• כך נגאלתי מההתמכרות שלי • תלות מסוכנת

    הגדלה

    בעולם הנוכחי כמעט אין מי שלא סובלת מסוג של התמכרות: לנייד ולמחשב, לקריירה ולעבודה, לאוכל ולשוקולדים, חודש הגאולה זו הזדמנות מצוינת לשוחח עם אישה שחוותה התמכרות ויצאה ממנה, כמו גם לראות מה הרבי שליט"א מה"מ מייעץ לאדם מכור • באדיבות מוסף עטרת חיה של בית משיח • לכתבה המלאה  

    יוצאים לגאולה

    יציאת מצרים התרחשה לא רק אז, לפני אלפי שנים. בכל יום ויום אנו מצווים לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים. בכל יום ויום נדרשת מאיתנו עבודה לצאת מה'מצרים' שלנו.

    אחד המיצרים והשעבודים ההולך ונעשה מוכר יותר ויותר בשנים האחרונות הינו נושא ההתמכרויות השונות.

    "התמכרות היא שימוש חוזר בכמויות הולכות וגדלות של חומר או התנהגות הגורמים הנאה, אשר מביאים את המשתמש בהם למצב שבו מניעה של שימוש גורמת למצוקה ודחף להשתמש שוב. כלומר, זהו מצב של תלות נרכשת פסיכולוגית וגופנית, בחומר או בפעילות כלשהם." (על-פי מילוג)

    אין צורך ללכת רחוק מדי להתמכרות לחומרים מסוכנים, או לעישון. יש התמכרויות שחיות וקיימות בינינו. והן הרבה יותר 'פשוטות' ולעתים גם בלתי מוכרות.

    אישה יכולה להיות מסודרת ונקיה מאד, אך כשהסדר והניקיון משתלטים עליה, זוהי אות אזהרה בשבילה. גם אם המחשב השתלט על חייך, או העבודה תופסת את כל ליבך ומוחך – זהו תמרור אזהרה והזדמנות לעשות בדק בית רציני. כי זהו המבחן האמיתי – האם הדבר משרת אותי או שאני משרתת אותו?

    "לא חשבתי שאני מכורה"

    הסיפור האישי הבא יפתח לנו צוהר למצרים ולדרך לצאת ממנה.

    "לא חשבתי שאני מכורה" מודה ריקי (שם בדוי). "חשבתי שאני נקייה מאד, פרפקציוניסטית, הרגשתי טוב עם העובדה שאני כל כך מקפידה על הסדר והניקיון בביתי. כל כתם קטנטן של טביעת אצבע תינוקית על הקיר, היה זוכה מיד לטיפול באקונומיקה. הנעליים היו מונחות ליד הדלת, ומיד בכניסה חיכו לילדים נעלי בית רכות שלא מלכלכות. כל פליטה קטנה של תינוק 'זיכתה' אותו במקלחת מיידית ובהחלפת בגדים. הילדים היו משחקים בחדר שעות כדי שאוכל לנקות עוד ועוד. על יציאה לגן משחקים מי חלם בכלל? – מלוכלך שם מדי. ואם יש שם חלילה חול, אז בכלל… שומר נפשו ירחק. אך אף פעם לא חשבתי שזו התמכרות, וגם לא ראיתי את הנזקים שזה גורם לילדים שלי" מתוודה ריקי.

    הגילוי

    השינוי הגדול התחיל דווקא מהילדים. בת החמש חזרה נלהבת כולה מביקור אצל חברה, וסיפרה לאחיה בהתרגשות שנשפך שם חלב על הרצפה והאמא לא צעקה! שמותר היה לה ולחברה לצייר בטושים ( – מצרך שלא היה קיים בביתה של ריקי) ו"לא חייבים בכלל להוריד שם נעליים!".

    החבורה כולה הקשיבה בעיניים נוצצות מקנאה לתאוריה המרתקים של הילדה, וריקי הרגישה פתאום שמשהו לא בסדר, ולא, לא בבית של החברה…

    "הכרתי היטב את המשפחה אצלה בקרה ביתי, ידעתי שמדובר באם מסודרת ונקיה. לא האמנתי שהיא מנהלת בית מוזנח. ופתאום הבליחה בי המחשבה אולי משהו אצלי בהתנהלות לא תקין?!"

    כשבת החמש ביקשה שוב ושוב ללכת לאותה חברה, הבינה ריקי שמשהו פה לא תקין. עד עכשיו חשבה שטוב לילדים לחיות בבית נקי ומסודר כל כך, פתאום החלה להבין שאולי משטר הסדר והניקיון שהטילה בביתה הוא קיצוני מדי.

    "בדיוק באותה תקופה התגלגל לידי חומר על התמכרויות, וכשקראתי אותו אמרתי לעצמי: זהו, זה מה שאני. מכורה לניקיון. לא היה קל להודות בכך, אבל כמו שכתוב ב'היום יום' שידיעת המחלה היא חצי תרופה. ברגע ששמתי אצבע על הנקודה, היה הרבה יותר קל."

    איך נגמלים?

    אבל עדיין זה לא היה כל כך קל. ריקי החליטה שהיא חייבת לשנות כיוון, אך לא ממש ידעה ממה להתחיל? על איזה חלק בניקיון לוותר? הכל היה נראה לה כל כך חשוב וחיוני. לאחר לבטים ממושכים היא החליטה לקבוע פגישה עם מטפלת מקצועית.

    "המטפלת כיוונה אותי לחשוב לעומק היכן ומתי התחילה ההתמכרות שלי לניקיון. היא הביאה אותי לפגוש את המקומות הכאובים בנפש אותם רציתי להשתיק בהתמכרות המוגזמת שלי לניקיון. בעזרתה הבנתי שמשהו שהתחיל כרצון להיות אם ואשה מוצלחת ומוערכת, השתלט עליי בהדרגה. שהאישור הסביבתי לו חיכיתי תמיד, הגיע דרך הניקיון האובססיבי, והפך להתמכרות חסרת שליטה."

    בהדרגה ריקי למדה להכיר בערך האלוקי האין סופי שבה, למדה שהיא לא צריכה את האישור של הסביבה כדי להרגיש טובה, מוערכת ואהובה. בד בבד היא עברה תהליך של גמילה. בו לאט לאט למדה לשחרר את המושכות, ולתת לבית ולילדים להתנהל בקצב דינמי ומשוחרר בלי לחצי ניקיון בלתי פוסקים.

    "לא שהבית שלי הפך להיות מלוכלך וחסר סדר" היא צוחקת. "אבל בהחלט למדתי לשחרר. כמה שהיה לי קשה בהתחלה, התגובות של הילדים היו אלו שגרמו לי להבין שעשיתי צעד נכון. הבנתי שילדים זקוקים לחיות, לזרימה. והחיים בבית כלא מוגבל של חוקי ניקיון נוקשים ולא הגיוניים לא תרמו להם כלל וכלל, ולהפך" משתפת ריקי.

    היום הבית של ריקי עדיין מסודר ונקי ביותר. אבל אחר הצהריים כולם יכולים לשבת יחד על הרצפה ולבנות. גם אם משהו נשפך, אף אחד לא נכנס ללחץ. התינוק יכול לזחול על הרצפה באושר ויציאה לגן משחקים היא ענין שבשגרה.

    "אני שמחה שהצלחתי לצאת מהמקום הזה, ב"ה" אומרת ריקי. "ומזמינה את כל מי שמזדהה עם המקום הזה לצאת לתהליך. אף פעם לא מאוחר מדי מכדי לצאת ממצרים!".

    ומה אומר הרבי על הנושא?

    כמו בכל תחום ותחום בחיינו, גם כאן הרבי מתווה דרך ברורה ומעשית. באגרת קודש מופלאה הרבי מדריך יהודי מכור בדרך הסלולה החוצה.

    "במענה למכתבו מכ"ד טבת בו כותב אודות החלטתו הטובה בעת קבלתו מכתבי הקודם, ושלאחרי זמן בכל זה לא יכול לעמוד בנסיון וכו'.

    וידועים דברי חכמינו ז"ל בכגון זה אשר אל יפול לב האדם עליו באם לא עמד בנסיון ונכשל ח"ו וכל שכן שלא יבוא ליאוש ח"ו במלחמתו עם היצר הרע כי אדרבה היאוש ונפילת רוח הם מכלי זינו ותכסיסי מלחמתו של היצר הרע, באמרו לאדם – ישראל עם קרובו אתם קרואים אדם – שכל אחד מהם נקרא בן אברהם יצחק ויעקב, לשלול המלחמה אתו, כיון שלא תצליח ח"ו וכו', ואדרבה באם נכשל ורואה איך שרע ומר הכשלון שלא לבד שזהו הפך רצון הבורא נותן התורה ומצוה המצוה, אלא שזהו גם כן מביא חורבן והירוס חייו הגשמים, חייו בעולם הזה, על ידי זה יתוסף בו כח חדש וחזק במלחמה האמורה וסוף סוף מתקיימת ההבטחה, אדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה.

    א) בכדי לחזק מלחמה האמורה ולקרב הנצחון, מהנכון ביותר שישתדל שלא יהי אצלו מעות מלבד סכומים הכי נחוצים לקנות דברים קטנים וכיוצא-בזה.

    ב) ויתחבר ככל האפשרי אך ורק עם אנשים שומרי תורה ומצוה, ובפרט שכל אחד מישראל נצטווה על זה וכמאמר חכמינו ז"ל הרבה חברות עושה, וטוב לצדיק וטוב לשכנו ולהיפך.

    ג) כיון שכמה רופאים יודעים תרופות בכדי להתחזק ולהתגבר על הרצון, הנוטה למשקים חריפים כיוצא-בזה ובמשך הזמן לבטלו כלה, ישאל אותם וימלא ההוראות שלהם, ועוד וגם זה עיקר יעשה בקי באיזה פרקים משניות איזה סימני תהלים ומזמן לזמן יחזור עליהם, ובפרט בזמן שנדמה לו שכאילו נתעורר הרצון שלא כציווי האמור.

    …ולעת קבלת מכתבי זה, יהיה הזמן בסמיכות ליום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל וכמו מכל ענין גם בזה יש על כל אחד מאתנו וגם הוא בכלל כמובן, ללמוד הוראה בעבודת האדם לקונו והוא: ומה במקום של סכנת נפשות ממש אשר אין לך רצון חזק יותר באדם מהרצון לחיים, הנה למען התורה והמצוה מסר בעל ההילולא נפשו בשביל לקיים רצון הבורא ואמר אשר זהו המקוה מכל אחד, על-אחת-כמה-וכמה כשאין כל סכנה חס-ושלום כלל וכלל כי אם תאוה עוברת ורצון עובר, שלאחרי איזה רגעים יתחרט על הרצון והתאוה, שמביא רק לידי הירוס חייו, הרי פשוט שצריך לקיים מצות הבורא ולהתנהג בדרכי נועם בדרכי שלום דרך תורתנו תורת חיים…"  (אגרות קודש כרך כ"ב, אגרת ח' שכ)

     

    מאת: יעל שניאורסון

     

     

     

    1281

    תגיות:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה