הנובר
  • בלוג: שיעור בעבודת ה' בטסט נהיגה

    הגדלה

    כמעט והרמתי ידיים ואז אמרתי 'למה?, למה שלא תנסי?' והתחלתי. התחלתי בניסיונותיי לצאת, קדימה, אחורה, סיבוב כל ההגה ימינה, סיבוב כל ההגה שמאלה, שוב דרייב, שוב רוורס, שוב הטיית ההגה • גולשת בבלוג על שיעור בעבודת ה' בטסט נהיגה • לבלוג

    מכל דבר שאנו רואים או שמועים עלינו ללמוד דרך בעבודת ה'. אשמח שתפרסמו באתרכם.

    את הלחץ של יום לפני מבחן הטסט, תוכלו לתאר לעצמכם כל מי שעברה את הדרך הזו של לימוד כ-30 ומעלה שיעורים, טסט פנימי, זימון תאריך לטסט והמבחן עצמו.. יודעת בדיוק על מה אני מדברת.

    למדתי כבר כ30 שיעורים, אפשר להגיד שאני די שולטת בהגה, בהילוכים ובכל מה שמשתמע מכך והנה אני כאן, במושב הנהג, לידי בוחן הבוחן את נהיגתי בשבע עיניים והוא זה שיחרוץ גורלות לשבט או לחסד.

    הגיע יום הטסט, הגעתי נרגשת, מודאגת ואף לחוצה במעט. נכנסתי לרכב, הפטרתי "שלום" נימוסי והתחלתי בנהיגה, מידי פעם פונה ימינה או שמאלה, ממושמעת ליושב מימיני. והנה אחרי 10 דקות נסיעה אני מבחינה שאנו נכנסים לכביש שמצידו מתנוסס תמרור המראה שנכנסנו למבוי סתום.

    ככל שאני מתקרבת לסוף הסימטה אני מבחינה שהסימטה מאוד צפופה ומלאה במכוניות חונות בצדדיה. איך אני אמורה לצאת מכאן אחר כך? תהיתי. אבל שתקתי וחיכיתי לבאות. כשהגענו לסוף הסימטה פנה אליי הבוחן תוך שהוא מתרווח בכיסאו ואמר לי "אוקי. יש לך את כל הזמן שתרצי, צאי מכאן" הסתכלתי על כל המכוניות שסביבי, מנסה לתכנן דרך ליציאה אך נראה שאין לי איך.

    הסתכלתי ימינה, שמאלה וכל הרחוב חסום. איך? רבונו של עולם, איך אני יוצאת מכאן?? זהו, נכשלתי בטסט ואני הולכת להתייאש.

    כמעט והרמתי ידיים ואז אמרתי 'למה?, למה שלא תנסי?' והתחלתי. התחלתי בניסיונותיי לצאת, קדימה, אחורה, סיבוב כל ההגה ימינה, סיבוב כל ההגה שמאלה, שוב דרייב, שוב רוורס, שוב הטיית ההגה.

    אחרי כמה ניסיונות הצלחתי בעזרת ה' לצאת מהסמטה הזו. הלא ייאמן קרה. בהסתכלותי הראשונה חשבתי שסיכויי ההצלחה לצאת מכאן הם מועטים, אם בכלל.

    הייתי משוכנעת שאתייאש באמצע. אבל הצלחתי. וכולנו יכולים. אם קיבלתי את רשיוני בטסט הזה או בטסט שאחריו כבר לא משנה. רק רציתי לשתף בנקודה מאוד חשובה ומהותית בחיינו שלמדתי מטסט זה.

    מכל מקום, הכי חשוך, הכי עמוק, הכי צפוף ושהכי נראה בלתי ניתן ליציאה – מבוי סתום- ניתן לצאת ממנו אם הצלחתי להכנס אליו. אנו הרבה פעמים מוצאים את עצמנו עמוק עמוק באיזשהו מצב, מקום או דרך שאנו בכלל לא רוצים להיות שם אבל מרגישים שכבר אין לנו דרך חזרה כי נכנסנו עמוק.

    לא כך. כל דרך שאליה הגעתי, מכל מקום שאליו נכנסתי- אני מסוגלת, יכולה ונדרשת לצאת. אסתכל על הנקודות המאירות, המקום שאליו אני רוצה להגיע ואתחיל בניסיונותיי לצאת. ארבה בניסיונות עד שאצליח לצאת. הקב"ה מאמין בנו ומחכה ליגיעה שלנו אז נעשה הכל ונתאמץ עד שנצליח.

    נקודה למחשבה…

    970

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    3 תגובות

    1. שירה
      כ״ב באלול ה׳תשע״ג (28/08/2013) בשעה 21:57

      ישר כח!
      כתוב מתוק, והמסר נכון וכל כך חשוב לזכור!

    2. משיח עכשיו!
      כ״ב באלול ה׳תשע״ג (28/08/2013) בשעה 20:37

      יחי המלך המשיח!
      את כותבת נורא יפה
      עלי והצליחי
      ושנזכה כולנו לעמוד בשורה הראשונה

    3. חנה
      כ״א באלול ה׳תשע״ג (27/08/2013) בשעה 17:12

      יפה ונכון. יישר כח!

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה