• 'אחרי החופש' כבר כאן • כתבה שעושה סדר

    הגדלה

    אחרי החופש כבר כאן, מביא בכנפיו את כל הפרוייקטים והמטלות שנידחו 'לאחרי החופש', אז אם גם את עסוקה מבוקר עד ליל ו'לא מספיקה כלום', תמיד רוצה עוד ועוד מטלות בסדר יומך להכניס ולדחוס, ובהעריב היום חשבון נפש עושה ומתאכזבת... קחי כיסא, שבי רגע, קראי בנחת... וגם, כמה טיפים במיוחד עבור האמא המסורה! • לכתבה המלאה

    תינוקיה, בית הרפואה לניאדו, בנתניה:

    רבקי עמדה בפתח החדר, רק כמה שעות קודם היא ילדה את תינוקה השביעי במזל טוב, 'משה' הם יקראו לו בברית בעז"ה, על שם סביה הצדיק שנפטר. היא נשענה על קיר הכניסה, מנסה לשחרר את הסחרחורת שתקפה אותה, מביטה קדימה, היכן תינוקה?! בזווית עינה היא צדה את האחות הזריזה עטויה מטפחת לראשה, כל כולה אומרת רוך ונעימות, מטפלת בזריזות בתינוקות הרכים: לזה מכניסה מוצץ, ולאחר מחזיקה בקבוק דייסה, מקלחת תינוקת מתוקה עם פלומת שיער שחורה, מרגיעה תינוק נוסף על ידי הנעת העריסה ברגלה, כשתוך כדי היא משיבה לשאלות האמהות שנכנסות לקחת או להחזיר את תינוקיהן: "כן, אכל טוב", "ישן עד עכשיו", "תחזירי אותו מוקדם שהרופא יבדוק אותו" ועוד מילים בסגנון נשמעות באוויר.

    וואו, סחרחורת נוספת תקפה אותה רק מהמירוץ המתנהל סביבה. היא ניגשה קדימה, תשושה עדיין, ופנתה אל האחות בחיוך: "את כזו זריזה, מספיקה כל כך הרבה, כמו 10 אמהות ביחד, לא הייתי מצליחה להחליפך בעבודה כזו" והאחות חייכה בתודה על המחמאה ואמרה: "חן, חן, אלו הילדים של דור העתיד שלנו, בשבילהם שווה הכל! זו אמנם העבודה שלי, אך אני מרגישה שזו גם השליחות שלי, ושמחה לבצע אותה בכל יום מחדש, זכות גדולה לטפל בתינוקות טהורים שרק נולדו, ונועדו לגדולות…" רבקי הקשיבה באלם קול ובכובד ראש, ושואלת: "ואת לא נשחקת, כל יום לטפל בכל כך הרבה תינוקות?!, כל יום אותה עבודה…" מיידל'ע, אני נהינת בכל מיום מחדש מכל תינוק שאני פוגשת, ומכל אחד שמשתחרר לביתו להמשך חייו, זה ההמשכיות של עם ישראל, בשביל זה הכל כדאי! עבדתי במשרד של עורך דין, הרווחתי הרבה כסף, אבל לא היה לי סיפוק, בהחלטה אמיצה עזבתי את עבודתי, והגעתי לעבוד כאן בתינוקיה, פחות כסף, עבודה פיזית קשה יותר, אבל הרבה סיפוק ושמחה בלב! אני מקנאה בך בחיים שיהיו לך כשתחזרי הבייתה, כל יום מחדש, התחדשות וגידול ילדים… ילדיי כבר התחתנו, אז לפחות יש לי את זה כאן בעבודה…"

    רבקי מהנהנת בראשה לאות הסכמה, ובליבה חושבת: אולי כשאהיה בגיל של האחות הזו, גם ארגיש כך…

    בית משפחת לוינזון, פתח תקוה, השעה 19:00

    אמא רבקי כעיר שחוברו ידיה יחדיו, כאילו הייתה עשויה כולה מידיים זריזות ומדוייקות: עסוקה בשטיפת הכלים, ברגלה מנדנדת עגלתו של מוישי התינוק, חני ודובי משני צידיה, "עוזרים" לה בשטיפת הכלים, הטלפון על כתפה, והיא מסדרת את משלוח הירקות למחר. מיד בסיום השטיפה, היא מסדרת את המצרכים במקרר, מחליפה לתינוק טיטול, מנגבת את ידיו המלוכלכות של ישראל שניסה לבדוק את החול שבעציץ, רצה לערבב את הבצל שכמעט נשרף במחבת, מכינה לבעלה שישוב עוד מעט מהישיבה, צלחת אוכל על השולחן, מונעת ברגע האחרון את נפילת הצלחת על ידי שטערני שבדיוק משכה את מפת השולחן, כשתוך כדי היא עונה לקריאות הילדים מרחבי הבית בדבר תשובות על שיעורי בית. ו…ארוחת ערב, וגם שעת ההשכבה הגיעה: אמבטיות בסרט נע, חלק מהילדים צריכים שתלביש אותם, חלק מתלבשים לבד, והיא 'רק' מוציאה עבורם בגדים. קריאת שמע, לילה טוב, נושקת לראשים המתוקים, וחולמת על מושב הספה שאליה תנחת עוד מעט…

    סוף, סוף היא התיישבה, על הספה… כלומר היא הזיזה את ערמות הכביסה הממתינות לקיפול לשני הצדדים והתיישבה באמצע. על הריצפה זרועים משחקים שטרם נאספו, על השולחן חומשים וספרים שהילדים השתמשו בהם בהכנת שיעורי הבית והכל מסתחרר מסביבה, עייפה! מתחשק לה רק לישון, לא להתכונן לעבודה המצפה לה עם שחר, לא לארגן את הבית והבגדים לילדיה למחר, רק לישון, לישון ולישון… מה ארע לה?! כיצד היא כזו עייפה?! היא עוצמת את עיניה, וחושבת לעצמה: אוף! שוב לא הספקתי כלום היום, ואני מותשת כל כך… רשימת המטלות כמו רצה לה בראש: לתקן מכפלת בשמלת השבת, לברר נסיעה לבר מצוה של הבן דוד, לאפות עוגיות לשכנה שילדה, לכתוב עבודה של קורס מתוקשב, לתת פיאה לסירוק, לקפל כביסה, לכבס כביסה לבנה, לדבר עם השוויגער, ו…הרשימה עוד ארוכה… והיא לא הספיקה כלום! ממש כלום! אפילו V אחד היא לא יכולה לעשות ברשימה. כמה עגום, במיוחד שהמאזן השבועי מאותת לה, שרשימת המטלות ממתינה מתחילת השבוע כאבן דוממת ללא שינוי, כשאליה מצטרפים דפים נוספים ועליהם מטלות.

    דפיקה בדלת, בטח זה בעלה, היא מסדרת את המטפחת לראשה, מעלה חיוך על פניה, בעלה יוסי עובד עד שעות הערב המאוחרות כדי להביא פרנסה לביתם ובשליחות עם המקורבים, היא לא תתנפל עליו מיד כשנכנס, תחכה שיאכל וירגע, ואז תספר לו בנחת את תיסכולה מחוסר ההספקים המשווע!  היא קמה בזריזות אל הדלת, אבל רגע, למה שידפוק ולא פשוט יכנס?! היא פותחת את הדלת לרווחה, ובפתח ניצבת שכנתה רינה, מחייכת כולה! רינה היא שכנה מיוחדת שנים רבות ציפתה לילדים, ואז נפתחו שערי שמיים ושלישיה נולדה במזל טוב, כעת השלישיה כבר בני 9, ולהם אחים תאומים בני 4, אצל רינה הבית תמיד מסודר ומטופח, אוכל מבושל על הגז, והילדים שמחים ומושקעים, אבל עיקר קנאתה של רבקי היא רינה בעצמה, שתמיד מחייכת ומאושרת. רינה מביטה בשכנתה ואומרת: "מה שלומך? מקווה שאני לא מפריעה…" אנחה מתפרצת מגרונה של רבקי: "שלומי טוב, אני בדיוק ברגע של ייאוש, לא מצליחה להספיק כלום, הימים עוברים כל כך מהר, פותחת את העיניים בבוקר, עוצמת אותם בלילה, והיום חולף בלי שאספיק דבר! מה יהיה איתי?!" רינה מחייכת ואומרת: "כלום? ממש כלום את לא מספיקה? מה עשית מהבוקר, היום למשל? נחת? ישנת? קראת? רקמת? סרגת?" רבקי מתגמגמת: "אמממ… עשיתי את הדברים הרגילים, אבל לא שום דבר מעבר!"

    רינה מזדעקת בקולה השקט, ואומרת: "כלום?! ממש כלום?! לטפל בילדים זה כלום? להאכיל? להלביש? להקשיב, להעסיק, לעזור בשיעורי בית? לכבס – זה כלום?! את יודעת, את מזכירה לי את עצמי, באותן שנות כמיהה וציפיה לילד משלי, בעלי ואני עבדנו במשפחתון של פנימיה לילדים מחוסרי בית, לכל זוג היו שישה ילדים שגרו איתם בבית, ודאגו להם לכל מחסורם. בעלי ואני היינו 'הורים' לבנים בגיאלי 5-7, העבודה לא הייתה קלה, נפשית. והאמת, גם פיזית, העומס היה גדול כל כך, זוכרת את משפחתי שהייתה מגיעה לבקר ועומדת משתהה לראותיני: מכבסת, תולה, מקפלת, מלבישה, מגהצת, תוך כדי דיבור בטלפון עם המחנכים של הילדים, בישול אוכל, שטיפת הבית, קניות והרשימה עוד ארוכה, וזה רק המעשים הטכניים… פעם אמרה לי אימי, תוך כדי שהיא מנגבת את עיניה הדומעות וכמהה גם היא לנכדים מאיתנו, שנראה כאילו כל גופי מלא בידיים זריזות.

    בשנים אלו למדתי לעבוד במהירות, כיום ילדיי הפרטיים מרוויחים אמא זריזה, אך יותר מכל ילדיי מרוויחים שאמא שלהם מייקרת את הטיפול בהם, את הכביסות, הבישולים וגם המקלחות. עבורי יום כמו שאת מתארת, זה יום עבודה מלא ועמוס! אם זה בביתי הפרטי, זה לא נקרא עבודה?! רק אם זה במשפחתון לילדים מחוסרי בית זה יחשב עבודה עם משכורת?! ואת יודעת מה, משכורת כספית אני לא מקבלת על הטיפול בילדיי, אבל ילדים מושקעים שרואים שלאמא שלהם אכפת מהם באמת, שדואגת להם לכל פרט קטן וגדול – אני מקבלת בגדול!"

    ורבקי מתחייכת לעצמה לראשונה בשיחה בינהן, ואומרת: "האמת שאת צודקת, את מזכירה לי את האחות בבית הרפואה, כשילדתי את מוישי, התפעלתי מעבודתה, בעצם גם אני עובדת כמוה בביתי הפרטי, בכל יום. את יודעת רינה, הרשי לי להיות איתך אמיתית, את תמיד מיוחדת עם הגישה שלך, אני שופטת את עצמי יותר מידי… כנראה בזכות שהמתנת לילדיך בציפיה, את יודעת להעריך כל רגע במחיצתם, וכל רגע של עשיה עבורם… והרי על כך נקבל את המשכורת הגדולה ביותר.

    ***

    בערב, יותר מאוחר כשרבקי תספר לבעלה את קורות היום, ייאושה מהספקיה ושיחתה עם רינה, יאמר לה בעלה כמה מעריך אותה על מסירותה לילדים, ויוסיף את דברי הרבי על הנשים שהם ממש  כמו הכהן הגדול בבית המקדש: גם הכהנים והכהן הגדול בראשם, לא היו מתעסקים כל היום רק בתפילות להשם, והרי הם האנשים הכי חשובים בעם, והיו מיטיבים הנרות, מסדרים, מכינים, מקריבים קורבנות ויחד עם זה שוטפים הדם והלכלוך, מנקים ועוד… כמו הכהן הגדול – כל אמא! כמים קרים על נפש עייפה, כמה טוב, רבקי כבר רגועה ומחייכת, היא כמו הכהן הגדול…

    טיפ בדוק, מנוסה ומצליח – לאמהות וגם לבחורות: הכינו רשימת מטלות שבועית ויומית

    ברשימה השבועית הכניסו את המטלות שהן מעבר לטיפול השוטף והקבוע בבית, בילדים ובעבודה (לבחורות- מעבר ללימודים, עבודות, עזרה בבית, מבצעים וכו).

    ברשימה היומית שאותה תערכו ערב קודם, הכניסו מטלות קבועות, שחייבות להיעשות ותבצעו אותם במהלך היום, כמו: להתפלל, לאכול ארוחת בוקר, להלביש את הילדים, להכין ארוחת צהריים, להשכיב את הילדים, מקלחות, לכבס ועוד… כל יום שלבו ברשימה היומית מטלה או שתיים לפי היכולת שלכם מהרשימה השבועית. אם הכנתם רשימה ולא הצלחתם לעמוד בה, כיתבו ליד כל פרט ברשימה כמה זמן משוער ייקח לכם לבצע את הפעולה הנ"ל, ותראו אם הרשימה שהכנתם הגיונית, זה גם טיפ מעולה עבור ימי שישי הקצרים ש'פתאום' נכנסת שבת… שני דברים תרוויחו: א. תספיקו יותר כי התכנון יהיה אמיתי ומתאים לסדר היום שלכם, ותשלבו בו גם מטלות נוספות מעבר לקבועות. ב. בסוף היום, כשתעברו על הרשימה ותסמנו V על כל דבר שעשיתן, תראו שפעלתן המון במהלך היום!

    בהצלחה!

    249

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה