• מה יהיה על המבצעים? • דירה בתחתונים

    אילוסטרציה
    הגדלה

    "הצלחתי לחלק שתיים עשרה נרות!!! אל תשאלי איך התביישתי אבל התגברתי בסוף!" תודה רבה באמת! חייכתי לעצמי חיוך מריר. עכשיו אני צריכה לצאת בעצמי לחלק את כל מה שנשאר! עכשיו בכלל אין לי זמן! העיקר סמכתי עליה! היום בבוקר היא אמרה לי "תקשיבי, אני יעזור לך! יש לך עוד מלא דברים לעשות היום, תשכחי מלעשות נש"ק! אני עושה בשבילך! הכל! • מושקא בטור נוסף על פרשת השבוע

    "אני מצטערת, אבל, יש לי בדיוק פרויקט שאני צריכה להגיש ולא גמרתי, אני לא יוכל לבוא לעזור לך בהפעלה.." לאחר מספר מילות נימוס מצידי הסתיימה השיחה ואיתה נשמע צליל הפעמון בכניסה לבית שלנו. שרי נכנסה, שקית קטנה בידיה ובה מספר די גדול של חבילות קטנות עוד יותר עטופות בשקיות ניילון באותה מידה- נש"ק.

    אילוסטרציה

    " אז חשבתי שיש לי זמן והתחלתי עם דברים אחרים ועכשיו נשארתי עם עוד שתי מטלות שלא עשיתי וחוסר זמן בהתאמה מוחלטת. כמובן שאמרתי תודה רבה וכל הכבוד ועוד כהנה וכהנה. מנסה לאסוף את עצמי ולהחליט מה עושים. בעצם, גם שטרנא, שאמרה שתעזור לי בהפעלה של הילדים- אפיית מצות בגני ילדים בעיר- השתמטה. היא לא יכלה להתאמץ יותר? הם בכלל יודעות כמה אני משקיעה ומתאמצת כל היום עם ה"בית חב"ד" פה?

    ***

    ביום השמיני למילואים, נסתלקו בפתע פתאום, שני בני אהרון- נדב ואביהו. ה' מצווה על אהרון שלמרות אבלו הכבד- לא להשבית את השמחה ולאכול את בשר המנחה. בשר המנחה היה בעצם 'קורבן שעה'- קורבן שהצטוו בו בני ישראל רק באותו זמן. באותו יום היה על אהרון להקריב גם קרבן 'חטאת',  'קורבן דורות' (-אינו קורבן חד פעמי). אהרון ובניו אכן אוכלים את קרבן המנחה אך את קורבן חטאת הם אינם אוכלים אלא שורפים. משה רבינו כועס על אהרון על כי לא שמע לציווי ה'. אהרון מסביר לו כי ציווי ה' היה שלא לנהוג באבילות ולכן לאכול את קורבן המנחה. אך ציווי זה אינו חל על קורבן החטאת. שמע זאת משה "ויטב הדבר" בעיניו.

    הרבי לוקח את הסיפור הזה ומסביר עפ"י מאמרי חז"ל את הגישה של כל אחד- הגישה שגרמה לחילוקי הדעות בינהם. אומרים חז"ל: משה הוא אמת ואהרון הוא חסד". אמת- היא דבר נצחי שלא משתנה כלל בשום מקום וחסד זה ההסתכלות אל פרט ופרט בנפרד "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" זה הסיבה שמשה- מסתכל אל ציווי ה' כאל ציווי שחל על כל הפרטים ועל כל שאר הדברים ואילו אהרון מתחייב אל כל ציווי בנפרד- ציווי לא לנהוג באבל ולאכול את קורבן המנחה, ועניין נפרד- אי אכילת בשר ה'חטאת' מפני האבל.ובכל זאת "ויטב הדבר בעיני משה" משה מסכים. כי האמת הנצחית, זו שלא משתנה בשום מצב ומעמד, מושלמות, קיימת רק אצל הקב"ה. ואצלנו, הנבראים, ישנה אמת יחסית. מיצוי היכולות הפרטיות של כל אדם בנפרד. בדיוק כמו שלא נבוא אל אדם שבקושי הסכים לבוא לליל הסדר עם חב"ד ונאמר לו להקפיד על אי אכילת קטניות בפסח!…  (גם בתניא, בתחילתו, מובא עניין 'עבודת אמת' של ה'בינוני' שהיא 'עבודה תמה' המתאימה לדרגתו. עפ"י המעמד ומצב שלו, הוא יכול להגיע רק לאהבת ה' ע"י התבוננות שמחזיקה זמן מועט, אך זוהי היכולת שלו, שאיתה הוא נברא)
    ****
    טוב, את חני אני בעצם מכירה. הלחץ שלה מהלימודים זה לא לחץ, זה פאניקה! או יותר גרוע מכך. אמנם, כשאני הייתי בגיל שלה כייפתי, מטלות, שיעורי בית ובגרויות לא עניינו אותי יותר מכל מבחן אחר. אבל היא? רק זה שהיא הסכימה לוותר על עוד שעת לימוד בשביל לעזור לי עם הגנים. אז את הגן השלישי היא לא יכולה לעשות. אז מה?
    וגם את שרי אני מכירה- כמה חמודה ככה ביישנית. אם היא הצליחה לפנות ל-12 נשים ולהציע להם נש"ק (ובטח עוד כמה שסירבו לה…) זה הישג ע-נ-ק. זה ה"עבודת אמת שלה". אז נכון. אי צריכה קצת יותר להתאמץ ויש לי עוד כמה ארונות שיחכו בסבלנות עד שאני יחזור מה'מבצועים' אבל זה בעצם ההקרבה שלי- הקורבן שאני  יכולה לתת לה'!

    1115

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה