• מלכות וענווה • מירי שניאורסון

    הגדלה

    היא לא הייתה אימא, אך היא האימא של כולנו • דודה לאה מספרת על הרבנית "שלה" אותה הכירה ככלה צעירה בכניסה לבית חיינו • ללכת בדרכה כי זאת השליחות שלנו • לקריאה

    זה קרה בליל שבת אחרי הדלקת נרות לפני יותר מחמישים שנה בשכונת קראון-הייטס בברוקלין ניו-יורק. שתי נשים, האחת צעירה והשנייה מבוגרת וכולה אומרת אצילות והדרת כבוד, עומדות בסמוך לבית הכנסת ובית המדרש הממוקם בבית מספר 770. האחת היא כלה צעירה שזה עתה נישאה. היא חדשה בשכונה אליה הגיעה משכונה חרדית אחרת בברוקלין. השנייה, ותיקה בשכונה עם כובע קטן מעל הפאה. שתיהן ממתינות…

    האישה הבוגרת והאצילית פונה לצעירה ושואלת אותה בפשטות ובחביבות: מי את? מאין באת לכאן? כאשר היא מבינה שהכלה שרק עתה נישאה חדשה בשכונה ואולי אפילו ללא משפחה קרובה, היא ממשיכה להתעניין באמפטיה ובעדינות: מי בעלך? אלי ליפסקר, עונה הצעירה הנבוכה שמתחילה לחוש מעט ביטחון ונינוחות ושואלת את בת שיחתה הבוגרת, "ומי בעלך?", "הרבי", עונה האישה בצניעות.

    את הסיפור הזה סיפרה לי בגוף ראשון דודתי לאה שתחי' כאשר התארחתי בביתה בכ"ב שבט. לאה, היא הכלה בסיפור שנישאה זמן קצר קודם לכן לדודי הזמר והחזן אלי ליפסקר.

    הוריו לא היו לצידו, הם גרו בשיכון חב"ד בלוד. הוריה של כלתו, גם הם לא גרו בשכונה והרבנית הרגישה זאת. היא הרגישה בכמיהתה של האישה הצעירה לחברה ונתנה לה לחוש שהן כשתי חברות שממתינות לבעליהן שייצאו מהתפילה…

    – – –

    בעוד כמה ימים יחול היארצייט של הרבנית הצדקנית מרת חיה-מושקא שניאורסון, בתו של הרבי הריי"צ, ואשתו של הרבי נשיא דורנו.

    בחייה הייתה הרבנית תעלומה, וגם לאחר פטירתה רב עדיין הנסתר על הנגלה. כרעייתו של הרבי יכולה הייתה לזכות בכבוד-מלכים לו רק הייתה מסכימה להיחשף. כמה פעמים התבקשה להופיע בפני נשי חב"ד, לבקר במוסדות-החינוך לבנות, לשמש כנשיאה וכיושבת-ראש של מוסדות ואירועים חגיגיים שונים, אך תמיד סירבה ונשארה נחושה להישאר בצל…

    אחרי פטירתה, נשבר קשר השתיקה של מקורביה. ונגלתה עוצמתה וצדקותה. אט אט נחשף חלקה – בשקט, בצנעה מוחלטת, מאחורי מעטה כבד של חשאיות – בחיי הרבי, בעלה.

    הממונה על ענייני ביתו של הרבי, סיפר דברים מאלפים ומדהימים על הרבנית. הוא תיאר את הכבוד ההדדי ששרר בין הרבי לרבנית שהייתה תמיד ממתינה לבואו. גם כשהיה שב בשעות הקטנות של הלילה, ישובה בסבלנות ומחכה לו. וכשהיה נכנס – ואין זה משנה מה הייתה השעה וכמה היה עסוק – היה מתיישב לידה ומשתף אותה בעניינים שונים.

    היא הייתה חכמה ומשכילה ביותר ובעלת ידע עצום הן בענייני קודש והן בענייני חולין. שלטה היטב בשבע שפות. הייתה בעלת הבנה מהירה ומעמיקה ששיחתה לוותה בהומור דק ושנון. היו לה דעות ברורות ומגובשות בכל נושא, ועם זאת, אם קרה שהביעה דעה בעניין כלשהו ומישהו העיר לה שהרבי התבטא באותו עניין – ביטלה מיד את דעתה וקיבלה את דעתו של הרבי.

    מפליא לגלות עד כמה תואמים התיאורים על הרבנית גם את אישיותו של הרבי. היא סלדה מ'פשרה' ודבקה באמת. לא יכלה לסבול כל ריח של שקר, ציניות ובמיוחד זלזול באנשים אחרים. קרן גם ממנה חום אין-סופי של אהבה לכל יהודי, יהיה מי שיהיה.

    אירע פעם, שנשי-חב"ד שיגרו לרבנית זר פרחים ליום הולדתה וצירפו מעטפה עם שמות אנשים הזקוקים לברכה. המשמש בבית הרבי מסר את הזר לרבנית, ואילו את המעטפה הגיש לרבי. הרבי הביט על המעטפה, ראה שרשום עליה שמה של הרבנית ושאל את המשמש מדוע אין הוא מוסר לה את המעטפה. המשמש התנצל ואמר, שיש שם רשימה של אנשים הזקוקים לברכה. הרבי השיב לו בּרצינות גמורה: "גם היא יכולה לברך אותם"(!).

    – – –

    באותה הזדמנות כאשר שחה לי דודה לאה את הסיפור, הצטרפה לשיחה בתה שָנִי המשמשת כבר עשרות שנים כשליחה באומהה אשר בנברסקה. שני סיפרה כי באותו בוקר של חורף כ"ב שבט תשמ"ח העיר אותה דודי-אביה ואמר לה בקול חנוק: "שני, קומי, הרבעצען נפטרה", שני מספרת כי שאלה את עצמה: "רבעצען?! איפה היא הייתה כל השנים?".

    אלפי ילדות, נערות ונשים צעירות בשנות העשרים לחייהן נושאות את שמה ומורשתה. הרבי שלנו ראה בה – ברבנית – את עיקר הבית, ולנו יש את הזכות והחובה ללמוד ממנה. עם כל הצער שיש בי כאשר אני חושבת על-כך שהרבנית לא זכתה להיות אימא, אני בטוחה שעם כל כך הרבה נשים, בנות ואחיות ההולכות בדרכה, יש לה נחת רוח רבה.

    פרשת השבוע נקראת "משפטים" ולא בכדי. היא עוסקת במצוות שגם אומות העולם מבינים אותן. עניינים שבין אדם לחברו ועוד. מה שנקרא הסדר הציבורי והנהגות העולם הטבעי. אך עבורנו אלו הן מצוות שאנו מצווים עליהן ומקבלים שכר עבורן. הרבנית שהייתה בעלת ידע כללי רב ואף כתבה את המדור "נפלאות הטבע" בשיחות לנוער, היא הדוגמא הקלאסית להנהגה יהודית חסידית שמקדשת גם את גדרי וכללי הטבע למטרה העליונה – נחת רוח לפניי שאמרתי ונעשה רצוני. נלך בדרכה – דרך החסידות – ונעשה נחת לרבותינו נשיאנו, בזכותם נזכה לראות בביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש ובקיום הייעוד הקיצו ורננו שוכני עפר והיא בתוכם.

     פרק מהספר 'פרשה באהבה' של מירי שניאורסון

    הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

    [email protected]

    1693

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    2 תגובות

    1. פנינה
      כ״ה בשבט ה׳תשע״ה (14/02/2015) בשעה 21:10

      אבל למה למה היא לא הראתה לנו את עצמה זה יפה ואצילי להיות בצניעות אבל יש מקרים שאני אומרת לעצמי ואללה הרבנית איפה היא מי היא מה שמספרים עליה זה כלכך קצת אפשר להבין מה היה האופי שלה אבל מי היא באמת ולהרגיש אותה זה קשה אי אפשר אפילו לנסות לתאר ולחשוב כי רק יודעים שהיא הייתה בצניעות עשיתי מועדון צבאות ה' והנושא היה הרבנית ורוב המילים שנאמרו שם היה בסגנון כזה היא ברחה מהכבוד היא צנועה קוראים לה חיה מושקא ההיתי רוצה לדעת יותר ואני ניסיתי קראתי תספר והחי יתן אל ליבו ניסיתי אבל זה לא מספיק

    2. שירה
      כ״ד בשבט ה׳תשע״ה (13/02/2015) בשעה 14:13

      טור מקסים, תודה רבה!
      הערה קטנה: למדור של הרבנית קראו, עד כמה שזכור לי, "נפלאות הבריאה"- שם שמבטא את האמונה בה' מתוך ההתבוננות בטבע.

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה