• בוא נדבר על זה, מה תוקע?

    הגדלה

    לעיתים אני מגלה את עצמי עושה איתו חשבון. ביננו, ריבון עולמים, אני משתדלת להיות בסדר איתך. לעשות את רצונך. להמנע ממה שמכעיס. ולא, לא נראה שיש הדדיות בקשר. מה שאני מבקשת (שביננו, הוא הרצון גם שלך!), לא נענה. ולאחרים, סתם אחרים כאלו, אתה כן מפרגן. ובקלות. ובשפע. בוא נדבר על זה, מה תוקע? • הגולשת אפרת בטור אישי לפרשת תולדות • לקריאה

    לעיתים אני מגלה את עצמי עושה איתו חשבון.
    ביננו, ריבון עולמים, אני משתדלת להיות בסדר איתך. לעשות את רצונך. להמנע ממה שמכעיס.
    ולא, לא נראה שיש הדדיות בקשר.
    מה שאני מבקשת (שביננו, הוא הרצון גם שלך!), לא נענה.
    ולאחרים, סתם אחרים כאלו, אתה כן מפרגן. ובקלות. ובשפע.
    בוא נדבר על זה, מה תוקע?
    אמת, זו הסתכלות צרה וקטנה וחלקית לתפוס כך את המציאות, אך לפעמים אנחנו כאלה.
    ונדרשים לתשובה אמיתית, פנימית.
    לא כזו ש :'לכל אחד יש את ההתמודדות שלו'. או 'אף פעם אי אפשר לדעת מה עובר על השני'.
    תשובה ביני ובינו. בלי אף אחד סביבנו.
    רבונו- של- עולם.
    אתה רוצה בטובתי, הגלויה?
    אם כן, מה מונע ממך?
    ואם לא מונע, מה בעצם אתה בא לומר לי?
    הרי בעבודת הנסיונות עסקינן בזמננו זה. משמע, כשאבצע בתוכי את השינוי, הנסיון יעלם, יתפוגג, יתייבש.

    ראש חודש. ונפקדת – כי יפקד מושבך.
    לפקוד=לספור. וכי לא זה מה שחפצתי? להרגיש שאתה 'סופר' אותי. שאני משמעותית וחשובה. שרואים אותי, ואני ראויה.
    והדרך, למרבה הפלא, עוברת דרך 'כי יפקד'. להתפקד. להתבטל.
    מה המשמעות הפנימית של זה?
    ביננו, מגיל אפס שמענו את המושג 'ביטול'.
    הבנתי שאני אין ואפס (לא במבחן המציאות), וכשראיתי שלא התבטא בעבודה בפועל, הבנתי שתפסתי אותו בצורה מעוותת מה.

    רק לפני שבוע ליווינו את שרה.
    שרה שילדה את הצחוק – השמחה.
    שרה, שהצליחה היכן שחווה ונוח נכשלו.
    אלו האחרונים – ניסו לשמוח מתוך ישות.
    לשמוח על כך שאני כזאת וכזאת. יש לי תנאים כאלו וכאלו.
    שמחה שמקורה בישות היא שמחה תלותית, חיצונית.
    שמחה שיכולה להוביל לתוצאות לא רצויות. חטא עץ הדעת. וישכר, ויתגל.
    שרה – היא המלכות. השמחה שבביטול.
    זו אולי לא שמחה מצלצלת ומושכת. שמחה שקטה. פנימית. אמיתית.
    שמחה בה אני חשה כי כל הישגים שלי- ממנו. כל הטוב שבי- הוא פשוט הוא.
    זו לא שמחה מתהדרת ו'שווה'.
    זו שמחה ש-מודה.
    מודה על כל הטוב שבי, על כל הכוח שבי ליצירת טוב. מודה על כל פרט קטן שחימם אותי. שהאיר לי, ולו מעט.
    כלום אינו מובן לי מאליו. מאום אינו מגיע לי.
    לא מפני שאיני ראויה, אלא משום שאני חלק עצמי מתוך זה.
    בנים אינם מצפים לשכר.
    ממקום קרוב כזה – היחסים אינם תלויים במעשים והוכחות. אין מקום לתן וקח.
    אני פה, לגמרי בשבילך אבא. לכל שאדרש.
    והביטול הלזה – ממגנט אליו את הטוב הגלוי.

    שרה זכתה לחיים עילאיים, ויותר מכך, שהחיים היו שלה.
    לא מצבור מקרים שניתכים המתאספים למצבור המתקרא חיים, שאתה מנסה להתמודד עימם.
    החיים הם שלי. אני בתוכם לחלוטין. וניתנים לי כל הכוחות להיות בהם, בפנימיות.

    אז מיצר החיים שבתוכי החלטתי נחושה,
    להודות במודים של מעריב על 10 דברים לפחות ששלחת לי היום.
    החל ממשהו טעים ששימח אותי, דרך אוטובוס שהספקתי ועד לשמועה משמחת.

    אתה כל כך טוב, אבאל'ה,
    הכל כל כך טוב.
    מודה.

    165

    תגיות:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה