• צמיחה בשליחות

    2 | הצג גלריה

    כ"ח ניסן. את מחליטה לפרוץ ולעשות הכל ואז...מופיעה לה הביישנות וחוסמת. אמנם אחד מסימני העם היהודי הוא מידת הביישנות, אבל היכן הביישנות אמורה להתבטא אצל שליחה? הבושה תוקפת אותנו כשאנחנו רוצות להשפיע על מישהי או יותר גרוע - כשאנחנו צריכות להתרים כסף למימון הפעילות... אתן שואלות איך מתמודדים? - נחמה סנדרוי משליחות אפקטיבית מראה לנו כיצד • לקריאה

     

    לא פחות: 'מיני משה'!

    לפני כמה זמן, שחה לי שליחה טרייה ביישוב קטן על 'עמלק' הבושה שלה:

    "החלטתי החלטה טובה לעשות פה משהו לנשים והסתבכתי!!!

    זאת אומרת, להכין פעילות אין לי בעיה – כבר עשינו ב"ה לילדים ונוער

    והתוועדות לגברים, יצא מאוד מוצלח.

    אבל לנשים אני פשוט 'מתפדחת' ממש!!! אוףף

    כאילו… זה שכנות שלי, בדיוק בגובה העיניים, מה אני רבנית שאתחיל לארגן להן שיעורים וערב התחזקות?

    קיצור… יצר הרע מוזר כזה…"

    מכירה את ההרגשה?

    ה'קלוגינקער' הביישני בא ותוקף אותך בשקט מבפנים, העיקר שלא תפעלי…

    יש כל מיני דרכים לתקוף בחזרה את ה'עמלק' הביישני הזה, ובהשגחה פרטית יצא לי השבת לקרוא שיחה מיוחדת של הרבי לשליחים (משמחת תורה תשכ"ט) שם הוא מתייחס לבעיית הבושה של השליח ומראה לנו איך לתקוף אותה:


    הרבי מסביר לשליח המתבייש שכנראה הוא לא מבין את מהות השליחות שהוא נמצא בה,

    כי אם רק היה מבין שהוא לא דוס מוזר שמפריע לאדם מן השורה עם דברים מוזרים, אלא

    הוא נבחר במיוחד על-ידי הקב"ה להיות זה שימסור את תורת ה' אל הבן הנידח ההוא, היהודי שלא מכיר אותה עדיין.

    ובינינו, ה' יכול היה לשלוח את התורה הזו אל היהודי הנידח על ידי מלאך – כך אומר הרבי, אבל לא, הוא בחר בך שתהיה מיני משה רבינו ותיתן אתה, את התורה שלו לעם ישראל – למקורבים שלך!

    להתחבר לתפקיד

    בתאוריות הפסיכולוגיה הניהולית זה נקרא – להתחבר להגדרות התפקיד שלך.

    הרבה פעמים כשאדם מקבל תפקיד חדש, במיוחד כזה הדורש ממנו להיות מעל אנשים אחרים, להשפיע עליהם ולהיות סוג של מנהיג – יש קושי נפשי להסתגל למעמד החדש. המנהלת החדשה מרגישה – 'מי אני שאומר לאחרות מה לעשות, הן אפילו מבוגרות ממני בגילן, זה לא נעים'!

    ואז היא נכנסת לתקופת הסתגלות, היא מתרגלת לרעיון שהיא הבוסית, והיא זו שצריכה לומר לעובדות מה לעשות אפילו שהיא צעירה מהן.

    לא בגלל שהיא יותר מהן, פשוט בגלל שהתפקיד שלה שם אותה במקום גבוה מהן.


    לכל שליחה של הרבי יש תקופת הסתגלות כזו, והרבה פעמים גם אחרי שהתרגלנו לרעיון שהתפקיד שלנו

    הוא לתת את תורת ה' לעם, להיות שליחות של הרבי, כמעט בכל דבר חדש יבוא ה'יצר הרע' הזה ויתקוף.

    אבל את – תישארי רגועה – תזכירי לעצמך את מהות התפקיד שלך, שאת פועלת בשם התפקיד והרמטכ"ל ולא בשם עצמך.


    לכל תפקיד בעולם יש הגדרת תפקיד, למשל:

    נהג באוטובוס – הגדרת התפקיד שלו היא לנהוג מנקודת מוצא מוגדרת לנקודת יעד מוגדרת,

    להעלות ולהוריד נוסעים, לקבל תשלום ולהתנהג באדיבות.

    הנהג הנחמד שלנו לא יכול באמצע הנסיעה "להצטנע" ולומר אני לא מבין בתשלומי נסיעות

    בטח יש בנסיעה נהגים טובים ממני אז שהם ינהגו…

    הוא בתפקיד הנהג וזהו.

    גם כל חב"דניקית שקיבלה על עצמה שליחות בתחום מסוים, היא השליחה בתחום שלה.

    אין פה מקום להצטנע, כי זו לא את שמעבירה שיעורים,

    זה פשוט מה שאת עושה במסגרת התפקיד שלך.

    יש קטע כזה שברגע שאדם מגדיר את עצמו בתפקיד מסוים

    אוטומטית אנשים מסתכלים עליו כעל מבין בתחום התפקיד שלו.

    גם את, השכנות שלך לא באמת מסתכלות עלייך בגובה העיניים,

    הן רואות את השוני שלך, את חב"דניקית! זה שונה, מה לעשות?קריצה

    מצידן הן מחכות לפעילות שתארגני להן, והן לא רואות בך חברה רגילה – גם אם מאוד תרצי.

    אז אם היצר הביישני שלך אומר לך: "מה אני רבנית שאתחיל לארגן להן שיעורים וערב התחזקות"

    כן, שמחה לבשר לך שמהרגע שאת שליחה את "רבנית", ואם את מרגישה בושה לשאת בעול הרבנות

    פשוט תשנני לעצמך "אני לא פועלת בשם עצמי, זה פשוט התפקיד שלי כשליחה לעשות את זה,

    זה לא אני זה התפקיד שלי" ואל תדאגי, יבוא יום ותתרגלי לתפקיד וזה יזרום לך.

    תראי, גם אני לפעמים מתביישת ופועלת על עצמי התגברות, זה קורה לכולנו.

    כשהייתי נערה ריכזתי את פעילות צ"ה ביישוב נחליאל, הסדר היה שבסוף הפעילות, לאחר אמירת 12 הפסוקים, הייתי מחלקת לכל הילדים סוכריות על מקל,

    קראתי לסוכריות מקרופונים. היינו נעמדים כולם על הכיסאות ועם ה'מיקרופונים' ביד, מכריזים 3 פעמים יחי אדוננו. כל הילדים חיכו בעיקר לשלב ההכרזה עם ה'מקרופונים'

    ואני לא אשכח את הפעם שליוותה אמא אחת את הילד שלה לפעילות, וכל אמירת הפסוקים הייתי בהתלבטות פנימית, להכריז היום יחי עם הרמקולים או שלא

    מה האמא הזו תגיד? בסוף, ב"ה התגברתי, והכרזנו כרגיל. והאמא? תופתעו אבל למרות המטפחת המתנחלת שלה, יצאה בהתלהבות מהפעילות ושבוע אח"כ הגיעו יותר ילדים בזכותה!

    היצר תוקף דווקא בדברים שהכי חשוב שנעשה, הוא לא רוצה שנעשה אותם כי הם באמת חשובים והם אלה שיביאו את ההתגלות

    ובנושא משיח הוא עושה הכל כדי לתקוף כמה שיותר, מבפנים ומבחוץ (אני מבינה אותו, הוא לא רוצה למות… אבל אנחנו כן רוצות שהרוע יבטל כבר מהעולם ולכן מתגברות).

    בנושא הזה למדתי על בשרי שאנשים באמת מכבדים אותך כשאת לא מתביישת בעצמך ובמה שאת מאמינה בו והם מקבלים ממך יותר דווקא כשאת מראה חוזק ועוצמה.

    את לא שנוררית! מה כן?

    אוקי, אני רואה עלייך שהפנמת, את כבר לא מתביישת לפעול.

    אבל יש דבר אחד שאת עדיין כן מתביישת לעשות, נכון?

    להיות 'שנוררית', לבקש כסף, תרומות לפעילות…

    מה, איפה כתוב בהגדרות תפקיד של שליחה שהיא צריכה להיות 'שנוררית'?

     

    זה באמת לא נעים… ושליחה היא לא 'שנוררית' אבל היא כן צריכה לפעול לביסוס כלכלי של הפעילות שלה.

    בדיוק בשביל זה הכנתי לך מפה עם ארבעת היסודות שאת צריכה לבנות בשביל לבסס את המצב הכלכלי של השליחות שלך.

    וזה ממש לא דורש ממך להיות 'שנוררית'!

    המפה הזו פתוחה להורדה עכשיו בחינם באתר שליחות אפקטיבית אבל רק עד ראשון הקרוב – ל' ניסן.

    אז אם המצב הכלכלי שלכם בשליחות לא מדהים, אל תפספסי את המפה שתעשה לך סדר בראש בדיוק במה להשקיע בשביל לא להיות 'שנוררית' אומללה.

     

    נסיים בסיפור קצר על אחד מראשוני השלוחים שעוד שלח הרבי הריי"ץ לניו הייבן, ר' משה יצחק ע"ה הכט.

    באחד המכתבים ששלח לרבי כתב "שהרבי יעזור ויעשה הכל…"

    ענה לו על כך הרבי מה"מ:

    ""טרם יקראו ואני אענה" – מכבר עשיתי כעצתו ונשלח לשם הר"ר משה יצחק שיחי' העכט –

    וכנראה ממכתבו זה ומהקודמו עדיין אינו מכירו, ואת הכוחות שניתנו להנ"ל

    ועכ"פ (=ועל-כל-פנים) ישתדל להכירו עתה, ותומ"י (=ותיכף-ומיד) ישתנה הכל: המצב רוח, הבטחון בהשם, השמחה היום יומית וכו' וכו'. אזכיר עה"צ".

    זוהי תשובה מטלטלת! הרבי במילים אחרות אומר לו, אתה לא מודע לעצמך! אתה חושב שאין לך כוחות לפעולה הנצרכת בשליחות? להרים את הפרויקט? אתה כנראה לא מכיר את הכוחות של עצמך, חביבי.

    בואי נפנים את זה: זכינו להיות בתפקיד, ויש לנו כוח לשליחות הזו, פשוט ניזכר במהות התפקיד שלנו, נזכור שאין מה להתבייש בתפקיד החשוב הזה, נכיר את הכוחות שלנו והכל ישתנה.

    ביישנות? רק בהתאמה לתורה!
    " . . בשנים מקודם היו כאלו שהיו מתביישים לדבר על-דבר-זה (=טהרת המשפחה), וכבר הורנו הנסיון שבלעומת זה מדברים ומדפיסים ענינים של נבול פה וכו' וכו'. ועוד מקבלים אותות הצטיינות פרייזן בלע"ז (וע"ד הצחות י"ל שקרוב ללשון פריצות). וכשבאים לדבר בהענינים הנוגעים בנפש להורים ולילידיהם וכו' – הרי כאן בא הלעומת זה הנקרא "דער קלוגינקער" ומזכיר על מדת בני ישראל שהם ביישנים, והאריכות בזה אך למותר.
    ולהעיר מהגמרא… בהשלשה מדות (ר"ת גב"ר) שנצטיינו בהם בני ישראל, הנה רחמנות וגמילות חסדים הם בתולדה מימות אברהם אבינו, מה-שאין-כן ביישנים שנעשו רק בזמן מתן תורה (אשר בזה מתורץ הדיוק הנפלא בתניא סוף פרק א' שמזכיר רק רחמנים וגמ"ח, ולא ביישנות, ואין מסיים אפילו בתיבת וכו', והטעם הוא כנ"ל), ומוסר השכל הוא לכולנו, שביישנות צריכה להיות מתאמת להמושבע ועומד מהר סיני שבשם ניתנה לבני ישראל, ולולא זאת הנה ישראל הם דוקא עזין שבאומות (ביצה כה, ב)".
    (אגרות קודש כרך ו', א'תשצג)

    בהצלחה!

    נחמה

    נ.ב. אל תפספסי את המתנה שהכנתי לך – היא נמצאת באתר שליחות אפקטיבית להורדה בחינם רק עד ראשון הקרוב ל' ניסן!

    https://www.effective-shlichut.com

     

    99

    תגיות: , ,

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה