• ארמון הזהב המדומה • שיר

    הגדלה

    ארמון מזהב, זהב המון! עמדו לצידו שני שומרים מחויכים, עם חיוך של מלאכים, נכנסתי בלאט, מפחדת להרעיש, ספות נוחות ולבנות שם היו, ותמונות נוף מרהיבות על הקיר ניתלו. מוזיקה ערבה התנגנה באוזניי, איזה יופי! זעקתי, בחיי!! אך גרוני ניכר, הייתי כה צמאה, ובר משקאות אדיר בלחיצת כפתור התגלה, משקאות מכל הסוגים והמינים, וגם עשרות ואלפי מעדנים.. להנאתי מילקשייק שתיתי, וגם גזוז תותי פרוטי, אך מים רציתי, אותם דווקא לא מצאתי • לינוי טל

    חם! חם! להתאוורר!!                                                  

    פה בפנים כה בוער,                         

    רוצה לצאת לנשום אוויר,                        

    לעשות צעד, צעד כה כביר,                                                              

     לנשום אוויר צח לרוץ בשדות,                                                      

    לצפות בזריחה, לראות אי אילו מראות!

    סוף כל סוף יצאתי מהבקתה הרותחת,                       

    ביני לבין עצמי אני מתוכחת-                                                     

    האם עשיתי צעד נבון?                         

    האם כדי להיסחף אחד הרעש וההמון?                       

    התשובה הייתה לי כבר ברורה-                               

    וודאי רוצה אני להיות חלק מהחבורה!                                                                                  

    התחלתי ללכת, מבטיה לצדדים,                                        

    ילדים רצו שם, בין שבילים מדדים,                                                                  .

    אור כה חזק מהאופק הגיע,                                                                  

    אור כה שובה ומרגיע,                       

    אור קסום, אור יקרות,                                                                                    

    כמו בסיפורים והאגדות,                      

    המשכתי ללכת מנסה לנחש,                                                       

    מאין מגיע אותו אור כובש?                                                       

    .לפתע מול עיני ניצב ארמון!                                                                     

    ארמון מזהב, זהב המון!                         

    עמדו לצידו שני שומרים מחויכים,                                                    

    עם חיוך של מלאכים,                                                                                           

    נכנסתי בלאט, מפחדת להרעיש,                                                     

    אך בארמון לא היה איש,                                                              

    ספות נוחות ולבנות שם היו,                                                        

    ותמונות נוף מרהיבות על הקיר ניתלו.                                                             

    מוזיקה ערבה התנגנה באוזניי,                               

    איזה יופי! זעקתי, בחיי!!                                                      

    אך גרוני ניכר, הייתי כה צמאה,                                                       

     ובר משקאות אדיר בלחיצת כפתור התגלה,                        

    משקאות מכל הסוגים והמינים,                      

    וגם עשרות ואלפי מעדנים..                                                    

    להנאתי מילקשייק שתיתי,                        

    וגם גזוז תותי פרוטי,                                                             

    אך מים רציתי,                                                      

     אותם דווקא לא מצאתי,                        

    עשרות משקאות מסוכרים,                               

    אך אין מים קרים,                         

    לאחר מכן הפנמתי,                                                     

    כשיש מיצים מרעננים

     מי צריך מים חסרי טעמים?!                       

    לגמתי עוד ועוד משקאות מתוקים,                       

     והאוכל? כל כך טעים!!                               

    אולם ככל שחלפו הימים,                                                             

    גרוני התחנן לכוס מים קרים,                                                       

    לא מצאתי, פשוט לא,                           

    והייתי צמאה,  צמאה מאוד!                         

    מתוך ייאוש צעקתי                               

    "מים!!" פיללתי.                                                     

    מביטה אני לשמים,                        

     מים… התחננתי.                                                    

    וכמו מתוך חלום,                                                       

    טיפות מים טפטפו, כמו מסמנות לי אותן ללגום.                                                                                           

     אט אט המים החלו לנגוע בקירות הארמון,                                                                          

     ורעש מהומה, זעק כל ההמון.                               

    הצבע החל להתקלף, הזהב החל להתפורר,                      

    התגלה ברזל חלוד וקודר.

    הכל היה שקר, הכל היה מרמה,                                                                      

    כל הארמון היפה והמבטיח הוא בעצם עורמה!                                                                            

    הברזל חלוד, משחיר,                        

    פתאום התגלה שהזהב הינו אלה סתם קיר!

    הבטתי סביבי,

    הבנתי. לכן לא היה פה מים…                                                      

    המים המיסו את השקר, המים הראו לי את האמת.                                                       

    יצאתי מהבקתה החמה, רציתי להתאוורר,

    הגעתי למקום קר וקודר,                                                      

    המים, הראו לי את האמת הקדושה, התורה!

    "צמאה לך נפשי…!!!"

                                      (לינוי טל, תודה עצומה למורן פ. המדהימה על העזרה..)

    1559

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    3 תגובות

    1. מישהי
      ה׳ באלול ה׳תשע״ד (31/08/2014) בשעה 16:18

      מהמם איזו יצירתיות איזה מילים נהדרות פשוט כישרון כל הכבוד לך על המסירות

    2. חיהלה
      א׳ באלול ה׳תשע״ד (27/08/2014) בשעה 11:21

      מהמם……אין מילים..

    3. חיוש
      כ״ח באב ה׳תשע״ד (24/08/2014) בשעה 23:04

      מדהים !! מחזק ומעורר …

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה