• בוחרים בטוב האמיתי – חינוך על טהרת הקודש

    הגדלה

    שעת ערב מאוחרת. השקט בבית משתרר באופן על-טבעי כמעט. על כוס קפה חמה, אני ובעלי מנסים לקיים את הוראת הרבי הרש"ב, ולדבר על חינוך הילדים, לפחות חצי שעה. גילוי נאות, זה לא מצליח תמיד אבל יש את חובת ההשתדלות... כאמא לשבעה ילדים, אני מרגישה במשרה מלאה, גם אם איני עובדת כלל • לקריאה

    מאת: ר. מ.

    שעת ערב מאוחרת. השקט בבית משתרר באופן על-טבעי כמעט. על כוס קפה חמה, אני ובעלי מנסים לקיים את הוראת הרבי הרש"ב, ולדבר על חינוך הילדים, לפחות חצי שעה.

    גילוי נאות, זה לא מצליח תמיד אבל יש את חובת ההשתדלות… כאמא לשבעה ילדים, אני מרגישה במשרה מלאה, גם אם איני עובדת כלל. רגשות הזכות להיות בעלת משפחה חסידית ברוכת ילדים, חיים בשלום גם לצד רגשות לא כל כך חיוביים בנושאי אמונה, בטחון, דאגה, נסיונות, התלבטויות קשות במה לבחור.

    מהי טובת הילדים? יש בחירות לא פשוטות שצריך לבצע, מהו המחיר של כל אחת מהן? כתבות חינוכיות בעיתוני אנ"ש השונים צצות כפטריות אחרי הגשם. מה טוב לילדה? עצמאות ואמון או ללכת לקנות בגדים רק עם אמא? מה צריך הבן- טיפול באומנות או ריטלין? כבני אדם מן היישוב, אין לנו את כל התשובות. הולכים ומנסים נופלים קמים מטפסים וממשיכים הלאה. בעזרת סיעתא דשמיא גדולה, כח המשלח, משפיעים טובים ואינטואיציה הורית – יהיה בסדר.

    בשטח החינוך, האתגר הוא גדול מכמה סיבות. למשל, לפירות שאנו קוטפים לוקח הרבה הרבה זמן עד להבשלה. עד שהם נהיים מתוקים… זה יכול לקחת אפילו שנים. לעתים, אין זמן או סבלנות לחכות. נקודה מאתגרת שניה היא, שיש הרבה שטחים אפורים. לא הכל שחור או לבן. האם זו "חכמה בגויים תאמין" או "תורה בגויים אל תאמין"? לסמוך על הצוות החינוכי או על היועץ שאומר הפוך? בחיידר הזה זה עבד ככה, ובחיידר ההוא הצליח משהו אחר. עם הבנות זה נכון, אבל עם הבנים לא… זה מאוד תלוי נסיבות, תלוי נפשות, תלוי סביבה, תלוי ההשגחה העליונה.

    בתקופה בה חידושי הטכנולוגיה מכים ברחוב היהודי חדשות לבקרים, בזמן בו משוחחים במשרדים על גזירות שונות ומשונות, כאשר אנשי המקצוע אוספים סטטיסטיקות על תופעת הנשירה, והעולה על כולנה העובדות בשטח המראות כי 'היום זה לא מה שהיה פעם' וכל חסיד שואל בחוץ ואף תוהה בינו לבין עצמו "מה עלי לעשות כדי שהילדים ילכו בדרך שבה מחנכים אותם"?!

    כאמור, בעלי ואני ישבנו במטבח, כוס קפה שנייה כבר בקומקום, וקופסת העוגיות עדיין קורצת מהמדף הכי עליון (רחוק מהעין רחוק מהלב… יש! היא עדיין סגורה…). עלעול לא כל כך מקרי מצידי, מפגיש אותנו עם כתבותיו של ר' שניאור חביב, בטור הפופולארי ב"בית משיח". בשני גיליונות הוא כתב על נושא חינוך על טהרת הקודש, כדעת הרבי. זה נושא למשל, שחשבתי שהוא תחום אפור ומסתבר לי לאט לאט, שהוא לבן. מאוד לבן וחד משמעי.

    אצלנו לא מתעצלים. יש משהו לטובת הילדים? לנחת רוח הרבי מה"מ? קמים ופותחים ספרים. מנהלים דיונים, שואלים רבנים מורי הוראה, מתייעצים עם משפיעים. מנסים להגיע להחלטה. הרי אנו חסידים, ממה יש לנו לברוח?

    מהאמת???

    קוראות יקרות, בואנה לקחת איתי חלק בתחילתו של מסע להכרת המשמעות והקריטיות של החינוך הטהור לילדינו התמימים.

    לימודי חול – קרע בנפש

    לאחרונה צף ועולה הנושא של טוהר החינוך, מעל במות רבות ומגוונות. ניסיתי לעניין בנושא את חברותיי ובנות משפחתי, שביניהן אף נשים חסידיות מאוד, מורות, מחנכות או משפיעות. לשאלתי בדבר מתן חינוך על טהרת הקודש היו שתי סוגי תשובות: מתחמקות וישירות. המתחמקות, משכו כתפיים בחוסר חשק וקראו לזה השיגעון החדש. לדידן, יש מוסדות של הרשת, יש ברכה של הרבי וזהו. (רגע, מישהו אמר שאין?) לא הייתה שם התמודדות או למידה משמעותית. הישירות – התקיפו בשאלות על גביי שאלות, אבל לא בהכרח נשארו איתי לחפש ולשמוע תשובות. החלק שכן התעניינו והקשיבו באמת, מצאו תשובות והן שותפות איתי לכתיבת כתבה זו…

    אביא כאן דוגמא לשאלה חשובה שנשאלתי לעיתים קרובות: הרי אנחנו ושכמותנו, גדלנו במוסדות שבהם לימודי חול וקודש משמשים בעירבוביא, ויצאנו בסדר! יצאנו טובים! חזקים, מקושרים. או צנועות ויראות שמיים. מה יש לנו לחפש חידושים? למה לשנות את חינוך ילדינו כשאנו נהנים מפירות החינוך שקיבלנו בעצמנו? אכן, שאלה חשובה. התשובה הפשוטה, נמצאת בצורה מפורשת בכתבי הרבי המפורסמים ונגישים לכולנו.

    בתשי"ד כתב הרבי באיגרת שהדור מלא נסיונות ולכן "אין להסתפק במידה שההורים חושבים, שהיא מספיקה עבורם, כיון שאסור לשכוח שמצב היהדות כאשר מגיעים לגיל העמידה, הוא על פי רוב מה שנותר לאחר הירידה מהמידה שהוריהם העניקו להם, אשר מפני סיבות שונות כבר חסר להם חלק כלשהו… ואם כן מה כבר ישאר אחר כך?! בפרט כשמתבוננים שלדור הצעיר יש נסיונות וקשיים גדולים ביהדות יותר מבדור הקודם ומבדורות הקודמים, במילא זקוקים לנשק רב יותר…. ועוד יותר מאשר דור או שניים ודורות נוספים קודם לכן". כאמור, התשובה ברורה כשמש: מה שהספיק לדור הקודם, לא מספיק לילדים שלי. נקודה.

    ואם ארצה להתבונן במהות תפקידי כהורה מכוון, מצמיח ומעצים אז אשים לב לכך שהרבי אומר כי "התפקיד של ההורים הוא להעמיד את בניהם איתן בחיים ללא קרע בנפשם וללא מלחמות וסיבוכים פנימיים, שזה נעשה דווקא ע"י לימודי קודש ולא ההיפך". זאת-אומרת שלימודי החול גורמים ל"מלחמות וסיבוכים פנימיים", ועל ההורים למנוע זאת באמצעות לימודי הקודש. ולאלו הטוענים שאפשר לשלב ואולי גם להרבות בלימודי הקודש על מנת למזער את ההשפעה השלילית של לימודי החול עונה הרבי "כשמערבים לימודי קודש עם לימודי חול, לא רק שהקודש אינו מטהר את החול, אלא שהוא נטמא גם כן" ומוסיף ש"הדבר מביא לחורבן ברוחניות וחורבן בגשמיות".

    בעלי ואני עוד יושבים במטבח, כשרוח קרירה מנשבת. הרגילות, אני נאנחת, הרגילות. אנחנו כמו עדר. אוהבים ביחד, מה שכולם עושים, את הרגוע, השקט, המסודר. כל כך קשה לקום ולעשות מעשה חדשני. מילא אם היה משהו מוכן שנותנים לי לאכול עם כפית של כסף… אבל להיות חלוצים של רעיון? לא תודה. אין לי כח, זמן וכסף. התירוצים לא חסרים… אף שהורגלנו לעשות דברים מסוימים, הרי כחסידים שואלים אנו קודם כל מהי דעתו הקדושה של הרבי. ודעתו נחרצת עד מאוד. "אין להכניס לימודי חול אפילו שישנם הורים שרוצים בזה", ועוד מוסיף ואומר כי "המקור לאיסור לימוד (הבנים) חכמת האומות (לימודי חול) אינו רק הידור ו"מידת חסידות", זהו איסור מהתורה וכך נפסק בהלכה".

    אז ראינו והבנו עד כמה מתנגד הרבי ללימודי חול אבל באיזשהו מקום זה נראה כגזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה. בסופו של דבר יסיימו הילדים את חוק החינוך ונסיים עם הסאגה הזו. האם ההשפעה של לימודים אלו עד כדי כך שלילית וגורפת?

    לפני שנים, במונטריאול, ארע מאורע מסוים שבעקבותיו אמר הרבי לרב הענדל ולרב מוצ'קין (רב הקהילה והמשפיע) שהנשים צריכות להקפיד על פאה ושהילדים ילמדו על טהרת הקודש. לאור זאת, בניו של הרב הענדל הסתובבו בחוץ בשיעורי החול כיוון שעדיין לא נפתחה מסגרת ללימודי קודש. כשפנו לרבי בטענה על הדבר, ענה הרבי שעדיף כך…. הייתכן? להסתובב בחוץ עדיף מללמוד לימודי חול?

    ידוע הסיפור על משה, שנכנס ליחידות ושפך את ליבו, על ביתו החולה העומדת לפני ניתוח. הרבי האזין לסיפור, וענה: "כעת חודש כסלו, בכסלו וטבת לא כדאי לנתח. עד חודש שבט יש זמן, בשבט נדבר שוב". אחר כך הוסיף הרבי ושאל: "היכן בתך לומדת"? "בית שולמית" ענה משה (מוסד לבנות המכנה עצמו "חרדי לאומי". מה שנקרא היום בשפה המדוברת "לייט"). "ומדוע לא בבית יעקב"? – שאל הרבי. משה פשוט לא ענה. הרבי שאל שוב "מדוע הבת שלך לא לומדת בבית יעקב". ומשה שוב שתק. ואז אמר הרבי כך "איני מבין, הרי אני איש חינוך ולא רופא. וכיצד זה שכאשר אני אומר משהו ברפואה כולם מקשיבים לי וכשאני אומר משהו בחינוך – שזה תחום המקצוע שלי – בזה לא מקשיבים לי"?! השאלה נותרת תלויה בחלל האויר ומשה הבין שהיחידות הסתיימה. המשך הסיפור היה מופתי, ואין כאן מקומו. הלקח שלנו הוא שהרבי מעיד על עצמו "אני מומחה בעניני חינוך!" כל אחד מאיתנו פונה אל הרבי בכל נושא שיהיה: בריאות, שידוכים, פרנסה ועוד ועוד. כל דבר שהרבי אומר אנחנו הרי עושים בלא לחשוב פעמיים, ורואים ניסים ונפלאות. גם בתחום החינוך שהרבי מדבר עליו כל כך הרבה והוא מעיד על עצמו שהוא מומחה בתחום – צריכים להיצמד להוראות הרבי.

    לפי פנימיות התורה, לימוד חכמת האומות גורם לנפש נזק חמור, עד כדי כך שנכנס בה רע גמור ועושה בה כתם. הנקודה הקדושה ביותר בנפש היהודי – נקודת האמונה, נפגעת רחמנא לצלן. מקור לימודי החול הינם מהקליפה המנגדת לאלוקות, ה"חכמה" שבנפש מתאחדת עם הקליפה וגורמת ללומד להיפרד מאלוקות, ר"ל.

    כחסידים, ובייחוד כחב"דניקים שהתניא הוא נר לרגלנו, אנו מודעים להשפעתם של גורמים חיצוניים על הנפש. כח הלחן הפורץ מעשרת כוחות הנפש של יוצרו מביא את הנפש למחוזות אחרים. על כן כח הניגון הוא רב כל כך, כיוון שבאמצעות הניגון אנו מתעלים לדרגות גבוהות יותר. כך בניגון, כך בסיפורי חסידים וכך גם בחינוך על טהרת הקודש.

    לעומתם, לימודי החול משפיעים על הלומד להתנהג כמו הקליפה עצמה – הרגשת ישות והעדר הביטול. הוא אינו חפץ בקיום המצוות, נמשך לתאוות העולם, ומתגלים בו כל המידות הרעות.

    בעלי ואני, כבר מעבר לכוסות קפה, מעלים זיכרונות, חושבים ומתבוננים על בית-הספר שבו לומדות בנותינו. על פניו, אנחנו מאוד מרוצים. ב"ה, מוסד חב"די, אוכלוסיה טובה. נכון, הלחץ של המיצ"בים גדול, ולימודי הקודש נדחקים קצת לפינה בתקופת הדוחו"ת… אך המורות מקסימות. נכון, הפיאות לא אייאייאיי, הצניעות בסדר, לא אייאייאיי, החיות בענייני משיח בכלל לא אייאייאיי – אבל כולן מלומדות ומשכילות. גם המורה לאנגלית טורחת להזכיר תדיר שידיעת האנגלית היא הכרח על מנת לצאת לשליחות, ובכלל – ההצלחה של בנות חב"ד במיצ"ב היא קידוש ה'… אמירה זו זועקת לשמיים לנוכח מכתבו המפורש של הרבי "מה שטוענים שכאשר ילמדו את הילד "אנגלית" וכו' אזי תהיה לו תועלת בגשמיות… כל דבר שיש בו תועלת – נכתב בתורה, ואילו היתה תועלת כלשהיא בגשמיות בלימוד חכמות חיצוניות, היה צריך להיות דין בתורה שצריך ללמוד חכמות חיצוניות, ומכיוון שאין בתורה דין שכזה – ואדרבה, מפורש בתורה שהדבר אסור, ועל ידי זה מטמאים את חב"ד שבנפש – פירוש הדבר הוא שאין בזה שום תועלת בגשמיות – ואדרבא".

    שני סוגי מוסדות

    אבל במבט לאחור אנו יכולים לראות שהוקמו מוסדות עם לימודי חול והיו תחת נשיאות הרבי כמו בית ספר למלאכה ובית הספר חב"ד בשכונת "יד אליהו" בתל אביב.

    אכן, הרבי הקים את בית הספר למלאכה, אך הוא מיועד באופן מפורש לאוכלוסיה מסוימת. עובדה מרתקת היא, שבפריסה כללית לאורך המכתבים וההתייחסויות של הרבי ניתן לראות כי ישנם שלושה סוגים של מוסדות וכולם קרויים חב"ד: מוסדות חינוך על טהרת הקודש בלבד (כגון ה"חיידר אידיש" בכפר חב"ד ו"אהלי תורה" בקראון הייטס), בתי ספר עם שילוב לימודי חול (כגון מוסדות הרשת) מה שמכונה "חינוך הכשר" ובתי ספר ללימוד מקצוע (כגון "בית ספר למלאכה"). כאשר התכלית אצל כולם היא הדגשת והגדלת שעות לימודי הקודש. חד משמעית. מעבר לכך, הרבי אמר באופן מפורש שהשאיפה היא שגם תלמידים הלומדים במוסדות חינוך הכשר, ימשיכו ללימודים במוסדות על טהרת הקודש. לשם צריך לכוון את כולם.

    הרבי נותן קריטריונים מוגדרים לאפשרות של לימודי חול וקודש ביחד: יש מקומות שבהם אין אפשרות קיום לבית הספר ללא מערכת לימודי החול. במקרה כזה מאפשר הרבי להכניס במידה המועטה עד כמה שניתן ומנגד להוסיף לימודי קודש.

    מלבד זאת, ישנם הורים (שלא מאנ"ש!) שעניין לימודי החול נוגע להם ממש, וכדי להציל את ילדיהם מלימודי כפירה, עדיף להכניס בחלק מהיום לימודי חול ולהשתדל להפחית, ואדרבה, אפילו לחייב את המורים להישאר עוד שעה על-מנת ללמד עוד לימודי קודש, הגם שיצטרכו לשלם להם יותר.

    ובמקרה נוסף – כאשר יש צורך לדאוג לנוער הנושר ולהקים לו מסגרת עם לימוד מקצוע. זאת כדי להצילם מהשפעה שלילית ולשמרם במסגרת חב"דית.

    מהדברים ניתן להסיק כי רק כאשר אין ברירה הרבי 'מתיר' ללמוד לימודי חול, אולם מקובלים אנו מאדמו"ר-הזקן כי האסור אסור והמותר – מיותר. ייתכנו תירוצים שונים לגבי דחיפות וצורך לימודי החול, וכפי שמתבטא הרבי ש"שערי תירוצים לא ננעלו", אולם רצון הרבי הוא לימודי קודש. ועל טהרת הקודש.

    אך האם דין הבנים ודין הבנות שווה בנדון? לבנים זה יותר מתקבל על הדעת (למה? כי הם ממשיכים לישיבה ויש להם לאן להמשיך? אז למה לוותר על הבנות? אולי נוכל לייצר המשך אחר עבורן….?), ואכן קמו מוסדות כאלו לבנים. כש"חיידר אידיש", חלוץ המוסדות על טהרת הקודש בארץ הקודש, הוקם בכפר חב"ד ע"י הרה"ח מענדל פוטרפאס, לא היה זה פשוט כלל ועיקר. כגודל הקדושה – כך גודל המניעות והעיכובים. אולם חסידים עשויים ללא חת, שאין להם אלא "דברי בן עמרם" לנגד עיניהם- עשו מעשה. הקימו מוסד. יזמו והגשימו לרבי את רצונו.

    יש כאן לקח עצום גם להיתכנות של הקמת מוסד על טהרת הקודש לבנות. האם זה הרצון? כן! האם פשוט ליישם? לא בטוח.

    לאחר שעורר הרבי בעניין חינוך על טהרת הקודש בלבד, נכנס הרב אלטיין ליחידות ושאל את הרבי האם האיסור של לימודי החול חל גם על הבנות. ענה הרבי "כן" והוסיף: "שאלה זו היא עצת היצר". הרבי מתבטא ואומר כי "בהכרח לייסד עבורן (=הבנות) מוסדות חינוך… על טהרת הקודש".

    וכפי שכתב לאחד ממנהלי המוסדות לבנות באה"ק: “בחינוך על טהרת הקודש, לדעתי מוכרח לקיים המוסד, ואדרבה לבססו ובאם אפשר להרחיבו… חינוך על טהרת הקודש ובפרט עתה, הרי כוונתו לא רק לרכוש ידיעות כי אם -ועיקר- ההכנה לחיים על יסודי התורה והמצווה. וכפי שרואים במוחש משפיע ונוגע זה לא רק להמחונכים-ות כי אם גם לביתם בהווה, ועל-אחת-כמה-וכמה לביתם כשיתחתנו וק"ל, וכל חלישות, באיזה שטח שיהי' בזה, הרי זו חלישות בכללות מערכת היהדות המסורתית”.

    ובמכתב אחר, מתייחס הרבי לצורך השעה: "במצב הנוכחי מוכרח שיקבלו הבנות חינוך טוב במידה הכי גדולה (ההדגשה במקור) וכולי האי ואולי. כי המתבונן אליבא דנפשי', בטח רואה השינויים, לא לצד הטוב, שחלו במשך הזמן…".

    הרבי מדגיש שהקמת מוסדות חינוך לבנות היא צורך הזמן, "בהכרח לייסד עבורן מוסדות חינוך שבהן יקבלו חינוך הכשר ועד לחינוך על טהרת הקודש". שוב, מתחדד החילוק שיש לעשות בין סוגי המוסדות השונים, ששניהם כאמור, הם מוסדות חב"ד: חינוך הכשר וחינוך על טהרת הקודש.

     

    תואר או טוהר?

    פרקטיקה. כיצד בפועל ניתן ליישם את דברי הרבי? עתיד הבנות נתון בידי לימודי החול. לא ניתן למנוע זאת מהן. בלי תעודת בגרות ותואר הן לא תוכלנה לצאת לשוק העבודה. האמנם?

    לפני שנגע בנקודה זו, נבחן מה העיקר ומה הטפל. מה חשוב לנו יותר, התואר או הטוהר. העיקר הוא היראת שמים של התלמידה. “והחשש שמזכירים, שאפשר ממשרדים המתאימים לא יסכימו שתהיינה מורות מוכרות מבלי תעודות בגרות, יש סיכויים טובים שגם זה ישתנה… הרי העיקר ונוגע ביותר שתהי'ה התאמת המורות והגננות במאה אחוז לתפקידן הכי נעלה, ואין להפחית אפילו במידה קטנה, התאמתן זו על ידי שינוי תכנית הלימוד וכו'”.

    ובכל אופן, מה עם הפרנסה בעתיד?

    'אין אדם יודע במה הוא משתכר'- ומי שאומר שהוא יודע ממה עתיד להשתכר, הרי הוא מרמה את עצמו. ולא זו בלבד אלא שזוהי הסתת עצת היצר לבלבל את האדם מדרך ה', ובא אל האדם באצטלא של פרנסה ותכלית. ולדואגים בהעדר תעודת בגרות מציג הרבי עובדה שרבים לא לומדים בגרות ומסתדרים ב"ה. הרי ה' זן את העולם כולו "בחן בחסד וברחמים" ומספק מזון לשני ביליון וחצי בני אדם, הנה ודאי ידאג גם לפרנסת העוסקים בלימודי קודש.

    נעצור לרגע ממרוץ החיים, מההרגלים שדבקו בנו ונתבונן. הרי הכל מהקב"ה, גם הפרנסה. ודווקא ההתקשרות בתורת ה' ובמצוותיו, הם העצה הנפלאה להקל לאחר זמן את הפרנסה. וכשעושים ההיפך – זה יכול להפריע לפרנסה…

    עוד מעט עולה הבוקר, ובעלי ואני מנסים לסיים את הדיון ולגבש מסקנות. בכל זאת, עוד כמה שעות מתחיל יום חדש, השחר מפציע ואיתו המטלות והשגרה… קיימנו את הוראת הרבי הרש"ב בהידור, ודיברנו על חינוך הילדים הרבה יותר מחצי שעה… אני מנסה לסכם:

    מתוך כלל בוגרות החינוך של רשת חב"ד – ממ"ד, אחוז מסוים אכן פונה ללימודים אקדמיים ואחוז גדול – לא. האם בשל העובדה שיש סיכוי שבתי תרצה ללמוד לתואר ראשון אשנה את כל שנות חינוכה, מהיותה בגיל הרך ועד לסיום כיתה י"ב, והלעיטה בלימודי חול, שמא? אולי? פן? נשמע אבסורד!

    אני רוצה לציין דבר חשוב. המטרה צריכה להיות לחנך וללמוד, לקבל תעודה ולהמשיך להוראה. זה אפשרי גם במינימום לימודי חול, כדוגמת "בית יעקב", שהרבי אמר בפירוש ללמוד מהם. כיום, "מבחני סאלד" שבוגרות חינוך בית יעקב יוצאות עמהם בסוף שנות הסמינר, הם שווי ערך למבחני בגרות, כפי שהוחלט ואושר במשה"ח. (ירושלים, י"ח אדר תשע"ב) בוגרות בית יעקב משתלבות, אם תרצינה, בלימודים במכללות ומגיעות גם לתואר אקדמאי. (עם השלמות מינימליות הנדרשות מהן, בהתאם לנקודות המבחנים אליהם נגשו).

    אני יודע דבר אחד, טוען בעלי בחום: אם בתי תרצה להמשיך ללמוד, היא תוכל לעשות זאת גם אחר כך. כמו אחיה. גם הוא יכול להיות בוגר ישיבה תמים חסידי ולהצליח בעולם האקדמיה או בעולם העסקים וכו'. (למה להתחיל כל כך מוקדם את המירוץ הזה? בגיל כל כך משמעותי?) ובינתיים, תזכה בחיים שלמים של לימודי קודש מעשירים, איכותיים, אמיתיים – ותצא קומתה הרוחנית מעוצבת כדבעי, חסידית וזקופה ובעלת גאוות יחידה על היותה בחורה חב"דית, צנועה ויראת שמיים והולכת בדרכיו של הרבי מה"מ. לאחר מכן, היא תדע גם לבחור טוב יותר את עתידה.

    חשוב לי לומר, לדעתי הכוונה בלימודים על טהרת הקודש לבנות, היא לא דרכי החינוך של פעם והאמצעים החינוכיים של פעם. אלא היעדים: הערכים של פעם.

    אנו הדור השביעי, יש לנו שליחות של הדור השביעי, והחינוך צריך להיות מותאם לדור השביעי ולא נאמר, לנעוועל. למשל, אם פעם היו מכים כדרך חינוכית הרי שהיום זו הנהגה מופרכת לחלוטין. צריכה להיות שאיפה לתת לילדינו וילדותינו חינוך בעזרת כל האמצעים והחידושים המותרים שיש לנו בדור השביעי, וההדגשים שצריך לתת בדור השביעי, אבל היראת שמיים והחסידישקייט – רק של נעוועל. לחינוך היום יש הרבה מה להציע. מתי יהיה ניתן לראות בנים ובנות לומדים לימודים על טהרת הקודש בלבד – במוסד מטופח, מעוצב, מתוקשב וטכנולוגי, תכנית עבודה מסודרת, חזון מנוסח ומגובש, עם פדגוגיה איכותית: תכניות לימודים חוויתיות, עבודות חקר והערכה חלופית, מולטימדיה וחדשנות בהוראה. כי לא בשמים היא?

    בהקשר ליסוד בית ספר לבנות, מציין הרבי את מאמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש : "וכי אם טוב הוא טוב – יותר טוב אינו יותר טוב?!"
    הרבי שואף ומוביל לשלמות בעולם. אנו יכולים לראות זאת בנושא הצניעות, בשלמות העם והארץ וכך גם בנוגע לשלמות החינוך. לעיתים אנו נותרים בקיבעון המחשבתי שלנו, בהרגלים, בהשפעה החברתית הלוחצת עלינו ועל ילדינו, ומעדיפים להישאר באותו המצב כמו עד עתה אולם הרבי אומר לנו ש"השיטה היא לא לברוח מהמערכה או לשתוק ולאחוז בשיטה ד'שב ואל תעשה' ולא בזה יתוקן המצב…", צריך לפעול. להיות שותפים עם הרבי לתקן עולם במלכות ש-ד-י!

    אימהות שיצאו איתי למסע, כל שינוי דורש כוחות. כל מהפיכה מתחילה בגרעין אחד קטן. כעת, עונת הרישום בפתח ואני מחכה לראות משהו חדש בשטח. מה אתכן? בואו נדבר על זה.

    כתובת מייל לתגובות: chabadkodesh@gmail.com

    (הכתבה מתבססת על מכתבים ושיחות של הרבי באג"ק ובמקורות מלוקטים: לקו"ש כרך כ"ב- הוספות בנושא חינוך, אגרת החינוך בעריכת הרב וייצהנדלר, "בין קודש לחול" – בעריכת הרב קירשנזפט, "החינוך על טהרת הקודש" בהוצאת בית חיה-מושקא קראון- הייטס, ספרי "כפר חב"ד" נלקט ונערך ע"י הרב בוקיעט).

    לציטוט:  אצלנו לא מתעצלים. יש משהו לטובת הילדים? לנחת רוח הרבי מה"מ? קמים ופותחים ספרים. מנהלים דיונים, שואלים רבנים מורי הוראה, מתייעצים עם משפיעים. מנסים להגיע להחלטה. הרי אנו חסידים, ממה יש לנו לברוח? מהאמת???

     

    "מה שטוענים שכאשר ילמדו את הילד "אנגלית" וכו' אזי תהיה לו תועלת בגשמיות… כל דבר שיש בו תועלת – נכתב בתורה, ואילו היתה תועלת כלשהיא בגשמיות בלימוד חכמות חיצוניות, היה צריך להיות דין בתורה שצריך ללמוד חכמות חיצוניות, ומכיוון שאין בתורה דין שכזה – ואדרבה, מפורש בתורה שהדבר אסור, ועל ידי זה מטמאים את חב"ד שבנפש – פירוש הדבר הוא שאין בזה שום תועלת בגשמיות – ואדרבא".
    'אין אדם יודע במה הוא משתכר'- ומי שאומר שהוא יודע ממה עתיד להשתכר, הרי הוא מרמה את עצמו. ולא זו בלבד אלא שזוהי הסתת עצת היצר לבלבל את האדם מדרך ה', ובא אל האדם באצטלא של פרנסה ותכלית. ולדואגים בהעדר תעודת בגרות מציג הרבי עובדה שרבים לא לומדים בגרות ומסתדרים ב"ה. הרי ה' זן את העולם כולו "בחן בחסד וברחמים" ומספק מזון לשני ביליון וחצי בני אדם, הנה ודאי ידאג גם לפרנסת העוסקים בלימודי קודש.

    1636

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    תגובה אחת

    1. חיה
      ז׳ באדר ב׳ ה׳תשע״ו (17/03/2016) בשעה 21:06

      מדהים!!!!

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.