בהפטרה שנקראה אמש (פרשת שמיני) עם ישראל בהתרגשות עולים לבית המקדש יחד עם ארון הברית הממתין להגיע למקומו הקבוע בקודש הקודשים. בריקודים ולבוש חגיגי. דוד המלך מפזז ומכרכר לפני הארון וכולם מלאים ברגש שמחה ותודה לה'.

באמצע הדרך, ארון הברית המונח על עגלות הבקר מתנועע, מידית רץ עוזה ושולח את ידו אל הארון בחושבו להציל את הארון מנפילה חס ושלום, אך למרות מחשבה זאת נענש הוא במיתה. לכאורה עשה הוא מעשה ראוי, אך אם נלך אחורה בזמן לכניסת עם ישראל לארץ וחציית נהר הירדן נזכר בנס פלאי שהתרחש בזכות הארון. מיד לאחר שדרכו הכהנים נושאי הארון במי הירדן, המים במקום עומדם נהפכו כחומה. אך כשעוזה שולח את ידו היה זה בעקבות תעתוע שקורה מול עיניו, בו רואה מציאות שסותרת את ההגיון שלו.

•••

כעת נעבורת לקודש הקודשים, מורחב ומוסבר בכמה מקומות אשר ארון הברית תפס מקום , אך מצד שני לא תפס באמת "שלא מן המידה", זאת אומרת שוב יכולה להצטייר מחשבה של מציאות סותרת. מילא את החלל או לא? אך זהו שוב תעתוע, בעינינו זה יכול להראות סותר אך לא כך זה באמת…

••

"עד הגאולה השלימה, ליובאוויטש היא ירושלים שלנו, ובית הכנסת שהרבי מתפלל בו, הוא בית המקדש שלנו.. החדר שיושב בו הרבי הוא קודש הקודשים שלנו, והרבי הוא הארון אשר בו לוחות תורת השי"ת שלנו"

בדור שלנו הננו יכולים לומר שהארון הברית שלנו יציב, ולמרות כל מה שרואים בעיניים גשמיות, הינו תעתוע בלבד! ארון הברית מלכנו אינו בר מעידה! בבית רבינו בבבל הוא נמצא קיים וחי!

מזווית אישית: באחת השנים שלי בתשרי, בזמן שכל כהנים עולים על בימת הרבי מה"מ לברך את הקהל הקדוש. חיפשתי בעיני את כסא המלך ולא מצאתי. (הוא היה כמובן במקום הקבוע בו הרבי נמצא בזמן ברכת הכהנים), ואז באותו רגע ממש חלחלה בתוכי ההבנה, שכן! גם לרגע זה קורה לנו לפעמים במקום לשים את השכל הצידה , "אינו מן המידה". בפשטות בגשמיות.

ואם נהיה חכמים נזכור זאת תמיד, מה שרואים כמציאות סותרת אינה באמת. יש אמת אחת. נצחית ועוצמתית אך לא תמיד אנו כלים לראותה!

•

איך נגיע לאמת הזאת? כמובן ע"י הצמדות לדברי הרבי מה"מ הוראותיו ונבואותיו הקדושות. לשים בצד את התעתוע והמציאות הסותרת בעיניו ופשוט לבטוח ולהאמין! ועכשיו יותר מתמיד. זה רק מה שיוביל אותנו לגאולה האמיתית והשלימה מיד עכשיו!