• נעמה טוכפלד בטור נסיעה לרבי: יש עתיד!

    5 | הצג גלריה

    אני אשאר תקועה עם עצמי, ועם התכניות והרצונות שלי, שימשיכו לקרוס כמגדל קלפים רעוע. וזה מעפן. אחרי שיחת מוטיבציה עם החסיד ("אני רוצה הביתה!!"), הוא כנראה משך שם בכמה חוטים ומשהו נפתח. לפקודתו, ישבתי שם כמו עגל ורק בהיתי בחסידים, ובכסא ובילדים שצועקים יחי ופתאום הדמעות זלגו, מעצמן. החלטתי לוותר על עצמי. הרבה יותר כיף ככה, אני חייבת להודות • נעמה טוכפלד

    10:00 בוקר ניו יורקי מקפיא עצמות לחיים. מעלה אחת, בקושי.

    אני בדרך ל-770,למניין של הרבי. (תמיד אהבתי את התזמונים בחבד:) עוברת דרך 'גרפיטי חינוכי' על קיר של בית ספר ציבורי. 'ברוקלין פרייד'.

    הגרפיטי אומר: לעולם אל תוותר על עצמך.

    ומה מסתבר? בליובאוויטש, כרגיל, הכל הפוך. וזו האמת.
    אחרי ליל אמש, אז נחתתי בחבטה כפשוטו, באדמת ברוקלין, חטפתי כמה ביטושים רציניים בתור 'וולקאם' לבית חיינו זה הכה בי: לוותר על עצמך. רק זו הדרך.

    אחרי שבאתי עם סט של ציפיות ותוכניות, עם אספירציה ממשית לדרוש מהרבי התגלות ולצפות שיעשה כן, או מינימום שבמינימום לראות אותו עובר בשביל, ומעודד בידו הקדושה כפי שרבים כל כך העידו שראו, כפי שסיפרו בעלי מעשה ממקור ראשון הבנתי, שאם אני לא אוותר על עצמי, כלום לא יקרה פה.

    אני אשאר תקועה עם עצמי, ועם התכניות והרצונות שלי, שימשיכו לקרוס כמגדל קלפים רעוע. וזה מעפן.
    אחרי שיחת מוטיבציה עם החסיד  ("אני רוצה הביתה!!"), הוא כנראה משך שם בכמה חוטים ומשהו נפתח. לפקודתו, ישבתי שם כמו עגל ורק בהיתי בחסידים, ובכסא ובילדים שצועקים יחי ופתאום הדמעות זלגו, מעצמן.
    החלטתי לוותר על עצמי. הרבה יותר כיף ככה, אני חייבת להודות.

    אבל מעבר לזה התחלתי להבין: פה, אני לא 'עצמי'. אני עם הרבי. וזה הכי טוב שיכול להיות.

    IMG_20141119_203115

    ***

    אני באה לזרוק את הבקבוק לפח. 'אפ, אפ, את זה תזרקי לפח של הפלסטיק בוטלס' אומרת לי המארחת המקסימה שלי. צודקת. תכל'ס גם בבית אני ממחזרת. אבל לא כל חתיכת פלסטיק מחושבת אצלי. מה שאין כן בניו יורק. פח לפלסטיק. פח לנייר. פח לזבל אורגני. פח לפלפלים בצבע אדום ופח לכפתורים מרובעים בגימור זהב. טירוף אמריקאי.
    'תמיד הייתם ככה?' אני שואלת. 'לא ממש. אבל מרגע שהגיע קנס בסך 25 דולר מהעיריה הבנו את הרעיון ואנחנו מפרידים כמו טאטל'ה'
    התודעה האנושית פגומה. אנחנו נעשה דברים שפוגעים בנו רק מתוך הרגל ולך תשנה הרגלים. רק כשמגיע איזה זבנג אנחנו מתעוררים בתקווה שעוד לא מאוחר מידי.

    'יש סדר ב ליובאוויטש' אומר הפתגם החסידי ולמרות האנדרלמוסיה המדומה והאיחורים הלא מוצדקים-כי הרבי דקדק על כל רגע ורגע- יש סדר. יש משמעת. יש אחראי.אין פה הפקרות.כולם חיילים נאמנים.
    המשמעות של משמעת בחבד היא פנימית. אתה לא מחכה לאיזה כאפה, או קנס.אתה לא עושה את זה מתוך פחד. אתה עושה את זה כי אתה רוצה.
    כל איש עסקים, דוקטור, פרופסור, סופר יודע שבלי משמעת פנימית הוא לא יצליח. עם כל הכבוד לגאונות,ליצירתיות, לחשיבה החופשית ולהתנהלות ממולחת-בלי סדר ומשמעת זה לא ילך.

    על אחת כמה וכמה כשאתה רוצה להיות חסיד. שליח. בכלל, אם אתה רוצה להיות יותר מדויק, ממוקד, חד ומצליח-אתה צריך משמעת.

    אז כן-גם אנשים קלאמזי כמוני לומדים לקום בשעה נורמלית, להקפיד על קביעות, ליצור עוגנים הכרחיים היומיום ולתכנן זמן ומשימות. פתאום אתה נהיה גרסא יותר מוצלחת של עצמך. כי לקחת משמעת.
    ואם כבר להיות ממושמע-אז רק לרבי מלך המשיח. כי הוא נביא הדור ונשיא הדור. צינור של הקב"ה והרמטכ"ל של העם היהודי.
    והוא גם אוהב אותי הכי בעולם (:

    IMG_20141120_115740

    ***

    הרבי לא עסק הרבה בגימטריות. למעשה, הוא לא עסק בזה בכלל.למעט פעם אחת שבה הדגים הרבי רעיון עמוק על ידי גימטריה. הרבי אמר כי המילה משיח=שליח+י' כלומר אם נחשב את המילה שליח ונוסיף לה 10 נקבל גימטריה שווה למילה משיח.

    ואז הוסיף הרבי, זה שווה בסכומו גם למילה: שמח. כי שליח הוא אדם שנותן מעצמו, ואדם שנותן את עצמו-למען אחרים. וזה מה שעושה אותו שמח. בניגוד לתפיסה האנושית הרווחת כי ככל שאדם עסוק בעצמו, מרצה את עצמו ו מפנק את ישותו כך הוא נהיה שמח יותר, זה הפוך. הוא נהיה יותר עצוב. אין לי הסבר מלומד איך זה אבל דווקא אדם שמוסר את עצמו למען הכלל, אבל באמת, לא לשם כבוד כסף או קרדיט אלא ממש מתמסר-הוא אדם שמח יותר.

    ביחס לגימטריא שעשה הרבי הוא מתייחס לכך ששליח העושה את עבודתו בעשר כוחות הנפש (הנגזרות מעשר הספירות הקבליות) בעצם לא רק עושה עבודה פרטית אלא פועל פעולה של משיח.כך בעצם מרוויחים כולם: העולם מתקדם לקראת תיקונו, אנשים שצריכים לקבל-מקבלים והנותן-נהיה יותר שמח.

    זה סוד השמחה שנתן לנו הרבי. ניסיתי וזה עובד.

    IMG_20141120_123337

    ***

    כשהתארגנתי לצאת הבוקר לתפילת שחרית וראש חודש במניין של הרבי קיבלתי מבעלי תמונה שלו עומד על רקע ים השלוחים בתמונה המפורסמת של הפנורמה. 'מה,זה כבר היה?' התבאסתי. כשהגעתי לשם, ציפה לי מחזה מרהיב ומרגש בהרבה. צבא ילדי השלוחים, עומדים על הרמפה, שרים, צועקים פסוקים ומנופפים בהתרגשות לצלם. מבחינתי, זו תמונת המאה. זה דור העתיד.

    עם כל הכבוד לשלוחים הבוגרים-ויש הרבה מזה, השליחים האמיתיים הם ילדי השלוחים.
    שנולדים לנתינה, מסירות נפש, אהבה לעם ישראל  ולרבי וזה טבוע בהם ומוטמע בדי אן איי שלהם.

    לא סתם אמר הרבי על הפסוק בתהילים: 'אל תגעו במשיחי'- משיחי אלו הילדים. כי כשרואים ילד יהודי-רואים משיח. וכשרואים הרבה כאלה ביחד צועקים : " we want moshiach now"
    אז זה אינסוף כפשוטו.

    פתאום המושג 'יש עתיד' הופך לאמיתי.

    IMG_20141123_101003

    יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

    1713

    תגיות: ,

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    3 תגובות

    1. חיה קופצ'יק
      ט״ז בכסלו ה׳תשע״ה (08/12/2014) בשעה 0:22

      נעמה,
      אני לא מהמגיבות. אבל חייבת…
      אני ממממש נהנית לקרא את הטורים שלך! מחזקים ומאירים את ה"סתם יום של חולין"
      מחכה לטור הבא שלך!
      יישר כח!!!!!!!
      שליחה רחוקה 🙂

    2. חיהלה
      י׳ בכסלו ה׳תשע״ה (02/12/2014) בשעה 19:33

      מאלף…אין מילים..

    3. יחי המלך המשיח
      ז׳ בכסלו ה׳תשע״ה (29/11/2014) בשעה 23:22

      מדהים!!! חיזקת. 🙂

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה