• נגיעה נשית לשבת פרשת בשלח – שבת שירה

    הגדלה

     מאת: מירי שניאורסון פגשתי אותה בכותל בסככה ממול. היא ישבה שם מלאת הוד, עטופה בקטיפה בגוון שמנת מכף רגל ועד כיסוי ראש. בטח בגלגולה הקודם הייתה שחקנית ולא רבנית, חשבתי. הקשבתי לה מספרת בנימה תיאטרלית לקהל הנשים שסביבה את גודל מעלתה של אישה אפילו היא שפחה ביציאת מצרים ואת תיאוריה הציוריים למה שראתה שפחה על הים, […]

     מאת: מירי שניאורסון

    פגשתי אותה בכותל בסככה ממול. היא ישבה שם מלאת הוד, עטופה בקטיפה בגוון שמנת מכף רגל ועד כיסוי ראש. בטח בגלגולה הקודם הייתה שחקנית ולא רבנית, חשבתי. הקשבתי לה מספרת בנימה תיאטרלית לקהל הנשים שסביבה את גודל מעלתה של אישה אפילו היא שפחה ביציאת מצרים ואת תיאוריה הציוריים למה שראתה שפחה על הים, וניגשתי להודות לה על המילים המעטות ששמעתי, ולהיפרד.

    רק אמרתי לה את שמי והסכר נפרץ. בגעגוע היא משתפת על הזמן שגרה בברוקלין ובכל בוקר יום ראשון התייצבה לקבל דולר לברכה מהרבי. "אז עוד הייתי בסניקרס", היא אומרת. "כמה אני מתגעגעת אליו, צדיק הדור", היא ממשיכה ואומרת. "חיי ניצלו בזכותו", היא מצביעה על ליבה וכבר ברור למה היא מתכוונת.

    **

    בניגוד לעובדת שכירה, אישה הבוחרת לתפקד כעצמאית קמה בכל בוקר לשגרה של אי-ודאות מוחלטת. העוגנים היחידים בחייה הם הפרשה והתפילה היומית. ובחודש שבט קל לכל אישה להתחבר לפרשות השבוע – חודש שבט, החודש הקשור לבית, הוא החודש הנשי ביותר. בכל פרשה שקוראים בו נמצא נשים ששינו את גורלו של עם ישראל.

    השבת נקראת 'שבת שירה' ואף היא מזכירה לנו את מעלת הנשים: "בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים", ובזכותן גם ניגאל בגאולה העתידה. בעודן אורזות את כליהן, מטלטליהן וילדיהן, לא שוכחות נשות ישראל לתחוב לתוך הצרורות גם את התופים.

    בפרשת בשלח מסופר על שירת הים, ובסיום שירת הגברים יוצאת מרים הנביאה עם התוף בידיה וכל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. שירתן של הנשים על נס קריעת ים סוף הייתה בשמחה רבה יותר משל הגברים, והתבטאה בתופים ובמחולות שהכינו לעצמן עוד במצרים כדי לשבח את ה׳ על הניסים, משום שברור היה להן שהגאולה קרובה לבוא.

    נשים לב שהנקודה הפנימית של כל פרשה מתגלה דווקא כאשר לומדים את ההפטרה.

    בפרשה התורה מספרת לנו על מנהיגותה של מרים, ואילו בהפטרה אנו לומדים את שירת דבורה הנביאה. יש כאן תזכורת למעלת השירה הנשית בדמותה של דבורה הנביאה-אשת לפידות. דבורה הייתה מכינה פתילות למשכן שילה ״וממנו (מהמקדש) אורה יצאה לעולם״. העיון בשירת דבורה מראה לנו כמה חביבה הייתה שירת מרים ונשות ישראל בצאתן ממצרים.

    לנו כנשים יש שליחות, להביא לימות המשיח – להביא לגילוי האור האלוקי הטמון בעולם הגשמי!

    ולא במקרה חל ט"ו בשבט בסמיכות לשבת זו. האחריות האישית שלנו, הנשים – לצמיחתם, גידולם וחינוכם של ילדי ישראל, קשורה בעבותות לפרשה זו שבה נשות ישראל יוצאות במחולות ומאמינות בגאולה. אחד החידושים של הרבי היה התמסרותו לפעול ולהשפיע על נשי ובנות ישראל. הוא פעל והדגיש מעלתן המיוחדת המתבטאת גם לאורך ההיסטוריה, וגם בהשפעה על הבית הפרטי שלהן ומתוך כך על עם ישראל כולו. והדברים הטביעו את חותמם, גם האישה האלמונית בכותל לא תשכח את ימי ראשון אצל הרבי…

    לאור מעלתן של נשים בישראל בכל הדורות מובטחות הנשים שבזכותן ניגאל!

    בזכות הצעקה והמרירות על אורך הגלות והבקשה ״עד מתי?״ ובזכות האור שהן משפיעות על העולם.

    יש לזכור – כל אישה היא מנהיגה ושליחתו של ה׳ להפיץ יהדות בסביבתה.

    הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי" – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ושדרנית רדיו | http://www.miri-mychoice.co.il/

    309

    תגיות: ,

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה