• התחקיר שיעורר סערה: נשמטות מהוראה

    הגדלה

    מדוע האופציה המועדפת בציבור היא הסמינר? ומה גרם לסטיגמה שבת שלא לומדת חינוך – פחות 'שווה'? • רבני קהילות, בנות י"ב, מסיימות מסלול מקצועי ומסלול להוראה בסמינר, מורות ומנחות, פותחים צוהר לעולם כאוב ואפוף מסתורין של שתיקה • התחקיר באדיבות מגזין 'דרך המלך' • לקריאה

    מדוע האופציה המועדפת בציבור היא הסמינר? ומה גרם לסטיגמה שבת שלא לומדת חינוך – פחות 'שווה'? * האם השוק החב"די לא רווי מדי במורות, ועם אילו אתגרים הלכתיים וחסידיים מתמודדות מורות – שמחוסר היצע במוסדותינו, נאלצות ללמד ולעבוד במוסדות לא חב"דים? * האם הסמינר הוא מוסד להשכלה גבוהה או הבית של בנות חב"ד * מהן האלטרנטיבות ללימודים חסידים לבת חב"דית שלא עברה את רף הציונים, וממתי הפכו הציונים הלימודיים, הבגרויות והפסיכומטרי – לתנאי הסף להתקבל לסמינר חסידי? * וכמובן: מהי דעת הרבי בנושא? * רבני קהילות, בנות י"ב, מסיימות מסלול מקצועי ומסלול להוראה בסמינר, מורות ומנחות, פותחים צוהר לעולם כאוב ואפוף מסתורין של שתיקה. * (לא) הוראה לרבים…

    מאת: נחמה דינה ש. ונחמה ב. – מגזין דרך המלך

    בוגרת ומובטלת

    חיה (שם בדוי), תלמידת שנה א' במסלול 'מקצועי' בסמינר, נכנסה אל המסלול לא מרצונה החופשי. כורח הנסיבות, או אם תרצו: כורח הבגרויות – דחקו את רגליה ממסלול ההוראה. "בחב"ד כמעט ואין אלטרנטיבות לימודיות", היא קובלת. "חשבתי להירשם גם ללימודים במדרשה חסידית – אבל ההורים שלי לא יכלו לממן לי גם לימודים במדרשה, גם פנימייה וגם נסיעות – וכל זאת במקביל ללימודים מקצועיים".  חיה פנתה ללימודי ריתמיקה "כי לא רציתי לשבת בבית. כל החברות שלי שם ואני אכלה את זמני בבית?". איך שהוא היא 'סחבה' את השנה [המסלול המקצועי הוא לשנה אחת] ובשנה הבאה היא מתכננת ללמוד חינוך לגיל הרך במוסד חרדי – לא חב"די, "שם לא צריך פסיכומטרי. הם מאפשרים להשלים את הבגרויות החסרות תוך כדי הלימודים".

    למרבה הצער, חיה איננה עוף בודד בנוף החב"די, היא מדגם מייצר של עשרות, אם לא מאות בנות חב"דיות שכל חייהן למדו במסגרות חב"דיות ופתאום, ברגע אחד הן עוזבות את הקן, נושרות מהחממה החב"דית, ונאלצות לגשש את דרכן בעולם הרחב. הן לא יודעות מה מצפה להן בעולם התעסוקה, מהי המשמעות של להיות שכיר או עצמאי, מה משמעות התואר בהוראה ולאן ניתן להתקדם איתו, ובעיקר – מה מתאים להן באופן אישי. מטבע הדברים, הן חוששות להשקיע זמן וכסף במקום הלא נכון, ומהסמינר, שהתיימר להיות הבית שלהן – הן לא מרגישות שהן מקבלות תמיכה.

    לאן הן הולכות? מתחקיר שערכנו, עולה שרוב הבנות אמנם ממשיכות ללמוד בסמינר, קבוצה קטנה בכל מחזור לימודים – פונה למדרשת 'אור חיה' בירושלים, המציעה לימודי מדרשה בתנאי פנימייה – במקביל ללימודים מקצועיים מחוץ למדרשה[1]. האחרות – יוצאות לעבוד, מחפשות מקום שליחות, בארץ או בעולם, או הולכות ללמוד במקום לא חב"די.

    ידוע לנו על כעשרים בנות חב"דיות, שעזבו את הסמינר בשנה האחרונה – בסיום שנה א'. הן מפוזרות כיום במקומות שונים. "נכנסנו לסמינר מחוסר ברירה, מלחץ סביבתי ומצורך במסגרת להיאחז בה אבל לא היינו שלמות עם עצמנו", מסבירה לנו מושקא (שם בדוי) – אישה חסידית נשואה, בוגרת הסמינר ומובטלת…

    סיפורן של חיה ומושקא מעלה תהיות לא קלות: מורות י"ב יקרות; שכנעתן את הבת להמשיך בסמינר והיא הלכה – בקבלת עול. אנא, ודאו שטוב לה, שהיא משתלבת וממשיכה במסלול החב"די. ובכלל: האם הסמינר בהכרח מתאים לכולן? אולי אין מה למהר להוציא 'פסק דין' אחיד וגורף ש'בת חסידית צריכה ללמוד בסמינר' – אלא לבדוק היטב היטב מה טוב ונכון עבור כל אחת ואחת באופן אישי?!

    מסתבר, שגם אותו אחוז גבוה של בנות, שצלחו את משוכות הפסיכומטרי ונכנסו באופן טבעי לסמינר – לא לגמרי מרוצות. בנות שנה א' מתארות קשיי התאקלמות: "תקף אותי הלם כשהגעתי לסמינר, אני מרגישה כמו מספר. מישהו יודע בכלל איך קוראים לי? מה מעניין אותי?! מישהו הסביר לי למי לפנות כשצריך ומה בכלל הולך להיות פה?", טענו בנות רבות ששוחחנו איתן. רבות מתארות תחושה של "אובדן בתוך המון האדם. רק תמסרי מספר זהות וזהו זה".

    הקושי הגדול טמון בעיקר בשנה א' – כשהם נכנסות למכללה ללא הכנה וללא הסברה על הצפוי להן, ועל החשיבות להתמיד ולהוציא את התואר. בנות רבות מבזבזות את הזמן רק בכדי 'להעביר' ארבע שנים, להיות במסגרת הקהילתית ובעיקר – אם נקרא לילד בשמו – לזכות לשם טוב ולשידוך הגון. הן לא רציניות מספיק, צוברות חובות לימודיים, וכשהן מתעשתות – מאוחר יותר, נדרשים מהן זמן, כסף ואנרגיה מרובה בכדי להשלים את התואר.

    גן ורדים אפוף חומה

    מה אתן רוצות? למה שלסמינר יהיה אכפת מבת שלא משקיעה בלימודים – יותר מאשר אכפת לה מעצמה?!

    יעל, בת חב"דית שלומדת תואר שני במוסד אקדמי לא חב"די, משתפת בקושי הגדול להוציא את התואר בסמינר החב"די: "זאת באמת משימה קשה במכללה. ה'עקב אכילס' הוא העבודות הסמינריוניות. צריך להבין שיש חמש מנחות בסך הכל למאות בנות. בחשבון פשוט יוצא, שכל מנחה צריכה לעבוד מול כמעט מאה בנות (!). זה מספר שלא נתפס, ובאופן פרדוכסלי, למרות הלחץ – הן רק מקשות את התנאים והן אינן מסייעות דיין. אצלנו לעומת זאת – התהליך קצר והוא מתנהל מול המנחה, שבדרך כלל מציע נושא גג, נותן מאמרים, בודק פעמיים בלבד ובעיקר – ממהר לתת ציון ואולי הכי חשוב: ציון גבוה! חוץ מזה", אומרת יעל, "יש לנו פורום אינטרנטי של הסטודנטיות ואנו נעזרות זו בזו. לעומת זאת, בסמינר – כל עבודה סמינריונית עורכת חודשים ארוכים ומלווה בתהליך מייגע של אישור נושא, של הגהות דקדקניות – הלוך ושוב, ולבסוף, אחרי כל העמל הציון ממש מעליב ולא מפרגן. לא פלא שבנות רבות לא מצליחות לעשות את העבודה בעצמן".

    עם זאת יעל לא מוכנה לזרוק אבן אל הבור ממנו שתתה מים, והיא מציינת לשבח את התכנים החסידיים שיש בסמינר שבהחלט חסרים לה כיום. "הלימודים בסמינר היו בשבילי כמו גן של ורדים. אבל למרבה הצער, בסיומם נתקלתי בחומה בצורה שהיה קשה לי לעבור, וזה הטעם שנשאר לי בפה, הטעם של הסוף המר". רק במאמצים מרובים צלחה יעל את המכשולים והגיעה אל התעודה הנכספת. ממנה היא מתפרנסת ברוך ה' בכבוד.

    בדיקה בשטח העלתה כי במכללות אחרות כמו 'בית המורה', 'חמדת הדרום', 'לוינסקי', 'מבחר', 'בית וגן' ועוד – העבודות הסמינריוניות אינן קשות לביצוע כמו ב'בית רבקה' וישנו יחס אישי יותר.

    קושי נוסף ששמעו מהשטח הוא המכשולים והמחסומים בדרך אל התואר; "מצאתי את עצמי רודפת אחרי מורים שיתנו לי ציון על הקורס", אומר רחלי. עם זאת היא מסייגת את דבריה: "יש רצון טוב בסמינר לעזור, הקצו לכך גם עוד מזכירה אבל בפועל אין מישהי שבאמת מרכזת את פניות הבנות ודואגת להן למענה. במוסד בו אני לומדת כיום – יש מזכירה שתפקידה לדאוג לרווחת הסטודנטיות. פונים רק אליה והיא לוקחת אחריות מלאה לעזור. הם רואים כל סטודנט בעיניים".

    בהחלט, לא נעים להקדיש כתבה שכולה ביקורת פנימית, ושנשמעים בה דברי הלל למוסדות הלא-חב"דיים, אולם אנחנו יוצאות מנקודת הנחה שהנהלת הסמינר וצוות המורות עושים כל מאמץ לטובתם ולרווחתן של התלמידות, אולם עדיין חסר אותו שופר שיתן מענה אמיתי לזעקתן של הבנות, ואנחנו משוכנעות שהכתבה בוודאי תפעל את פעולתה.

    וראשית כל, מן הראוי לערוך משאל הגדרתי-פנימי אך עם תוצאות גלויות ופומביות: האם הסמינר הוא מוסד להשכלה גבוהה או בית לבנות חב"ד? ממה נפשך; אם מדובר במוסד רשמי אקדמי לכל דבר – מדוע מעודדים את הבנות ללמוד דווקא שם, למרות הקושי להוציא בו את התואר, ואם מדובר בבית לבנות חב"ד – מדוע חסרה הדאגה לרווחת התלמידות ומדוע אין סיוע אמיתי בכתיבת העבודות, מתוך מטרה שכל בת שתצא מהסמינר – תהיה עם עבודה, איתה תוכל לפרנס בכבוד את משפחתה?!

    "לא מצטערות שלמדנו במכללה!"

    מאידך, חובה לציין שבוגרות המכללה – גם אלו שלא עובדות בהוראה – מביעות שביעות רצון מעצם הלימוד בסמינר: "מאוד נהניתי. השיעורים היו מאד טובים, שיעורי הבית היהודי; השיעורים של הרב פרוס, הרב הורביץ, הרב ווינברג; ההרצאות המושקעות: ההווי החסידי וכמובן גולת הכותרת: השליחות – אלו דברים שנחקקים", אומרת דבורה (35) כשניצוץ בעיניה. למרות שכיום דבורה איננה מורה אלא עובדת במשרד, יש לה תואר ראשון – אותו רכשה בלימודיה במכללה. "כשארצה אוכל להתקדם לתואר שני בהרבה תחומים – תרפיה, ריפוי בעיסוק, ייעוץ חינוכי, אבחון דידקטי ועוד. בת חב"דית צריכה ללמוד במוסד חב"די", היא טוענת בהחלטיות, "אחרת איך היא תקים בית חב"די?".

    "השקיעו בנו המון" אומרת חנה (27) שלמדה במכללה מזכירות רפואית וגרפיקה. "היום אני לא עוסקת בתחום שלמדתי, אבל היו אלה שנים מאד יפות בחיי. הייתה לנו מחנכת נפלאה  ופעילות חברתית מושקעת. מקצוע לחיים אמנם לא קיבלתי, אבל את המטען לחיים והחוויה הנפלאה – אי אפשר לקחת ממני" היא אומרת. כדוגמא נוספת היא מציינת את אחותה "שלא רצתה ללכת לסמינר כדי לא לבזבז כסף. אבל ההורים לחצו והיא הלכה ולבסוף נהנתה", וכן, היא דווקא כן עוסקת בגרפיקה שלמדה".

    גם רחל, מורה ותיקה מספרת: "כשהייתי בחורה, לפני הרבה שנים, התלבטתי האם ללכת לסמינר. חשבתי שלא מתאים לי להיות מורה. כתבתי לרבי והרבי השיב לי ללכת לסמינר מכמה טעמים. הבנתי שהלימודים בסמינר הם הרבה מעבר לתעודה. זהו גיל משמעותי בו הבת מגבשת את הזהות שלה ומתחילה לבחור את החיים שלה בעצמה. הבת מחפשת דמות בוגרת שתהיה ברת סמכא עבורה – מלבד ההורים. המסגרת החב"דית היא עמוד תומך, כדי שבת תקים את הבית החסידי שהיא באמת רוצה, ולא תשנה את הכיוון חלילה בזמן כל כך קריטי הנוגע לכל עתידה".

    ואכן, ללא ספק זכות מיוחדת שמורה למכללה החב"דית – שהצמיחה מתוכה את סלתה ושמנה של המחנכות החב"דיות, שגידלה, הדריכה וחיזקה את כל המורות ונשות החינוך בארץ הקודש (ובשנים האחרונות – גם את המחנכים) ושכמעט כל בת חב"דית חייבת להנהלה ולצוות החינוכי, את חייה החסידיים. אולם עם זאת, שומה עלינו לדעת גם לבקר, לתהות ולבקש תשובות – מתוך הנחה כי הביקורת הבונה, מעמידה על הגובה האמיתי, ומתוך רצון עז שכל בת תמצא את עצמה במסלול המתאים לה – בלי רגשי נחיתות או חוסר הצלחה.

    חסדי אבות – למען שמה

    מידי שנה מציע הסמינר עוד ועוד רעיונות ללימודי מקצוע שונים, עבור אותן תלמידות שלא רוצות או לא יכולות ללמוד במסלול להוראה. אולם עדיין, ללא ספק – המסלול המקצועי מתויג כמיועד לבנות 'פחות חסידיות' ו'פחות חכמות'. פחות חסידיות – כי ישנה מוסכמה שבת חב"דית צריכה ללמוד הוראה. ופחות חכמות – כי כנראה שהן לא עברו פסיכומטרי.

    צריך להבין שבכל שנות התיכון, הבנות משתעבדות למבחני הבגרויות ועל כתפיהן הצעירות מועמסים הררים של לימודי חול – למען עתידן המקצועי – ובסופו של יום, גם מי שהצליחה בבגרויות אבל לא רואה את עצמה כמורה – לא תמהר ללמוד במקצועי, למען שמה הטוב ושידוכה הטוב…

    מי שראה את מצוקתן של הבנות שלא חפצות ללמוד הוראה, ועם זאת מעוניינות במסגרת חב"דית מקצועית, היה הרה"ח ר' אלדד אילן מגדרה, שהקים בעבר מכללה ללימודי מקצוע – בשילוב לימודי קודש והווי חסידי – בשיתוף עם אוניברסיטת אריאל. תלמידות שלמדו שם הביעו שביעות רצון רבה מהרמה הלימודית ומהאווירה החמה והחסידית, אולם למרבה הצער, מכללה זו החזיקה מעמד שנתיים בלבד – ואז נסגרה. לדברי הרב אילן, אין קשר בין סגירת המוסד לסמינר.

    כיום, האופציה הנוספת היא ללמוד ב'סמינר חיה מושקא' של 'אור חיה' בירושלים. מדובר בשנת סמינר ללימודי קודש בלבד, וישנה גם האפשרות לשלב לימוד מקצוע או תואר במכללות החרדיות בירושלים. התשלום לשנה א' הינו  4,900, ₪  ומי שממשיכה לשנה ב' ג' משלמת 1,800 ₪ לשנת לימודים. כאשר מדובר בבנות מחוץ לעיר, הן יכולות ללון (בתשלום) בפנימייה של המוסד, אולם מטבע הדברים – לא כל משפחה יכולה להרשות לעצמה לשלם  לשני מוסדות בו זמנית – למוסד ללימודי קודש ולמכללה ואף ללינה.

     

    פיקוח על התכנים

    בנוסף לכך, עולות טענות מבנות המכללה – בעיקר במסלולים המקצועיים – על כך שלימודי המקצועות השונים נעשים לרוב על ידי מורים מבחוץ, לא חב"דיים ולעיתים גם לא דתיים. חומר הלימודים והעזרים (מאמרים לקריאה וסרטים לצפייה) של מורים אלו – לא תמיד עוברים פיקוח דקדקני של אנשי הצוות החינוכי של המכללה. כך לדוגמה, במדעים לומדים תכנים הקשורים באבולוציה ותכנים בעייתיים שהצניעות יפה להן. תלונות רבות הגיעו במשך השנים מפי תלמידות חסידיות ואולם, נכון לרגע כתיבת שורות אלו, חומר הלימוד עדיין לא מפוקח באופן סדיר.

    כמובן שהנהלת המכללה טורחת לוודא שבשיעורי המדע ילמדו קורסים מיוחדים אודות 'אמונה ומדע' – מתוך תורתו של הרבי. אולם כפי שכבר נכתב בבמה זו בעבר[2], הרי שדעת הרבי היא שספרי הלימודים והתכנים ה'רשמיים' נתפסים בעיני התלמידים כאמינים יותר מאשר דברי המורה.

    חשוב לציין כי בשנת תשי"ח כתב הרבי לרב שמואל חפר אודות התכנים הלימודיים: "מובן וגם פשוט דענין שמטיל ספק בהנקודה דיראת-שמים ויהדות מסורתית, אין כדאי כלל להיכנס בזה, וכדוגמת העניין – אשר ספק-ספיקא בגדרי פיקוח-נפש גם-כן אסור הוא[3]".

    בהשוואה ל'בית יעקב' – מבחינת תכנים ומבחינה מקצועית

    אם נביט סביבנו, נגלה שב'בית יעקב' הבינו מכבר את הצורך במקצועות שונים מלבד הוראה – ופתחו מגמות במסגרת הסמינרים. כל סמינר (=תיכון) חרדי מחזיק מוסד להכשרה מקצועית, כהמשך ישיר אחרי כיתה י"ב, עם לימודי קודש ומחנכת. עד תשס"ד למדו הוראה וגיל הרך, ומאז הקימו מגמות מקצועיות רבות. לימודי החול מועברים על ידי מורות חרדיות בלבד, לא גברים ובודאי שלא מרצים מבחוץ, וכאשר מביאים מרצה מבחוץ – הרי שכל החומר עובר פיקוח קפדני.

    מבדיקה שערכנו, הרי שבסמינרים של 'בית יעקב' לימודי המקצוע הם ברמה גבוהה עם מבחנים ותעודות ממשרד התמ"ת[4], מה"ט[5] או כל משרד שרלוונטי לאותו מקצוע. המקצועות רבים ומגוונים, דורשים שנתיים או שלוש שנים של הכשרה ובכל סמינר ישנה גם אופציה של לימודי הוראה – עד לדרגת 'מוסמך בכיר', במקביל ללימודי מקצוע: הנהלת חשבונות, ייעוץ מס, חשבות שכר, גרפיקה ברמה גבוהה, פיתוח תוכנה, הנדסאות מחשבים, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת ועוד מגוון מקצועות נחשבים בשוק. ובעיקר, וזהו אולי סוד ההצלחה: מבחר הסמינרים החרדיים יוצר תחרות בריאה מבחינה כספית ומקצועית!

    האם כולן צריכות להיות מורות?

    בשנת תשי"ט כתב הרבי ש"שטח ההוראה, שכנראה גם בדרכי הטבע, עוד רבות בשנים יהיה זה עניין הכי חשוב באה"ק ת"ו – ונוסף על זה – גם מקור טוב לפרנסה גשמית כפשוטה"[6]. מכתב זה ודומיו, הדגישו כי מקצוע החינוך הוא הנושא החשוב ביותר לרבי. כל בת חב"דית הבינה שהאידיאל הוא ללמוד הוראה. גם 'בית רבקה' וגם 'בית יעקב' הכשירו מאות מורות במשך השנים, ואכן, במרוצת השנים, היה מקצוע החינוך האופציה היחידה עבור נערה חרדית.

    ואולם, עם השנים נוצרה רוויה במקצוע במוסדות החב"דיים, ובכדי להתפרנס בכבוד, פנו הבנות והנשים לעבוד בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי.

    צריך להבין, שהעבודה בחינוך הממלכתי והממ"ד יצרה בעיות הלכתיות רבות, וגרמה לנשים רבות לטשטוש הגבולות מבחינת לבוש, סגנון דיבור, שיח עם גברים ועוד תחומים הלכתיים סבוכים. הסמינר שהיה עד לכך, פתח ארגון בשם "מורה שמים", עבור נשים העובדות במסגרות לא חרדיות – במטרה להעניק חיזוק, תמיכה ומענה הלכתי. ואולם, עדיין ישנן מורות רבות שאינן שותפות בארגון.

    עקב כך עולה שאלת השאלות: האם הרבי הורה שכולן תהיינה מורות?

    פנינו לשאול שני רבנים חסידיים, שייתנו לקהל מענה לשאלות הללו. מענה הלכתי, ומענה השקפתי של חסיד על הוראה של הרבי.

    לדידו של הרב בנימין כהן, רב ומו"צ בכפר חב"ד: "הרבי רואה את החינוך כעיסוק בעדיפות ראשונה לחב"דניקים – גברים ונשים כאחד, זאת משום שעל ידי הוראה אפשר להשפיע על דורות של תלמידים. עם זאת", מסייג הרב כהן את דבריו, "אין זה אומר שכולן חייבות ללמוד הוראה; מי שיודעת שמקצוע זה אינו מתאים לה – שתלך ללמוד מקצוע אחר. אין צורך להשקיע עבור משהו שיודעים בבירור שלא נעסוק בו.

    "אפשר להשוות את העניין להוראה של הרבי לבחורים לעשות 'סמיכה'; הרי הרבי לא בהכרח התכוון שהם יהיו רבנים ויקבלו משכורת מהרבנות. אולם לבחור שיש סמיכה לרבנות, יש את הידע והכלים עבור חיים חסידיים לעצמו, וגם בשליחות ההשפעה גדולה יותר – כאשר השליח הוא גם רב.

    "כך גם לימודי ההוראה", סובר הרב כהן "אילו לימודים נפלאים לכל בת חבד"ית – גם אם היא לא תעבוד בכך בעתיד, אבל אין הכרח להשקיע את כל השנים הללו – אם ברור לה שהיא לא רוצה או לא יכולה להיות מורה. העיקר הוא",  מדגיש הרב, "שבנות לא תמנענה מללמוד הוראה – רק משיקול של מציאת עבודה; הרי אין לדעת איפה תתגוררו בעתיד ובמה תעבדו, וייתכן שלימוד ההוראה ישמש אתכם ביום מן הימים.

    גם הרב חיים קיז'נר, רב קהילת חב"ד עמנואל: מסכים ש"הרבי התייחס למציאות שהייתה אז, כשהיה מחסור חמור במורים יראי שמים בארץ – ולא במצב של ימינו, בו ישנה הצפה של מורים. מובן שהדברים נצחיים בדבר החשיבות של מקצוע ההוראה, במובן שכל מי שיכול להיות מורה – יהיה מורה, אבל לא במובן שכולם ילמדו חינוך ויעבדו בחינוך".

    "עם זאת, יש לציין כי תואר בהוראה הוא מפתח למקצועות רבים נוספים", מדגיש הרב, "כגון ריפוי בעיסוק, תרפיות לסוגיהן, ייעוץ חינוכי וכו'. משרד החינוך מממן למורות את התואר השני וניתן לעשות אותו בשנת שבתון תוך כדי קבלת משכורת. זאת ועוד; נשים – גם כאלה שאינן מורות – מעידות כי לימודי ההוראה מסייעים להם כיום בחינוך הילדים.

    ולא תחרות…

    במגזרים החרדי והדתי-לאומי ישנה תחרות בין מוסדות החינוך – והיות וכל סמינר או מכללה רוצים את הבנות, הם משקיעים הרבה ברמה המקצועית ובמחיר תחרותי. כמו כן, כאשר ישנם כמה מוסדות – כל אחת לומדת במקום שקרוב אליה, או מתגוררת בכוונה תחילה במקום זול בפריפריה, בכדי שתוכל לממן את לימודיה אחרי החתונה. גם במגזר החסידי והליטאי, ישנם סמינרים בכל עיר חרדית!

    בחב"ד לעומת זאת, ואולי הגיע הזמן לומר זאת בריש גלי, יש מונופול לימודים על תיכוניים! כל בנות חב"ד – מכל רחבי הארץ – לומדות רק במקום אחד. הן מיטלטלות שעות ארוכות, אפילו מבאר שבע שבדרום ומצפת שבצפון, גם נשים בהריון או נשים עם תינוקות רכים, בכדי לשלם 13 אלף ₪ בשנה – כפול ארבע ולמלא את החובות הלימודיים. האם לא הגיע הזמן לפתוח עוד מוסדות חינוכיים בכל רחבי הארץ?[7] האם חב"ד לא גדלה מספיק, מכדי שכולן תצטרכנה לכתת רגליהן אל מרכז הארץ – ולבסוף לצאת אולי אפילו בלי תעודה, בלי מקצוע ובלי פרנסה?!

    כל טירון בכלכלה יספר לכם, שתחרות משביחה ומייעלת את כל המשתתפים בתחרות, האיכות משתפרת, השירות מתייעל והמחיר – יורד…

    בשדה החינוך

    בתחקיר שערכנו, התבררה לנו תמונה כאובה, בה מורה חב"דית אחת נאלצה לארגן טורניר ספורט מעורב, מורה אחרת ארגנה מקהלה מעורבת, ומורה שלישית נאלצה לצאת מטקס יום ירושלים בבית הספר – לאחר שאל הבמה עלו ילדים מחופשים למנהיגי 'שלושת הדתות' (עפ"ל); רב ולהבדיל כומר ואימאם. הפנינו את השאלה הבאה אל הרבנים:

    לגבי כל הבעיות שישנם בחינוך הלא-כשר, אולי עדיף להיות מנהלת חשבונות – ולא לעבור על איסורים בחינוך החילוני, כאשר מחייבים את המורה להשתתף בפעילויות אסורות?

    הרב כהן: עדיין מוטב להיות מורה, וזה בתנאי שמדובר באישה חסידית – משפיעה ולא מושפעת. אמת, הפעילויות הנ"ל אמנם אסורות ויש להימנע ולהתחמק ממשימת הארגון שלהן, אבל אישה שמסוגלת להשפיע ובורחת מהמערכה, הרי שיצא שכרה בהפסדה. היא יכולה להיות בעמדת השפעה על ילדי ישראל, ועבור מעט האידישקייט שיקבלו ממנה – הכל שווה.

    וללמד ילדים – מעל גיל תשע?

    עדיין, אם המורה מקפידה ללמד ולא לשיר ולא לגעת בילדים, וכמובן להישמר מאיסור ייחוד, הרי שכשאר היא בעמדת השפעה, הרי איידי דטריד למיפלט – לא בלע.

    לעומתו, סובר הרב קיז'נר: ש"השליחות החינוכית לא מגמדת את הבעיות ההלכתיות הכרוכות בהוראה במוסד חילוני. מה גם שישנה עבודת צוות עם צוות חילוני ועם גברים, וכך בשם ה'שליחות' – עלולה אישה חב"דית לרדת ברמת הרוחניות שלה. כאשר מערבים את המושג 'שליחות' עם אישה חב"דית צעירה שכפופה למערכת חילונית עם מערכת ערכים וחינוך הנוגדת את הדת – פתאום הכל מותר, והגבולות מיטשטשים. לדעתי מקצועות אחרים עדיפים על עבודה כזו.

    "יש מכתב מהרבי על יציאת נשים לעבודה, שלכאורה מנוגדת להלכה שכתב הרמב"ם. הרבי מסביר שם שבאמת יציאת נשים כיום לעבודה היא בדיעבד ולא לכתחילה. כלומר, כשכבר מוכרחים לצאת לעבוד, צריכים להיות מודעים לסכנות הרוחניות. תחושת השליחות מטשטשת לעיתים את גבולות האסור והמותר.

    עם זאת, מחדד הרב קיז'נר ש"בנוגע לטקסי יום העצמאות ושאר העניינים שנוגדים להשקפתנו – אין בעיה הלכתית להשתתף. אולם כל מורה שמלמדת בממלכתי/ ממ"ד, צריכה להתייעץ עם רב מדי פעם, ולשים לב לבעיות ההלכתיות שעולות. כמובן, שמלכתחילה, מובן שעדיף להשתלב בחינוך הדתי/חרדי.

    "ולגבי התכנים בסמינרים", חותם הרב קיז'נר, "מובן שכל הנהלת מוסד חרדי ובפרט חסידי, צריכה לפקח על תכנים של מורים לא דתיים או לא חרדיים. אולם מן הראוי שאת השאלה הזו יפנו להנהלת המוסד, ולא לרבנים".

    *

    לסיכום: הסוגיות העולות כאן רבות וצריך לדון עליהן בארוכה. לכאורה, ניתן לסכם את ההמלצות לשיפור שביעות הרצון;

    מורות י"ב: הכינו את הבנות לחיים שאחרי. התאימו את ההמלצה ללימודי ההמשך לצרכים האמיתים של הבת. אל תעזבו אותה. המשיכו לעקוב במשך השנה הראשונה ולבדוק האם היא זקוקה לעזרה.

    הנהלת הסמינר: השקיעו ביצירת תחושת חמימות ואכפתיות, דאגו לשפר את רווחת התלמידות, הקצו מזכירה שתקבל את פניות הבנות במייל ובטלפון, ותיקח אחריות מלאה על כל פניה ופניה, ובעיקר: סייעו לבנות בכתיבת העבודות הסמינריונית כפי שנעשה במכללות אחרות[8].

    עסקנים: חישבו על אפשרויות נוספות ללימודי המשך – תחת המטריה החב"דית, למען יצירת תחרות והגברת האיכות.

    ואחרונות חביבות – בנות י"ב: אין לדעת היכן תגורו ובמה תעבדו. דענה כי המצב בציבור הכללי פחות טוב בהרבה: בישראל 1 מכל 4 סטודנטים לא מסיים שנה א' ו-11 אחוז מהישראלים לא מרוצים מהמקצוע בו בחרו לעבוד! אם כך, לכל הפחות השקיעו במקום שיספק לכן מענה רוחני וחוויתי – על כך בוודאי לא תצטערו.

    לתגובות: DerechH@chabad.co.il


    [1] לאחרונה קיצצה המדינה כ-90 אחוזים ממימון המדרשה. באם לא יתרחש נס, יתכן מאד שמצבה הכספי הקשה של 'אור חיה', ישתקף ביכולת המוסד להחזיק בנות סמינר – מה שישנה מעט את התמונה המוצגת בכתבה. לא בטוח שלטובה…

    [2] מגזין 'דרך המלך' גיליון 16, בכתבתו של מנחם מענדל ערד "בגרות באמונה".

    [3] אגרות קודש חלק י"ז, עמוד רל"ג

    [4] משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. כיום משרד הכלכלה.

    [5] המכון הממשלתי להכשרה בטכנולוגיה ובמדע. מוכר בראשי התיבות מה"ט – מהתקופה בה נקרא 'מכון להכשרה טכנולוגית'. מה"ט הינו הוא גוף  הכפוף למשרד הכלכלה ומטרתו לדאוג להכשרתם המקצועית של הטכנאים וההנדסאים בישראל.

     [6]אגרות קודש כרך י"ח עמ' רמד, ועוד. [הערת המערכת: מכתב זה נכתב במקור אמנם לבחור, אולם המסר העולה ממנו, שווה לכל נפש]

    [7] הסמינר בצפת איננו עצמאי. הוא שלוחה של המכללה, והוא מוגבל במספר הבנות שהוא רשאי לקבל בכל שנה.

    [8] בהנהלת הסמינר סרבו להגיב על הכתבה

    מעוניינת לקבל כל חודש את המגזין המושקע אליך לבית ולהשתתף בכרטיס הגרלה על טיסה לרבי?

    חייגי עכשיו למשרד  076-540-9770  או לקו המאובטח 03-9601770 שלוחה 1

    ניתן להשאיר הודעה בדוא"ל : m.derechh@gmail.com  או בסמס 058-4601770

    3105

    תגיות: ,

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    25 תגובות

    1. חנהלה
      כ״ד במרחשון ה׳תשע״ה (17/11/2014) בשעה 12:04

      עם כל הדיבורים. יש למישהו מה לעשות בפועל?????
      תכלס. מה שיקרה זה שבשנה הבאה ובזו שאחריה וכן הלאה המצב יחזור על עצמו.
      מה אפשר לעשות????????????

    2. מוש ס
      כ״א במרחשון ה׳תשע״ה (14/11/2014) בשעה 5:19

      בתי כתבה:
      אם חברתי(חסידית מאד)מתחילה כבר לדבר בייאוש על זה שאולי ה' ישלח לה את זיווגה,ותכיר אותו ברחוב…
      ועוד חברה כבר נטשה את חב"ד…

      אכן זה המצב. תתעוררו!!!!

    3. מוש ס
      כ״א במרחשון ה׳תשע״ה (14/11/2014) בשעה 5:18

      כתבה מעולה!!!!!!
      מסכימה עם כל מילה!
      אכן, משום "הכרח והחובה" ללכת לסמינר. עשיתי שנה ב'מקצועי' נהנתי מאוד מאוד. שם כן נותנים את היחס ורק במסגרת הזאת לא תרגישי מספר.
      אכן החברה הייתה המומה שבחורה עם צייונים גבוהיים ורמה החסידית פונה לכיוון הזה….
      אם מישהי תחליט לקחת את המצב ולמסות לפעול שינוי ,אשמח להיות בקשר איתה ולספר איך בדיוק מנהל המכללה לא נתן את הסכמתו שאלך למקצועי…

    4. rock
      כ״א במרחשון ה׳תשע״ה (14/11/2014) בשעה 2:44

      "בת מגבשת את הזהות שלה ומתחילה לבחור את החיים שלה בעצמה. הבת מחפשת דמות בוגרת שתהיה ברת סמכא עבורה – מלבד ההורים. המסגרת החב"דית היא עמוד תומך, כדי שבת תקים את הבית החסידי שהיא באמת רוצה, ולא תשנה את הכיוון חלילה בזמן כל כך קריטי הנוגע לכל עתידה".
      לא מצאתי ולו אשת צוות א-ח-ת בסמינר שמהווה דוגמא עבורי, ויש לה השפעה 'על כל עתידי'
      הבית שלי לעתיד? הבית לעתיד שלי? כך לא מרגישים בבית! אולי התואר b.a שיצא, ועד שיצא יהיה לעזר לעתיד שלי.
      כמה מלמדים אותנו להיות מורות שמהוות דוגמא אישית, שהוראה היא גם חינוך, להבין לנפש התלמיד, לספק לו את צרכיו, לא להכין שיעור שמכיל יותר מ15 דקות הוראה פרונטלית. ומה אתנו?! אנחנו לא תלמידות ב"מוסד של הרבי"?! המורות שלנו לא צריכות לספק לנו את מה שהן עצמן אומרות לספק לתלמידנו שלנו?!
      לא מצאתי שום בחורה שזוקפת את מצבה החסידישקייט שלה לסמינר. גם בצניעות, לא כל מורות ומזכירות הסמינר מתאפיינות בדוגמא אישית, חסידית וצנועה.. כך שבהחלט אין מה לצפות מהתלמידות.
      (להבדיל מצפת. שם זכינו לחוות סביבה חסידית אמיתית בדרך לחיים של משמעות והתקשרות לרבי. שם באמת חונכנו כחסידים!)
      יישר כח על הכתבה! שבעז"ה הכתבה תחולל הרבה 'שטורעם' בחב"ד ויביא לידי שיפור ומעשה בפועל בעז"ה. כי זה מה שהרבי רוצה!
      לא ייתכן שמתוך כמות אין סופית של בנןת הסמינר, אין כמעט אף אחת שאוהבת את מקום לימודיה. ו"אין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ" לא אני המצאתיי..

      ואם כבר דברנו על התשלום השנתי. שעולה על סכום שכר לימוד של הוראה באוניברסיטה.. מה היה דחוף להוסיף עוד 3 שקל לכל צד לנסיעות מהסמינר לרכבת? ועוד בטענה שזה בגלל שגדל מסםר הבנות?! לא נשמע הגיוני שהסמינר מפסיד כסף מהתרבות הבנות ב"ה..
      משיח נאו! בשורות טובות בקרוב!!

    5. מושקא
      י״ח במרחשון ה׳תשע״ה (11/11/2014) בשעה 18:14

      צודק לחלוטין..
      אני בכיתה י"ב ומתלבטת מה לעשות.
      יש לי תעודת בגרות עם ממוצע מעולה עד עכשיו – מאד קרוב ל100 ב"ה
      אבל אני רוצה ללמוד מקצוע אחר, לא רק הוראה..
      אבל בהתחשב באזהרות של חברותיי הבוגרות, שצריך ללמוד לפחות שנה בסמינר בשביל השידוך.. אני כבר לא יודעת מה לעשות!
      למה מלבד הוראה, הסמינר מאפשר ללמוד רק הכשרה מקצועית של שנה, ובלי מגוון של מקצועות?!
      למה אם אני אלך ללמוד הכשרה מקצועית, אני אחשב לחסרת השכלה?
      למה אם אני לא אלמד בסמינר, אני אחשב לבחורה לא חסידית?
      למה?!!!!
      סיבה גוררת סיבה…

    6. רבקה ג.
      י״ח במרחשון ה׳תשע״ה (11/11/2014) בשעה 15:30

      דרך המלך העיתון הכי מקצועי בחב"ד.
      מזדהה עם כל מילה בתחקיר (שאגב נוסח בעדינות מופלגה למרות המצב הנוראי ששמו את בנות חב"ד)

    7. בתי
      י״ח במרחשון ה׳תשע״ה (11/11/2014) בשעה 14:36

      בס"ד

      כתבה מדהימה.
      ויש כאלה שגם הוראה לא תעזור להן כדי לצאת טוב בשידוכים…בגלל העדה כמובן.
      אם את קווקזית/גרוזינית/תימניה/בוכרית/כורדית,את לא שווה כלום אצל השדכנית.(ואצל ההורים…)
      הגיע הזמן לעשות כתבה מסעירה על בנות שחוות השפלות יומיומיות מהשדכניות שלא מתביישות להגיד את הסיבה ל"חוסר ההצלחה"…
      במקום שינסו לשווק קצת ולהתאמץ הן מורידות לבחורה את הערך לגמרי…
      לאן חב"ד רוצה להגיע?
      ואם זה המצב אז תפסיקו לבלבל את השכל על שליחות…
      לא צריך לאמלל עוד נשמות טובות ואיכותיות שחב"ד יורקת להן בפרצוף.

      • moshiach נאו !!!
        י״ח במרחשון ה׳תשע״ה (11/11/2014) בשעה 16:58

        לאו דווקא… אין לי כח וזמן לפרט אבל זה לא נכון לגבי כולם.
        בכל אופן אם את מרגישה כך, אס אני מאחלת לך שכל המניעות וההפרעות לא יעצרו אותך ושבעזה תקבלי כל מה שתרמי

      • מושקא
        י״ח במרחשון ה׳תשע״ה (11/11/2014) בשעה 18:03

        הבעיה היא בשדכניות שמקטלגות מראש..
        ובהורים שלא מוכנים להפנים את דברי הרבי שאין מניעה בנישואים של אשכנזים עם בני עדות המזרח..
        אבל מלבד זאת,
        ישנם בחב"ד משפחות ספרדיות שכאשר מנסים לשדך אותם עם משפחה אשכנזית, הם חושבות שכנראה לבחור/ה יש בעיה שהוא מסכים/מה להשתדך איתם..
        ואני פונה אליהם – צאו מהריבוע! אם אתם באמת חסידים של הרבי – אז תקשיבו לו! דיי לקטעים של ה"ייחוס" וה"גז'ע" והעדה..

        אני באה ממשפחה אשכנזית וחסידית. אבל אחי נשוי לספרדיה – אישה מקסימה וחסידית!

      • בתי
        י״ט במרחשון ה׳תשע״ה (12/11/2014) בשעה 15:42

        ב"ה

        לא דברתי על אשכנזים…
        הספרדים בעצמם לא מאוחדים ואחד שונא וצוחק על השני.ממש כך.זה האמת.

      • משיח נאוו
        י״ט במרחשון ה׳תשע״ה (12/11/2014) בשעה 21:34

        שונא?! צוחק??!
        למה להסתכל ככה?
        חבל..

      • רוצה משיח
        כ׳ במרחשון ה׳תשע״ה (13/11/2014) בשעה 1:02

        סליחה על חוסר הקשר הישיר לכתבה זו, אבל אני מרגישה ומזדהה עם הכאב של בתי.
        וכשליהודי כואב, הוא צועק.
        כמו שיש היום הרבה שקובלים על כך שהורים לא לומדים בבית ספר להורות… אז –
        הרבה שדכניות לא למדו בבית ספר לאנושיות!
        ומכיוון שדרכינו היא לפנות לשדכניות, נמצא שבחורות בציר משמעותי ורגיש בחייהן חשופות לתגובות ואמירות חסרות רגישות, מפי נשים שמתקשות בתקשורת בסיסית.
        ואין פוצה פה ומצפצף. רק מדברים על זה שאין מספיק הצעות. אבל הבסיס האנושי חסר! ולא קם שום גוף שמטרתו להכשיר שדכניות לשוחח עם בני אדם, להבין נפש.
        פלא שמשודכות מרגישות כחפץ בשוק הסיטונאי?

      • בתי
        כ׳ במרחשון ה׳תשע״ה (13/11/2014) בשעה 12:53

        משיח נאו,חבל שאת לא מספיק מבינה את המצב ומתכחשת למציאות….
        אולי את חיה בחלל אבל זה המציאות כאן.
        למשל חברתי,בוכרית,מספרת לי שבכיתתה צחקו על העדה בלי בושה ואף ציינו שלעולם לא יתחתנו עם העדה הזו…
        כך שאני לא ממציאה.
        ואגב,חינוך זה בא מההורים.
        עובר לילדים ומשם לשדכניות שמייצגות את הורי הבחורים והבחורים עצמם שרושמים מראש איזה עדות הם לא רוצים…
        ומשם הדרך מאד קצרה לשדכנית חזרת טאקט להגיד זאת לבחורה האיכותיות שכל חטאה שנולדה "לעדה הלא מקובלת"
        דאי עם הצביעות.
        ותפסיקו להטיף על להביט על הטוב והכל משמיים ואין רע יורד מלמעלה.
        יש כאן סירחון שצריך לטפל בו ולא לזרוק את האשמה על הקורבן שרואה "שלילי"….
        וזה כן קשור לכתבה בעקיפין.
        מה שלא יהיה אין לי דרך להשיג את הכותבות ולכן כתבתי כאן כדי שיתחילו לדבר גם על זה.

      • בתי
        כ׳ במרחשון ה׳תשע״ה (13/11/2014) בשעה 13:17

        ב"ה

        רוצה משיח,סוף סוף אחת שמבינה ועונה תשובה לעניין.
        בהחלט שהשדכניות צריכות לעבור קורס לאנושיות ושיווק.
        כפי שהן מציעות בחורים מעדות לא רצויות אני קולטת איך היא מציגה את "הבנות מעדות הלא מקובלות"
        איך היא מציעה?ממש כך "יש לי בחור גרוזיני להציע לך…את רוצה?"
        "יש לי בחור חצי תימני להציע…את מסכימה לשמוע את העדה הזו?"
        ככה מציעים?ככה משווקים?
        במקום שתגיד יש לי בחור איכותי,יר"ש,נאה,משפחה טובה וכו'
        שאשאל פרטים- תיתן.כשאשאל על עדתו-תגיד בלי לחוות דעה.
        בתוספת המטרת תשבחות על הבחור ומשפחתו…
        אם אגמגם ואראה חוסר שביעות רצון-תתחיל להזכיר את דברי הרבי על הנושא….
        ככה צריך לשווק.
        הבעיה שהן לא משווקות,מורידות את הערך לבחורה,מציעות לה הצעות לא מתאימות וכשהבחורה מגיבה בהלם והפתעה,
        הן נזכרות שיש רבי…ומטיפות מוסר…
        רק אנחנו צריכות להיות הצדיקות בסדום ולשמוע כל הצעה שמסכימה לתת צ'אנס לעדה המוזרה….
        וח"ו אם נראה התנגדות לערך שהשדכנית קבע,היא כבר לא תתאמץ בכלל להציע הצעה…
        אם חברתי(חסידית מאד)מתחילה כבר לדבר בייאוש על זה שאולי ה' ישלח לה את זיווגה,ותכיר אותו ברחוב…
        ועוד חברה כבר נטשה את חב"ד…
        כנראה שהגיעה הזמן להבין שיש כאן משהו שמצריך טיפול מהיר.וכמה שיותר מהר.
        אם באמת חשוב לכם מכל יהודי ויהודיה(כן גם אם הם חבדניקים כרגע ולא לא דתיים לעת עתה,שאגב מקבלים בהרבה יותר יפה עדות שבחב"ד לא מקבלים…אולי הגיעה הזמן ללמוד מהם במקום להתיימר ללמד את כולם אהבת ישראל מהי…)
        חותמת בכאב
        בתי-בחורה שמנסה להישאר חסידית.

      • משיח נאוו
        כ׳ במרחשון ה׳תשע״ה (13/11/2014) בשעה 23:01

        בתי יקרה. מבינה את הכאב שלך!
        ומרשה לעצמי להגיב בגלל שגם לי יש עדה מוזרה 🙂
        אם עד גיל מסויים נאמתי שהעדה לא משנה וכו' כי אנחנו חבדניקים.. התחלתי לאהוב את העדה שלי! כן ולהתחבר אליה! ולאנשים הצדיקים שבראשה!
        בתי, זה מה שפתאום גרם לי להפסיק להיבהל ממה שאומרים. ולראות את הטוב, אפילו בבדיחות על תימנים ופרסים הקמצנים והכורדים הטיפשים.. גם על אשכנזים יש בדיחות. ואני צוחקת מכל הבדיחות (אם הם מצחיקות :)) מכל הלב.. לא בתור זלזול…ולא לוקחת אישי את הבדיחות שעליי. מבינה?
        ב"ה שמחה שנולדתי דווקא ככה. שמחה שנולדתי חבדניקית.
        מקווה שהבעיות והחסרונות בחבד ייפתרו אבל מעדיפה לראות רק את הטוב.
        זאת הגישה שלי. אבל באמת מזדהה עם הכאב והתסכול שלך.. ומבינה בהחלט מאיפה ולמההוא מגיע.

      • חני
        כ׳ במרחשון ה׳תשע״ה (13/11/2014) בשעה 23:20

        מסתבר שגם בזה 'דרך המלך' נגעו

        "אלפים דולר לשידוך?!" איזו כותרת נכונה…
        תקראו, תראו שעיקר התלונות הן על היחס…

        http://www.chabad.info/#!g=1&url=article&id=79674

      • פנינה
        כ״ט בכסלו ה׳תשע״ה (21/12/2014) בשעה 21:38

        יודעות מה כן יש עדות בעולם העדות האלה נוצרו בגלל הגלות בגלל גלות בבל ואם מה שמונע מחב"ד להיתחתן עם עדות אחרות ולקיים את ההההההמממממצוווההה של החיים שלנו זה הגלות שכל הזמן חבד אומרים משיח גאולה ויחי והכל ומה שמונע מהם לקייים את התורה זה הגלות אז…. לא שווה כלום חוץ מזה אלוקים חצה נשמה לשתיים אם הוא החליט שאחת תיהיה בוכרית והשנייה תיהיה אשכנזייה אז זהו כבר אין אלוקים אי אפשר להיתחתן אם מי שלא דומה לך בדיוק הרבי אמר שזה לא משנה אז זהו נקודה אני ילדה בת 15 הרבי כתב לי להפריש חומש במקום מעשר וזה ממש קשה לי וכן קיבלתי חמש מאות שקל ליומהולדת והפרשתי מאה שקל זהו מה שהרבי אומר עושים חוץ מזה הקטע של בני זוג זה להשלים אחד את השני זה לא להיתחתן עם מי שבדיוק כמוך זה לא חוכמה הבעל צריך להשלים את האשה ולהפך אז עם הבעל ספרדי ושמח ותוסס וכל שבת חפלה וכאלה והאשה אשכנזייה יןתר קרה פחות צעקות וחפלות אז הם משלימים אחד את השני אפילו אנשים גויים כבר הבינו שגזענות זה דבר מסריח כל העולם היום עסוק בלעשות שלום וחיבור עם כולם זה משאלה של כל אחד ודווקא חבד הם אלה שהפוך???

    8. ש"ב
      י״ח במרחשון ה׳תשע״ה (11/11/2014) בשעה 11:40

      סוף סוף יש מגזין שמוכן לשים על השולחן את הבעיות האמיתיות.
      מאחלת הצלחה רבה למגזין 'דרך המלך'! המשיכו להוביל מהפכה של ממש בחב"ד.

      יחי המלך!

      • מוש
        י״ח במרחשון ה׳תשע״ה (11/11/2014) בשעה 16:16

        נכון!! גם בנושא הצניעות, הוואטצפ,הישיבות ועוד.. וזה לא שהם רק כותבים את הבעיה, הם גם מנתחים אותה ומסבירים איך אפשר לגרום למצב להשתנות. כל הכבוד להם!!

    9. משיח נאוו
      י״ז במרחשון ה׳תשע״ה (10/11/2014) בשעה 23:21

      סוף סוף פותחים את הפה!
      אחוז גדול מבנות הסמינר מתלוננות עליו בלי סוף. גם אני.
      כשיום אחד שאלתי עצמי בשאלה נוקבת, אם רע לך- תעזבי..
      אבל. האבל הגדול. לאן?
      אין אופציות!! אין!
      בחורה צעירה שמסיימת יודבית, רוצה מכללה חבדית, רוצה ללמוד הוראה- אופציה אחת. הכפר!
      אור חיה נפתח אחרי שסיימתי את הסמינר וגם הוא לא הוראה..
      למה שהסמינר יהיה מוצלח אם אין תחרות?!
      למה שישקיעו ביחס חם ואישי לכל תלמידה אם אין תחרות?!
      למה שיהיו שיעורי חסידות מושקעים אם אין תחרות?!
      ומי שחושב שצפת זה תחרות אז לא. כי צפת גם כן ב'ידיים', ב'שליטה' של הכפר.. עם כל ההצלחה שלו שמנקרת את ראשי המכללה בכפר. הם עדיין מגבלים שם במספר..
      ואם כבר. הסמינר סותר את האידאלים של עצמו.
      אם המטרה שלו לעזור לבנות להקים בתים חסידיים אז מה העומס המטורף הזה?
      בחורה בשנה ב לומדת בימים ראשון ושלישי עד חמש וחצי בערב! (ותוסיפו את הנסיעות) וביום חמישי קמה לה גזירה חדשה, ימי עיון! איפה יש לבחורה להשקיע בבניית בית בעומס כזה?
      וכנ"ל בשנה ג…. ומילא השיעורים היו מלאים בבית היהודי.. עפעס.

      הגיע הזמן להתעורר!! להקים סמינר מתחרה!! כשיש תחרות- רוצים להשקיע!

      • משיח נאו
        י״ח במרחשון ה׳תשע״ה (11/11/2014) בשעה 10:43

        מסכימה בכל פה! הכתבה הנ"ל מתארת מאד בעדינות את הנושא הכואב כל כך! וההצלחה המנקרת של צפת כבר מזמן לא כל כך מנקרת ולא כל כך מוצלחת. המחדלים שם רבים וקשים בפני עצמם. וגם במקומות שלא ממוגבלים ע"י המכללה בכפר.
        הגיע הזמן שמאות התלמידות יתאחדו לאמירה כלשהיא. שיפסיקו לשתוק על ההתנהלות המעוותת הזאתי!

      • פנינה
        כ״ט בכסלו ה׳תשע״ה (21/12/2014) בשעה 21:47

        דבר ראשון לא מובן לי כל הקטע הזה מה העניין שיש רק סמינר אחד של חבד כאילו מה נסגר לא חשבתם שיש המוון בחורות מכל תיכון שכל שנה מסיימות את כיתה י"ב והם צריכות סמינר חבד דבר שני למה אין מספיק צוות למה בנות צריכות לרדוף אחרי מורים בדרך כלל חבד זה הטופ שבטופ הרי כולם כל כך מדברים שללכת לסמינר זה חשוב והכל אז אם זה כלכך חשוב למה לא משקיעים בזה דבר שני לא הבנתי בכלל תרעיון כאילו מה אם לא באלי להיות מורה אזאני חייבת תתינו לי להיות מי שאני למה אני לא יכולה לבחור מקצוע אחר ואני מבינה שזה סמינר וזה אוירה חסידית וזה בונה את האישיות אבל לא יכלתם להקים כמו אולפנה או משהו בסגנון שיעשה את זה במקום הסמינר ולמה אני צריכה להשקיע עכשיו 4 שנים שזה חלק נראה לי די גדול מהחיים בדבר שלא ייצא ממנו כלום לעבודה אני יהיה חסידית אבל ימות ברעב ולא יוכל לקחת משכנתא אז מה העניין לפי דעתי דבר ראשון לשפר תיחס שם בסימנר למה ממה שקראתי זה לא נראה טוב כל כךולהקים מוסד כלשהו שייצר בנות חסידיות בלי לבזבז את השכל על לימודים שלא צריך אותם

    10. חני
      י״ז במרחשון ה׳תשע״ה (10/11/2014) בשעה 20:31

      כדאי לצרף לתגית 'דרך המלך', – גם את שאר הכתבות של המגזין שהתפרסמו באתר,
      כמו התחקיר על הצניעות
      והראיון עם הרב ביסטריצקי

      • משיח נאוו
        י״ז במרחשון ה׳תשע״ה (10/11/2014) בשעה 23:22

        סוף סוף פותחים את הפה!
        אחוז גדול מבנות הסמינר מתלוננות עליו בלי סוף. גם אני.
        כשיום אחד שאלתי עצמי בשאלה נוקבת, אם רע לך- תעזבי..
        אבל. האבל הגדול. לאן?
        אין אופציות!! אין!
        בחורה צעירה שמסיימת יודבית, רוצה מכללה חבדית, רוצה ללמוד הוראה- אופציה אחת. הכפר!
        אור חיה נפתח אחרי שסיימתי את הסמינר וגם הוא לא הוראה..
        למה שהסמינר יהיה מוצלח אם אין תחרות?!
        למה שישקיעו ביחס חם ואישי לכל תלמידה אם אין תחרות?!
        למה שיהיו שיעורי חסידות מושקעים אם אין תחרות?!
        ומי שחושב שצפת זה תחרות אז לא. כי צפת גם כן ב'ידיים', ב'שליטה' של הכפר.. עם כל ההצלחה שלו שמנקרת את ראשי המכללה בכפר. הם עדיין מגבלים שם במספר..
        ואם כבר. הסמינר סותר את האידאלים של עצמו.
        אם המטרה שלו לעזור לבנות להקים בתים חסידיים אז מה העומס המטורף הזה?
        בחורה בשנה ב לומדת בימים ראשון ושלישי עד חמש וחצי בערב! (ותוסיפו את הנסיעות) וביום חמישי קמה לה גזירה חדשה, ימי עיון! איפה יש לבחורה להשקיע בבניית בית בעומס כזה?
        וכנ"ל בשנה ג…. ומילא השיעורים היו מלאים בבית היהודי.. עפעס.

        הגיע הזמן להתעורר!! להקים סמינר מתחרה!! כשיש תחרות- רוצים להשקיע!

      • מושקא
        י״ח במרחשון ה׳תשע״ה (11/11/2014) בשעה 18:05

        צודקת..
        כתבות מעניינות ומקיפות שעשויות להועיל להרבה בנות..

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה