבה • לטור המלא

    מאת: מרב לביא – יועצת נישואין

    "וואו, אני למעלה בשמים!" מנופפת לשלום לבני משפחתי שיושבים בסירה. מצנח הרחיפה אליו הייתי מחוברת הרים אותי אט אט למעלה. חלום. כולנו חולמים לעוף כמו ציפור. אך, אם לומר את האמת, בשלב מסויים זה התחיל להיות משעמם, אמנם בשמים אך סתם כך במקום, צריך קצת חידוש. פתאום השתחרר מצנח הרחיפה במעט וחוויתי נפילה כשמיד התרומם שוב כלפי מעלה. זו היתה חוויה מסעירה, אולי אפילו מפחידה, אך חוויתית במיוחד. מה שהקל עלי במאוד היתה העובדה שידעתי מראש שזה הולך לקרות, שזו חלק מהחוויה והם כמובן מאורגנים אליה מה גם שאני קשורה היטב בחבלים ועל גופי מצופים, ליתר בטחון…..

    ירידה לצורך עליה

    גם כשטוב, תמיד יכול להיות יותר טוב. וכדי להגיע למעלה יותר, צריך בדרך כלל להיות משבר כלשהו באמצע. כדי לזרוק כדור לגובה עלינו לתת תנופה הדורשת הורדת היד – ומה שיותר למטה – הכדור ייזרק ויגיע גבוה יותר. לא פעם כדי להרגיש את התענוג – שכבר קיים – צריכים לחוות נפילה קטנה ואז התענוג גדול בהרבה.

    נכון, אין זה אומר שעלינו לזמן את הבעיות והקשיים, אך כאשר הן כבר מגיעות למפתן דלתנו, נוכל להפיק מהן תועלת רבה, אם רק נהיה מצויידים בכלים הדרושים, על מנת לא לטבוע…

    אמאל'ה, מריבה!

    לרובנו מצטיירים חיי נישואין מאושרים ואידיאליים ככאלו שאין בהם אי הסכמות ובטח לא מריבות. המילה מריבה מעוררת בנו מיד קונוטציה שלילית שהיינו רוצים להתרחק ממנה כמה שאפשר. עצם המודעות לכך שמריבות וויכוחים הן דבר שקיים בכל קשר, טוב ככל שיהיה(כמובן כאלו המנוהלים בצורה מכובדת, או כאלו מריבות שקורות לא מתוך כוונה ורצון להשפיל וכדו'),יש להם אפילו יתרונות, כל עוד הם קורים בתדירות סבירה ולא הם החלק העיקרי בחיינו, יכולה להרגיע ולנרמל את העוצמות המתלוות אליהם. הרי אנחנו בני אדם עם רגשות, מה גם שאנחנו כל כך שונים, בדעות, בהרגלים,בהתנהגות, בהשקפות וכו'. מעבר לכך שבנישואין ישנו חיבור ניגודים של גבר ואשה (על כל המשתמע מכך!)מה הסיכוי שנחיה לאורך השנים ללא שום מריבה?

    לגלות את הטוב

    הגמרא אומרת ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים". מה מיוחד כל כך ביום ט"ו באב שהפך להיום חג?

    מסביר הילקוט שמעוני, שבט"ו באב היתה הלבנה במילואה. מיד מתעוררת השאלה שהרי בכל ט"ו  בחודש הלבנה מתמלאת? מה מיוחד, אם כן, בט"ו באב דווקא?

    מוסבר בחסידות, שדווקא בגלל הירידה הגדולה שקדמה לגילוי זה, בתשעה באב, בו נגזרה כליה על דור המדבר, נחרבו הבית הראשון והשני וניתן גט לעם ישראל, דווקא אחרי ירידה כזו, העליה והגילוי של הלבנה המלאה ניכר ומורגש לאין ערוך. דווקא החיבור שיבוא אחר כך – בבניית הבית השלישי – יהיה חיבור נצחי.

    כשאדם ל"ע  חלה והבריא, הוא מעריך את כל הטוב שה' נתן לו הרבה יותר מקודם. כך גם אם הבעל היה שבוע אצל הרבי ונעדר מהבית (וקל וחומר אם האשה היא זו שנסעה…), לפתע מתחילים להבין כמה הוא בעצם עושה ועד כמה הוא חסר. כשהוא חוזר, כל פעולה קטנה מוערכת הרבה יותר. הטוב נרגש בהעדרו.

    גם בנישואין, כאשר זוג מגיע למצב של מריבה – דבר לא נעים אך לגיטימי למדי – כדאי לדעת שעם כלים מתאימים לניהול המריבה והריצוי והפיוס שראוי שיבואו אחריה, אפשר להביא את הקשר למצב משביע רצון יותר, מושלם יותר.

    אם נשים לב נראה, שהחידוש שקורה בט"ו בחודש ובט"ו באב במיוחד, הוא רק הגילוי.שהרי הלבנה נמצאת וקיימת בשלמותה כל הזמן. השמחה המיוחדת היא בכך שזה נגלה לעינינו. הטוב קיים, אך כשהוא מתגלה, אז מורגש אצלנו התענוג האמיתי.

    מעבירים לו על כל פשעיו

    הסיבה  בשלה משווה הגמרא בין טו באב ליום הכיפורים הינה כיון שהמיוחד בשני ימים אלו שבהם נמחלו עוונותיהם של ישראל. ביום הכיפורים היתה המחילה הגמורה על חטא העגל ובט"ו באב "כלו מתי מדבר" והקב"ה מחל לעם ישראל על חטא המרגלים.

    מה שמאפשר את השמחה לאחר הירידה, היא המחילה. הסליחה בלב שלם על העוול שנגרם. כשהצד הפוגע מביע חרטה אמיתית ומנסה לפצות על מה שנגרם,אזי אם הצד השני מעביר על מידותיו, ומקבל את המחילה, על אף הקושי, ניתן אז להרגיש כי הגענו למקום אחר, טוב וגבוה יותר מזה שהיינו בו קודם.

    באחד מהימים נפגעתי מאוד מהתנהגותו של בעלי בעניין מסויים. הוא הגיב למעשה שעשיתי בצורה שהשפילה וביישה אותי לעיני אחרים. היה ברור לי שזו לא היתה כוונתו אבל בכל זאת הרגשתי כי אין לכך תקנה, זה לא קרה רק ביני לבינו. היו שם אנשים, כך שהסליחה לא תעביר את מה שהם חשבו והרגישו. לאחר דקות ארוכות שהתקשיתי למצוא בתוכי את היכולת לסלוח, גם כאשר הוא ביקש מחילה והבין מה נגרם ותיאר מה עובר עליו בעקבות כך וכמה קשה לו לדעת שעשה לי כזה עוול. בשלב מסויים, נרגעתי מעט והחלטתי ביני לבין עצמי, שאני יכולה לנסות ולהתעלם מההרגשה הלא נעימה שתהיה לי בקרב אותם אנשים שהיו סביבי באותו זמן, אך הקשר שלי עם בעלי יקר לי ובעל חשיבות ראשונה עבורי. ברור שלא יהיה טוב אם אנטור על כך. הרי בסה"כ זה לא דבר שקורה כל יום. לאחר שדיברתי על ההרגשה הנוראית שנגרמה לי ועד כמה קשה לי לסלוח על כך וקיבלתי הבנה מצידו, ולאחר שהבנתי שהוא אכן מתחרט ומודע לכך שהיה כאן משהו שכמעט בלתי אפשרי לסלוח עליו, השתחרר בי משהו ומחלתי לו בלב שלם.

    מאותו רגע, הרגשנו שנינו כי אנחנו במקום אחר. פתאום, לאחר שדיברנו קצת על מה יכול להיות שגרם לכך, ועל הפגיעה ואיך היתה יכולה להמנע על מנת ללמוד מכך מכאן ולהבא, היינו במקום אחר. הרגשת הקרבה ששררה בינינו היתה עמוקה בהרבה. יתכן מאוד שאי הנעימות והפגיעה הביאה לידי ביטוי את הקשר והרגשות העמוקים שהיה קיים שם גם קודם, אך בא לידי ביטוי דווקא כשהיה מעין איום על הקשר.

    הערב שהיה נדמה שהרס את חיינו, הפך להיות ערב מרומם וקרש קפיצה משמעותי שבסופו של דבר, אפילו אני הודיתי על כך..

    דומה הדבר לחבל שנקרע ודווקא במקום הקריעה, נוצר קשר – חיבור חזק הרבה יותר. מה שגם מקצר את החבל ומביא את שתי קצוותיו להיות קרובים זה לזה יותר מאי פעם.

    אין משבר? צרו אותו

    אם יש כאלו שיאמרו שאצלם לא קיים דבר כזה, ואין מריבות ביניהם כלל, דומני שלהם כדאי לייצר משבר, על מנת להרוויח את העליה שבאה לאחריו. אין הכוונה שהמשבר חייב להיות מריבה בפועל. משברון כזה יכול להיות שיחה פתוחה ונינוחה על נושא כאוב, שמעלה דברים לא נעימים על פני השטח – שגורמים לשני הצדדים להבהיר היטב את העניינים ולצאת מהם לתובנות חדשות ולהועיל הן ברמת הפעולות והן ברמת הרגש. לאחר שיחה כזו, כשאחד מבין ומכיל את השני, הלבבות נפתחים ויש תחושה של עליה ברמות הקשר.

    העליה – בתוך הירידה עצמה

    העליה שקרתה בט"ו באב החלה עוד קודם, כבר בתשעה באב עצמו, מיד לאחר החורבן שאז "נולד מושיען של ישראל". כבר בירידה עצמה יש את הפוטנציאל לעליה, אלא שהיא מתגלה רק לאחר מכן. כבר בזמן המריבה היו בפוטנציאל ניצנים של חיזוק הקשר, שיכלו גם לא להתממש ולהביא למשבר. אך לנו היכולת להביא את הפוטנציאל למימוש, וכך המריבה הופכת לקרש קפיצה ואנו מרוויחיםכפל כפליים.

    ועל ידי שניצור  את הגאולה הפרטית והזוגית שלנו, נזכה לחיבור האמיתי בין כנסת ישראל להקב"ה בגאולה האמיתי והשלמה שאז נאמר על ייסורי הגלות: "אודך ה' כי אנפת בי".

    כיצד לפייס ולרצות לאחר מריבה, מה לעשות ובעיקר מה לא לעשות, ומה הצד שלי בכל העניין? על כך בכתבות הבאות…

    מרב לביא – יועצת נישואין, מרצה ומנחת סדנאות בנושא זוגיות

    Mlavi.lichyot@gmail.com 050-8262770

    2190

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    7 תגובות

    1. Miri770
      י״א באב ה׳תשע״ג (18/07/2013) בשעה 22:01

      אין משבר? צרו אותו-הכותרת לא מתאימה ויוצרת רתיעה לעיצה מועילה: לא לטאטא רגשות של פגיעה וכאב מתחת לשטיח,לדבר ולפתור מתחים ועלבון אפילו אם הם קטנים,
      כך מרוויחים יצירת פתיחות וקרבה בין איש לאשתו, מודעות לדברים שפוגעים בבן/בת הזוג מאפשרת השתדלות להמנע מהם,
      ועדיף לטפל בדברים "קטנים" שמציקים לנו במקום לצבור ולסבול, ולהגיע בסוף למשבר טבעי שלא יצרנו…
      וגם אם לא יגיע משבר, למה לצבור ולהדחיק כשזה יוצר חייץ? למה לא ליצור קרבה גדולה יותר אם אפשר?

      כמובן שזה לא סותר את הצורך לשמירה על כללי בקורת בונה במהלך שיחה,להחמיא, להדגיש את המעלות וההערכה, להסביר את הפגיעה שהרגשת אך להמנע מלהאשים,לשבת לשיחה בזמן ואוירה מתאימים.
      כמו כן זה לא סותר את הצורך לויתורים יש דברים שאפשר לוותר עליהם ואם החלטנו לוותר עליהם אין צורך לחפור בהם.
      ההחלטה לוותר צריכה להיות ממקום של זוהי הבחירה שלי למען הקרבה ביננו, ולא ממקום של קורבנוּת. אם את מרגישה קרבן של וויתורים, כדאי אולי שהשיחה בינכם דוקא כן תתבצע, או לפנות ליעוץ .לאף אחד לא מגיע להרגיש שדורכים עליו.
      הרצאות הן מאד חשובות, אבל לפעמים צריך גם יעוץ זוגי אצל איש מקצוע. אם הבעל לא מוכן ללכת, עדיין התיעצות פרטנית עם יועצת נישואים מוסמכת עשויה להועיל מעבר להרצאות, מה גם שיתכן שבהמשך גם הוא יצטרף.

    2. מושקא
      י׳ באב ה׳תשע״ג (17/07/2013) בשעה 18:31

      יחי המלך!חבל שהאישה בתמונה עם מטפחת…….

    3. חיהלה
      י׳ באב ה׳תשע״ג (17/07/2013) בשעה 14:28

      אוי איזה שטויות-("אין משבר-צרו אותו")
      נו באמת, זה מה שיש לכם לכתוב? לגרום למריבות?

      • שישה:-)
        י׳ באב ה׳תשע״ג (17/07/2013) בשעה 17:36

        איתך!!!!!

      • רחל
        י״א באב ה׳תשע״ג (18/07/2013) בשעה 21:49

        איתך!!כותרת צורמת!

    4. חייקי
      י׳ באב ה׳תשע״ג (17/07/2013) בשעה 13:54

      טור חמוד.
      הערה קטנה מהקטע של "אין משבר? צרו אותו" שנשמע הזוי…
      במקום להתעסק ברע עדיף להוסיף באור וללמוד ביחד משהו או לצאת לטייל או כל דבר נעים ביחד… וממילא יש התעלות ולא יגיעו לאותם מצבים שהם לא נעימים כי הם יותר עדינים ויותר קשובים…

    5. geula
      י׳ באב ה׳תשע״ג (17/07/2013) בשעה 11:55

      מאוד שיטחי ..
      יש מריבות בהם אחד מהצדדים לא ממש מפיק לקחים וחוזר לעשות את אותה הגברת (הטעות) בשינוי אדרת ..
      אלה מריבות קצת יותר מורכבות .. כי כשמישהו מועד פעם אחת – ברור שצריך להבהיר את הנקודה וברור שלא נשמור טינה אבל הבעייתיות זה כשכל אחד מהצדדים חושב שהוא/היא צודק/ת ולא ממש מבקש סליחה כי הוא/היא בטוח/ה בצידקתו/ה
      זה משבר שחוזר על עצמו כמו מעגל שאין לו סוף או התחלה , ויש סיטואציות במערכת היחסים שהאחד שכל הזמן מוותר וסולח עד שבשלב מסויים הוא מרגיש ממורמר מזה ואחד שנהנה מזה שסולחים ומחליקים לו כל הזמן ולא מגיע להכרה שהוא בעצם פוגע בקביעות בצד השני ומנצל את הסלחנות שלו …. אני חושבת שאלו הן בדרך כלל הבעיות (המשברים) האמיתיות בזוגיות שאיתם מתמודדים ביום יום ולא כמו הדוגמה שנזכרת בכתבה שברוב המקרים מתאימה יותר לזוג צעיר בשנים הראשונות שלו .
      ולרוב בזוגיות האשה היא יותר פגועה (כי היא רגשית) ובעצם היא זאת שלומדת על זוגיות והולכת להרצאות או קוראת בנושא – ולכן היא זאת שיותר סולחת ומוותרת לעומת הגבר שלא ממש מתעסק בזה גם כשהוא לומד או מתועד .. וחבל כי ת׳כלס הגבר מביא את ההשפעה הביתה ואם הוא לא ילמד להיות רגיש לאשתו ולא יבין את מהות הדברים הקטנים בזוגיות אז יהי לאשה מאוד קשה לבנות משהו בבית !!

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה