הנובר
  • סיפורה של שליחה במסירות נפש • לאה ברוד

    הגדלה

    הכל החל לפני עשרים ושש שנה. בעיר החרדית ביתר עילית, נולדה בת למשפחת אופן החב"דית, ילדה שלישית בבית חדור שליחות חינוכית ("שני ההורים מחנכים והבית תמיד פתוח"). מגיל קטן מאד אהבה לצאת ל'מבצעים' • לאה ברוד, שליחת הרבי מה"מ לפלאיה, מקסיקו - בראיון מרתק למגזין עטרת חיה • לקריאה

    התחלה

    הכל החל לפני עשרים ושש שנה. בעיר החרדית ביתר עילית, נולדה בת למשפחת אופן החב"דית, ילדה שלישית בבית חדור שליחות חינוכית ("שני ההורים מחנכים והבית תמיד פתוח"). מגיל קטן מאד אהבה לצאת ל'מבצעים'. בתיכון ריכזה פעילות בבית חב"ד מטה בנימין בניהולו של הרב רפאל סלומון. "שם קיבלתי את ההכשרה המקצועית שלי לשליחות" היא מטעימה.

    בסמינר בצפת הרב חיטריק 'טיפטף' שליחות כל הזמן. בפועל לאה החלה לפעול כשליחה חינוכית בפנימיית "בית חנה" בצפת: שנה מדריכה בפנימייה, ובשנה שלאחריה כמרכזת. היא מאד התחברה לתחום החינוכי והייתה בטוחה שבו תמשיך. בכל הפגישות שקדמו לנישואיה עם בעלה הרב חיים שיחי', הם דיברו על שליחות כאחת ממטרותיהם המשותפות, "ידענו שזה מה שאנחנו רוצים, ואמרנו שאיפה שהרבי ישים אותנו לשם נלך" והרבי שם אותם, בחגי תשרי לפני שלוש וחצי שנים, בפלאיה ומאז הם שם.

    קטנה ותוססת

    "אזור הפעילות שלנו סמוך לחוף" משרטטת לנו לאה את פני השטח, "מצד אחד חופים מדהימים ומן העבר השני שוכן לו ה'ג'ונגל'. העיר שלנו מורכבת מאוכלוסיה עממית, אנשים נוחים, חמים ושמחים. בסמוך ממוקמת העיר קנקון שהינה מאוד תיירותית, אמריקאית בסגנונה. אולם כיום, יותר ויותר מעדיפים את פלאיה שהינה פשוטה, זורמת ומקורית יותר והפופולאריות שלה גוברת משנה לשנה דווקא בגלל שהיא קטנה ואינטימית אך מאידך תוססת מאד.

    "זו עיר חוף, שתמיד חם בה. בחורף מגיעים תיירים אמריקאים ואירופאים לרוב כדי לנוח וליהנות מהחום. ועם זאת היא עיר של מסיבות, 'אקשן' ובילויים, כך שכל ישראלי היוצא למרכז אמריקה מסיים או מתחיל את טיולו פה, כשהוא שוהה באיזור בין שבועיים לחודש. העיר מאד צבעונית, בעבר הייתה כפר דייג מקסיקני קטן ובשנים האחרונות הפכה בקצב מהיר לאחת הערים המתפתחות בעולם, מה שמביא אנשים מכל העולם להשקיע כאן. בשל כך, לפעמים הבית חב"ד פה יכול להראות כתחנת רכבת…" חושפת לאה את אחת ממורכבויות השליחות במקום.

    "זו עיר מרכזית שממנה יוצאים לכל האזור, אנשים באים והולכים כל הזמן. גם את היהודים שמתעכבים פה לתקופה ארוכה יותר קשה מאד 'לתפוס', מכיוון שהעיר בסימן של מסיבות רעשניות, הראש במקום אחר; המקום אינו רגוע כלל, על אף הנוף הקסום והחופים המהממים… לכן לפעמים קשה מאד למקד את האנשים שיהיו איתך, לגמרי, שיקשיבו. הם רק במרדף אחרי".

    "הקהילה" המקומית בפלאיה, אף היא מגוונת מאד, מעין קיבוץ גלויות. היהודים בעיר הגיעו מהעולם כולו, דוברי כל השפות, אין בעיר יהודים ילידי המקום, כולם נקבצו בשנים האחרונות. ומכיון שהכל נע סביב התיירות גם המתגוררים כאן אינם ממש קבועים. במילים אחרות, תושבי העיר מתחלקים לשניים: התיירים, ואלו שנותנים להם שירות.

    קהל היעד של בית חב"ד בפלאיה מחולק לשלושה סוגים:

    משפחות הקהילה המקומית המכילה: ישראלים, מקסיקנים, אמריקאים, צרפתים ורוסים. בהם עשירים בעלי מלונות, מורים ואף…שרברבים. הישראלים בקהילה הם בעיקר צעירים המנסים את מזלם בסחר המקומי – שנה–שנתיים–שלוש.

    קהל היעד השני והמרכזי הינם המטיילים הישראלים המגיעים כל השנה, לפי תקופות. ישנם זוגות הבאים לירח דבש, יש המטיילים חצי שנה בדרום אמריקה ומסיימים בפלאיה. רובם תרים את מרכז אמריקה ופלאיה הינו יעד שלא מפספסים אותו. גם מבוגרים באים כי זה כמעט ארצות הברית… וגם צעירים באים להשתולל ו'להתפרק'.

    קהל היעד האחרון הינו התיירות היהודית העולמית המונה יהודים מארה"ב, אירופה, ארגנטינה וברזיל המגיעים בחורף לחופשות. יש אפילו יהודים ממקסיקו סיטי בה יש קהילות יהודיות גדולות וחמות, המגיעים לנפוש בפלאיה לתקופת קצרות, ועמם נוצר קשר חם. קיומם של בית חב"ד, מקוה ובית כנסת מהווים זרזים לבואם דווקא לכאן, למקום בו יוכלו גם לנפוש וגם לספק את צרכיהם הרוחניים והגשמיים בקלות. הם מאוד מעריכים את הפעילות ועוזרים ככל יכולתם בשליחת ציוד, מחזורים וכדו'. דווקא כאן, רחוק מקהילות האם, הם חשים כמה נחוצה והכרחית פעילותם של שלוחי הרבי מה"מ והם שמחים ומופתעים לגלות את הבית חב"ד, ובהמשך שולחים דרישות שלום אוהבות.

    פעילות כפולה ומכופלת למקום – עלינו!

    "בעצם, בית חב"ד הוא כמו מגדלור", מבהירה השליחה, "אתה רק מציב את השלט והצרכים מגיעים מאליהם, ומדהים להיווכח כיצד אנשים מתעוררים כשיש נקודת אור קטנה. רואים ממש מהפך בעיר. לפני שלוש וחצי שנים לא היה בעיר מאומה מבחינה יהודית. כשבררנו על המקום כולם אמרו שאין כמעט יהודים וגם המעטים לא מעוניינים… וכיום רואים במוחש איך העיר מתעוררת ליהדות". הפעילות בפלאיה ברוך השם, עניפה ויש עוד עבודה רבה.

    בני הזוג ברוד משתדלים להגיע לכל יהודי בכל ענין. מתחיל מן הטף לו מוצע גן ילדים חסידי בבית השליחה; "סנדיי סקול" לגדולים בימי ראשון או אחרי צהריים; פעילויות לפני חגים; חוג בת/בר–מצוה וקייטנות בחופשות החורף והקיץ. "מבחינה כמותית, הילדים הם הקהילה הכי קטנה שלנו, אבל באיכות – כפי שהרבי אומר – ההשפעה על ילד רך בשנים יש לה כח ועוצמה רבה, אז אנו משתדלים להשקיע הרבה בתחום הזה" מדגישה לאה.

    מבצע כשרות משגשג לו בעיר, באמצעות מערך כשרותי לכל דבר. במקום מסעדה הפעילה במהלך השבוע כשצוות מקסים של תמימים דואג למטיילים הרבים הפוקדים אותה – בגשמיות ורוחניות. במשך תקופה בית חב"ד מספק בשר ושאר מוצרים כשרים, ובעקבות ההענות הרבה נפתחה במקום חנות גדולה למוצרי מזון כשרים, אטליז כשר וחנויות אוכל כשרות נוספות; "אנו ממש מרגישים שכשאתה עושה השתדלות קטנה ומוסיף אור, האור ממשיך ומאיר ויהודי מקומי מעצמו משקיע ופותח את החנות הכשרה, ויהודים נוספים רוצים שמסעדותיהם יהפכו לכשרות. כיום בית חב"ד מפעיל ב"ה מערך כשרות על עסקים חיצוניים" – טופח על מנת להטפיח.

    הקהילה נהנית מפעילות יחודית המותאמת לחבריה. הרב ברוד מוסר שיעורים ליחידים או לקבוצות קטנות בהתאם לרמות ידע  ושפה. התמימים יוצאים למבצע תפילין בכל יום ובימי שישי לחלוקת ערכות שבת וחלות לתושבי המקום. ולא נפקד מקומן של פעילויות ערבי חגים: חלוקת ערכות לפני ראש השנה וזמני הדלקת נרות, חנוכיות, משלוחי מנות, מצות לפסח, וכל מבצעי הרבי שליט"א מה"מ. בית חב"ד הינו הכתובת לקניית כל מוצרי היודאיקה כולל תפילין ומזוזות.

    בונוס צדדי מהפעילות מתבטא בקשרים שנוצרו בתוך הקהילה בעקבות פעילות השלוחים, יהודים שלא האמינו שיש עוד יהודים בעיר, גילו אחים והפכו לחברים. מלבד הפעילויות הציבוריות נערכים ביקורי בית ונרקמים קשרים אישיים עם משפחות ופעילות של "אחד על אחד".

    בקהילה מקום של כבוד לנשות חב"ד – קבוצת נשים שהתגבשה ונפגשת למסיבת ראש חודש קבועה שארגונה ותכנונה מחולק בין הנשים הנהנות להשתתף ולקחת חלק. בעזרת השם ועם רוב ברכות מהמשלח, נחנך בחודשים האחרונים מקווה הטהרה המהודר של פלאיה שיופיו והדרו מדרבן לשמירת המצוה החשובה והמדהימה הזו.

    במקביל נערכת פעילות עם המטיילים הישראלים והתיירים הרבים הפוקדים את העיר התיירותית. פעילות זו שונה לגמרי עקב אופיה האינטנסיבי והעמוס. זמן קצר וקצוב צריך להכיל הכל… זו אינה עבודה לטווח ארוך והשקעה איטית ומתמשכת, פה אנשים באים לתקופות שבין יום–יומיים לחודש ובזמן הזה, מנסים כמה שאפשר לחבר אותם לרבי מה"מ, ליהדות ולעורר בהם את הניצוץ האלוקי.

    גולת הכותרת הן סעודות השבת והחג, ישנה מודעות רבה בקרב המטיילים, כך שאלו הזמנים העמוסים בבית חב"ד: מאות צעירים יושבים יחד בעונג שבת, שרים ונשארים להתוועדות אל תוך הלילה, התוועדות הכוללת החלטות טובות. "יש תקופות ששולחנות השבת מאד ססגוניים", מתארת לאה את אורחיה, "כי יש אורחים בפועל מכל העולם. כמובן שבשבתות כאלו אנו נותנים מקום לכל אחד ומוצאו! בעונות מסויימות, מגיעים עשרות תיירים יהודים מרחבי העולם לפלאיה, בעיקר בחורף כשקר בארצות הברית וארופה וכאן נעים, הם 'בורחים' לחופשה פה. מדהים לראות את כולם ישובים יחד בסעודה, בליל של שפות וסגנונות, אך יחד בשמחה ואהבה. עם ישראל חי.

    "בשבת האחרונה, ישבנו כמה עשרות יהודים מארץ ישראל, מקסיקו, מיאמי, שיקגו, צ'כיה ועוד. ה"שבת אחים גם יחד", מתוך אהבת ישראל, כשהדבר המאחד את כולנו הוא היותנו יהודים היושבים יחד בסעודת שבת, משפיע בלי מילים המון. מטיילים רבים נפעמים מהאכפתיות המתגלה כאן בליבו של כל יהודי, אפילו כזה שנראה רחוק מעניינים יהודיים. הרבה בנות שלא היה להן שום קשר לדת, נחשפות לעולם שלם, ושבת זה הזמן לשבת ולדבר, לשמוע ולהכיר. מידי מוצאי שבת קודש, עשרות מטיילות יושבות וכותבות לרבי ועד היום אני בקשר עם חלקן. השבוע הגיעו שתי קיבוצניקיות המגדירות עצמן כ'לא יודעות כלום', ובאמת אפילו אחרי שלוש וחצי שנות שליחות ופגישה עם מאות יהודים התפלאתי מרמת חוסר הידע העצום שגילו. בהבדלה הן הסתכלו בהלם על הטקס המוזר ולא הפסיקו לשאול מה בדיוק עושים ולמה… וממש רצו לשמוע".

    בפעילות עם מטיילים יש גם את הפן הפחות מרנין, "מטיילים רבים נקלעים לצערנו לתסבוכת עם החוק המקסיקני. קורה רבות שבעלי נזעק בכל מיני שעות ללכת להוציא מטיילים שנתקעו בכלא מחוסר שפה, תקשורת או ידיעת המנטליות המקומית. אנו מגישים גם עזרה וסיוע למטיילים חולים. בית חב"ד הוא בית המטיילים בחו"ל, וגם הורים דאוגים כבר יודעים את הכתובת ומתקשרים לברר על ילדים אבודים או כאלה שלא יצרו קשר זמן רב עם הבית; בעלי מרגיע בכך שברוב המקרים אי יצירת קשר הינה בעיה של מיקום, חוסר שימת לב וכדו'. בגדול, בית חב"ד משמש כשגרירות העיר, בכל בעיה וענין השגרירות פונה אלינו בבקשת טיפול ועזרה".

    ביקור בבית חב"ד, גם אם מתחיל בשאלה טכנית קטנה או בעיה, מעורר פעמים רבות ביהודי את הרצון להניח תפילין, להחליט החלטה טובה וכדו'. השאלות שמגיעות על הרבי, המשיח, פותחים דיון ורבים יושבים וכותבים לו. בימי רביעי ישנה תוכנית מיוחדת למטיילים ומטיילות: השליח והבחורים הולכים לבית משפחת ברוד ל"על האש" והתוועדות, והבנות נשארות בבית חב"ד עם לאה השליחה, לסדנת הפרשת חלה ושיעור שלרוב נהפך להתוועדות על מהות האישה ומצוותיה הייחודיות. הקשר עם המטיילים ממשיך גם בשובם ארצה, דבר עליו עובדים במשותף כל הבתי חב"ד באזור מרכז אמריקה כגוף אחד, כיוון שמדובר באותם המטיילים; בארץ ישראל נערכים שבתונים, סמינריונים לבנים ולבנות, קישורם לבתי חב"ד בארץ ישראל ועוד.

    אין כמעט מקסיקנים בקרב ציבור היעד של בית חב"ד בפלאיה, הפעילות היא בעיקר עם הישראלים ובני הקהילה המקומית שהיא עצמה כאמור, לא ממש מקסיקנית. אולם אני בכל זאת מתעקשת לקבל איזה שהוא ניחוח מקסיקני לכתבה, לאה מגישה לי אותו בעובדה שלעיתים היא מכינה אוכל מקסיני בערבים המיועדים לבני הקהילה. "מה שכן", היא מתארת הוראת הנהגה בעבודת ה' שקיבלה ממקום השליחות, "אימצתי לי את המעלה שבמנטאליות המקסיקנית. הכל כאן מאוד נינוח, "מניאנה" שפירושה מחר היא מילת מפתח כאן… שום דבר 'לא בוער' ולא לחוץ, גם אם יש תור של שמונה–תשע שעות איש לא נלחץ ממנו… אמנם, לפעמים זה מפריע לשליחות כשזקוקים לשירות כלשהו בהקדם, אבל בגדול, מקסיקו מחנכת אותנו להיות רגועים יותר".

    אתגרים

    הכל נשמע כה רגוע אך מהר מאד אני מגלה שמשפחת ברוד מתמודדת עם אתגרים וסערות אמיתיות לגמרי. "עד לאחרונה לא היה מקוה, והאפשרות היחידה הייתה לטבול בים. לפני כשנה הגיעה הישועה בדמות המקוה באי השכן, קוזומל (ששלוחיו מלווים ועוזרים לנו רבות מיום הפתיחה) אך לא הסתפקנו בכך וב"ה זכינו בתחילת שנת התשע"ד לחנוך מקוה טהרה חדש ומפואר בפלאיה!".

    לגבי בעיית הכשרות, הם חשים כי ב"ה הם "מסודרים" יחסית למקומות שליחות נידחים אחרים. כי במקסיקו יש קהילה גדולה והכשרים רבים, והם בקשר עם הרבנים המכשירים ויודעים מה ניתן לרכוש ומה לא, כך שהרבה מוצרים הם כשרים ומגיעים לכל רשתות השיווק. אך לא הכל… חלבי אין בינתיים. ומכיוון שהבשר לא 'שחיטת ליובאוויטש', הם שוחטים עופות במקום. בקר אין בנמצא אך כעיר השוכנת לחוף הים היא משופעת בדגים ויש את כל מוצרי הבסיס ב"ה. ממתקים לילדים אין, מידי פעם מגיעים קצת במשלוחים… "כעת אנו עובדים על 'סופר כשר' ומידי פעם מייבאים "ביסלי", "במבה", שוקולד וכדומה" (כשאני חושבת על מלאי הממתקים בהם מוצפים הילדים במקומותינו, אני חושבת שאולי כדאי לצאת לשליחות רק כדי ליצור תקופת גמילה קצרה מכל אלו… – מ.ק.).

    לאה לא מתקשה להצביע על הקושי המרכזי בשליחותה – חינוך הילדים כמובן.

    לאה משמשת כגננת לשלושת ילדיה ולמספר ילדים נוספים מן הקהילה. "מעט ילדים, אך זה גם משהו משמעותי עבור ילדיי החיים פה, ללא בית ספר או גנים רגילים המלאים חברים. בתקופה האחרונה ביתי ובני (בני שלוש וארבע) החלו לומר שהם רוצים להגיע לכיתה א', כי אז – לפי סרט שראו – הם יהיו בכיתה עם הרבה ילדים… בעזרת השם עם משיח בירושלים! בינתיים החברה העיקרית שלהם היא המטיילים וגם זה לפעמים לא קל, כי כשהם נקשרים למטיילת מסוימת שאיתנו כבר זמן ארוך ולפתע היא עוזבת, לא תמיד פשוט להם".

    אני תוהה בקול מתי זוכים שלוחים לקורטוב פרטיות, אך לאה לא נבהלת מן השאלה ומספרת כי ביתם הפרטי נפרד מהבית חב"ד. והם עברו דירה לבית מרווח, שבו הגן. כך שהם מגיעים לבית חב"ד אחרי הצהריים והפעילות מחולקת בצורה ברורה לזמני בית ולזמן השליחות בבית חב"ד. "זה דבר שלומדים עם הזמן שצריך לתת פרטיות וזמן לילדים ולבית. ברגע שאתה מכבד זאת, באופן אוטומטי גם האנשים מכבדים את זה". אולם היא מעלה נקודה שבה זה מתנגש בכל זאת, "בשבתות אנו בבית חב"ד ובגלל שאצלנו הפעילות שנתית ואינטנסיבית – כל שבת אנו מארחים בין 100 ל–250 איש שזה לא תמיד קל… אנחנו אוהבים את זה ולא מוותרים, אבל לפעמים, פעם ב… מתחשק איזו שבת לבד, אך כמעט ולא יוצא לנו". תאוות של שלוחים.

    כשמדברים על בישול ואוכל בכמויות, לאה מספרת בצניעות כי היא הולכת ומשתפרת, ומתנצלת "בכל זאת, הגעתי כאישה צעירה בלי הרבה ניסיון. אני מאד אוהבת מטבח והתנסות במתכונים חדשים. ביום–יום, הזמן לא תמיד מאפשר, אבל בערבי חגים ובערבי נשים וקהילה צריך להכין 'פנסי' כי הקהילה אוהבת את ה'סטייל' – ואז זו הזדמנות ליצור דברים חדשים, להתנסות וללמוד. היום זה אחרת לגמרי מן ההתחלה. למדתי הרבה מהקהילה ומחברות". היא מסכמת את התחום הקולינארי.

    שליחת המלך = הדרגה הנעלית ביותר

    "מה תרמה לך השליחות?" אני שואלת ומופתעת מן התשובה.

    "בדיוק השבת ישבו כמה מטיילים בבית חב"ד וכל אחד דיבר על הטיול שעושה ועשה. אחת הצטערה שלא הספיקה לטייל מספיק… ולאחר מכן נשאלתי איפה טיילתי, אם טיילתי בכלל… צחקתי, ואמרתי להם שבקושי את האזור שלי אני מכירה, אבל הטיול שלי הוא טיול מסוג אחר – לא של מקומות, אלא של חיים. של אנשים". ועכשיו היא עוברת לתרומות המהותיות יותר:

    "השליחות נותנת לך את הזכות להיות של הרבי, אפילו אם אתה בכלל לא מונח שם, אפילו אם אתה כלל לא זכאי לכך. השליחות חישלה אותי בהמון–המון מישורים ונתנה לי לראות ניסים במוחש, על בסיס יום יומי. נכון שהרבי אומר שצריך לחיות בדרך הטבע, אבל אפילו הדברים הטבעיים בשליחות הם נס, זו זכייה מדהימה להיות שליחה.

    "כזוג צעיר לאחר החתונה הגענו לשליחות קצרה בבוליביה על מנת לעזור בפורים – פסח, לא אשכח שהשליח שהיה שם – הרב יותם קליין, לקח אותנו פעם לסיבוב קניות, ובוליביה היא עיר לגמרי לא קלה מבחינה גשמית, ואמר לנו: 'דעו לכם שלהיות שליח של המשיח זו הדרגה הכי גבוהה שאפשר להגיע אליה בבריאה'. ואת המשפט הזה לא שכחתי! יש קשיים ולפעמים את חושבת אולי לחזור, לחיות חיים רגילים בקהילה חב"דית חמה. אך המשפט הזה חקוק לי, כן, זה לזכות להיות בדרגה הכי גבוהה בבריאה, לא בזכותך בכלל, אלא כי אתה שליח של המשיח! אני רואה את ילדיי, איך הם חיים, זו רמה אחרת וגדילה אחרת לגמרי למעליותא". היא לא מתכחשת לעובדות, "יכול גם להיות שחסרים להם דברים, בטוח, הם לא גדלים בסביבה נורמאלית; אבל אני רואה איך הם בטבעיות של ילד מקבלים כל אחד, אוהבים ושמחים לחוות את החוויות שהשליחות יוצרת סביבך, ויש בלי סוף…

    "לפעמים, בנקודות תורפה, כשאני חוששת על הילדים, ומתמלאת בייסורי מצפון: האם משהו בא על חשבונם? האם הם יאהבו את השליחות, או ישנאו חס ושלום?! – אני הולכת צעד אחורה, מביטה בהם, ושואלת את עצמי, עם כל מה שחסר להם ויש להם, האם הם שמחים? וב"ה אני רואה שהם שמחים, שהם חיים ואוהבים ומהווים חלק בלתי נפרד מבית חב"ד. פעם חיה מושקא הבחינה שמטיילת הניחה מצלמה על שולחן השבת ואמרה: 'תכניסי לתיק! שבת!' והילדים יודעים גם להאיר בתום: 'את צריכה חצאית', 'את צריכה שאל' וכשהם אומרים, הדברים מתקבלים".

    ללאה ראייה מאד אופטימית. היא לא מהססת לשבור מוסכמות וטוענת חד משמעית ששלוחים לא צריכים לסבול. "לפעמים נשמע כאילו בתור שליחים יש "התמודדות תחרותית" למי יותר קשה… הרבי אומר כל הזמן ששליחות היא טובתו הגשמית של השליח! הרבי מה"מ לא רוצה ששליח יסבול, זה לא רצון המלך, וצריך לדאוג ולעשות מה שניתן כדי לא להיות במצב כזה! כשמודעים לכך שהשליחות היא גם טובתי הגשמית, נקודת המבט משתנה ולפתע אני מגלה למשל, שאם הייתי בארץ ישראל לא היו לי את העוזרות שיש לי כאן אחרי לידות ובכלל".

    נפלאות באגרות קודש

    "בכל הזדמנות, אנו משפיעים על אנשים לכתוב לרבי דרך "אגרות קודש"", מספרת לאה על אפיק ההתקשרות בו הם משתמשים תדיר. "אנשים ונשים כותבים לרבי בכל עת והסיפורים שופעים. מטיילת סיפרה לי לאחרונה שחברתה הייתה ב–770 וכתבה לרבי, היא לא הבינה את התשובה, אולם שמרה בזיכרונה את תאריך המכתב. כעבור זמן היא ציפתה לבשורות טובות וילדה בדיוק בתאריך שהופיע בתשובה.

    פעם במוצאי שמחת תורה התיישבו שלוש בחורות לכתוב למלך, אחת לא הבינה את הקשר אליה… הרבי כתב שם לבחור, שכבר דובר עימו לפני החגים ולמה עדיין לא התחתן?! ושלא ידחה זאת אלא שיינשא כמה שיותר מהר.

    לפתע היא קלטה, נפתחה ואמרה שאכן היא בקשר עם בחור כבר חמש שנים, ומאוד התלבטה אם להינשא לו, ואז הוחלט שהיא עושה 'הפסקה' ויוצאת לטיול עם חברות וכעת הן סיימו את הטיול והיא צריכה להחליט! הרבי התייחס שם לבעיה בקשר עם הורים וכתב לנהוג כראוי ואז יתקיים "כמים הפנים לפנים", היא אמרה שאכן אחת ההתלבטויות היא בעיית הקשר שלה עם אימו. והרבי מלך המשיח נתן לה הוראות ברורות 'אחד על אחד'.

    "היה בחור שרצה לנסות את ה"אגרות קודש" ושאל האם לנסוע או לא, במבט בעמוד שנפתח הוא טען שאינו מבין ומיהר לדרכו, אולם בעלי שלח איתו את המכתב שיעיין בדרך. הוא התקשר אחר כך וסיפר: 'אני שאלתי אם להמשיך בדרכי או לא, אבל זו סתם הייתה שאלה חיצונית, באמת הייתי המום מהתשובה… אני מאוד עצבני ולחוץ וכל מטרתי בטיול זה היה למצוא מרגוע לנפשי ולהשתחרר מהלחץ התמידי בו אני נתון. אך כל הזמן אני טרוד בשאלה – "איך אני יוצא מזה?" וכל המכתב של הרבי הופנה לאדם הסובל מבעיות של עצבים! והרבי שלח אותו לתניא. הבחור מיהר להגיע לבית חב"ד הבא ומיד החל ללמוד וליישם את ההוראה הנפשית הברורה שקיבל".

    תתאמץ ותתנוסס!

    פרסומי ניסא כידוע מזרזים את בוא הגאולה, אני מנצלת את הבמה כדי שפלאיה תפרסם קצת ניסים מכוח המשלח.

    "מרוב שכל הזמן חיים ניסים קשה לספר". מתקשה גב' ברוד לבחור… "יש בלי סוף. הרבי רוצה שנעבוד ונפעל בדרך הטבע, אבל בסוף, תמיד יש ניסים. כל צעד בבית חב"ד זה נס. לא חושבת שיש בית חב"ד בעולם המתנהל בטבעיות. בית חב"ד הוא מילה נרדפת לנס! כל שליח שקופץ לים השליחות הוא נס. בא מישהו מהקהילה ואמר שצריך שנהיה מקצועיים ורשמיים לפני שנתפתח… אמר בעלי: 'אם הייתי מחכה להיות מקצועי, לא הייתי פה היום! הבית חב"ד לא היה נפתח'.

    "בית חב"ד הינו נס בטבע. והרבה פעמים יש גם ניסים כפשוטם – מעל הטבע. אתן דוגמא, אחת הבעיות הרציניות כאן היא תשלום חשבון החשמל שהוא גבוה במיוחד. פעם לא היה לנו מהיכן לשלם ולא נותרה ברירה אלא לעשות את מה שאיננו אוהבים, ללוות כסף ולשלם את החשבון. מניסיוני ראיתי כי הרבי רוצה עבודה, לא משנה במה יש עניין לעשות כלי לברכה והכסף יגיע איכשהו. באותו יום הגיע מישהו מהתושבים פה בפלאיה, אחד שמגיע פעם בשנה… בעיקר באים אליו. ומושיט לי מעטפה "את זה …לחיים". היה שם סכום מדויק של חשבון החשמל שלא היה סכום עגול! הרבי בעצם אמר לי: 'אני איתכם צמוד כל הזמן'!

    "בפסח הראשון שלנו היו הרבה בעיות כספיות. בערב החג ממש, אחרי שכמעט הכל כבר היה מוכן, ואני כבר הלכתי לארגן את האולם – קנייה משמעותית ביותר עדיין חסרה: החד פעמי למאות המשתתפים. שעה לפני החג צריך לקנות ולשלם, אך כסף אין!

    בעלי ישב לכתוב מכתב למשלח ונענה במכתב שמוען לרב חיים הלוי בנימיני. שם בעלי הוא 'חיים בנימין' – הלוי, והמכתב הכיל איחולים לחרות מכל העניינים וההפרעות וברכות לחג פסח כשר ושמח. מיד לאחר מכן, 3/4 שעה לפני החג, הגיע מישהו ו…'שם' 1000$ על השולחן! מיד נשלחו הבחורים לרכוש את כל כבודת הכלים החד–פעמיים שהיו חסרים. אלף דולר מן השמיים.

    "המקוה הוא נס. יהודי מקומי שמאוד מסייע קנה בהזדמנות שטח למקוה, בשלב מסויים התוכנית ירדה מהפרק. אולם לבסוף הוא עמד בדיבורו ובנה מקווה מהודר תוך דאגה לכל פרט מהמסד ועד לטפחות. המקוה מפואר חיצונית והלכתית ברמה הגבוהה ביותר!

    "גן הילדים – הינו נס שמלובש בטבע. כאמור מנסיוני, הרבי רוצה שנעמול ובהמשך הנס מופיע. כשהחלטתי על פתיחת גן הייתה לי בעיה תקציבית והחלטתי לארגן קבוצת "נשים למען הגן". פניתי לנשים ממקסיקו סיטי וניו יורק שתעזורנה. נפגשתי עם אנשים ובפועל דבר לא התקדם. אשה אמידה מסויימת ממקסיקו סיטי התחמקה במשך חצי שנה, מידי פעם התקשרתי אליה בבקשת סיוע אך לבסוף הפנתה אותי לאחותה. התברר שהאחות משמשת כגננת בגן יוקרתי המחליף ציודו בכל שנה מחדש, את הציוד המפונה תורמים הם לגנים לא יהודיים נזקקים. מאז שיצרתי קשר עם האחות היא שולחת לי משאיות עם ציוד יקר: משחקי חצר וגן, כסאות, שולחנות, משחקי חשיבה. כל הנ"ל מלבד חומר ועזרה בירוקרטית כיצד להפוך לגן רשמי מוכר. חצי שנה השקעתי ללא תוצאה נראית לעין, ופתאום נפתח צינור ושפע יורד דרכו בלי סוף.

    עובדת קיום הגן מביאה ילדים לעיר כי הוריהם יודעים שיש חינוך יהודי במקום. כאן נוכחתי שכשעושים כלי בטבע האורות מגיעים. הגן הוא הפרוייקט שלי ואני מקווה להתפתח בו". מסכמת לאה את הנס בו היא משקיעה…

    צאנה לדרך!

    אני מבקשת מלאה המלצה לשליחות מתחילות והיא תורמת בשמחה: "צריך להתבונן כל העת מיהו קהל היעד ולהבין מה הוא צריך. לפעמים פועלים, בחוסר התאמה לקהל ולא מבינים מדוע לא מצליחים. יש לראות מה המקומיים עושים באזור, מה האופי המיוחד של המקום, וכך לומדים כיצד לעבוד. יש קהילות שאנשיהם אוהבים 'רוב עם' – המוניות, יש אחרות שבהם לא יאהבו לבוא לכנסים המוניים ואינך מבינה מדוע. יש אנשים שלא אוהבים לצאת מהבית ומאד יעריכו שבאים אליהם. יש 'לקרוא' כל הזמן את קהל היעד לגווניו".

    בעניין היחס עם הציבור איתו באים במגע, לאה ממליצה שני דברים נוספים: "חשוב לשתף את הקהילה והמטיילים, אנשים אוהבים ליטול חלק. ו…יש לדעת לא לקחת באופן אישי הערות. את בעמדה גבוהה יותר. את פה בשבילם. אם עשית משהו שהוא הדבר הנכון, לא משנה מה יגידו.

    בנוסף, ראיתי נשים רחוקות כל כך שכאילו לא קשורות, ולפתע נחשפות ככאלה שעניין הטהרה כל כך נוגע להן! ברמה של קנאות דקדושה. אין אחד שלא מחובר ואיכפת לו. צריך להגיע אל האנשים מהמקום שבו הם כן בסדר ומחוברים לה' וכשמעצימים מקום זה הנפש האלוקית משפיעה הלאה".

    פעמים רבות איננו יודעים את תוצאות הפעילות, מוסיפה לאה, וממחישה בעזרת הסיפור הבא:

    "מנהלי בית חב"ד באי קוזומל הסמוך, הרב דודי כפלין והרב שלומי פלג, סיפרו שיש להם קשר טוב עם יהודי המתגורר שם, אך הלה מוכן לדבר על כל דבר מלבד יהדות. יום אחד הוא נכנס לבית חב"ד ומודיע שבקייץ משפחתו הגרה בניו–יורק תגיע, וילדיו יהיו בקייטנה של הבית חב"ד וביקש 'תסבירו לבתי בת השש איך להדליק נרות שבת'. השלוחים הופתעו ושאלו כיצד ארע המהפך, הרי עד כה אסור היה להציע לו דבר על יהדות?! האיש סיפר כי הייתה לו פגישת עסקים בפלאי'ה והוא המתין בקניון, בינתיים הביט על הבחורות הישראליות מאחורי עגלות מוצרי "ים המלח", ובחן כיצד הן, הדיילות, פונות ללקוחות. לפתע, רואה אחת מהן עוצרת ומתכופפת אל מתחת לדוכן, מוציאה שני נרות ומניחה על הדוכן, מדליקה ומברכת. הוא היה המום. יום שישי שבת נכנסת, באמצע פלאי'ה, בעיצומו של יום עבודה, הבחורה עוזבת הכל, מדליקה ומברכת! הוא החליט שהוא רוצה שכך תהיה גם בתו שלו. ומאז הוא מתקשר אליה כל שבוע להזכיר לה להדליק. אנחנו אכן עושים סיבוב כל יום שישי ומחלקים נרות לעובדות הישראליות והיה מדהים לגלות איך נר בפלאיה השפיע על ילדה יהודיה אי שם בניו יורק. המפתיע הוא שבאותו שבוע אותה בחורה הישראלית עזבה, היא אפילו אינה יודעת את משמעות ועוצמת הפעולה שעשתה.

    לסיום, ממש חשוב לה להדגיש כי אין לשכוח את המטרה, "צריך לחשוב כל הזמן מה הרבי רוצה ולמה אני בשליחות. אפשר להיסחף הרבה בסדר היום, וברצון להספיק הרבה ולשכוח את המטרה. כל הזמן עליי לשאול את עצמי: 'למה אני פה?'. וזה מוביל אותנו אל הנושא הבא – המטרה.

    "השער לכל עניני השליחות – קבלת פני משיח" כפי שהתווה המשלח חודר בפלאיה כל שלב ופעולה בשליחות. "הנושא כל כך מפורסם בעולם, רק צריך להיות זמינים כדי לענות על שאלות העולות מאליהן – פשוט מחוסר ידע. רוב רובם של הבאים מקבלים בפשטות ומתעניינים מאוד. אין שבת שמשיח לא עולה לדיון. עצם המצאות תמונת הרבי, שלט ה'יחי' וההכרזה אחרי התפילה כבר מגלה את אמונתנו, אנו רק נותנים מקום לשאלות להישאל ולדיון להיפתח. כשמציגים דברים בצורה ברורה, מאמינה ובוטחת, אנשים מקבלים. אפילו אנשים הרחוקים מאד מיהדות מקבלים בפשטות.

    נמצאת כאן קיבוצניקית לשעבר, שבתחילת הקשר עימנו היא ומשפחתה לא ידעו מהם תפילין בכלל! היא אמרה לי: 'למדנו בארץ ישראל שהחגים קשורים לחקלאות, ופה אני לומדת מחדש את החגים'… מדהים לראות איך מלימוד, התודעה משתנה. יום אחד היא מספרת, 'הסתכלתי ב'פייסבוק' של חברים מהקיבוץ והם כתבו שהם מצאו עלוקות בשדה שלהם, ובשנייה הראשונה עלה לי אסוסיאטיבית המושג "אלוקות", וחשבתי מה היא עושה בשדה שלהם, ורק אחר כך קלטתי'… סיפורה הזכיר לי מה שהחסידות אומרת שהסיטואציה והמונח הראשוני הם אלוקות – אלוקות בפשיטות ומציאות בהתחדשות! אגב, באותה אישה חל שינוי תפישתי מדהים למשל, יום אחד ראתה בספר טלפונים של מישהו כי בעלי מופיע בשם "רבי חיים" והיא התלוננה בפניי, 'איך הם לא מבינים שיש הבדל בין רבי לרב?!'…

    אני מבקשת מלאה מסר לקוראות והיא עונה חד משמעית: "צאו לשליחות! כל אחד יכול להיות שליח והעיקר צריך לעשות. פעמים רבות אני מתלבטת, לא יודעת מה מתאים. אך צריך פשוט להחליט שעושים פעילות! ואחר כך לחשוב מה בדיוק לעשות בה.

    ב"ה שהרבי זיכה אותנו הקטנים להיות נרותיו בעיר הזו, כי כפי שאמרתי יכולתנו וכוחותנו מוגבלים אבל רואים במוחש בשליחות, שאפילו בלי לעשות הרבה הרבי הציב אותך כמגדלור, ואור מושך אחריו אור. זכינו להיות אורות, ומשתדלים לעשות בכוחותנו מה שאפשר, וכפי שמאחל בעלי תמיד כשמדברים על "הצלחה בשליחות", הצלחה בשליחות זה לא איחול נחמד, זו גאולה וכל עוד אין גאולה… חסר בשליחות! אז שנזכה כבר לגאולה ולא נצטרך להיות כאן, לא אנו ולא שלוחי חב"ד אחרים בעולם, כי נזכה כולם להתראות עם הרבי מלך המשיח המשלח, נאו!

    ב"ה, הפעילות היא רבה וכרגע אנחנו מחפשים מבנה קבוע וגדול עבור הפעילות העניפה וההוצאות רבות בהתאם, כל מי שמעוניין ורוצה להיות שותף יכול ליצור איתנו קשר.

    לאה, פלאיה דל כרמן, מקסיקו. פל': 984.178.5001 בית: 987.8030828 Chabadplaya@gmail.com

    יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

    2265

    תגיות: , ,

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה