• שידוכים חוצי יבשות • "לא בשמיים היא"

    הגדלה

    הצצה לתופעה שהולכת ומתרחבת של שידוכים בין בני ובנות ארץ ישראל עם משפחות אנ"ש ושלוחים מחוץ לארץ. האם 'ללכת על זה' ואם כן, איך זה עובד?  שתי צעירות ישראליות שנישאו עם בני חו"ל מדברות על הפגישות, הטיסות, פערי התרבות, מקום המגורים ועוד...  "לא בשמיים היא" • לכתבה המלאה

    כי תבנה בית חדש

    בחו"ל

     

    לפני כעשרים שנה, נולדה בבית יולדות במרכז הארץ תינוקת מתוקה שהביאה המון אושר להוריה המאושרים. כמו כל תינוק שבא לעולם. גם לה פתחו הוריה שער לתפילות במיוחד עבורה. שתגדל, שתהיה בריאה, שמחה ומאושרת ובבוא היום תמצא חתן חסידי ובעל מידות טובות. הם לא ידעו שאותו חתן גדל כעת בבית משפחתו האוהבת במרחק אלפי קילומטרים… ביבשת אחרת.

     

    חתונה חוצת יבשות.

    היום, בו עולמנו הפך לכפר גלובלי קטן, ניתן למצוא יותר ויותר זוגות צעירים אשר המרחק הגאוגרפי ביניהם הוא עצום. ואנו רואים תופעה הולכת ומתרחבת של שידוכים בין בני ובנות ארץ ישראל לבין אנ"ש ושלוחים מחוץ לארץ. לא פעם כאשר מגיעה הצעת שידוך שכזו עולות השאלות. האם ללכת על זה ואם כן איך זה עובד? כיצד והיכן מקיימים את הפגישות, היכן תתקיים החתונה? איפה יגור הזוג וכיצד מתגברים על קשיי ההתאקלמות במקום החדש?

    התיישבתי לשיחה חברית עם שתי נשים צעירות שנישאו לתושבי חו"ל ונאותו לשתף אותנו בכך.

     

    מורן וויטי, כפר חב"ד – אם לשניים: "הפערים לא השתנו, אנחנו השתנינו"

    כאשר הייתי בשנת הסמינר הראשונה תפסה אותי באחד הימים במסדרונות 'בית רבקה' המורה מלכה כהן. היא שאלה אותי אם אני פנויה והיא הציעה בחור שכל מה שהיא ידעה להגיד לי שהוא קצת פחות ממני בגיל ומאוד גבוה. הנתונים האלו הרתיעו אותי וסירבתי. כמה דקות אחר–כך קיבלתי טלפון משדכנית אחרת שהציעה לי בחור שנפגשתי איתו בעבר והיא אמרה שהוא רוצה להיפגש שוב. מאוד התלבטתי אם זה מתאים לי ולבסוף החלטתי להיפגש שוב עם אותו בחור אך במשך תקופה ארוכה ניסינו לקבוע זמן לפגישה וכל פעם איכשהו הפגישה נדחתה שוב ושוב. ערב שבת אחד, התקשרה אליי שוב השדכנית מלכה כהן והציעה שוב את אותו בחור גבוה וציינה שהוא כבר בירר עליי ושהוא רוצה להיפגש איתי. ראיתי את אותן דחיות עם הבחור השני כסימן ובחרתי ללכת להיפגש עם הבחור שהציעה מלכה.

    נפגשנו.

    הוא אמריקאי ואני ישראלית.

    הפגישה התנהלה בעיקרה בעברית וראיתי שזה מעט קשה לו, באיזשהו שלב השיחות ביננו עברו להתנהל בעיקר באנגלית.

    כאשר סגרנו בשעה טובה היינו צריכים לקבוע את מועד החתונה בהתאם ליכולת של בני המשפחה המורחבת לעזוב הכל ולהגיע. ואכן החתונה התקיימה בחודש תמוז, תקופת החופש הגדול, כך שהתאפשר לכולם להגיע בנחת.

    כאשר עלתה סוגיית מקום המגורים דווקא אני זו שדחפתי לכך שנגור בחו"ל אך בעלי רצה שנישאר לגור בארץ. למזלנו מי שפתר לנו את ההתלבטות היה הרבי שליט"א שכתב לנו מכתבים ברורים ביותר על להישאר בארץ.

    זה לא סוד שיש הבדלי תרבות גדולים בין ישראלים לאמריקאים, גם כאן נדרשנו לגשר על כל מיני פערים שהלכו והצטמצמו עם השנים. לא כי הפערים השתנו, אלא כי אנחנו השתנינו ולמדנו להכיר ולכבד את הצרכים של השני.

    לבעלי מאוד חשוב שהילדים ירכשו את שפת האנגלית בבית, רבים מבני המשפחה שלו אינם דוברי עברית כלל וחשוב שהם יוכלו לתקשר עם ילדנו. זה לא קל אך זה שווה את זה. הבן הבכור שלי, על אף גילו הצעיר שולט בשתי השפות ברמה טובה מאוד.

    לסיכום, כל זוג שמתחתן הוא במובן מסוים מגיע משתי יבשות שונות לחלוטין, שלא לומר שני עולמות שונים. אך עם הרבה תקשורת בריאה והכלה אפשר לגשר על כל הפערים.

    והעיקר, שיהיה בנין עדי עד.

     

    חיה כהן רחובות: "אף פעם אל תגידי 'אף פעם'!"

    "לפני כשנה בחנוכה שהתה דודתי ב–770 אצל הרבי. אישה שהגיעה להרצות בפני הבנות משכה את תשומת ליבה במיוחד. משהו בה הזכיר לה מאוד אותי. היא ידעה שאני בשידוכים ועלה בליבה אולי לאותה אישה יש בן שיכול להתאים לי… מבלי באמת להכיר את האישה שעומדת מולה היא ניגשה אליה ושאלה אותה האם יש לה בן בשידוכים. הרבנית השיבה בחיוב אך דחתה את הצעת השידוך בטענה שהבן שלה לא מעוניין להתחתן עם בחורה ישראלית.

    "לאחר חזרתה לארץ היא התקשרה לאמא שלי וסיפרה לה את פרטי המקרה, אמא שלי לא בזבזה זמן והתחילה לברר אודות אותו בחור. ההורים שלי ביררו ומאוד התלהבו ממה שהם שמעו. אך שוב, כאשר הציעו את ההצעה למשפחה הם שללו את ההצעה משום שהבחור לא היה מעוניין בבחורה ישראלית, מסתבר שהוא מאוד פחד מהמנטאליות הישראלית שהייתה נראית לו מאוד זרה.

    "עברו מספר חודשים, טסנו לרבי לחגי תשרי, ואחי שפתאום נזכר באותו סיפור העלה שוב את ההצעה. הוא אמר שאם אני כבר בקראון הייטס למה לא לנסות להפגש?

    הפעם ההצעה הגיעה מכיוונה של קרובת משפחה שגרה בשכונה ששכנעה אותם…לפחות לברר.

    הטיסה שלי הלכה וקרבה והם עדיין לא החזירו תשובה האם הבחור מעוניין להיפגש. לאחר כמה ימים לחוצים הם החליטו לתת לזה צ'אנס ואני הארכתי את הכרטיס.

    נפגשנו פעמיים כאשר השאלה האמיתית עומדת באוויר. כיצד מגשרים על הפערים? באיזשהו שלב הרגשנו שהפערים גדולים מידי והחלטנו לוותר.

    "למחרת, בדקתי כרטיסים לארץ ובאופן שמיימי לא מצאתי כרטיסים במחירים סבירים. הכל היה במחיר אסטרונומי. לא ידעתי מה לעשות ודחיתי את קניית הכרטיס לאחרי שבת. עברה עליי שבת מבולבלת, בניגוד לפעמים הקודמות בהן נפגשתי והשידוך לא יצא לפועל שאז הרגשתי הקלה עצומה, כאן הייתה בי מועקה גדולה. אחר–כך התברר לי שבעלי הרגיש את אותו הדבר הוא פנה לאימו ואמר לה כי הוא רוצה להיפגש איתי שוב.

    "נפגשנו שוב, הפעם הבנו שחייבים לשים על השולחן את הדברים ולדבר על מה שמטריד את שנינו – איך מגשרים על פערי התרבות ביננו.

    ב"ה ובשעה טובה השידוך נסגר והחלטנו שנגור שנה ראשונה בארץ ולאחר מכן נצא לשליחות בארה"ב. ועדיין, התכנון העתידי שלנו הוא לצאת לשליחות, אך אנו עדיין לא יודעים לאן פנינו מועדות אך דבר אחד ברור לנו, הרבי מנהל את העניינים. ואם לא הוא, לא היינו נפגשים אפילו…

    לסיכום, אף פעם אל תגידי 'אף פעם'! יכול מאוד להיות שמשהו מסוים שנראה לך כרחוק מאוד מהעולם שלך או בלתי אפשרי יכול להיות בעצם הדבר הכי נפלא בעולם עבורך..

     

    הכתבה באדיבות מגזין 'עטרת חיה' מוסף 'בית משיח'

    1116

    תגיות:

    תגובה אחת

    1. שמחה
      י״ג במרחשון ה׳תש״פ (11/11/2019) בשעה 23:36

      חזק ומחזק!!!!
      תודה רבה!

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה