• בחני את עצמך: האם את כעסנית?

    הגדלה

    לפניכן ניתוח לב פתוח לחודש טעון ורטוב זה • תגידי, איך את עם כעסים? אם את מאותן נשים שלוות ורגועות שלעולם אינן מרימות את קולן ומקבלות הכול באהבה, הודאה והשלמה - כנראה שהמדור הבא עם המבחן העצמי וארגז הכלים לתיקון מידות, ממש אינו בשבילך... • מבחן המציאות

    מאת: הדר מזרחי

    יעקב הלך לדרכו. רחל, עקרת הבית, שילחה את הצאן אל מוסדות החינוך ושמה פעמיה אל עבר ערימות הכבסים שהצטברו בחדר האמבטיה במהלך 'זמן שמחתנו'. היא התחילה להעמיס כביסה מלוכלכת לתוך המכונה. הכתמים שעל הבגדים הבהבו לעומתה ככוכבים זוהרים – תזכורת לסעודות החג הנפלאות שחלפו עברו. בין רגע התמלאה מכונת הכביסה.

    לרגע קט נשכה את שפתיה בקוצר רוח ולאחר מכן נאנחה ונשמה נשימה עמוקה. אחרי הכול ולמרות הרצון הטוב – יש גבול למה שמכונה אחת יכולה להכיל. מה שנכנס נכנס וכל שאר הכבסים יאלצו להמתין בסבלנות לרחל הרועה הנאמנה. ונכון שיותר משרוצה העגל לינוק רוצה הפרה להניק וד"ל. הדלת העגולה נסגרה, ממש כמו רכבת מלאה עד אפס מקום, לחיצה על הכפתור והנה זה בא: רחש מים וטיפות – 'משיב הרוח ומוריד הגשם'. חודש מרחשוון כבר כאן ויש הרבה עבודה לעשות. תכבסני ומשלג אלבין.

    שלום לך מר חשוון!

    השם מרחשוון לא נזכר במקרא. כמו שאר שמות החודשים מקורו מבבל. קיימים פירושים רבים לשם מרחשוון.

    יש אומרים כי מקורו של השם מרחשון הוא במילה האכדית "וַרְחֻ–שַׁמְנֻ", שפירושה: וַרְחֻ = יֶרַח – חודש; שַׁמְנֻ = שמיני (החודש השמיני מניסן). האותיות ו' וּ–מ' הן עיצורים שפתיים שלעתים מתחלפות זו בזו. כך "וורחשמן" הפך ל"מרחשוון": האות ו במלה הראשונה הוחלפה באות מ', וה–מ' במלה השנייה הוחלפה באות ו'.

    יש אומרים כי השם מרחשוון מורכב מהמילים מרחש – וון, 'מרחש' מלשון רחש – מבוע מים, וון (בפרסית) – מים. "בחודש זה מעיינות מתגברים" (ילקוט שמעוני).

    יש אומרים כי מר הוא מלשון טיפות כמו שנאמר  "הן גויים כמר מדלי" (ישעיה מ – ט"ו).

    מזל החודש – עקרב
    היסוד – מים, השבט – מנשה.

    יש אומרים כי חודש מרחשוון מכונה גם כחודש "בול". לזכר ארבעים ימי המבול המפורסם שהחלו בי"ז בחשוון. למרות הבטחתו של הקב"ה שמדובר היה במבול חד פעמי, בכל שנה ושנה היו יורדים בתקופה זו גשמים עזים במשך ארבעים יום, כמעין רשימו של המבול, עד שעמד שלמה ובנה את בית המקדש ופסקו אותן מ' יום." וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, כָּלָה הַבַּיִת, לְכָל–דְּבָרָיו וּלְכָל–מִשְׁפָּטָו; וַיִּבְנֵהוּ, שֶׁבַע שָׁנִים." (מלכים א, ו, לח).

    לפיכך כתיב בול חסר מ', כנגד אותם מ' ימים שפסקו.

    בניית בית המקדש הראשון הסתיימה אמנם בחודש מרחשוון אך חנוכת הבית התקיימה רק בחודש תשרי שלאחריו. כפיצוי על ההמתנה הארוכה הובטח שבית המקדש השלישי יחנך – תכף ומיד ממש בחודש מר חשוון.

    אז מה היה לנו? חגים מאחור, עננים באפור, מבול מאחור ומבול של עניינים מלפנים – וברקע ניצב ועומד במלוא הדרו ותפארתו וממתין להתגלות – בית המקדש השלישי!

    צמצום

    המעבר בין חודש תשרי מרובה המועדות לחודש חשוון מזכיר קצת צורה של משפך. האור הגדול והחדש של החגים מתחיל לרדת ולטפטף אל הקרקע.

    בחודש מרחשוון, הקשור עם יסוד המים, מתחילים לבקש בתפילה – בארץ ישראל – "ותן טל ומטר לברכה".

    חז"ל משתמשים בביטוי גבורות גשמים" (ברכות כו, ב) ולא 'ירידת גשמים' היות והגשם מבטא במהותו את מידת הגבורה. אין מדובר במבול ההורס ומשחית חיים ללא כל אבחנה, כי אם בשפע שמימי היורד לעולם בצורה מדודה. דווקא הצמצום של השפע האלוקי היורד למטה בצורה מוגבלת – בטיפות קטנות – הוא זה המאפשר את הצמיחה.

    מתגברים

    אדמו"ר הזקן מאיר כי לולא מידת הגבורה המאפשרת את צמצום החסד וההארה האלוקית, לא היה קיום לעולם. ההעלם וההסתר של האור האלוקי האינסופי הוא – הוא זה המאפשר את קיום העולם.

    "וכמו שאין ביכולת שום שכל נברא להשיג מדת גדולתו, שהיא היכולת לברוא יש מאין ולהחיותו כדכתיב "עולם חסד יבנה", כך ממש אין ביכולתו להשיג מדת גבורתו של הקב"ה שהיא מדת הצמצום ומניעת התפשטות החיות מגדולתו מלירד ולהתגלות על הנבראים להחיותם ולקיימם בגילוי כי אם בהסתר פנים" (שער היחוד והאמונה, פרק ד).

    בתוך הנפש האלוקית (אין עוד מלבדו) מתגלה הגבורה – מידתו של יצחק אבינו – כבחינה של יראה – צמצום וביטול – המגלה את הרצון העליון והנסתר.

    בנפש השכלית קיימת כבר מציאות של זולת (יש עוד מלבדי). מידת החסד תתבטא כאן כהשפעה חיובית ותקשורת של נתינה וקבלה, אך על פי מידת הגבורה שמהותה צמצום, הזולת יכול להופיע כאיום ומקור לפגיעה. לכן מתבטאת הגבורה כאנרגיה של כיווץ ותולדותיה יהיו פחד, זהירות וצורך להעמיד גבולות.

    אתגרים משמעותיים נוצרים כאשר מידת הגבורה יורדת ומשתלשלת מטה אל עולם הקליפות ואל הנפש הבהמית (אין עוד מלבדי). הצמצום, המאפיין את מידת הגבורה, מתבטא בנפש הבהמית כמידת הכעס שמשמעותה "צמצום" הזולת על ידי הריסתו ושבירתו (על פי שיעור מאת הרב י. ערד בנושא מידת הגבורה).

    אכן, מידת הגבורה השתלשלה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא: מצמצום שמטרתו הארה מסוג חדש, לאנרגיית הכעס המשחיתה חיים ומרעילה גוף ונפש.

    "בא לכלל כעס בא לכלל טעות", "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", "כל הכועס דיני גיהינום שולטים בו" – אלו רק חלק מהביטויים הרבים הממחישים עד כמה ראוי להתרחק ממידת הכעס. ולמרות שכולם יודעים כי מידת הכעס הינה הרסנית וגובה מחיר יקר מבעליה, מי מאיתנו לא מתמודד עם כעסים? הרי כל יום מזמן לנו הזדמנויות פז 'חינמיות' כדי לכעוס.

    אז מה עושים?

    "פשוט מאד." מתגברים.

    איך? יש מתכון מנצח.

    1. קודם כל כועסים. על מי? על היצר הרע שאחראי להופעת הכעס (אתכפיא).
    2. אחר כך צוחקים קצת (אפילו באופן מלאכותי) כדי לנקות את הרגש השלילי.

    (יצחק – צחוק – אז ימלא שחוק פינו, לעתיד לבוא נאמר ליצחק כי אתה אבינו).

    1. מודים מעומק הלב על ההתרחשות, אפילו אם אינה מובנת בשכל.
    2. מתבוננים:

    התכלית של הגבורה היא צמצום לצורך גילוי ולכן בשעת כעס עלינו להיזכר בתכלית. מה הרגש של הכעס בא להאיר לי. הזולת המכעיס משמש כאן רק כמניע לדרמה שמתרחשת בתוכי ולכן אין שום תועלת בהפניית הכעס כלפי הזולת. הרי מגלגלים חוב בידי חייב וזכות בידי זכאי – הזולת הוא שליח רק של הקב"ה להאיר לי כמראה חוסר שקיים בי. במקום להפנות את האנרגיה של הכעס ולהשליך אותה אל הזולת, יש לנו אפשרות להגיע לגילוי חדש ויקר מפז על עצמנו ועל ידי כך להכין כלי מכיל ורחב יותר לאור האלוקי. (אתהפכא)

    השאלות המבקשות מענה והתמודדות הן: מדוע הכעס / היצר הרע (שעליו ראוי לכעוס) מתעורר כל כך? מה הוא החוסר הפנימי שבי המבקש תשומת לב ומענה? מה הפחד שמסתתר מאחורי הכעס? היכן חוסר האמון שלי מושלך על הזולת? ממה עלי ללמוד להיזהר להבא? והיהלום שבכתר – מה הקב"ה מחדש ומאיר לי דרך אותה סיטואציה?

    כאשר תהליך כזה מתבצע מתמתקת הגבורה בשורשה, כמו במאמר "חז"ל איזהו גיבור – הכובש את יצרו" – הגיבור האמיתי אינו הורס את הזולת אלא מתגבר ומכניע את היצר ומגלה דרך ההתגברות וההתבוננות בתחושת הכיווץ, הכעס והעלבון, את ההארה האלוקית המסתתרת מאחור ואת המהות הנעלה של מידת הגבורה.

    אם נשתמש באנרגיה של הגבורה באופן בונה ונשתמש בצמצום ובגבולות באופן מודע, נוכל למנוע את ההרס של המבול ולבנות את המקדש בתוכנו, במהרה יגלה אמן.

    מעשה בפועל:
    בחני את עצמך האם את כעסנית?

    תיאוריות יכולות לעשות רושם רב, אך מבחן המציאות הוא זה הקובע. בחרנו לך כמה סיטואציות "מהחיים" דרכן תוכלי לבחון איפה את עומדת בסולם הכעס. קראי את השאלות, בחרי בתשובה מתאימה לך. סכמי את הנקודות וקראי את ניתוח האופי.

    א. אחד הילדים שובר קערה במטבח. את:

    1. מתפרצת עליו בצעקות.
    2. פולטת "אוף" ומיד אחר–כך מוסיפה: "לא קרה כלום".
    3. מחייכת מאוזן לאוזן ואומרת "הכל לטובה".

     

    ב. בעלך מאחר לשוב זו כבר הפעם השלישית השבוע. את:

    1. לובשת שריון ויוצאת למלחמה.
    2. מתבאסת אבל משתדלת לא להיפגע. משתפת את בעלך בתחושותייך.
    3. לא מתרגשת. קורה!

     

    ג. את עומדת בתור לכספומט. לפתע מישהו עוקף אותך ולוקח לך את התור. את:

    1. נעמדת על הרגליים האחוריות ומעבירה שיעור בדרך ארץ.
    2. מעירה: סליחה אני הייתי קודם.
    3. מחייכת לעצמך בשמחה. "זכיתי במצווה".

     

    ד.  את נוהגת בדרך מהירה ואחד הנהגים מאחוריך עוקף אותך בצורה מסוכנת. את:

    1. מכנה אותו בשם של בהמה לא טהורה.
    2. מודה לקב"ה שאת עדיין חיה.
    3. לא מתרגשת – "דברים כאלו קורים כל הזמן".

     

    ה. השכנים עורכים מסיבת יומולדת רעשנית והשעה מתאחרת. את:

    1. מתלבטת אם להתקשר למשטרה או לשלוח הודעה נזעמת.
    2. מתאפקת למרות הרעש כדי לשמור על שלום בית.
    3. שמחה בשמחתם למרות הרעש.

     

    ו. הכנת ארוחה נפלאה ומושקעת אך לא זכית לתשבחות מבעלך. את:

    1. נעלבת ומחליטה לא להשקיע כל כך להבא.
    2. שואלת – "טעים לך?"
    3. דנה לכף זכות. ברור שהוא נהנה הרי הוא לא השאיר אף פירור.

     

    ז. ניגשת לבחינה וקבלת ציון נמוך בהרבה מכפי שציפית. את:

    1. מספרת לכולם על העוול שנגרם לך ורצה לשנות מקצוע.
    2. חשה אי צדק ומבקשת לעבור מבחן חוזר.
    3. לא נלחצת ומחליטה להשקיע ולעבור את הבחינה הבאה טוב יותר.

     

    ח. שלחת לחברה תמונה של עבודה יפה ומושקעת שעשית ולא זכית לתגובה. את:

    1. שוקלת ברצינות לנתק את הקשר.
    2. בולעת את העלבון וממשיכה הלאה תוך כדי הפחתת רמת ציפיות.
    3. לא מתרגשת. היא בטח עסוקה מעל הראש.

     

    ט. אמא שלך לא ממש מתלהבת מהספה החדשה שקנית. את:

    1. נעלבת ולא מבינה למה את לא זוכה ליחס יותר אימהי.
    2. מתאכזבת אבל מה לעשות, את אמא צריך לכבד כמו שהיא.
    3. לא מתרגשת. על טעם ועל ריח אין להתווכח.

     

    י. גומי לעיסה נדבק לשמלתך החדשה והיקרה כבר בפעם הראשונה בה לבשת אותה. את:

    1. כועסת על עצמך ומצטערת.
    2. מבררת מיד איך ניתן לנקות את הכתם.
    3. צוחקת מהסיטואציה המגוחכת.

     

    סיכום תוצאות:

    10–15 נק'

    המישור הרגשי שלך עובד שעות נוספות. את רואה את עצמך עומדת מצד אחד וכל העולם כולו ניצב נגדך מצד שני. קשה לך מאד כי את מרבה להיפגע ולקחת ללב. אצלך זה "הכל או לא כלום". נסי לזכור ולתרגל שכל שליט על לב. למדי בהתמדה הרבה חסידות ותחושי בשינוי.

     

    15–20 נק'

    רואים שאת עושה מאמצים להתגבר, אך פעמים רבות את נכנעת לרגשות השליליים שלך. המשיכי להתמיד ולנסות ותראי התקדמות וצמיחה. יגעת ומצאת תאמיני.

     

    20–25 נק'

    את טיפוס מודע ומעשי. אינך מדחיקה רגשות ואינך מוותרת לעצמך. את אסרטיבית אך לא על חשבון אחרים. ניכר שאת משקיעה בכך מאמצים רבים הנושאים פירות טובים. המשיכי כך ועזרי גם לאחרים.

     

    25–30 נק'

    את צדיקה גמורה, אך כדאי שתתבונני ותבדקי מידי פעם האם את כנה עם עצמך ולא מדחיקה רגשות שליליים. זכרי: רגשות שמודחקים עלולים לגרום ח"ו למחלות קשות. בהצלחה!

    1797

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    תגובה אחת

    1. tania
      ג׳ בשבט ה׳תשע״ו (13/01/2016) בשעה 0:23

      לדעתי המבחן לא מספק, יש דברים מרגיזים הרבה יותר בחיים, שאותם כבר קשה למצוא בנות שיעבירו ברוגע, אני לא יודעת אם אני צדיקה אבל את המבחן הזה עברתי די בקלות

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.