• הכוחות שגילה הצ'יפס

    הגדלה

    בוקר פסחי, ילד מתוק בן ארבע ניגש לאמו בתחנונים: "אמא...אני רוצה תפוצי'פס, אני כבר לא יכול להתאפק וחוץ מזה כ–ו–ל–ם אוכלים 'תפוצי'פס' בפסח רק אנחנו לא!" אמו מנסה לשכנעו ב"ממתקים פסחיים", לנסות עוד קצת להתגבר...כי נותרו יומיים לחג. אך הילד בשלו... • התועדות שבועית קצרה וקולעת עם השליחה מורן קורס • לקריאה

    בוקר פסחי, ילד מתוק בן ארבע ניגש לאמו בתחנונים: "אמא…אני רוצה תפוצי'פס, אני כבר לא יכול להתאפק וחוץ מזה כ–ו–ל–ם אוכלים 'תפוצי'פס' בפסח רק אנחנו לא!"

    אמו מנסה לשכנעו ב"ממתקים פסחיים", לנסות עוד קצת להתגבר…כי נותרו יומיים לחג.

    אך הילד בשלו…

    אמו התחילה להרהר שמא היא דורשת יותר מידי? הרי הוא רק בן ארבע…ותכל'ס זה באמת לא כזה נורא תפוצ'יפס בפסח.

    "יודע מה?" הציעה, "נכתוב לרבי – אם אתה יכול להתגבר או שלא ואז כן לתת לך תפוצ'יפס"

    מדהים! הרבי כתב, שישנם חושים אותם רואים וישנם כוחות נסתרים ככוח החשמל – שאיננו רואים אך רואים בתוצאותיו.

    כך גם ביהודי, לכל יהודי ישנם כוחות גלויים ונסתרים. מתי הנסתרים מתגלים? כשמתגברים…

    האם הסבירה את תשובת הרבי ושאלה: "מה אתה אומר? אתה מסוגל להתגבר ולגלות את הכוחות החבויים בך?"

    "כן אמא, אני יכול! אבל בשבת תתני לי שני תפוצ'יפס על ההתגברות, טוב?"

    "אין בעיה נסיך, אפילו שלוש".

    לאחר הסיפור עם בני הקט, חשבתי עלינו… כאמהות, כמה התגברות חג החירות טומן בחובו עבורנו?

    השכם בבוקר, הקטנים צועקים ממיטותיהם: "אמא–קום, טול דיים" ואת רק רוצה להסתובב לקיר ולהמשיך לנמנם עוד קצת… אולי זה חלום, אך הקריאה השנייה לא מותירה לך ברירה… בוודאות את מבחינה שנשמתך חזרה לגופך לעוד יום פעילות אינטנסיבית עם המתוקים.

    הידיים לא מפסיקות לקלף, וזאת כל יד מעידה בחיתוכים החתומים עליה. ואז לשמוע את "אמא אני רעב" אחרי חצי שעה מהארוחה עליה טרחת שעתיים…

    קריאת "אמא משעמם לי" נשמעת כל בוקר. "מה עושים היום?", "בואי נלך ל…." (וכאן מגיעה רשימת הרצונות, שאיפות, השוואות עם טיולי החברים…)

    ואת מנסה בין הבישולים, לניקיון, להרגעת זאטוטים – לנסות לחשוב על אטרקציה מגוונת שתספק את כל טווח הגילאים – בין שנתיים ל–12 ו…שכולם ייצאו מרוצים.

    את אמורה להיות גם מפיקת תוכניות חברתיות בחופשה…

    וב"ה בשוך הבלאגן, את נזכרת בסימנים ובהשגחות הנפלאות שה' מראה לך בחיים כמו ב'חדר בריחה': יש להבחין בצבעים, בסימנים ולהמשיך הלאה, לחידה הבאה להגעה למטרה – ולענייננו הגאולה. עלייך להקשיב לכל מה שה' מראה לך: כמה טוב שיש משפחה, למי לטרוח, בשביל מי לקום בבוקר, למי לתת ולהעניק.

    ותוך כדי לזכור תמיד, ש"ה' ניצב עליו ומלוא כל הארץ כבודו ומביט עליו"… לא סתם פרק מ"א בתניא נלמד בשיעורי החת"ת היומיים בפסח, שלא נשכח – שה' איתנו, בסירים, בבישולים, בניקיונות, עם הילדים, באירוח המקורבים, בהשכבת הילדים וגם עכשיו בשגרה הברוכה.

    מה שבטוח – יצאנו ממצרים, אנחנו לא אותו דבר לפני ואחרי החג.

    (אין ספק שלכל אמא יהודיה ה' מעניק צל"ש!)

    יצאנו אחרת, קצת יותר מתגברות, סבלניות, מאופקות…

    צמחנו בדרגה, גם אם עדיין לא בפסגה.

    לא בכדי בפסח מתחילים לספור ספירת העומר, כנראה עבודת המידות הנדרשת בחג עוזרת לנו לפסוח בדילוגים מעל הכוחות הגלויים ולהגיע היישר לכוחותינו הנסתרים – ואיתם להביא לחירות אמיתית.

    לחיים לחיים! שנזכה מתוך שמחה להגיע ולחוש בגלוי את החלק אלוקה ממעל ממש שבנו, כל שנייה בחיינו.

    526

    תגיות: ,

    תגובה אחת

    1. yaelie
      ט׳ באייר ה׳תשע״ח (24/04/2018) בשעה 14:15

      תודה רבה! נהנתי לקרוא

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.