• הילדים טסו לרבי? הנה מה שאת צריכה לדעת

    הגדלה

    תשרי בעיצומו, והורים רבים נתנו את ברכת הדרך לילדיהם, בני ובנות חב"ד היקרים, שנסעו לרבי מה"מ. כתבתנו יצאה לבדוק את השטח והביאה משם כמה תובנות הוריות משמעותיות • מה שחשוב הוא לשבץ את הנוער במסגרות המקשרות לרבי שחי ופועל, ולבית שהוא "בית חיינו", ולא אתר היסטורי... ההשפעה לחיים - מבחינה חינוכית והתקשרותית - במסגרת כזו היא נעלית באין ערוך • לקריאה, מרתק

    מאת: חיה רחל, עטרת חיה

    שעת אחה"צ, עת עמדתי לרחוץ כלים נשמע קול טריקת דלת מעם הפתח, בעודי תוהה מי הוא זה שפרץ לבית כרוח סערה, הופיע בכורי מחמדי שמואל בן ה–9 ובפיו בקשה כלל לא צפויה! "אמא אני רוצה לטוס לרבי!" פליאתי ותדהמתי הוכיחו לי שוב עד כמה אני מקטני אמונה, לא פיללתי שבקשה כה נעלית ונשגבה תגיע ממנו בלי שום הכנה ו"אתערותא דלעילא" מצדי. כאם בדור השפע, בו הילדים אינם יודעים שובע, הורגלתי לשמוע בקשות כמו: "אני רוצה 'שלוק', 'פופסים'"- או כל ממתק אחר ו"תקני לי"… או "למה קנו לו ולא לי" וכדומה…

    קורות ביתנו לא הורגלו עד עתה לבקשות רוחניות, המקסימום היה "אני רוצה ללכת עם אבא לשיעור / התוועדות" וגם זה לא על–מנת לשבת ולהקשיב. הפעם זה היה שונה, ניכר היה שבקשתו של שמואל נבעה ממקום טהור ואמיתי ואותי זה ריגש עד מאד! לא אכחיש שממש הזדהיתי עם בקשתו, שנים שאני כמהה להגיע לחצרות קודשנו והדבר נדחה ונדחה מסיבות שונות, עתה הופיע מי שהשמיע בקול ובנחישות את משאלת ליבי הכמוסה! אשרינו! הוא קלט את הנקודה! הוא רוצה לנסוע ולהתקשר לרבי. כמה נפלא! רבות ייחלתי והתפללתי שאזכה לכך שילדיי יהיו חסידיים, מקושרים בלב–ונפש לרבי שליט"א מלך המשיח וכמהים להגיע אליו.

    באינסטינקט חסידי ראשון חפצתי לומר: "בוודאי, יש קבוצה של ילדים מאורגנת עם מדריכים ותוכנית, אין שום בעיה!" אך טרם הוצאתי מפי הבטחה מפורשה נצרתי לשוני ונרגעתי קמעה, רגשותיי ורצוני הכנה לענות בחיוב נתקלו בהגיון ובשכל הקר ומלחמה של ממש התחוללה בקרבי – היטב ידעתי שהמציאות הכלכלית אינה במיטבה, החובות תפחו מאד לאחרונה ולבעלי לא שילמו כבר חצי שנה בישיבה… מה גם שזה פשוט יעורר קנאה! שטערני תרצה אף היא לנסוע… והקטנים, איתם יש כבר פחות בעיה כעת אבל בשנה הבאה, הם בוודאי לא ינוחו ולא ישקטו ובצדק! הרי גם להם מגיע?! עמדתי נבוכה. בני לא חיכה ופנה לרכוב על אופניו, ואני ניצלתי את ההזדמנות לברר לעצמי את הסוגיה. הרמתי טלפונים לכמה מחברותיי היותר חסידיות ומנוסות בכל עניני החינוך ובנסיעה לרבי בפרט, על מנת לשאול את חוות דעתן והרי הבירור לפניכם.

    הילד מתאים למסגרת?

    תחילה, צלצלתי לשושי, שליחה בדרום אמריקה ששלחה בעבר שני בני מצווה לתשרי (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת).

    כשליחה בחו"ל, אם ומחנכת, האם את נוהגת לשלוח את ילדייך לחצרות קודשינו בחודש החגים ללא הורה מלווה?

    "בדרך–כלל איני שולחת. שני ילדיי הגדולים זכו לנסוע כשהגיעו לגיל מצוות, אך לא נראה לי שאעשה זאת שוב ללא אביהם, הם התקשו להסתגל לתנאים, להמוניות ולמנטליות".

    איך בכל אופן כדאי, לדעתך, להעצים אצל הילד את חשיבות הנסיעה לרבי אם בפועל אין אפשרות שיסע ללא ליווי הורי?

    "יש את 'קעמפ מחנה משיח', וצריך לבדוק התאמה של כל ילד בפני עצמו, ילדיי לא ישראלים והגיעו למקום חדש שבו הילדים והמנטליות מאד שונים וזה הקשה עליהם. חשוב לברר על כל ילד האם הוא אישית מתאים לחיי פנימייה למשך חודש ימים. לפעמים יש לחץ חברתי במעטה מאד חסידי והורים נוטים לשלוח ילדים בגיל צעיר וממש לסמוך על הנס. על ספק לא צריך לשלוח! כמובן שאם יש שם משפחה או בחור שישימו לב, ידאגו לכביסות, ממתקים מדי פעם וכדומה, והינך בקשר טלפוני עם המדריך – זה כבר יותר הגיוני. בכלל חשוב, בכל עניין חינוכי ובפרט בהחלטה כה משמעותית האם לנסוע לרבי – כן או לא? להסתכל מנקודת מבטו של הילד איך הוא יקבל את ה'מכבסה' וכדומה, דברים שאנו כמבוגרים לא היינו שמים דגש עליהם כלל"!

    לפי דברייך אני מבינה שניתן לגדל ילדים חסידיים גם בלי נסיעה לרבי?

    "מוכרחים לחנך ילדים לרבי, משיח, 770 – בכל האופנים האפשריים, שילדים ישתוקקו ויצפו לזה, ולא פחות חשוב שכאשר זוכים ומגיעים ל"בית חיינו" בפועל, לדאוג גם לכל התנאים הגשמיים והרוחניים האופטימאליים. כמובן יש להכין אותם הרבה קודם, כדי שהשהות שם תביא את התועלת הרצויה ולא חלילה להיפך. לא חייבים גם לנסוע לכל החודש.

    התקשרות אמתית ופנימית לרבי לא מתחילה ונגמרת בתשרי, זו עבודת הנחלה יומיומית שיכולה להתעצם שם".

    האם לפי דעתך, המצב הכלכלי מהווה גם כן גורם מכריע בהחלטה חשובה זו?

    "המצב הכלכלי הוא בהחלט גורם משמעותי הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים. כשאין כסף וצריך ללוות זה אפשרי רק אם את יודעת בבירור שיהיה לך מניין להשיבו בחודשים הקרובים. איני חושבת שבמצב של חובות הרבי רוצה שניסע, וזאת למרות כל האמירות הנפלאות כמו "רבי לא שנה חיא מנין" והפירוש החסידי הידוע. כמובן זה תלוי ברמת החובות, ואם זה על חשבון קניית אוכל לילדים, וצרכים בסיסיים דומים, ברור כי זה פסול! מדובר במשהו אישי וצריך להתייעץ על–כך עם משפיע וכמובן לשאול את הרבי מה"מ".

    פניתי אל רבקה מהשומרון השולחת את ילדיה בקביעות לתשרי.

    ידוע ומפורסם שילדייך זוכים להגיע לחצרות קודשינו מדי שנה בתשרי, האם הם נוסעים לבד?

    "בעלי נוסע איתם. ברור לי שלבד לא הייתי שולחת אותם כל עוד הם בגיל בית ספר יסודי. בנותיי כבר גדולות והן מצטרפות ל"מחנה משיח" ו"אחות התמימים", הבנים צעירים יותר והם נמצאים עם אביהם כל הזמן ב–770!"

    נשמע אידיאלי, אך בכל אופן, מה עושים הבנים הצעירים בלי תוכנית מסודרת שמתאימה לגילם?

    "הילדים סופגים את העוצמות והאווירה, הם צופים בילדי 'מחנה משיח' כיצד הם מכריזים את ה"יחי" ומתפללים בעוצמה וחיות וזה משפיע עליהם הרבה מאד! במשך השנה אני יכולה לשמוע בבית זכרונות טובים וחוויות שהם חוו שם וממש להתרגש! זה קורה הרבה כשמנגנים ניגון מסוים ואחד מזכיר לשני בעיניים נוצצות 'זה מההתוועדות ההיא' וכדומה. בפועל, הם נמצאים ב–770 כל הזמן וסופגים עוד ועוד – שם הם מחוברים להטענה.

    "מכיוון שאנו גרים בשליחות ולא בסביבה חב"דית חשוב לי שהילדים יתחזקו בזהותם כחיילי הרבי ובגאוות היחידה שלהם. וזאת הם מקבלים הרבה ב'מבצעים', כשהם הולכים ורואים איך שאין מה להתבייש ו'אל יבוש מפני המלעיגים'. לגבי הבנים, התוכנית השנה היא בעז"ה לצרף אותם ל"מחנה משיח" וזאת למרות שאחד מילדיי ביישן ומופנם – הצמוד לאביו בריקודים וכדומה".

    מדוע החלטתם כך, האם זה עדיף מהשהות עם אביהם?

    "הגענו למסקנה זו כי אין תחליף לקבוצה, יש סדר יום ואין פיזור וטשטוש בין יום ולילה. התוכנית צפופה כך שאין זמן להסחות דעת ורצון לטייל וכדומה, ממוקדים ברבי. אני אישית כששהיתי אצל הרבי בפעם הראשונה, זכיתי להיות אצל משפחה מקסימה שהאווירה הנפלאה שהייתה אצלה וההתוועדויות בביתה, גרמו לכך שהשהות אצל הרבי הייתה מהנה ומחזקת פי כמה בזכותה. מה שאני רוצה לומר זה, שמשמעותי מאד מה עושים כשמגיעים אל הרבי. עוד דבר חשוב: למרות שהילדים נמצאים במסגרת קבוצתית ובהשגחת מדריך, מדי יום הם נפגשים עם אביהם, השנה גם אדאג להתקשר למדריכים, אשתדל לא לנדנד אבל אעשה כמו שאני עושה עם המלמדים והמורות של ילדיי – יצירת קשר עקבי שוודאי יגרום ליחס והשגחה יותר פרטית על הילד".

    אם הבנתי נכון, הסדר הקבוע אצלכם הוא שבתשרי נוסעים לרבי! האם זה תלוי ברצון הילדים, בתקציב, או בגיל מסוים?

    "זה לא מובן מאליו! כל שנה הדיון צף מחדש. אנו לוקחים בחשבון כל ילד מכיתה א' ומעלה, כמובן בהתאם לאישיות ולבגרותו. אנו מאמינים ובטוחים שנסיעה לרבי היא חיונית עבור הילדים לא פחות מצרכים גשמיים כמו אוכל, שתייה ובגדים ולכן איננו ממתינים שהילדים ירצו לנסוע. ורואים שעם "האוכל" בא התיאבון! השנה ביקשנו מהבנות הגדולות לסייע במימון הכרטיס, בתחילה הם לא כל–כך אהבו זאת… אך בהמשך ראינו שהרצון לנסיעה גבר על העצלות והן עכשיו עושות מאמצים כבירים ועובדות קשה לצורך כך".

    האם לדעתך נסיעה לרבי היא פריווילגיה של אנשים עשירים או שגם פשוטי עם כמונו, השקועים בחובות, יכולים להרשות זאת לעצמם?

    "כל השנים לא היה לנו כסף עד שבעלי החליט שיש לו כסף! ומאז כל שנה הוא דואג שיהיה כסף שמוכן מראש לצורך הנסיעה. וזה לא שאנו מחשבים כל השנה כמה חסכנו עד כה… אין לי הסבר הגיוני לכך כי לדברים אחרים אין תקציב! למשל, כבר הרבה זמן שאני רוצה לשפץ את האמבטיה ואין כסף… זה פשוט עניין של סדרי עדיפויות! פעם שמעתי שזה כמו הוצאות שבת ויום–טוב שה' משלם, אפשר ממש לראות איך שהרבי לא נשאר חייב!"

    לסיום. מתי תפרגני לעצמך נסיעה לרבי?

    "שאלה טובה! כל אחד רוצה להגיע ל'דובדבן שבקצפת', לתשרי. בשלב זה, הדבר אינו מעשי כי אני עם הקטנים בבית, אז או שאחכה שהם יגדלו או שהיצר הטוב יתגבר ואסע בזמן אחר במהלך השנה. כרגע אני עובדת על עצמי לעורר בתוכי רצון והסכמה על מנת לאפשר לבעלי לנסוע. כל שנה מתחוללת בקרבי מלחמה של ממש, להסכים או לא. שנה אחת הייתי בסוף הריון ולא רציתי שבעלי ייסע. בעלי כתב לרבי והמשפיע הבהיר לו שלפי התשובה הוא לא יכול לנסוע לפני שאסכים בלב שלם, הייתי מאד מתוחה מהעניין וממש נרגעתי כאשר הרבי הבין לרוחי ונתן לגיטימציה לתחושותיי. בסופו של דבר מצאנו פתרונות, ובהשגחה–פרטית מיד לאחר שהסכמתי בעלי מצא כרטיס מאד זול למרות שזה היה כבר באמצע אלול…

    בעלי תולה את נסיעתו בהסכמתי כפי שהורה לו המשפיע וזה משמעותי לו, הוא יודע שלולא אסכים הוא פשוט לא ייהנה! כמו–כן בעלי יודע שמחובתו למצוא פתרון לכל מה שאצטרך כשהוא נעדר מן הבית, למשל עליו לבנות סוכה לפני שנוסע, לדאוג שיהיה מי שירקוד עם הילד בן ה–5 בשמחת תורה, לדאוג לתקציב לעוזרת ולעוד דברים קטנים שיהפכו את ההתמודדות שלי לשמחה וקלה יותר. להיות אצל הרבי זו זכות גדולה וקבלת שפע רוחני עצום, אז כדי שנספוג כמה שיותר צריכים להכין כלים רחבים ככל שניתן ופשוט לתכנן ולדאוג מראש לדברים הקטנים גם כן."

    להשקיע בבסיס החיים

    השיחות עם שושי ורבקה תרמו לי רבות אך עדיין לא הצלחתי לגבש החלטה, רציתי לברר טוב יותר מה קורה שם בפועל ולכן לא התעצלתי והרמתי טלפון לשיפי ויסגלס מכפר חב"ד, מי שהדריכה ב'מחנה' כבחורה.

    כמדריכה לשעבר ב"מחנה משיח", מה דעתך לגבי נסיעת ילדים לרבי – לתשרי, ללא הורים?

    "הדרכתי בשנה הראשונה של "מחנה משיח", לא זכור לי הרבה אבל נראה לי שתלוי באיזה ילד מדובר, גם ילד שחשוב לו יותר מהסטנדרט, לקבל יחס אישי וקירבה אל ההורים, אפשר לשלוח, אבל לא לכל החודש. גם כשקשה לילד לפעמים, רואים שהעניינים מחלחלים. עד היום אני שומרת על קשר טוב עם בת אחת שהייתה אז בקבוצה. כשם שאישה המניקה את תינוקה, דואגת להשביח את החלב באמצעות תזונה בריאה כי היא יודעת שהיא משקיעה בבסיס של החיים וזו השקעה הכרחית, כך גם לגבי נסיעת ילדים לרבי, משקיעים ולוקחים אותם כשהם קטנים ולטווח רחוק זה משתלם.

    "צריך לעורר את רצון הילדים ולדעת שזהו חלום שצריך להגשים להם. מהרגע שהיית אצל הרבי אתה כבר משהו אחר! לא מספיק להישאר בתאוריה צריך גם ליישם ופשוט לנסוע, לצאת ממצרים – מכל המיצרים. הרבה בעיות נפתרות כשמגיעים לרבי. באופן אישי, לי ולאחי היו בעיות בריאותיות שנפתרו לאחר שהגענו לרבי בפעם הראשונה! מה יכול ליצור חיבור יותר גדול מלהיות אצל הרבי? הרבי הוא אבא שלנו! תארי לך ילד שלא מבקר את הוריו, איך הוא יהיה מחובר אליהם?!… רוצה לעשות לילדייך ביטוח לכל החיים? תשלחי אותם לרבי זה צ'ק עם כיסוי לכל ונתינת כוח לכל החיים. שמעתי פעם סיפור על מישהו שחווה מוות קליני והוחזר לחיים, בזכות פעם אחת(!) בה נכנס להתפלל מנחה ב–770. ומהקירות של 770 אפשר גם לקבל!"

    מבחינה יותר פרקטית: אני יכולה לשלוח ילד ל'מחנה משיח' ולהיות רגועה?

    "את יכולה לשלוח בוודאי, אבל הילד צריך הכנה. יש להסביר לו שלא יהיו לו את כל התנאים הגשמיים כמו בבית ולפרט… ואם הוא עדיין רוצה, צריך לכתוב לרבי ואם יש ברכה לשלוח בשמחה. מובן שעדיפה נסיעה עם ההורים אך אם אי אפשר, בדיוק בשביל זה יש את "מחנה משיח". חשוב להיות בקשר עם המדריך. ו…כן, צריך מסירות נפש, כמו שברוסיה שלחו ילדים בתנאים הרבה–הרבה יותר קשים ללמוד תורה וחסידות בערים רחוקות. גם היום הנסיעה לרבי, היא מה שנתנה ונותנת כוח לילדים לעמוד בניסיונות".

    אנרגיה לשליחות ב"מחנה" ו"אחות"

    חשבתי מי תוכל להשלים לי את התמונה, מן העבר ההורי והעדכני, ונזכרתי בנחמי גינזבורג מרמת אביב שבנותיה כבר שבע שנים(!) רצופות נשלחות אחר כבוד לחצרות קודשינו.

    מאיזה גיל את שולחת את הבנות לרבי והאם יש לך עוד פרמטרים הקובעים שהבת מוכנה לנסיעה?

    "כל ילד הוא עולם ומלואו. בהחלט לא לכל אחד מתאים לנסוע. הנסיעה הראשונה שלהן היא כמתנת בת מצווה שאז ברוב המקרים הבנות כבר בשלות לנסיעה. אני בוחנת את רמת הבגרות של הילדה: האם יש לה משמעת עצמית בתורה ומצוות – כלומר, האם יש לה קבלת עול, אחריות אישית כלפי ההנהגה שלה, האם היא מתפללת, מברכת מעצמה או שהיא צריכה תזכורות. כמו כן, אחריות בסיסית בגשמיות חשובה לא פחות: האם היא נקיה ומסודרת ודואגת לעצמה בלבוש ומזון, והאם היא יכולה לקחת אחריות על אחיה הקטנים וכדומה. אם אני בטוחה שאפשר לסמוך עליה אני מצרפת תפילה ומעניקה לה כרטיס במתנה לרגל הנסיעה הראשונה.

    "כמובן שכל ילדה היא עולם מלא ושונה מאחיותיה, בת אחת שלי מאד קשורה לבית ומרבה להתגעגע, נוכחתי לראות שהיא לא ממצה ונהנית בצורה הזאת, ולכן בשנים האחרונות היא נוסעת רק לשבועיים למרות שמחיר הכרטיס יקר יותר.

    סדר היום אצל הרבי לא שגרתי, לעתים הולכים לישון מאוחר לאחר התוועדות וקמים ב–5:00 לפנות בוקר לצפות בריקודי "שמחת בית השואבה", לצורך כך צריך הרבה אחריות אישית כפי שאמרתי כבר קודם"…

    את סומכת על המסגרות "מחנה משיח ו"אחות התמימים"?

    "אני מאד מרוצה! השגחה מעולה, מדריכות וכללים טובים, זו לא סתם מסגרת שרק שומרת שהילדות לא תתפזרנה ולא תעשינה מה שהן רוצות, אלא גם מעניקה שיעורי תורה, התוועדויות, מבצעים וכו' עושים שם עבודה נפלאה: הן מחדירות חיות לכל החיים, זו האנרגיה של השליחות ולכן כל–כך חשוב לי שהן תסענה. ב"אחות התמימים" – המסגרת לבנות העל–יסודי – נמצאים הרבה יותר ב–770 יש יותר לימוד במסגרת "בית מדרש לנשים ובנות" ורצינות. אחת מבנותיי שניכר היה עליה שהיא בשלה מבחינה שכלית וחסידית, הצטרפה ל"אחות" כבר בכיתה ח'. בהחלט שווה לי לשלם למסגרות ולא לחסוך וכך אני יכולה להיות רגועה ובטוחה שבנותיי נמצאות בידיים טובות".

    לסיכום, מה יותר טוב מלפנות למנהלת של "מחנה משיח", הגב' רחלי זקס, מ"צבאות השם", שהייתה בעצמה גנרלית ב"מחנה משיח" ולשמוע ממנה כאם לילדים וכמנהלת, מה דעתה…

    מה יש לך לומר לאמהות שמתלבטות האם לשלוח את ילדיהם לרבי, לחודש תשרי?

    ""מחנה משיח" הוקם כשירות להורים ששולחים את ילדיהם לרבי, וצריכים עבורם מסגרת חסידית שתעזור להם לקלוט ולהפנים את 'האורות בכלים'. צוות ה'קעמפ', לוקח אחריות מקסימאלית על הילדות, שלא תלכנה אפילו כמה מטרים בארץ זרה ללא ליווי, והדאגה היא עד לפרטים הקטנים בגשמיות ורוחניות. אך, חשוב מאד לבדוק את ההתאמה של כל ילדה למסגרת שכזו, 'קעמפ' כזה שמתקיים בחצרות קודשינו מטבעו אינו רגיל, הוא מורכב דבר ראשון מ–3 תפילות ביום עם הרבי, כאשר כל פעילות ה'קעמפ' היא בין התפילות.

    "המסדרים, הפעילויות בעלות התכנים החשובים, ההתוועדויות והשיעורים היומיים יוצרים יחד חוויה מיוחדת לילדה, כפי שרואים ב"מחנה משיח" – שהבנות מגיעות ויוצאות מן ה'קעמפ' בצורה שונה לגמרי! אך חשוב לדעת שזה 'קעמפ' בסגנון 'עיוני' יותר. אמנם יש טיולים מעטים וכדו' אך זה לא העיקר".

    אם שולחים ילדה ל'קעמפ', במה יש להכינה מראש?

    "כששולחים ילדה או ילד לרבי, חשוב להסביר להם שהם לא נוסעים לאמריקה, הקניות והממתקים זה לא מה שילווה אותם לאורך היום. למרות שמאפשרים לבנות מידי יום לקנות לעצמן אוכל וממתקים בצורה מבוקרת, אך שלא יצפו לזה כל היום… יש כמובן לבדוק האם הילדה עצמאית, תדע לבחור לעצמה מן המזוודה בגדים ללבישה, להתקלח, לדאוג לחפציה, לאכול אוכל שהיא לא רגילה אליו במהלך השנה ועוד".

    האם לפי ראות עינייך יש חשיבות לליווי אחד מההורים, כאשר הילדה ב'קעמפ'?

    "בוודאי, רואים בבירור מי הילדות שאחד מהוריהם נמצא בשטח, או בני משפחה קרובים, וזה עוזר מאד לילדות – הן מבחינת געגועים שהמרחק הפיזי יוצר, והן מבחינת מעקב אישי של התנהגות הילדה והקשר עם צוות ה'קעמפ'. אני ממליצה מאד לשלוח ילדות בליווי אחד ההורים".

    יהי רצון שעוד לפני שנחליט, נעלה יחד עם טפנו על ענני שמיא לבית המקדש השלישי והמשולש ונחגוג שם את תשרי יחד עם הרבי מה"מ שליט"א בקרוב ממש!

    יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

    1542

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה