• השליחות הזו, היתה מתנה יום יומית עבורי

    מימין: בית הכנסת הגדול בפטרבורג. משמאל: תלמידות המכון
    הגדלה

    תמיד היה נשמע לי ששליחות זה משהו רחוק, משהו שעד שאגיע אליו בטוח כבר משיח יבוא. אבל הנה, עודנו בגלות, והגעתי לשלב שבו אני יוצאת מהחממה שלי, שגדלתי בה כל חיי וטסה לשליחות לעולם אחר. ארץ זרה, שפה שונה, מנטליות, הכל פשוט אחר • השליחות הזו, היתה מתנה יום יומית עבורי • שליחה צעירה בטור לכבוד י"א ניסן

    השליחות הזו, היתה מתנה יום יומית עבורי 

    מאת: תלמידת סמינר שזכתה לחוות שליחות בעיר פטרבורג שברוסיה

    ב"ה. יחי המלך המשיח.

    תמיד היה נשמע לי ששליחות זה משהו רחוק, משהו שעד שאגיע אליו בטוח כבר משיח יבוא.
    אבל הנה, עודנו בגלות, והגעתי לשלב שבו אני יוצאת מהחממה שלי, שגדלתי בה כל חיי וטסה לשליחות לעולם אחר. ארץ זרה, שפה שונה, מנטליות, הכל פשוט אחר.

    אז בהשגחה פרטית.מתנה מלמעה, הגענו לשליחות שתי בנות מארץ ישראל, הישר מהחממה של כפר, למכון של בנות ברוסיה הרחוקה, כדי להשפיע לתת להעניק חום ואהבה עם הרבה חיוך ושמחה לכל אחת.
    לתת את כל הלב לכולן. למלא את החסר, למלא ולתת את כל הטוב שרק ניתן.

    אם חשבנו שזה קל. אז תעינו, ובגדול!
    זה קשה. ואפילו מאד.
    לראות את הבנות הקטנות והגדולות כאחד. כל אחת בלי משפחה ומכרים. כל מה שיש להן זה אחת את השניה ואת המכון.
    הרגשנו שהלב גודש בתוכו את הכאב והזעזוע של החיים, שמי יודע אולי יכלו להראות אחרים. רק מלמעלה אלוקים כיוון כל אחת בדרך שלה, להתמודד עם החיים האלו בדרך הזו. בדרך של ניסיונות וקשיים.    אבל אנחנו מילנו פינו מים. מצאנו את עצמנו מודות ומברכות על הכל.

    באחד החגים בהמלך השליחות הרגשתי שקיים קושי עצום. להיות רחוקים מהכל, להרגיש באטמוספירה אחרת. רחוק מהבית, מהמשפחה, מהחברות, מהאוויר המיוחד של החג בארץ שלנו. הלב כפשוטו התכווץ מגעגוע.. והרגיש נורא לבד רחוק בנכר. תרתי משמע.

    אבל אז מצאתי את עצמי במקום שחודרת בי הכרה שלבד לא קיים אצל יהודי. ובמיוחד בשליחות.
    גם כשלא מורגש ולא חשים זאת. אבל התודעה שהרבי איתי קיימת גם קיימת!
    גם שקשה הרבי איתי ויותר מתמיד, נותן בנו את הכוחות והמסוגלות להכיל את הכל. לבלוע ולספוג יחד את הקושי והכאב. לראות מציאות חיים אחרת, שונה וקשה, לקבל ולהעריך עוד בלי גבול.

    אז כבר הכל השתנה…
    הלבד כבר לא בודד. ומתחילים להרגיש את הכוחות זורמים מחדש בדם הגוף. מחממים את הקיפאון ומפשירים את הכאב והגעגוע.. מרפאים את החלקים הכואבים ונותנים ללב להרגיש לחוש ולשמוח מבפנים.
    במשך כל השליחות, בכל פעילות שעשינו, בין אם בתאריכים חסידיים, ובין אם בחגים. פעם אחר פעם, בסופו של דבר כשהיינו מסכמות את האירוע שהפקנו, דבר אחד היה לנו להגיד- הרבי עזר לנו. זה היה כל כך מורגש, כל ברור ומובן, שאם לא זה, אם לא האמונה והביטחון שהרבי כאן ממש. נמצא ועוזר, לא היינו מוצאות את הכוח להמשיך, לעשות ולהפיק עוד בלי לעצור.
    הרבי כאן!!!חי איתנו זה מורגש בהכל. חודר את כל המציאות של החיים. נותן לנו הכוח ולא להתייאש.

    השליחות הזו, היתה מתנה יום יומית עבורי.

    כשחזרנו לארץ, דברתי עם אחת הבנות, שאלתי אותה, מה את רוצה באמת שאני ישלח לך מהארץ? אז היא, בנימה הכי פשוטה והכי ברורה עונה לי- נו, אני רוצה שתביאי משיח!
    זה, זה הפעולות שהרבי פועל בעולם. מגיע לכל נשמה, לניצוץ משיח שבתוכו ומקדם עוד צעד לקראת הגאולה.

    ואנחנו… מה נוכל לתת לרבי? רק את עצמנו. את כולנו.להשליך. הרבי לא מפסיק לרגע לתת להעניק ולברך. נחזיר לו בכל מה שאנו רק יכולים. להמשיך להיות נאמנים לדבריו, לעשות כל מה שביכולתנו, שכל אחת מאיתנו תקח אחריות אישית למלא את רצונו של מלכינו, שזהו גם רצוננו האישי. להגיע לגאולה שלמה. לתכלית האמיתית.
    והרבי, כמובן שלא יאכזב.

    יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיך לעולם ועד!!!

    1878

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    3 תגובות

    1. פנינה
      י״ג בניסן ה׳תשע״ה (02/04/2015) בשעה 19:24

      זה לא הערות זה משהו מאד מרכזי שיש בו הרבה בילבול ואם הרעבע אמר שהוא צריך לחשוב על הקבה וזה צריך לעודד אז זה צריך לעודד אותו ברור שגם בנוסף הוא צריך לחשוב על הרבע אבל לא לפספס את אלוקים בסופו של דבר הוא ברא את כולם וגם את הרבי

    2. פנינה
      י״ב בניסן ה׳תשע״ה (01/04/2015) בשעה 0:35

      ממש אהבתי הייתי שם בפטרבורג זה בית הכנסת השני בגודלו בכל רוסיה אבל הפריע לי דבר אחד שכתבת זה כשהיה לך לבד ובודד אז הבנת שיהודי לא לבד יש לו את הרעבע זה נכוןאבל לפני הכל יש לו את הקב"ה ששומר עליו ותמיד איתו וגם הרעבע כותב בדבר מלכות שמה שצריך לשמח יהודי ולעודד אותו זה המחשבה על זה שהוא בן של מלך (ה') ושהוא עוזר לו ודואג לו כל רגע אז ברור שהרעבע הוא ממוצע המחבר ונמשך ממוח האב וכו אבל עדיין צריך להזכיר את הקב"ה כי בסך הכל הוא מנהל את כולם

      • mushka
        י״ג בניסן ה׳תשע״ה (02/04/2015) בשעה 14:42

        לא חייבים לחפש הערות…
        כתבה מהממת!!
        שנזכה לעשות רק נחת לרבי מלך המשיח!
        יחי.

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה