• לתשומת ליבכן: כך מתחילות מריבות

    אילוסטרציה
    הגדלה

    תמיד אחרי שזה קורה וזה מתחיל להרגיש נורא, אנחנו חוזרים לאחור ומנסים לפענח איך בעצם הכל התחיל? אספנו אותות אזהרה שיאותתו לכן כי אתן בדרך לשם... רוצות גאולה?! צריך להימנע ממריבה גם כשממש כועסים! מאת עפרה בדוסה מתוך מוסף 'עטרת חיה' של בית משיח •  לכתבה המלאה

    עפרה בדוסה, עטרת חיה

    ברור לכולם שמריבה היא לא דרך מיטבית לפתור בעיות. הריב גורם לכל אחד להתבצר בעמדותיו וגם מרחיק אותנו מעצמנו… ובכל זאת הדרך לריבים היא חלקלקה, לא תמיד יש לנו את הכלים והויסות לעצור, לזכור. אספתי לכן אותות אזהרה שיתייצבו כתמרור להראות שהנה… אתן בדרך לשם. כדאי להקשיב לאיתות ולבחור ערוץ אחר, טוב יותר. רוצות גאולה?! אז צריך בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, להמנע ממריבה גם כשממש כועסים!

    את צוברת ואוגרת בבטן יותר מידי תחושות לא טובות?…

    סימן היכר: כשמתחילים לעבור לך בראש משפטים כועסים או תחושות לא טובות כלפי אחד/ת מבני המשפחה. זכרי שמתי שהוא זה יפרוץ החוצה! עדיף לדבר על מה שמרגישים מאשר לאגור. חשוב ליצור מערכות יחסים שיש בהן מידת שיתופיות ופתיחות. כלומר לדעת לדבר על הקשיים שלכן ועל מה שכואב לכן. כשלא יודעים לדבר על מה שמפריע וכמובן גם לשמוע את השני, יהיו בבית הרבה יותר ריבים דרמטיים וסוערים.

    יש לך נטייה לציניות, לעוקצנות?

    עצרי, שייפי את הציפורניים לפני שאת ממשיכה לדבר! נטיות אלו פוגעות ומתי שהוא התוצאה תחזור אלייך כהתנגדות או כריב.

    את מוצאת את עצמך מאיימת או מפזרת אולטימטומים?…

    דעי לך, כי זה מסלול בטוח להגיע לריבים, בעיקר עם מתבגרים. במקום זה, מצאי ערוץ אחר של הידברות. נסי להבין את 'הסיפור' של מי שמולך, למה הוא מתנהג ככה? האם יש דרך להגיע אליו, לשאול, לעזור?

    את מדברת בבית באופן מתלהם?…

    אם את שומעת את עצמך נלחמת על הצדק שלך. "אני אמרתי", "אני ביקשתי", דעי שאת לא בכיוון הנכון. דיבור כזה מביא למקום של התבצרות. במקום הזה את מקשיבה רק לשיקולים, לסדרי העדיפויות, לצרכים ולרצונות שלך. האם תוכלי לעצור ולנסות לפתוח את המבט שלך לילד שמולך, לבעלך??? האם יש דרך טובה יותר להגיע אליו בצורה הנכונה והטובה בשבילו?! הרי בסופו של דבר (ולא רק בסוף…) זה יהיה גם לטובתך את.

    אפשר להגיד במקום: "אולי אתה יכול…", "היה משמח אותי כל כך אם…." ועוד.

    אם את בטוחה במאה אחוז שהשני הוא האשם והטועה.

    סטית שוב מהדרך… נורות האזהרה מהבהבות… זו דרך בדוקה להגיע לריב. מאז ימי שלמה המלך אנחנו יודעים ש"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".

    אם כבר נגררתם בבית למריבה, עדיין יש המון אפשרויות מילוט.

    אפשר לעצור ולהחליט לדבר כשהרוחות ירגעו, לא להגיע לשבירה. זו אמנות להשהות דין ודברים, לעשות 'אתכפיא' ולא לתת ליצר להרוס…

    אם לא הצלחתם לעצור אז בתוך המריבה שמרו על כבוד. יש נטייה במריבה 'לשפוך' את כל הטענות שיש. אלו בדרך–כלל לא רלוונטים לסיבה של הריב. עצרי, היי יותר עניינית, תגידי מה הצד השני גורם לך להרגיש ונסי להגיע להבנה.

    חשוב לעשות בבית חוק לא כתוב… שלא הולכים לישון עם כעס בלב. אפשר לסגת, לבקש סליחה ולהמשיך את השיח למחרת.

    הבסיס של אהבת ישראל, שכה יקרה לרבי שליט"א מה"מ, היא בביתנו. המטרה היא להחדיר אהבה וחיבור על אף כל הניסיונות. ב"דבר מלכות" פרשת שלח תנש"א, הרבי נותן לנו כלי מדהים. בשיחה הרבי מביא שתי רמות בעבודת ה', הרמה של האחדות והרמה של ההתחלקות. ברמה של ההתחלקות יש את הפירוד, השוני. אבל בכל סיטואציה לא משנה כמה שהיא נראית מפורדת, העניין הוא להתחבר ולחפש את הרמה של האחדות. זה מקום שקיים בנפש של כל אחת מאתנו רק צריך לגלות אותו. אחרי הגילוי אפשר להתחבר לשני. לימוד חסידות לעומק מאפשר להיות במקום הזה ודרכו להתחבר אל העולם. זה עולם של גאולה, עולם בלי ריבים. ואם זאב יוכל לגור עם כבש אז בטח שמריבות ובעיות שלום בית גם ייעלמו… מה שמיוחד הוא שהרבי מראה שזה אפשרי כבר היום, הגאולה כבר פה רק צריך למשוך אותה פנימה.

    377

    תגיות:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה