• כתבה מרתקת: צעדים ראשונים בעולם הספרים

    אילוסטרציה
    הגדלה

    ילד נרגש, עטוף בטלית, בעל פאות טריות מובא לחדר לראשונה בחייו. בעוד רגעים מספר, יצעד הילד את צעדיו הראשונים בעולם הלימוד. לימוד התורה הקדושה. הילד קורא את שמות האותיות בשטף, מלקק את הדבש המתוק. ואת אמא, מביטה בו. בחסיד הקטן שלך. איך היית רוצה לראות אותו, בעוד, נניח, חמש עשרה שנים? 'תמים' מן המניין. לומד. מתפלל. עושה 'מבצעים'. מרווה את הוריו בנחת חסידי... לכתבה המלאה

    חני ברגר / מגזין עטרת חיה

    יסוד מוצק

    ילד נרגש, עטוף בטלית, בעל פאות טריות מובא לחדר לראשונה בחייו.

    בעוד רגעים מספר, יצעד הילד את צעדיו הראשונים בעולם הלימוד. לימוד התורה הקדושה.

    הילד קורא את שמות האותיות בשטף, מלקק את הדבש המתוק.

    ואת אמא, מביטה בו. בחסיד הקטן שלך.

    איך היית רוצה לראות אותו, בעוד, נניח, חמש עשרה שנים?

    'תמים' מן המניין. לומד. מתפלל. עושה 'מבצעים'. מרווה את הוריו בנחת חסידי…

    וזהו, אמא, זה הכול?

    שיהיה מקושר, שיהיה חסיד, שיהיה מחובר למה שהוא עושה. שיתפלל וילמד בהתלהבות. שילך ל'מבצעים' מתוך רגש התקשרות ואהבת ישראל אמתית…

    אמא יקרה. את רוצה את הכי טוב בשביל הילד שלך. היית מתארת לעצמך, שהרגעים הבאים, השנה הקרובה, עשויים להשפיע באופן גורלי על עתידו של ילדך הקט?

    את יכולה לתאר את גודל ההשפעה, או את גודל הנזק שעלול להיווצר חלילה, אצל הילד הרך, מדבר שנראה לכאורה טכני, כמו – סדר לימוד הקריאה?

    "במענה למה שכותב בנוגע ללימוד הא"ב בשיטה המסורתית, ובלשונו 'שיטה שהיתה מקובלת בחדר' … יסוד הדבר ללמד על פי סדר הא"ב וכו' יסודתו בהררי קודש כידוע ומפורסם, ואין כאן המקום להאריך בזה, ובודאי יוכל למצוא כל המקורות לזה. ולא רק שאין רשאים לוותר על שיטה זו, אלא כל הפוגע בזה פוגע הרבה בהשרשת רגש הקדושה בנפש הילד…" (מתוך מכתב של הרבי למר חיים צורי, מדריך מטעם משרד החינוך בבתי ספר ממלכתים–דתיים, תש"ל).

    את רוצה ילד חסידי, ירא שמיים? את רוצה שיגדל להיות 'תמים' שמתלהב מענייני קדושה, שמעניין אותו רבי, חסידות, שליחות?… כאן המפתח. בדיוק בזמן הזה, של ראשית רכישת הקריאה, נזרעים רגשות הקדושה בלבו של הילד. ובדיוק כאן, ברגעים ההתחלתיים האלה, צריכים להיזהר עד מאוד מרוחות זרות, שלא מצד הקדושה.

    ילדתך הגיעה לכיתה א'. היא צועדת לכיתתה, עם עוד עשרות ילדות בעלות ילקוטים נוצצים על הגב וניצוץ שמח בעיניים. חשבת פעם לברר, באיזו שיטה המחנכת של כיתה א' מקנה את הקריאה? אמנם, ישנו אחוז ניכר של בנות שכאשר הן מגיעות לכיתה א' הן כבר קוראות, או התחילו ללמוד לקרוא בבית, אך ישנן גם ילדות שזוהי השנה הראשונה ללימודי הקריאה שלהן.

    אם את אמא לילדה כזאת, כדאי מאוד לוודא שיסודות הקריאה יונחו אצל ילדתך בצורה הנכונה, כזו שמחדירה יראת שמיים, ולא להיפך חס ושלום. כן, כן, גם אם הילדה שלך לומדת בבית ספר חב"ד למהדרין!…

    מסורת של קדושה

    נתחיל מהתחלה. תהליך לימוד הקריאה בלשון הקודש, הוא הרבה יותר מתהליך טכני. האותיות הן קדושות. הנקודות הן קדושות, וגם תהליך הלימוד והסדר שלו הינו מסורת מקודשת שאין לשנות ממנה.

    יתכן, שקל יותר להבין ולהתחבר למושג 'קדושת האותיות', על רקע הטלית והדבש, בטקס ההכנסה לחיידר. אך אסור לנו לשכוח, שגם האותיות שהמורה או הגננת מלמדות את בנותינו, קדושות לא פחות. גם בנות שלומדות קריאה, צריכות לעשות זאת על פי השיטה המסורתית. זהו עניין שנוגע לאמונה בה', זה נוגע בחיים ממש, כפי שאומר אדמו"ר הריי"צ בשיחה על עניין זה:

    "אותיות התורה והנקודות של תורה קדושות הן, קמ"ץ הוא הכתר, פת"ח היא חכמה, והקדושה מהאותיות והנקודות הן מאירות את נשמותיהם של הילדים שיחיו הלומדים, שהם יישארו יהודים ישרים. צריכים להודיע בקרב היהודים שכל האבות וכל האמהות צריכים לדעת שהילדים צריכים ללמוד קמ"ץ אלף פתח אלף. זה נוגע בחיים ממש…"

    אדמו"ר הריי"צ מתאר את קדושתן של האותיות והשפעתן על הילדים. לימוד קריאה הוא לא רק צעד בדרך ללימוד תורה בהמשך, הוא תכלית בפני עצמה, החדרת הקדושה בילד.

    ממשיך אדמו"ר הריי"צ בשיחה, בביטויים חריפים ביותר, כנגד אלו שמנסים לעקור את הקדושה של האותיות והנקודות על ידי שמלמדים קריאה בשיטות 'חדשניות' שמטרתן, כביכול, להקל על הילד, ולקצר לו את תהליך הלמידה:

    "[לצערנו] נעמד דור שרוצים לעקור מאת היהודים את קדושת אותיות וקדושת הנקודות, הם מציגים את עצמם כמו אוהבי ישראל, בעליטובה'ניקעס, כאילו הם מבקשים את טובת הילדים, אבל בזה הם עוקרים אצל היהודים ח"ו את קדושת האותיות ונקודות.

    אני אומר לכם, יהודים, שהם האויבים הגדולים ביותר שלכם, הם עושים את הילדים לאפיקורסים, הקדוש–ברוך–הוא יתן לכל יהודי שנים ארוכות ובריאות, אריכות ימים ושנים, אבל הרי לא חיים לנצח, ומילדים כאלה לא יהיו "קדישים". יהודים, זכרו היטב, כי בבית הספר ובחינוך של הילד, תלוי כל החיים שלכם שהילד יישאר יהודי" (ספר השיחות תרצ"א, עמ' 159).

    מלחמה עתיקה

    מי הם אלו שרוצים לעקור את קדושת האותיות? מהי בכלל השיטה המסורתית? במה היא שונה מהשיטות האחרות ללימוד קריאה? מסתבר שהמלחמה על קדושת האותיות הינה עתיקה ביותר, והתחילה לפני אלפי שנים, אדמו"ר הריי"צ מציין זאת בשיחה:

    "במלכי ישראל, הגרוע מכולם היה אחז… כמו שאומרים רז"ל למה נקרא שמו אחז שאחז בבתי כנסיות ובתי מדרשות, שלא יהיו תינוקות של בית רבן. כוונתו הייתה שהלימוד יהיה כמו דרכי הלימוד החדשים, שלא לומדים קמץ אלף א, פתח ב ב, אלא מיד מלמדים אה בא, בלי ללמד את שם הנקודות…"

    מזימתו של המלך אחז הייתה, שהילדים ילמדו מיד הברות, בלי ללמוד לפני כן את שמות האותיות והנקודות. ממשיך הרבי הריי"צ ומתאר את גודל הנזק הנגרם משיטה זו:

    "כשלומדים עם הילד את הנקודות, זה מכניס בו קדושה. הטעמים, הנקודות, התגין והאותיות שניתנו למשה רבנו בסיני כשנאמר "אנכי הוי' אלקיך",  זה מכניס בו כוח המסירות נפש. – הרי כשלומדים זאת עם הילד אך כשלומדים עם הילד בלי טעמים, נקודות, תגין, אותיות טנת"א, הרי זה בלי קדושה, וזאת רצה אחז" (ספר השיחות ה'תש"ד בלה"ק, עמ' קמב).

    אם כן, זוהי טעות חמורה לחשוב שהנקודות הן רק מעין 'גלגלי עזר', דבר טכני, שנועד רק להקל על הקריאה בראשיתה. בנקודות יש קדושה, ואסור לדלג על תהליך למידה יסודי של צורתן ושמותיהן. הלימוד הזה מחדיר בילד רגש של קדושה ומסירות נפש.

    שלושת השלבים

    "הוראת רבותינו נשיאינו לדייק בלימוד האותיות בפני עצמן, לימוד הנקודות בפני עצמן, ולאחרי זה לחברם ביחד (לימוד בפני עצמו)" (משיחת א' דר"ח אלול, תשמ"ב).

    במילים תמציתיות אלו, מתאר הרבי את שלושת השלבים שמהם מורכבת השיטה המסורתית ללימוד הקריאה. ראשית כל, לימוד האותיות, כל אחת בשמה ובצורתה. לאחר מכן, לימוד הנקודות, ורק אחרי שהילד יודע את האותיות והנקודות, יש ללמד אותו אותיות עם נקודות.

    נביא כאן את מענה הרבי לשאלה, באיזה אופן ללמד ילדים קריאה:

    "במענה על השאלות שלך, בנוגע לאופן הלימוד, מובן מעצמו שמוכרחים ללמד את התלמידים את האותיות בנפרד ואת הנקודות בנפרד. וכידוע המלחמה שגדולי ישראל ונשיאינו הקדושים ניהלו על זה, לחקוק בילדים את קדושת האותיות ואת קדושת הנקודות" (אגרות קודש כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, כרך ח', עמ' פ"ב).

    הרבי מכנה את העניין הזה "המלחמה שגדולי ישראל ונשיאינו הקדושים ניהלו". אם מדובר כאן במלחמה, עלינו לשים לב שאנו נמצאים בצד הנכון של המתרס, בצד של הרבי.

    על פניו, השיטה המסורתית יכולה להיראות ארוכה ומסורבלת. ראשית יש ללמוד את כל האותיות, לאחר מכן את כל הנקודות, ולבסוף לחבר ביניהן. יתכן שישאל השואל – מדוע לא לחסוך בזמן ומאמץ, וללמד את הילד מיד את הנקודות עם האותיות יחד?

    ואכן, ישנן שיטות לימוד שלפיהן אין צורך כלל לדעת את שמות האותיות. לטענתם, די בכך שהילד ידע את הצליל של האות, וזה מספיק לו עבור רכישת הקריאה. לשם מה עליו לדעת את שמות האותיות? וכך טענתם גם לגבי הניקוד, לשם מה צריך הילד לדעת את שמות הנקודות? אפשר הרי ללמד בפעם אחת, להראות לילד קמץ עם אל"ף, ולומר לו שזה אָ. כך נהוג במקומות מסוימים בלימוד השפות של הגויים, וישנן שיטות 'חדשניות' ו'מתקדמות' שרוצות להחיל זאת גם על לשון הקודש. הם טוענים, שחבל לבזבז את זמנו של הילד וליגע אותו בלימוד אותיות ונקודות ורק אחר כך לחברם. לא חבל על הזמן?… על כך עונה הרבי:

    "…בנוגע ללימוד אל״ף בי״ת באופן של קדושת האותיות וקדושת הנקודות, שלכן צריך ללמוד ״קמץ אל״ף אָ״, ״קמץ בי״ת ב״, ולא לחשוב שמוטב לחסוך זמן להקב״ה, ולהשתדל שהילד ילמד לקרוא בהקדם האפשרי, מבלי לספר לו אודות קדושת האותיות וקדושת הנקודות, העיקר שיוכל להיות צפור המצפצפת…

    – הזמן שייך להקב״ה, ואם הוא אינו חוסך ומקמץ זמן (כדי ללמוד מתוך קדושת האותיות וקדושת הנקודות), אזי ימלא זאת "באריכות ימים ושנים טובות, כך שיוכל להשלים ולהוסיף יותר" (תורת מנחם תשט"ז, ח"ב, עמ' 142).

    העיקר בלימוד הקריאה, הוא ללמוד באופן של קדושה, לזכור שמדובר כאן בלימוד תורת ה'. ואם הלימוד יארך זמן רב יותר, בגלל שלומדים מתוך קדושה על פי רצון ה', הקב"ה יוסיף על כך שנים ארוכות וטובות, כדי להשלים ולהוסיף עוד בלימוד התורה!

    לסיכום, כדי להשריש בילדינו רגשות של קדושה ומסירות נפש לה' ולתורתו, עלינו לוודא שהצעדים הראשונים שלהם בעולם הלימוד יעשו מתוך קדושה ובסדר הנכון. לימוד שמות וצורת האותיות, לאחר מכן לימוד שמות הנקודות ולבסוף לחבר ביניהן, בלימוד בפני עצמו.

    למה נגרעו הבנות?

    ועוד נקודה למחשבה. שנים רבות עברו מאז שבנות ואף נשים לא ידעו צורת אות. בדורנו, הרבי הביע דעתו הקדושה שנשים צריכות גם הן ללמוד תורה, ובפרט תורת החסידות (שיחת ש"פ אמור תש"נ, ועוד). ובכל זאת, עדיין נשאר 'רשימו' מאותן שנים, שבהן נשים לא ידעו לקרוא כלל. אחרת, איך ניתן להסביר ולהצדיק את העובדה שרוב הבנות מתחילות ללמוד קריאה בגיל שש, שלוש שנים מאוחר יותר מבנים?

    יש בכך משהו סמלי. בנים לומדים קריאה ב'חיידר' על פי השיטה המסורתית. ואילו בנות לומדות אותיות בבית הספר, משום שזאת שפת המדינה. ממילא, ישנה פחות שימת לב לכך שהתהליך נעשה על פי הסדר הנכון, ומתוך שימת דגש על קדושת האותיות והנקודות.

    את האותיות צריכים ללמוד משום שזוהי תורת ה', ולא בגלל שזו שפת המדינה. להלן מענה הרבי בחלוקת דולרים לרב צבי כהנא, ראש ישיבת הרי יהודה, תש"נ:

    "ישנם בארץ ישראל עשרות אלפי ילדים שאינם יודעים צורת אל"ף כפי שכתוב ב'אנכי ה' אלוקיך. הם יודעים צורת אל"ף מכיוון שזהו לשון המדוברת. אבל ישנו האלף של אנכי ה' אלוקיך… ואלו הילדים מתרבים ומשנה לשנה מתווספים עוד ילדים שהולכים ונאבדים… מכיוון שהם אינם בין יהודים שילמדו אותם קמץ אל"ף א".

    ומסיימים בטוב, יהי רצון שבקרוב ממש נזכה לקבל פני משיח צדקנו ולומר, ראו גידולים שגידלנו.

    לתגובות, הארות והערות: ch.berger770@gmail.com

    484

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה