• רץ בווטסאפ: הכל על התופעה וההשפעות שלה

    הגדלה

    דיונים חורצי גורלות על מורים, אנשי עסק ואנשים פרטיים. כל זה קורה תחת אפינו באפליקציה התמימה "וואטסאפ" • חוץ מהעובדה שזה לא חינוכי, לא יפה ולפעמים גם כפוי טובה, זה פשוט עבירה מדאורייתא – לשון הרע • וגם: שו"ת וואטסאפ מרתק עם הרב מנחם כהן, מרבני 'מכון הלכה חב"ד' • תחקיר מגזין 'דרך המלך' • לכתבה המלאה

    מוטי הולצברג, מגזין דרך המלך

    הבהרה חשובה: כל השימוש במכשירים החכמים למיניהם ובחיבור לרשת, ובכללם השימוש ברשת החברתית וואטסאפ ודומיה  חייב להיעשות בהיתר של רב מורה הוראה ולא לשימוש למטרות פנאי ובילוי.

    "מני ושלום, גשו אליי לאחר השיעור", קרא המורה לשניים, שהגדישו את סאת הפטפוטים.

    "מה המורה אמר לכם?" התעניינו רובי ויקותיאל לאחר השיחה.

    "מה זה משנה", משך שלום בכתפו, "כבר ראיתי בקבוצה של ההורים, שרוצים להעיף את המורה הזה מהתלמוד תורה".

    נשמע לכם מזעזע? לא הגיוני? מופרך? מוגזם?

    אז זהו, שלא. המקרה המתואר לעיל התרחש במדויק, באחד מתלמודי תורה החבדי"ם הגדולים בארץ הקודש.ובעצם, הוא קרה וקורה, בווארציות כאלו ואחרות בכל מוסד בו ישנם ילדים, מורים, הורים וקבוצות וואטסאפ. אמירה חמורה לדעתכם? מתחקיר שערכנו, מסתבר שהמציאות חמורה לא פחות.

    הקבוצה המדוברת, הינה לא פחות מקבוצת 'וואטסאפ' שפתחו הורי תלמידי הכתה, למען מטרה נעלה ביותר – מעקב אחר המתרחש בכיתתם של בנם יקירם, שחינוכו חשוב להם יותר מכל. כמובן.

    משום מה, לא העלו על דעתם אותם הורים אכפתיים ובעלי מסירות נפש לחינוך מחמל נפשם, שהינוקא יודע לפתוח את מכשיר הטלפון שברשותם, להגיע לאותה קבוצה ולראות בדיוק מה הם חושבים על המורה/מחנך/מנהל שלו.

    רציתי לשתף אתכם…

    וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּזִלְזוּל הורִים וּמורִים

    מ. הוא המורה שהיה עד לסיפור שקראתם לעיל.

    אתה שמעת את התלמיד מספר על מה שראה בקבוצה של ההורים בכתה?

    מ. מחייך. "וודאי. אותו ילד אפילו לא חשב שעליו להסות את קולו, כשהוא משתף את חבריו במה שראה".

    האם הגבת על מה ששמעת?

    "מה יכולתי להגיב? לנזוף בו? הרי אין זו אשמתו שהורה כזה או אחר, מעז לכתוב בצורה כה קשה על מורה בישראל.

    יתרה מזה, מה אפשר לדרוש מילד שרואה דוגמא אישית כה מעוותת ונוראית? איך אפשר לצפות שהילד יקבל מרות וסמכות, איזו שלא תהיה, כאשר הוריו בעצמם מערערים בפניו את מי שהיה בשבילו לדמות חשובה בחיים?!

    ילד כזה, עלול לבעוט ולהשליך את כל מה שחונך עליו. הרי אם 'המורה טועה ו'צריך להעיף אותו' אז אולי ישנם עוד טעויות וצריך להעיף את כל הדברים שחונכתי על ברכיהם'".

    אם חשבתם שמדובר במקרה חד פעמי, במעידה ולא במגמה חלילה, הסכיתו לעוד סיפור.

    "רציתי לשתף אתכם במה שקרה היום עם רחלי שלי בגן". במילים תמימות אלו נפתח דיון מעמיק ופורה, מעשיר ומחכים, אודות דרך חינוכה של רוחמה הגננת והעונש שבחרה לתת לרחלי על סרבנות מצויה.

    האימהות הרחמניות וטובות הלב לא חסכו מילים וסיפורים נוספים. מי שיכלה לספק פרטים עסיסיים נוספים אודות אופייה של הגננת, מה שיכול לשפוך אור על אופן הענישה שבה בחרה, עשתה זאת בשמחה ובטוב עין.

    לבסוף נמצאה הצדיקה בסדום, שגדעה באכזריות את הפולמוס הענייני והחינוכי והציעה לאמא הנסערת, פשוט מאוד – לגשת ולערוך את הדיון דווקא מול הגננת".

    מקרה אחר ארע, בקהילה חב"דית, בה הופץ כי מורה מסוים פגע בתלמידים. השמועה פשטה כאש בשדה וואטסאפ ואין כמעט מי שלא טרח להגיב. הנושא נבדק וכעבר זמן קצר יצאה הודעה מהרשויות לציבור (בוואטסאפ כמובן) כי הנושא נבדק מקצועית ועניינית ומדובר בסערה בכוס מים. מפיצי השמועה שלחו הודעת התנצלות, אף התברר כי כתבו זאת בקבוצה מסוימת בלבד ולא התכוונו לתפוצה כה רחבה, אך את הנעשה – קשה להשיב.

    גילה על פטירת אביו בוואטסאפ

    עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּזָדון וּבִשְׁגָגָה

    הבעיות לא נעצרות בגבולות מוסדות החינוך.

    "שלחתי בקבוצה המשפחתית הגרעינית שלנו, חוויה אישית קשה שעברתי באותו היום. משהו לא נעים שחשתי צורך לפרוק אצל הקרובים אליי" משתפת ש. את 'דרך המלך' "לאחר שעה קלה, אחת מחברות הקבוצה, שולחת לי את ההודעה שלי ובצירוף תגובתה של חברתה. לתדהמתי, היא סיפרה, בתמימות, ששלחה את מה שכתבתי בקבוצה של חברות מהעבודה ואמרה להם שזו אחותה, ומה הן אומרות על העניין".

    אף ח. מספרת על הודעת וואטסאפ  שהתקבלה מש. חברה טובה: "תראי איזה בושות קרה למ,. ההודעה הזו נשלחה לה בטעות לקבוצה של מאות נשים…" מיד לאחר ההקדמה, צפה ועלתה אותה הודעה אישית שנועדה לבני משפחה קרובים ביותר. כפי שהבנתם, ש' לא הסתפקה בטעות האל-חוזרת שארעה למ' ודאגה להמשיך את התפוצה.

    אם כל זה לא הצליח להוציא אתכם משיווי משקלכם, נראה מה יש לכם לומר לעמרם (שם בדוי) שגילה שהפך ליתום בפטירת אביו, על ידי הודעה באחת הקבוצות שבהן היה (!) חבר.

    "באותו הזמן מצבו של אבי, שעבר אירוע מוחי קשה, היה דווקא בשיפור ובסימן עליה, מה שגרם לי לכבות את הטלפונים וללכת לישון כמה שעות ברצף, על מנת להחזיר לעצמי שעות שינה.

    בבוקר, פתחתי את הטלפון הנייד ומול העיניים קופצת לי הודעה 'ברוך דיין האמת' ואת שמו של אבי. למזלי, ישבתי באותו הזמן, אחרת הייתי פוגש את הרצפה מיד. ההלם שקיבלתי היה נוראי וממש איבדתי את כושר הדיבור לדקות ארוכות.

    התברר שאבי נפטר במהלך הלילה ואמי לא הספיקה לעדכן את כולנו. אחד מן האחים, שכן התעדכן, פגש את שכנו באמצע הלילה ובישר לו על הפטירה. אותו שכן יקר לא יכול היה להתאפק ומיד פרסם זאת הלאה. כך נודעה לי הבשורה המרה".

    אין חולק על כך שהתוכנה להעברת מסרים מיידים העונה לשם הלועזי whatsapp  או "וואטסאפ" בעברית, הציבה רף חדש בכל מה שקשור לדיונים ציבוריים לטוב ולמוטב, כולל השחרת פנים ולשון הרע.

    האמת היא, שבדרך כלל זה לא בזדון. לעיתים מדובר במישהו שמבלי לחשוב יותר מידי שיתף את חברי הקבוצה במידע אליו נחשף/חוויה אישית/נקודת מבט, מה שגורר דיונים שלעיתים עולים לפסים מאוד מסוימים ואישיים.

    לפני שנתחיל, בואו נקרא לילד בשמו. חוץ מהעובדה שלדבר על מורה זה לא חינוכי ו"ללכלך" על גננת זה לא יפה וכפוי טובה, זה פשוט עבירה מדאורייתא, בדיוק כמו שאר שס"ד מצוות לא תעשה, עליהם אנו מקפידים מכל משמר: לשון הרע.

    להפעיל שיקול דעת מושכל

    עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּלָשׁון הָרָע

    "איסור לשון הרע" פותח הרב מנחם כהן, רב קהילת חב"ד בבאר שבע, ר"מ בישיבת תומכי תמימים המקומית ומרבני מכון הלכה – חב"ד. "בבסיסו, זה האיסור להביא לידיעת הרבים מידע שמכפיש את שמו של חברו. כל ידיעה שעלולה להוציא שם רע לאדם, יש בה משום איסור לשון הרע. לכן, אם אדם מספר מעשה שקרה או שמועה ששמע ויש בה בכדי להציג את חברו באור לא מחמיא, הוא עובר על איסור לשון הרע".

    אם נחשפתי לעובדה מסוימת על אדם שהזיק או עשה מעשה לא טוב, מתי מותר לי בכל אופן לספר זאת לאחרים? חשוב לי שאנשים לא יסבלו ממנו.

    הרב כהן עונה: "ברגע שאני יודע שזה דבר אמתי והפרסום יביא תועלת לרבים, כגון שאנשים לא יפגעו, או שזה יביא תועלת לעצמי, שיעזרו לי בהתמודדות האישית שלי מול האיש, מותר לפרסם.

    וגם אז, אם אפשר לפרסם בלי שמות ובכל זאת הדבר יוכל להביא את אותה התועלת, עדיף לפרסם אנונימית. אולם, אם רק על ידי חשיפה אישית של אותו אחד ימנע הנזק שהוא יכול להביא, מותר לפרסם את שמו.

    אולם, את שיקול הדעת האם מותר לפרסם הוא צריך לעשות בצורה אמתית ומושכלת, ולא מרצון לנקמה וכדומה. לכן, חובה להתייעץ עם רב מורה הוראה האם וכיצד לפרסם את הדברים, כי אין זה פשוט כל כך ונוגע באיסורים חמורים ביותר", הוא מתרה.

    אם ברצוני להשתמש בשירותיו של עסק מסוים, האם מותר לי לשאול אודותיו? האם אין חשש שאכשיל אנשים באיסור לשון הרע אם יספרו עליו דברים שליליים?

    "פעם אחת, אחד מעסקני ליובאוויטש, נכנס לרבי ליחידות, ששאל אותו על המצב במקום מסוים. אותו עסקן היה נבוך, התחמק מתשובה ואמר שאינו רוצה לדבר לשון הרע. הרבי ענה לו שלשון הרע אסור לדבר אבל לדעת מה קורה, צריך וצריך.

    "הנקודה העולה מן הדברים היא, שאם צריך לדעת על רמת האמינות של נותן השירות ובכלל של אנשים מסוימים ולא ליפול בפח, וודאי שמותר לשאול מה אומרים על אותו אחד.

    "אבל, כאן חשוב להדגיש, שיש לדעת איך לשאול. לכתחילה, עדיף לא לשאול על מישהו מסוים אלא להתעניין מי הם בעלי המקצוע הטובים בתחום. כך יש חשש מאוד רחוק שמאן דהו יעבור על איסור לשון הרע, שהרי ביקשת רק את הסיפורים הטובים שיש באמתחתם על פלוני ופלוני בעלי העסק.

    "אם בכל זאת חשוב לך לדעת על מישהו מסוים, עדיף לא לכתוב בקבוצה, כיון שאז יותר מצוי שמתפתחים דיונים מיותרים. אם כן ישנו צורך להעלות את הנושא בקבוצה, יש לבקש שאת המענה יכתבו לך באופן פרטני, מה שימנע את העיסוק בנושא בצורה מורחבת.

    "בנוגע למי שרוצה לפרסם אודות עסק מסוים שהפיל אותו בפח, גם כאן השאלה היא האם יהיה בזה תועלת לרבים, שלא יפלו בפח, או שאין בזה כלל תועלת, כי העסק כבר נסגר או שיפר את שירותיו וכדומה. ועוד, האדם שמשיב צריך לדעת איך לענות מבלי לפגוע יותר מדי –  לכתוב עניינית ובלי להרחיב". ובכלל," ממליץ הרב, "עדיף במקום זאת, להמליץ על אחרים שידועים כטובים, מאשר לומר דברים רעים".

    "אצלנו בקהילה", מספר הרב כהן, "היה אחד שהתאכזב משירות של בעל מקצוע מסוים ופרסם זאת ברבים. בעקבות הפרסום, אותו אדם תיקן את המעוות שעשה והעניין סודר על הצד הטוב ביותר.

    לאחר שתוקנה הבעיה, פנה אליי אותו לקוח מאוכזב ואמר שחש לא בנוח, מפני שבעל המקצוע אמר לו שהוציא עליו שם רע והרחיק ממנו לקוחות. הוריתי לשואל,  שיפרסם כעת כי אותו בעל מקצוע חזר בתשובה ופיצה אותו על מה שהיה, ובכך יעשה לו שירות ופרסום מצוין".

    על דעת הכותב ועל דעת המקום

    עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּשִׂיחַ שִׂפְתותֵינוּ

    מה דעתו של הרב על מה שקורה פעמים רבות, בקבוצות של הורים שמדברים על מורה שעשה משהו שלא לרוחם, ומוציאים את דיבתו רעה?

    הרב פונה ישירות לליבו של ההורה. "אם אתה רוצה באמת לתקן את המורה תפנה אליו באופן אישי ובצורה מכובדת. אם אמנם פנית אליו וראית שזה לא עוזר, אתה יכול לנסות דרכים אחרות, כמו לפנות למנהל וכדומה.

    "אם אמנם כלו כל הקיצין, וניסית את כל האפשרויות שקיימות ולא הצלחת לסדר את העניין, אפשר לעורר את העניין בקבוצה וגם אז יש להיזהר מאוד מחשיפה לעיני הילדים, שאז יצא שכרו בהפסדו ובמקום לתקן יצא מקלקל ויכולה לצאת תקלה נוראית מתחת ידך".

    חברי שלח אליי בטעות הודעה שלא יועדה עבורי, האם מותר להעביר את זה הלאה?

    "המדד לדעתי הוא, לחשוב לפני העברת ההודעה שקיבלת, האם לדעתך האדם שפרסם אותה היה מרשה לך להעביר אותה למישהו אחר, וזה לא היה גורם לו למבוכה.

    "אם אכן מדובר במשהו סתמי וקליל, שאינו אישי, ככל הנראה שהאדם לא היה מקפיד שתעביר את זה הלאה. אבל אם מדובר במשהו אישי, שיכול להביך את הכותב, חל איסור חמור לפרסם זאת.

    "חשוב לי לצטט את האדמו"ר הזקן שכותב בשולחנו הטהור, אורח חיים, סימן קנו סעיף יד: 'כל האומר דבר לחברו הוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור'.

    "הווי אומר, שעד שאותו אדם לא יאמר לך בפירוש 'לך, פרסם את מה שסיפרתי כעת'. הרי ישנו איסור לפרסם את זה ולהעביר את זה הלאה, אלא אם כן, כמו שציינתי, מדובר במידע שאינו קשור אישית לכותב, כמו מידע ענייני על זמנים, אקטואליה, מבצעים בחנות מסוימת וכדומה. שאז ברור לנו שאין לו מה שיקפיד על פרסום הדברים".

    מה בין חב"ד ללשון הרע?

    עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּטִפְּשׁוּת פֶּה

    הרב מזכיר כל הזמן את חומרת איסור לשון הרע ותוך כדי הדברים מתגנבת לראשי מחשבה ש"בחב"ד אין דגש כל כך על הנושא של לשון הרע". יש דברים בגו?

    "שמעתי מאבי מורי הרב יוסף כהן, שמכהן כרב בעיר ברמלה, שכאשר הגיע ללמוד בישיבה בכפר חב"ד, ניגש ושאל את המשפיע הדגול, הרב שלמה חיים קסלמן, מדוע בחב"ד לא נוהגים לעשות תענית דיבור. מילא, לעניין צום מאכילה ושתיה, הדורות חלשים ואסור לענות את הגוף ולבטל תורה וכו', אבל מדוע שלא יעשו במקום זה תענית דיבור? השיב המשפיע: "בחב"ד תמיד נוהגים בתענית דיבור. מה שצריך לדבר מדברים, ומה שלא צריך – לא מדברים".

    "ידוע מה שסיפר החסיד ר' מרדכי מהורודוק, שהפתגם הראשון ששמע מרבינו הזקן, היה "וואס מ'מעג נישט – מעג ניטש, און וואס מ'מעג יא- מ'דארף  נישט". בתרגום חופשי, מה שאסור אסור ומה שמותר מיותר.

    "ולענייננו, מה שלא יביא תועלת בעבודת השם, לא מדברים. אז קל וחומר שאין לדבר דברים האסורים ממש.

    "התביעה מחסיד חב"ד היא הרבה יותר עמוקה מאשר, לא לדבר לשון הרע. הדרישה ממנו היא להיות מונח אך ורק בדברים שקשורים לעבודת ה'. לכן אצלנו, לא דיברו על זה כל כך. כי ההדגשה הייתה יותר על ה'עשה טוב'. חסידות היא מלשון חסד וטוב. מעדיפים שלא להתעסק עם החושך ולדבר עליו, אלא להתעסק עם האור.

    "אבל, אין ללמוד מכאן שום קולא ח"ו לגבי איסור לשון הרע, ואדרבה, הרבי בעצמו, בה' טבת תשמ"ח, בשיחה שמסר שנה לאחר הניצחון במשפט הספרים, דיבר אודות הלימוד בכמה וכמה ספרים. בין היתר הזכיר את ספר 'משנה ברורה' תוך שהוא מציין שהרב הגאון ה'חפץ חיים' זכה שספריו יתפרסמו בתפוצות ישראל, כי היה זהיר בנושא לשון הרע.

    "בקיצור, מי שחושב שבחב"ד הנושא של לשון הרע לא היה חשוב ולא הקפידו עליו כל כך, פשוט לא מבין את חומרת העניין. הסיבה שלא עשו מזה 'טראסק' ועסק גדול כמו בחוגים אחרים, כי האמינו שדורשים מהאדם דברים גבוהים יותר ונעלים מאשר רק לא לדבר לשון הרע".

    לסיום, נקודה נוספת, שלא קשורה לאיסור לשון הרע, אבל נוגעת לשימוש בתכנה המדוברת. מותר לאשה לפרסם ב'תמונת פרופיל' תמונה של עצמה? או לבעל לפרסם תמונה משותפת עם אשתו או תמונה משפחתית?

    "בפרסומים אלו, הגלויים לכל אדם, הרי יש להם את הדין של פרסום ברשות הרבים ולכן חל איסור ברור, לשים תמונה של אשה, בדיוק כמו שלא יפרסמו בעיתון תמונה של נשים וכך בכל מרחב ציבורי שנגיש לכולם. אדם לא יכול לפרסם תמונה לא ראויה ולהגיד 'לא ביקשתי שיסתכלו בתמונה שלי וכו'. זו טענה של שטות. עלינו להיות מודעים, שהדברים מתפרסמים ומגיעים לכל מקום ממש, וידועים סיפורים קשים שאירעו בעקבות עניינים שכאלה ואין כאן מקומם (ועיין מסגרת)" חותם הרב כהן את שו"ת ה'וואטסאפ' המקוצר, המחכים ומאיר העיניים.

    מדברי הרבי: הימנעות מלשון הרע – כלי להבאת הגאולה

    במכתב מיום א' ניסן, תשט"ז הרבי כותב לאחד שהיה מתענה רבות, שבמקום לצום ולהחליש את הגוף: "ימנע את עצמו מדיבורים אסורים ובייחוד מאיסור לשון הרע, שעל ידי זה יקיים מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך". (אג"ק, אגרת ד'קצו)

    במכתב אחר, מג' אלול תשי"א, הרבי גוער במי שכתב לו על מצב מסוים במקום מסוים, מדוע הוא נכשל סתם באיסור החמור, שלא לצורך? הרי ידוע לו כי כבר עדכנו את הרבי בפרטי המצב!(אג"ק, אגרת א'קעג)

    ובשיחה מופלאה מסביר הרבי את הקשר בין לשון הרע לגאולה. "אמר רב הונא וכו', בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים…" אחד מהם הוא: "ולא אמרו לשון הרע". מדוע?

    ישנן שלוש מכשלות בלשון הרע:

    א. היזק החבר.

    ב. מגלה את הרע שישנו בחברו.

    ג. עצם הדיבור מראה על פירוד שישנו בין יהודי אחד לרעהו.

    שני הפרטים הראשונים, הם כבכל עבירה, שישנה לאדם בחירה, גרועה, יש לומר, לעשות דבר שהוא היפך רצון בוראו.

    הדבר השלישי שונה מהם.

    האחדות שבין בני ישראל היא זו שהפכה אוסף של שבעים נפש וי"ב שבטים מאותו גזע – לכדי עם אחד. ה' בחר בעם ישראל לעם, לא בגלל המעלות שלו כי אם מצד בחירתו החופשית יתברך. אולם, לשם כך צריך "חפצא" של עם ישראל (מציאות של עם). כאשר יש פירוד חלילה בין אחד לחברו (בהנהגה חיצונית על כל פנים) חסר במציאות של 'עם אחד' (משיחת פרשת צו תשכ"ו).

    אולי בגלל זה אומרים: "על חטא שחטאנו לפניך בלשון הרע?"

    ונסיים בברכה, כי בזכות אחדות ואהבת ישראל, נזכה לגאולה שלימה תיכף ומיד ממ"ש.

    למנויים: 0543595454

    810

    תגיות:

    תגובה אחת

    1. עד מתי?מהלב
      כ״ח במרחשון ה׳תשע״ח (17/11/2017) בשעה 3:19

      חזק כמה חמור לשון הרע חיב להפסיק

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.