מאת מנוחה ר.

"פשרה" או "סדר עדיפויות"

אין ספק כי המילה שכמעט כל בחורה שומעת בתקופת השידוכין היא "להתפשר" – "בינינו, די! כמה כבר אפשר לשמוע את זה! אני רוצה מישהו מושלם כמוני לפחות ובלי להתפשר על כלום! לא מגיע לי…?"

מהי באמת הכוונה האמיתית של 'להתפשר'?

חיה כהן שדכנית מהמרכז הנתקלת לא מעט בדילמות כאלו משיבה:

"פשרה אין הכוונה שבחורה תחליט להתחתן עם בחור שהיא לא מעוניינת בו רק בגלל שהוא חסידי. לכתחילה, לא רצוי לגשת לשידוך שיש בו צורך בפשרה. אך אם עלתה הצעה שמתאימה ולאחר מספר פגישות רואים נקודה שמפריעה, יש לשאול את עצמנו – אולי צריך להתפשר.

התפשרות הכוונה היא על מה שמים את הדגש. כמו בכל עניין יש עיקר וטפל. לדוגמא – את נוסעת לטיול לכמה ימים ומעמיסה כל טוב במזוודה. נניח שפתאום את שמה לב שהחולצה הירוקה היפה, זאת המשתלבת הכי טוב עם העליונית  שבמזוודה, מוכתמת. את יכולה להגיב בשני צורות:

אחת – "לא הולכת לטיול! נקודה! אין למה. בלי החולצה הזאת לא ארגיש נח, אי אפשר לטייל כך. קל וחומר שהתמונות לא ייצאו כמו שציפיתי – אשאר בבית!"

דרך שנייה – "נכון, החולצה באמת יפה וכה חבל שלא אוכל ללכת איתה. אבל האם בגלל זה לא יהיה שייך לנסוע? האם הבגדים האחרים שבמזוודה לגמרי לא מתאימים לי? ברור שלא!" אדם בריא יבחר כמובן בדרך השנייה. נכון, אומנם זו רק דוגמא וחיי הנישואים הם פי כמה וכמה חשובים מטיול שנתי. אך זה רק על מנת להמחיש מהו עיקר ומה הוא הטפל.

כדי להקל על התלבטות ולהחליט בשיקול דעת נכון מהו עיקר ומהו טפל, אני ממליצה להכין טבלה שמחולקת לעיקר וטפל ובו כל אחת תמלא את הנתונים בהתאם להשקפתה ודרך החיים אותה היא רוצה להנחיל לילדיה.

נוסף לכך, כאשר בחורה מעוניינת להגיד 'לא', כדאי שלפני ההחלטה תברר עם עצמה ואף תתייעץ, עם משפיעה או דמות קרובה בעלת ניסיון, ובעזרתה תבדוק האם הסיבה להגיד לא היא אכן משמעותית ונכונה, או שניתן להסתדר ואף להיות מאושרים בעזרת ה'. חשוב גם לבדוק האם רוב הדברים המהותיים כגון יראת שמיים ומידות טובות (שאין להם תחליף) קיימים, ורק בגלל שהבחור נמוך ממני, גדול ממני בשנתיים או עם קצת גנים אשכנזיים/מזרחיים אומר לא?!

בואנה נחשוב דקה. חיי הנישואים הם בעזרת ה' לעד. ושאיפתנו שילדינו יגדלו עם בית יציב וחזק, ולא תמיד כל מה שאנו משערים כעיקר הוא אכן כזה ובלעדיו הבית לא יהיה יציב, תומך ואוהב.

נכון, אומנם יש דברים שיכולים להפריע בתחילה. אך 'תכל'ס' כאשר מתבוננים ורואים שהסך הכללי טוב – בחור עם מידות טובות ויראת שמיים, האישיות דומה,  תכונות האופי מתאימות, יש משיכת הלב (לא צריך להרגיש אורות!), אז מבינים שרק, ורק הקב"ה הוא מושלם! וכל עוד אנחנו בעולם הזה יש לנו חלקים לא מושלמים, אם במידות או במראה. לכן, יש מקרים שבהם צריך להתפשר על משהו לא מהותי וזה בסדר וטבעי, וכאשר נעשה זאת נבין לבסוף שעשינו את הבחירה הכי נכונה! ולא נחוש ויתור. אם כל הנתונים במועמד טובים וזו הרתיעה היחידה אז אפשר להתקדם!

ברשותך אצטט מכתב מסכם מהרבי מה"מ בנושא:

"במענה על מכתבו… בו כותב אשר… לעת עתה לא עלה בידו למצוא את זיווגו המתאים… ולמרות מאמציו הכבירים.

והנה ברובא דרובא, הסיבה לאי מציאות שידוך המתאים… הוא מפני שמדקדקים על הטפל דטפל בהמדוברת ושוכחים בעת מעשה אשר אין שלימות בבריאה, וגם המדובר והמדוברת בכלל זה… ולכן אם יתבונן רק בהעיקר ולכל היותר בהטפל דעיקר אבל לא על עניינים שאינם נוגעים כלל וכלל, ימציא לו בורא עולם ומנהיגו זיווגו המתאים" (אגה"ק ח' י"ד ע' קלט)".

לפי דעתך, מהם הדברים המהותיים עליהם אין לוותר כאשר ניגשים לשידוך, ואיך ניתן לבדוק אותם?

"לכל בחורה צריך להיות ברור שהיסודות האמיתיים להקמת בית יהודי חסידי הם יראת שמיים ומידות טובות ועל כך אין להתפשר כלל! זה קריטי ומשפיע ישירות על הבית! אדמו"ר הזקן אומר בספר התניא שאם רוצים לגדל דור של ילדים טהורים זה דורש קודם כל התקדשות של ההורים, וההתקדשות של ההורים זה אומר איפה הראש שלהם מונח, מה מעסיק אותם במשך היום ועל מה הם חושבים. האם על הקדוש ברוך הוא והרבי או חלילה על הבלי העולם הזה (והמבין יבין)…

צריך לזכור, בן הזוג נותן את הטון החסידי בבית. הוא זה שיכול ועליו מוטלת האחריות לשבת אחרי יום עבודה וללמוד עם הילדים או לבדו חסידות בהתלהבות ושמחה גדולה. לקום מוקדם בשבת מברכים ולומר את כל התהילים (לפעמים לאחר שכל הלילה התינוק בכה ולא נתן לישון). בני הזוג הרי מראים לילדים דוגמא חיה ובכך משדרים להם איך הם רוצים לראותם כשיגדלו. כל זה ועוד, תלוי במידה רבה ביראת השמיים של בן הזוג!"

"יראת שמיים" נשמע גדול, מה זה בדיוק אומר?

"מסופר על ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה שבהיותו משפיע בישיבה, נהג לעבור מדי פעם בין חדרי השינה של הבחורים על מנת לבדוק האם מונחת על ראשם הכיפה גם כאשר הם נמים (שכידוע כיפה מסמלת יראת שמיים). באחד החדרים ראה ר' שלמה חיים בחור שישן שינה ערבה והכיפה… על הרצפה. למחרת ניגש אליו ר' שלמה חיים וסיפר לו את אשר ראה 'אבל הייתי ישן ואיך יכולתי להרגיש שהכיפה נפלה מראשי!?' התגונן הבחור. 'יש לי שאלה' השיב ר' שלמה חיים, 'אילו תוך כדי שינה היית מתהפך ונופל מהמיטה אל הרצפה, האם היית שם לב לכך ומתעורר, או שמא היית ממשיך לישון?' 'ברור שהייתי מתעורר מעוצמת כאב הנפילה' השיב הבחור. 'כיפה היא סמל היראת שמיים' הסביר לו הרב קסלמן 'אם העניין הזה חדור בתוכך אז לא יעזור גם אם תישן חזק ביותר, ברגע שתיפול לך הכיפה אתה תתעורר כי זה בוער בך ונוגע לך!' זו יראת שמיים".

איך אפשר לבדוק עניין כזה במהלך בירורים ופגישות הרי זה עניין שבין אדם לבוראו?

"ראשית כל, באמת יראת שמיים זה דבר שמסור לאדם מול בוראו ותלוי רק בו, כבר נאמר "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". בכל זאת, ניתן לבדוק על ידי בירורים מדוקדקים (זה בסדר מותר לברר…) אצל חבריו לחדר. האם הוא מקפיד לישון עם כיפה? ציצית? נטילת ידיים ליד המיטה? מקווה בכל יום? היכן הוא מסתובב מחוץ לכותלי הישיבה? והכי חשוב מי הם חבריו הקרובים…

גם בפגישות ניתן לראות, האם כאשר אתם מדברים הוא מסתכל עלייך או על גופך…? באיזו צורה הוא פונה אלייך ואל המלצרית? בנימוס ודרך ארץ ואפילו קצת בושה (זה בסדר וחיובי!), או כאילו הוא מכיר אותך כבר שנים מהמכולת השכונתית…? אלו נושאים מעסיקים אותו? האם הוא אומר שיחה של הרבי מה"מ רק כדי לצאת ידי חובת אמירה או שהוא באמת מונח וחי בזה? במה עוסק רוב השיח שלו איתך, האם על חסידות ושאיפות לחיים חסידיים והקמת בית יהודי אמיתי או על התקדמות הטכנולוגיה במכשירים הסלולאריים בשנת 2013…? אל תבהלו" היא ממהרת להרגיע "מותר לדבר על מזג האוויר, השאלה על מה הדגש".

"ניתן גם לראות עד כמה הגבולות הפנימיים שלו חזקים וברורים. האם כאשר את שואלת אותו מה דעתו על אינטרנט פתוח או עיתונים שונים ומשונים בבית הוא מביע את דעתו לשלילה  או אולי אומר "מה שתגידי אחרייך…" (זה נחמד כשהבעל מסכים לקבל את רצון האישה אך בנקודה כזו שקשורה כל כך ליראת שמיים ומשפיעה על הבית מצופה שתהיה עמדה יציבה בנושא). נכון, ישנם מצבים אחרי החתונה בהם צריכים לשקול ולהתייעץ יחד כל מקרה לגופו, אך לפני חתונה נושאים מעין אלו צריכים להיות ברורים וחקוקים היטב שבבית חסידי לא שייך כאלה דברים".

"תרשי לי להוסיף" מבקשת חיה "גם אצל בחורות חייבת להיות יראת שמיים ושם זה נמדד על ידי הלבוש. כאשר בחורה לבושה בצניעות אז ניכר עליה כי היא יציבה בדעותיה ובהשקפתה ואם חלילה בגדיה גבוליים אז ברבות הפעמים גם עקרונותיה גבוליים… כאשר הבסיס של יראת שמיים והתקשרות לרבי חזק, אז גם אם יש ירידה אחרי החתונה – שכידוע חתן נקרא על שם 'נחות דרגא' – הרי שזה נותן את הכוח להמשיך הלאה ולא להתפעל מירידות וניסיונות שעלולות להופיע במהלך החיים.

מאחלת ומתפללת בשביל כולן להצלחה רבה!".

אומרים 'לא' לסטיגמה העדתית

אין ספק וזה כבר מזמן לא סוד כי בנות רבות מעדות שונות כואבות ומתקשות במשך תקופה ארוכה עד שמוצאות את זיווגן, אם זה בגלל היחס המזלזל שהן מקבלות מהסביבה כלפי עדתן, או בגלל סטיגמות ודעות קדומות אשר מזמן כבר אינן נכונות… במקרים רבים משפחות אפילו לא מוכנות לגשת להצעה בטענה ש"זה לא אותו דבר" ו"איך בכלל אפשר להסתדר עם מישהי ממנטאליות שונה?"

נפתח בשניים ממכתבי הרבי מה"מ בנושא, אשר בכולם רואים בבירור את ייחסו המכבד לעדות השונות בכלל ולנישואין ביניהם בפרט:

"בנוגע לשאלתו… אודות שידוך עם הבאה ממשפחה ספרדית, הנה כפי שמתאר במכתבו היא משפחה שומרי תורה ומצוות ולכן כדאי לקרב הדבר… וכפי הידוע לנו ממשפחות ספרדים הרי העניין דטהרת המשפחה אצלם בהידור, ובנוגע להוריו שיחיו הנה יכול להרגיע את רוחם כי בשנים האחרונות נערכו כמה שידוכים משפחות אשכנזים וספרדים ושני הצדדים שבעי רצון" (אגרות קודש ח"ח עמ' ע"ה).

"מובנת התמי'ה לסגנון כתבו, ששידוך עם בנות אחינו בני ישראל הספרדים הרי זה בגדר נחות דרגא ח"ו וח"ו" (אגרות קודש ח"כ ע' רכז).

ראיינו עבורכן את י. מהדרום – רעייה ואם מסורה להפליא – אשר מסכימה לשתף אותנו מעט מהתקופה הקשה אותה עברה כבחורה עד שזכתה, ברוך ה', להקים בית יהודי-חסידי.

האם תוכלי לשתפנו מחוויות תקופת השידוכין שלך?

"אוהו" היא נאנחת, "נגעת בנקודה קשה ביותר שקשה לי לחזור אליה, אך לטובת הקוראות אספר. עכשיו זה מאחוריי ברוך ה'. אך כשהייתי בתוך החוויה הזו היה לי קשה מאוד! זה פשוט ללכת עם תחושה שאני עוף מוזר שאין לו חלילה זכות קיום".

והיא מתחילה לספר: "נולדתי למשפחה חבד"ית חמה ויראת שמיים. הורי שיחיו עלו מגורזיה עוד לפני הולדתי. שם, הורי וכן סבי וסבתי שמרו את מצוות התורה קלה כבחמורה מתוך מסירות נפש וגבורה יהודית עצומה, וחינכו את ילדיהם ליראת  שמיים אמיתית. כל שנות לימודיי החל מהגן וכלה בסמינר היו במוסדות חב"ד על ברכי החסידות. השתדלתי להיות חסידה נאמנה ולקיים את רצון הרבי במלואו. כל שאיפתי הייתה להקים בית יהודי חסידי עם בעל חסיד, ירא שמיים ולמדן ולהקים דור ישרים כמו שסבי וסבתי קיוו.

הגעתי לגיל השידוכים בתפילה ותקווה ואז החלו הקשיים. ברגע שמשפחת הבחור הייתה שומעת את שם משפחתי מיד היו עונים: "זה לא שייך", "לא בשבילנו"… עוד בכלל לפני ששמעו עלי! רק לפי השם המסגיר! לצערנו הדבר חזר אצל רוב משפחות אנ"ש. כך חיכיתי עם הרבה תקוות, אכזבות וחוסר אונים עד גיל 28 שאז זיכה אותי ה' להתחתן עם בחור חסידי (ולא מעדתי).

נכון, אני מאמינה שה' מסובב את העניינים והייתי צריכה לחכות עד לגיל זה, אך אין ספק כי הקהילה צריכה מצידה לעשות את כל המאמצים כדי שבחורה תקים את ביתה בעיתה ובזמנה ומתוך שמחה".

עכשיו לאחר שכבר את נשואה. איך את מרגישה עם זה?

"אני יכולה לומר שדבר אחד לא הבנתי ועד עכשיו אין לי מענה לזה – איך משפחות שמקושרות כל כך לרבי ולהוראותיו ומקרבות את כל עם ישראל מתנהגות בצורה כזו ברגע שזה מגיע לצלחת שלהם?! הרי הרבי דיבר עשרות פעמים בעד נישואים כאלו והבטיח שאין מה לחשוש. בעלי יכול להעיד" היא מחייכת…

"לפעמים הקב"ה מתכנן לנו אחרת ואם ישנה הצעה טובה מעדה אחרת ולאחר בירורים נראה שיכול להתאים ורק העדה היא זאת שמעכבת אין צורך להירתע. אני מכירה בחורה שלא הסכימה בשום אופן להתחתן עם בחור ממוצא ספרדי בגלל סטיגמות קדומות ולאחר פגישות מרובות שעלו בתוהו היא החליטה לנסות להיפגש. תוך פגישות מועטות הם החליטו להינשא בשמחה גדולה משני הצדדים – היא פשוט ראתה שהסטיגמות לא נכונות והם חיים באושר אמיתי והערכה רבה. סיפורים כאלו לא חסר".

האם יש לך מסר ותובנות להעביר לקוראות?

"בהחלט! בחורות, אל תבואנה לפגישה עם אקסיומות לגבי דברים חיצוניים ולא מהותיים לבניית בית חסידי – כמו עדות, גיל, גובה וכדו'. להיות קצת ב'ביטול' ולתת להקב"ה להוביל את העניינים.

ובהגיעכן לפגישה נסו להשאיר לרגע את עניין העדה בצד, ובדוקנה לעומק את הבחור מכל ההיבטים האחרים, אם הכול נראה מתאים ו'החיסרון' היחיד זה רק העדה, אפשר לבדוק עד כמה הוא חזק במנטאליות העדתית, האם הוא ממש חי אותה או שלא מונח בזה? האם אלו דברים שמפריעים לחיים או אולי להפך, אולי הוא מביא אתו דווקא את הדברים החיוביים?!

צריך לזכור שלכל אחד יש דברים טובים שרוצה לקחת מבית הוריו לחיי הנישואין ויש דברים שממש לא שייכים אליו… אני חושבת שהנושא המנטאלי העדתי חזק יותר באלו שאינם שומרים כרגע תורה ומצוות. כי הם מנסים להחזיק את התורה על ידי מנהגים שונים. אך אצלנו המנטאליות היחידה היא שאנו חסידי הרבי! מנטאליות שהיא בלב ובנפש! והאם לא זה העיקר?!

לאמהות אני מציעה – תנו צ'אנס! אל תפחדו! אולי ידברו עליכם יום-יומיים וישאלו איך העזתם, אך זה יעבור ואחר כך כולם יווכחו שצדקתם והזוג מאושר.

כל חסידת חב"ד שקשורה לרבי צריכה להיות חדורה במסר שהרבי מה"מ מוביל אותנו תמיד – לקבל באהבה גדולה כל אחד וקל וחומר מי שהוא כבר חסיד ומתנהג כחסיד אמיתי! אני יכולה לומר שמשפחות שהגיעו לתובנה ומסתכלות ב"עיניים" חסידיות על הנושא, ניגשות בצורה אחרת וזוכות לראות דורות של ילדים ונכדים חסידיים ומאושרים.

לבחורות מהעדות השונות אני אומרת: תתפללנה ואל תתייאשנה. לכנה עם ראש מורם ובסופו של דבר זה יגיע! נצלו תקופה זו לאתגרים חדשים ולסיום עבודות ולימודים, כך הזמן יעבור יותר במהירות ובעזרת ה' גם בקלות!

מהשדכניות אני מבקשת: כבדנה בחורות מעדות שונות, הן לא סוג ב'! לא צריך להציע בחורים שלא מתאימים להן רק בגלל מוצאן. זכורנה, אתן עובדות עם נשמות! הבחורה הולכת עם תקווה ותפילה ומגלה שאין אף קשר שולי בינה לבין הבחור בהשקפת החיים… אל תתביישנה גם להציע למשפחות בחורה מעדה אחרת, אם תלכנה עם ביטחון – אתן בעזרת ה' תצלחנה!"

ברומטר ל"משיכת הלב"

אחד הדברים שהרבי מדגיש בהדרכת חתנים וכלות זה 'משיכת הלב'. לא אחת אנו מוצאים עצמנו מבולבלים עד כדי קושי בהחלטה. הגב' יפה קדוש משפיעה ומחנכת בבית רבקה מתייחסת לנושא, ונותנת כלים מעשיים לבחינת 'משיכת הלב' במהלך הפגישות.

מה משמעותה של 'משיכת הלב' ומה ההבדל בינה לאהבה?

"ניתן לראות כי במכתביו הקדושים של הרבי מה"מ לא מופיע הביטוי 'אהבה' ביחס לקשר שאמור להיבנות בפגישות אלא 'משיכת הלב', זהו סימן שבשלב זה היא עדיין לא צריכה להופיע. כאשר מדברים על אהבת ישראל הביטוי אהבה מתאים, כיוון שאהבה פירושה נתינה – לתת ולהעניק לזולת. אך בקשר הנרקם בפגישות אמורה להיות 'משיכת הלב' שפירושה – משהו פנימי ועמוק בלב המעוניין בקשר עם השני ומוכן להקים איתו משפחה ולחיות יחד לאורך ימים (כמובן מדובר על משיכה הנובעת מיראת שמיים ולא מתוך שאיפות/תאוות הנפש הבהמית בלבד).

יש לזכור כי אהבה אמיתית בין שני אנשים שונים היא דבר שנבנה והיא אינה יכולה להגיע לפני הנישואין אלא אך ורק לאחריו. לכן, בפגישות מצפים לניצנים ראשונים של נעימות יחד אשר יאפשרו לנו לפתח בעתיד אהבה אמיתית. כמובן שניצנים אלו חיוניים והכרחיים ובלעדיהם לא ניתן בשום אופן לסגור שידוך!"

כיצד ניתן לבחון האם ניצנים אלו קיימים?

"ניתן לבחון זאת לפי הרצון להמשיך והציפייה לפגישה הבאה, היזכרות נעימה במדובר, יכולת לדמיין אותו הולך לצידי וכדו'. כמובן, לא הרגשה חד פעמית אלא הרגשה שמלווה אותי לאורך כל הפגישות".

מה את מציעה כאשר לא ברור מהי התחושה ובחורה מרגישה שהיא 'ניטרלית'?

ראשית, במקרה שבחורה ממש לא מרגישה רצון להיפגש שוב, אין טעם להמשיך. אך ישנם מקרים בהם צריך לברר עם משפיעה או דמות קרובה מהי בדיוק ההרגשה: האם מדובר בפחד להחליט או חוסר נעימות ואפילו דחייה כלפי מדובר. ראיתי מקרים רבים בהם המעומד/ת עברו את כל שלבי הפגישות – הייתה התאמה, מצאו חן וגילו התעניינות בנושאים משותפים וכשהגיעו לשלב ההחלטה אחד הצדדים נסוג אחור…

 הסיבה העיקרית זה הפחד מלהחליט; או חשש וחרדה מהבלתי נודע; חוויה לא נעימה מהעבר שמרתיעה אותנו להקים משפחה, או הרצון לדחות את ההתמודדות לפעם אחרת. יש בחורות שמטבען מתקשות בקבלת החלטות ולפעמים גם יהרהרו אחרי ההחלטה האם הייתה נכונה או לא – אין להיבהל מכך, אלא להבין שעבורי הרגשה כזו עלולה להופיע גם עם מדוברים אחרים. במקרה כזה חובה להתייעץ ולא להשאיר את הדברים כמו שהם" (לפעמים התייעצות קטנה יכולה לעזור בצורה משמעותית – מ.ר.).

כשבחורה מתקשה להכריע מהי הרגשתה, כדאי ליישם את עצת הרבי לקחת פסק זמן, ובלשונו הק': "כשאין ברור היחס להצעת שידוך – אחת מהעצות לבירור היא: להפסיק הפגישות וההתכתבות למשך זמן ולהבחין איך זה פועל על יחסה וההרגש". (אגה"ק חכ"ז עמ' קפב)

בזמן זה ניתן בעזרת משפיעה להתבונן במעלות המדובר (כמובן תוך התייחסות לחסרונות) ולראות האם ההתבוננות מעלה ומעוררת אצלי את הרגש, ככתוב בתניא שעל ידי ההתבוננות מתעורר הרגש.

אפשרות שנייה היא פגישת הרפיה. פגישה זו לא תהיה לשם סגירה או בירור אינפורמציה, אלא הידברות ברמה של חברים והיא תגיע רק לאחר מספר פגישות בהם כבר אספתי את הנתונים על תכונות הבחור ויראת השמיים שלו. פגישה כזאת מסוגלת לשנות את צורת ההסתכלות ואף את ההרגשה לכאן או לכאן".

העיקר שנזכה תיכף ומיד לקיום הייעוד "עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה".