• ללמוד כיצד לסלוח • טלי גלויברמן

    הגדלה

    צריך לבקש סליחה. צריך לסלוח בלב שלם. צריך, צריך, צריך... אבל איך?!! קשה להסביר למה עשיתי מה שעשיתי, למה אמרתי כאלו מילים שעושות סימני אש על לבו של השומע • לטור המלא

    יום כיפור מזכיר לנו שצריך לעשות חשבון נפש. ואנו עושות, נזכרות באותם דברים ובאותם מקרים שהינו מעדיפות לשכוח. צריך לבקש סליחה. צריך לסלוח בלב שלם. צריך, צריך, צריך… אבל איך?!! קשה להסביר למה עשיתי מה שעשיתי, למה אמרתי כאלו מילים שעושות סימני אש על לבו של השומע. הפגיעות הן קשות. גם כשאני נפגעתי היה קשה מנשוא. עלבון, כעס, יצר נקמה שמתעורר וחייבים להשתיק. כל הרגשות הללו, הלוואי וה' לא היה בורא אותם בכלל! אבל הוא כן. דווקא ברא אותם כדי שנעבוד, נזדכך ונתעלה.

    כדי לעשות עבודה טובה, בואי נראה מהו התהליך הפנימי המתרחש בזמן הפגיעה ואיך להשתחרר ממנה.

    כשיש פגיעה נוצר חיץ בין שני הצדדים. חיץ זה הוא שמפריד ביניהם ולא נותן להם לשוב לחיות בשלום. כשמתחרטים ומבקשים סליחה החיץ נמס ונעלם, עובדה זו מאפשרת להתפייס. כשלא "מטפלים" בחיץ זה, הוא כמו מתקבע עם הזמן ויותר קשה אחר כך להסירו. יש מחשבה מוטעית ש"הזמן יעשה את שלא" אך מה שבפועל קורה הוא – שבזמן של כעס – הבן אדם הפגוע מזכיר את אותן "נשכחות" שבכלל לא נשכחו. וזה מעיד כאלף עדים שהחיץ עדיין קיים.

    איך יכול להיות שלא כל האנשים נפגעים מאותם הדברים? אם מעשה פוגע, אז נפגעים ואם לא אז לא. איך יתכן שמאותו מעשה או דיבור בנ"א אחד יפגע וחברו לא?

    הסיבה היא שפגיעה, כעס, עלבון הם רגשות. רגשות הם הפירוש שאנחנו נותנים לדברים שקורים או נאמרים.

    דוגמא? רותי מגיעה לשיעור בבית מכרה עם עוגה. המכרה נעלבת "מה נראה לך? אני לא באלעבוסטע מספיק טובה? חשבת שלא אגיש כיבוד? מה? אי אפשר לסמוך עלי?" רותי ממש לא מבינה מה קרה למכרה, הרי אתמול היא ארחה שיעור בביתה והשכנה הביאה עוגה, כולן נהנו שיש מבחר להתכבד בו וגם העבירו מתכונים וזה עשה אווירה נעימה כל כך! לכן היא החליטה להעתיק את הרעיון. לכזו התפרצות לא שיערה. גם רותי וגם המכרה היו באותו מצב: קבלו עוגה לשיעור, אך אחת שמחה והשנייה נעלבה. מכאן שאין המעשה פוגע כי אם הפירוש שכל אחת מהן נתנה למעשה.

    באימון החסידי אנחנו משתמשים – במקרים כאלו – במה שלמדנו בספר התניא "מח שליט על הלב". אנחנו נאמן את המח לחשוב אחרת, וכך הרגשות יתחלפו גם. קל? לאו דווקא, זו עבודה, אך כדאית במיוחד.

    *

    המעשה הוא העיקר – בואי נעבור לפסים מעשיים

    שאלי את עצמך:

    * על מי בדיוק אני כועסת / ממי נפגעתי?
    * למה זה מכעיס / פוגע בי?
    * למה היא עשתה / אמרה זאת?
    * מהו החלק שלי בעסקה?
    * מה אפשר לומר לזכותה?
    * האם אני יכולה לסלוח לה? אם לא לגמרי: בכמה אחוזים אוכל לסלוח?

    שה' יעזור לך לסלוח לאחרים ולעצמך.
    כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

    טלי גלויברמן מאמנת אישית ברוח היהדות, מנחת נישואין מוסמכת, מרצה במגוון נושאים יהודיים. ליצירת קשר 02.5800508 / 052.3760922

    2008

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    3 תגובות

    1. יחי המלך המשיח!
      י״ב בתשרי ה׳תשע״ד (16/09/2013) בשעה 17:25

      יש לי בעיות בחברה
      איפה אפשר ואצל מי לדבר, להתיעץ?
      תשובות דחוף בבקשה…

    2. חימשיח
      י״א בתשרי ה׳תשע״ד (15/09/2013) בשעה 17:05

      נכון הכול טוב ויפה באמת!
      אבל אצלי (ומן הסתם אמל כולנו..)
      צריך כל הזמן להחזיק ראש…ואצלי במיוחד זה ללכת כל גשר רעוע שכל רגע יכול להשבר…
      כל הזמן מצריך עבודה פנימית ש\אישית שבעצם הכול בתוכנו……………………………!

    3. רחל
      ט׳ בתשרי ה׳תשע״ד (13/09/2013) בשעה 10:00

      לפעמים הפגיעה היא מאד גדולה! וקשה מאד לסלוח. עם כל הלימוד זכות. הדבר היחיד הוא אולי לרחם שכך הפוגע חונך ובהתאם מתנהג…

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה