• המלך בשדה? גם החסידים! • יומנה של שליחה

    הגדלה

    "את טסה"? "מי הסוכן"? ועוד שאלות כמו אלו... ומשום מה זהו נושא השיחה כל שנה, כל פעם מחדש! (מפתיע) כמובן שמבין כולם גם אני נשאלת בשאלות אלה, אבל התשובה שלי אחרת... אני עונה "לא, אני נשארת בשליחות" • שווה הבזיונות ברחוב, שווה הנסיעות הארוכות כדי ללמוד במוסד של הרבי, שווה להיות שליחה!!! • יומנה של שליחה צעירה מהישוב בית אל

    חודש אלול- המלך בשדה וגם החסידים!!! איך שחודש אלול נכנס ואפילו כבר לפני כולם מדברים על זה. נכון בדיוק על זה!!
    "את טסה"? "מי הסוכן"? ועוד שאלות כמו אלו… ומשום מה זהו נושא השיחה כל שנה, כל פעם מחדש! (מפתיע) כמובן שמבין כולם גם אני נשאלת בשאלות אלה, אבל התשובה שלי אחרת… אני עונה "לא, אני נשארת בשליחות".
    היום הגדול מגיע כולם אורזים וסוגרים מזוודות, אני מלווה את האחים לשדה ועוד כמה שעות הם יהיו עמוק בפנים בתוך החוויה האינסופית הזאת "תשרי אצל הרבי".. אני רואה את  התמימים, את החיות, את האהבה האינסופית של רבי לחסידים וחסידים לרבי.
    אני יודעת אולי לא זכיתי לטוס כל שנה, אבל זכיתי להיות שליחה! זכות שהיא חובה!!! אבל לפעמים אני תוהה לעצמי, אני חבדניקית, אני שליחה, אני מקושרת לרבי ובכל זאת חסר לי משו… למרות שכל חיי גדלתי להסתפק במה שיש לי, ולשמוח בחלקי. חסר לי ההוואי החב"די, ההתוועדויות, התפילות של שבת, החגים אצל הרבי.
    וכן עכשיו גם מה שאין לי לקחו לי- כן גם שליחה צריכה להיות "בעניינים" אומנם אני לא שליחה בהודו או בתאילנד ולא שליחה בקהילת חב"ד בנחל'ה או קריות – אבל גמלי מגיע יחס של שליחה!!
    לא מחפשת אהדה או הערצה אבל קצת הערכה בהיותי שליחה מקושרת לרבי. רציתי להיות שותפה לצבא של חיות לצבא של רבי וגם משם הודחתי.
    ועכשיו כשחודש אלול בפתח וריח החגים מרחף באוויר, כשכולם כבר אצל המלך!! אני שואלת את עצמי "האם שווה להיות שליחה"? אני עצמי יודעת את התשובה, זה בחירה שלי לקחת את זה לכאן או לכאן, ועם  כל הקושי והכאב לא רק שלי אלא של עוד אלפי שליחות, אני יודעת שזה שווה…
    שווה הבזיונות ברחוב, שווה הנסיעות הארוכות כדי ללמוד במוסד של הרבי, שווה להיות שליחה!!! ואני יודעת שכמו כולם אולי אני יכריע את הכף!!
    זה לא פריקה אישית, זה סתם עוד דף יומן של שליחה אי-שם במקום נידח!!!
    בברכת !!Nowשיח!!
    שליחת הרבי מלך המשיח לישוב בית אל ת"ו

    1623

    תגיות: ,

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    3 תגובות

    1. יונה
      י״ב באלול ה׳תשע״ד (07/09/2014) בשעה 16:16

      אוי , כמה שזו חוויה על טבעית להגיע לרבי . אני זוכרת את הפעם הראשונה… ריחפתי, לא ידעתי כלום על ההנהגות , על
      המשמעות, על התכלית שבגללה הגעתי . הגעתי כי כך אמר לי הרב שהתייעצתי עמו כשרציתי להפיק פרויקט גדול בעניין גאולה ומשיח ולא היו האמצעים ולא הידיעה לגבי הדרך וניסים ונפלאות על ימין ועל שמאל . ראיתי השגחה פרטית ברורה ופעם שניה ושלישית ורביעית וחמישית… אבל זה גם מעייף מאד . איני צעירה ואיש אינו ממש מלווה אותי בצורה מסודרת ומכוון אותי כי הרי לא גדלתי בבית חבדי וגם לא בבית ספר חבדי . אני ממשיכה לחפש את הדרך להגיע לעשות את רצון הרבי והפעם אני כנראה נשארת כאן לעשות את השליחות בתוך המשפחה עצמה ואולי כבר נזכה לקבל פני משיח כאן!
      אמן כן יהי רצון.

    2. מושקא
      ט׳ באלול ה׳תשע״ד (04/09/2014) בשעה 20:59

      מצדיעה לך!!
      חברתך לשליחות הרעבע:)

    3. מושקי
      ט׳ באלול ה׳תשע״ד (04/09/2014) בשעה 18:38

      וואי…כמה שזה נכון…
      אני לומדת בארץ ושליחה בחו"ל, שואלים "מי טסה לתשרי", אני עונה בחיוך "אני, אבל הביתה…" כולן טסות לרבי? גם אני…טסה לשליחות של הרבי!!!! הרבי תמיד העריך את הבחורים שהלכו למבצעים ולא נשארו להתוועדות…
      אז זה ממש אותו הדבר…

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה