• רעיונות פרקטיים לסיוע בשעת לחץ • דבר היועץ

    הגדלה

    ילד נלחץ, בוכה, לא מעוניין להכנס למרחב מוגן. אין שאלות אין ויכוחים אנחנו כהורים, גננות, מורים מורות וכד' מחליטים ומתנהלים כבוגר האחראי עבור הילדים ומובילים אותם עד כמה שאפשר בלי לחץ ודיבורים מיותרים, ברוגע עד כמה שניתן למרחבים המוגנים • מישאל אלמלם - מומחה בחינוך מיוחד, ייעוץ חינוכי ופסיכותרפיסט בהנחיות ועצות חשובות לגולשות אתר נשי ובנות חב"ד • לטור המלא

    לאור בקשתה של אשתי דינה שתחי' בעקבות המצב הביטחוני הרגיש אשמח לשתף בכמה רעיונות פרקטיים מהעולם הטיפולי פסיכולוגי פסיכותרפוטי שיכולים לסייע ולהועיל בשעת לחץ או אי וודאות.

    1. ראשית יש צורך להבהיר: כל מה שאכתוב הינו בכפוף להוראות פיקוד העורף והנחיות היוצאות ממנו.
    לכן: ראשית עם הישמע האזעקה יש לקחת את הילדים למרחב מוגן הכי קרוב בנמצא.

    הדרך כאן היא בדיוק כמו בהתנהלות מול כל סכנת חיים אליה נחשף ילד כביש, חשמל, וכד' ראשית מרחיקים את הילדים ממקור וממקום הסכנה.

    ילד נלחץ, בוכה, לא מעוניין להכנס למרחב מוגן. אין שאלות אין ויכוחים אנחנו כהורים, גננות, מורים מורות וכד' מחליטים ומתנהלים כבוגר האחראי עבור הילדים ומובילים אותם עד כמה שאפשר בלי לחץ ודיבורים מיותרים, ברוגע עד כמה שניתן למרחבים המוגנים.

    2. אחרי שהגענו למרחב המוגן אפשר להתחיל להתפנות לטפל בכל הסיטואציות והתגובות שעלו מן ההפתעה שהזמינה לנו האזעקה ולהיות קשובים אליהם.

    חשוב להתייחס ברצינות ובתשומת לב ראויה לכל אמירה, תגובה רגשית, שכלית, התנהגותית שהילדים מביאים מעולמם הפנימי כתוצאה מהמצב 'שהושלכו' אליו ולהגיב בהתאם לכל אחד כפי שהוא חוה את הסיטואציה מבלי לערער על רגשותיהם בטח שלא לשפוט אותם או לבטל אותם.

    3. ננסה לאט לאט להירגע במרחב המוגן ולהתארגן בניסיון להתמודד נכון עם הלחץ והחרדה שהוא הזמין לפתחינו:

    ראשית נאמר שהילדים מגיבים למצב בדיוק באותו האופן שהם חווים אותנו המבוגרים האחראים מגיבים למצב.

    כלומר: אם ניגב ברוגע ובשלווה גם הם יפנימו אותו ויתאזנו למצב רגוע ושלו. אם נגיב בהיסטריה נמצא גם אותם בהיסטריה…

    כאן חשוב להדגיש: אנחנו המבוגרים רגישים ורגישים מאוד למצבים מסוג זה ואך טבעי להילחץ ולפחד מסיטואציות מסוג זה. לכן חשוב לשים את הדגש לא על כך שמאיתנו המבוגרים נשללת זכות הרגשית לפחד או להלחץ ההיפך הוא הנכון חובתינו להילחץ ולפחד אנחנו בני אדם וזו תגובה בריאה של בן אדם. רק השאלה היא כיצד חשוב ונכון לעזור לילדינו להירגע ולא להכנס לחרדה או להתקף חרדה שישתק אותם והדרך הטובה לכך היא לעזור לעצמנו להירגע כדי שגם הילדים יצליחו להירגע.

    לכן: הורה שמרגיש שלחץ וחרדה משתלטים עליו יבקש ממבוגר אחר שנוכח להיות מול הילדים עד שהוא ירגע ויצליח להיות שותף בהעברת רוגע אל הילדים. במידה ואין מבוגר נוסף במרחב המוגן ננסה מייד עם הכניסה למרחב המוגן להעסיק אקטיבית את הילדים בתעסוקה מרגיעה שלא דורשת מאתנו לבצעה (כמו הפעלה וכד') השמעת מוסיקה מרגיעה, או שמחה לחלופין שהילדים יוכלו להיות חלק פעיל בה מילולית או פיזית באמצעות ריקוד וכד'. עד שנצליח לחזור לרגיעה שתאפשר לנו להיות מול הילדים ולהעביר להם רוגע כאמור.

    4. דרכי שחרור והפעלה:

    א. ישנם הפעלות רבות ומגוונות כפרי הדימיון של כל הורה מורה וכו' .
    ובכדי להיות קונקרטיים:
    בשעת לחץ ואי וודאות נדרשת פעולה מסוג שונה מהרגיל על מנת להפחית את החרדה ולהפכה ממלחיצה למאפשרת.
    כלומר: הפעלה פזיולוגית בעלת אופי ממריץ משיגה את התוצאה והופכת את המצב מחרדה משתקת לפעילות מאתגרת ובכך מפחיתי ואף מפיגים את רמת החרדה.
    לדוגמא: תרגילי ריצה על המקום, ריקודים וכד' ממריצים את מערכת זרימת הדם בגוף ומחזירים את הגוף לשליטה.

    במקביל ישנם תרגילי נשימות סדורות שפעולתם היא שליטה על הדופק המואץ המגביר את החרדה ובכך מפחיתים את רמת החרדה.

    הפעלות בעל אופי הומוריסטי: בדיחות, הצגות מצחיקות וכד', ידוע שלצחוק יש השפעות חיוביות ומועילות על הגוף שלנו. השפעות אלה הן התוצאה של פעילות באזורים שונים של המוח, המופעלים על ידי גירויים הומוריסטיים ועל ידי הצחוק עצמו. מחקרים הראו שאזורים במוח שבד"כ קשורים לרגש, הכרה, ראיה ותנועה כולם מגיבים לצחוק. לדוגמא, המוח התיכון וההיפותלמוס – אזורים שבהם דופמין וסרוטונין משתחררים כתגובה לגירויים מהנים ומופעלים על ידי הצחוק.

    דמיון: עולם הדמוין של ילדים הוא עצום אפשר להפעיל בקלות את הילדים על ידי הצגות, סיפורים מרתקים ומעניינים, אפשר להפליג בדמיון בחוויות מהחיים, מהחופש וכד'.

    אוורור: ילדים זקוקים לאוורור לשטחים ומרחבים פתוחים בכל עת שניתן לעשות זאת כמובן בכפוף להוראות פיקוד העורף חשוב רצוי וחובה לאוורר את הילדים על מנת 'למלא מצברים' ולהחדיר כוחות מחודשים להמשך.

    דרך כל האפשרויות שהוזכרו נכון יהיה לנתב לכל ילד את 'דרכו בעולם' שבו ועל ידו הוא מתנהל בהוויי הקיומי.
    כלומר: לכל ילד ולכל אדם שפה משלו שבה ועל ידה הוא מבטא את עצמו ובכך מגלה את כוחותיו ויכולותיו ובכך מחזק ומעצים את עצמו. תפקידנו המבוגרים לזהות את 'השפה' בה כל ילד משתמש ואשר משמשת אותו בצורתה הייחודית לו 'בדרכו בעולם' ולאפשר לו דרכה להביע את עצמו רגשותיו, מחשבותיו ובכך לעזור לו לגעת בעצמו ולחזק את עצמו. ישנו מודל טיפולי שנוגע במגוון שפותיו של האדם. מודל זה, פותח על ידי מולי להד ועפרה אילון, עוסק בסגנונות התמודדות שונים של הפרט בזמן משבר. ההנחה במודל זה שבכל אדם טמון פוטנציאל להתמודדות. ניתן לזהות אצל כל אדם מהו סגנון ההתמודדות (או מספר סגנונות התמודדות) הייחודי לו. ניתן לאתר מספר דפוסים, שפות, סגנונות התמודדות שבני אדם פועלים כאשר הם מתמודדים עם מצב לחץ, משבר, אי-וודאות, אסון וסכנה.

    המודל מחולק על פי מגוון השפות בהם משתמשים בני אדם ונקרא BASIC P-H ומשמעותו
    Belief: אמונות וערכים, פילוסופיית חיים, השקפת עולם, מציאות משמעות
    Affect : רגש
    Social: חברה, תפקיד, שייכות, ארגון חברתי
    Imaginition: דמיון, יצירתיות
    Cogition: הכרה, מציאות, מחשבה
    Physiology: פעילות פיזית הקשורה בהפעלת הגוף
    בעברית תורגם המודל ונקרא בשם: גש"ר מאח"ד: שהוא ראשי תיבות של: גוף, שכל, רגש, מערכת (משפחה), אמונות, חברה, דמיון.

    כאמור כוחות אלו הינם יחודיים לכל אחד ואחת על פי דרכו או דרכה בעולם ולשם התאמה נכונה של השפה אנו צריכים לזהות את הכוחות אצל הילדים על פי היכרותנו אותם את עולמם הפנימי ואת שפתם. בכך נצליח לסייע להם להביא את עולמם הפנימי לידי ביטוי מה שיסייע להנמיך ולאזן את רמת החרדה והלחץ סביב אי הוודאות אותה הם חווים.

    5. שיחה על המצב:

    א. בקרב תינוקות ופעוטות מותר לציין שהדיבור הוא הרגש ההכלה הסובלנות כלפיהם כל מילה מיותרת…
    ב. ילדי בני 6-9 הדיבור צריך וחייב לבא מצד ההורים ולא מצד אמצעי תקשורת כאלה ואחרים. לא נכון שילד בגילאי 6-9 יהיה ניזון מאמצעים שלא אין מה לעשות אתם אל מול חשיבתו ותפיסתו המאוד קונקרטית את העולם המושגים מאוד מופשטים עבורו והוא לא יידע מה לעשות איתם מה שבסופו של דבר יפגע בו ויזיק לו.
    לכן: תפקידם של המבוגרים האחראיים קרי הורים מורים וכד' להסביר לילד בשפתו את המצב על פי תפיסתו והבנתו הייחודית לו ..
    ג. מתבגרים יכולים להיות ניזונים מאמצעי התקשורת אך לצד שהייה של מבוגר אחראי שיידע מה מותאם עבורו ומה יש צורך לסנן עבורו ולערוך שיחה על מה ששמענו ולכוון אותם במשמעות המצב, בדרכי החשיבה והפעולה אל מול המצב, לוודא שהמתבגר לא מפרש את הדברים ששמע ולוקח אותם למקומות לא נכונים עבורו ועבור אחרים.

    6. תחושת ה-'ביחד':
    אין כמו אווירה, חוויה, של אחדות התלכדות שמעניקה השראה, כח, רוגע, הזדמנות נפלאה לדבר על ה-ביחד הזה ומה הוא עושה לנו דווקא בשעת משבר, מה הוא מגלה לנו מה הוא מגלה בתוכנו, הזדמנות נפלאה להכיר אחד את השני מקרוב יותר…

    בהצלחה!!!
    ושכבר נראה ימים שקטים וטובים יותר בגאולה האמיתית והשלימה
    מישאל מומחה בחינוך המיוחד, ייעוץ חינוכי ופסיכותרפיסט.

    1936

    תגיות: , ,

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    4 תגובות

    1. דינה
      ט״ז בתמוז ה׳תשע״ד (14/07/2014) בשעה 19:23

      העברתי את השאלה לבעלי וזאת תשובתו:

      מושקא שלום רב!

      בנוגע לשאלתך על טווח הגילאים ומה המענה המותאם למצב הביטחוני:

      ילדים בגיל הרך (3-6) זקוקים למידע מינימלי, פשוט וקונקרטי עם מסרים מרגיעים. "הרעש אותו אנו שומעים זה אזעקה כדי שנשמור על עצמנו יש להיכנס למרחב המוגן"..

      ילדים בגילאי ביה"ס יסודי (6-9) זקוקים למידע מפורט יותר עם יותר דוגמאות.יש לתת מידע על דרכי התמודדות ("מה אתה יכול לעשות כשאתה פוחד?")ואמירות מעודדות ומרגיעות ("זהו מצב זמני שעשוי להשתנות" עברנו תקופות קשות והתגברנו על הקשיים").

      ילדים בגילאי 9-13 זקוקים למידע מכוון. בני גיל זה מנסים להפגין בגרות ועצמאות מחד, אך פנימה מבולבלים מאוד בכל הנוגע להפרת האיזון בסביבתם הקרובה ופנימה. הטלת תפקידים ואחריות מסייעת מאוד לביטחון העצמי שלהם ולשקט הפנימי לו הם זקוקים בשעות אלו.

      בני נוער (13-18) זקוקים למידע רחב המשלב אספקטים היסטוריים, פוליטיים ואתים. המבוגרים מוזמנים ליצור דיאלוג על המצב, אך להימנע מהצהרות דרמטיות, או תגובות מהבטן כמו תגובות נקם וכד'…

      בהצלחה!!!

      מישאל

      • ר. הרפז
        י״ט בתמוז ה׳תשע״ד (17/07/2014) בשעה 11:22

        יחי
        תודה רבה יישר כוח

    2. חני
      ט״ז בתמוז ה׳תשע״ד (14/07/2014) בשעה 7:42

      כאימא לילדה מיוחדת, עלי לקחת את הילדה בכל אזעקה אל המרחב המוגן בכוח ולהמשיך להחזיק אותה שם, למרות רצונה! יש לי טיפ קטן לאלה שיוצאים בזמן האזעקה לחדר מדרגות. לשים בתוך שקית צעצוע או ממתק שעשוי להרגיע את הילד. את השקית יש להניח סמוך לדלת הכניסה. שקית אטומה כמובן, שהילד לא ידע על תכולתה לפני האזעקה. אני יודעת שיש כאלה שיגידו: מה? בשעת אזעקה אזכור לקחת את השקית? אם הילד שלכם הוא ילד נורמטיבי, יש לכם הרבה סיכויים לשכוח את השקית, אבל אם מדובר בילד עם קושי משמעותי, ואתם מתכננים מראש את צעדיכם, לא תשכחו. יש להכין את השקית כך שתתאים גם לרצף מתמשך של אזעקות.

    3. מושקא
      ט״ו בתמוז ה׳תשע״ד (13/07/2014) בשעה 18:44

      יחי המלך!
      יישר כוח תודה רבה!
      יש קפיצה בין התינוקות פעוטות לילדים בני 6 מעניין מה עושים עם ילדים מגיל 3-6..??תודה

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה