מראיינת: בלומי לנדא

לא קרוב: למידה מרחוק

חיה, מהם הנושאים והדילמות בהם מתייעצות איתך אימהות בתקופה כה מאתגרת זו?

"אחד הנושאים החמים הוא כמובן הלמידה מרחוק. הורים רבים מתקשים לספק לכל אחד מהילדים את התנאים הנאותים ללמידה מהבית. אימהות מתוסכלות, מרגישות בטירוף ובתמרון לא קל בין הילדים, השיעורים ב'זום' והמטלות. אין מספיק פינות למידה בבית לכולם, לפעמים גם אין מספיק מכשירים, מחשבים, 'טאבלטים' לסוגיהם וכו'. כל תקלה טכנית, ולו הכי קטנה משבשת את הלמידה, שגם ככה איננה מי יודע מה.

"וזה עוד במצב שאחד ההורים בבית. ישנן אימהות היוצאות לעבוד והילדים צריכים לנהל בעצמם את סדר היום. ישנן אימהות שהן מורות בעצמן, וצריכות להעביר שיעורים מרחוק לאורך היום. במצב כזה הן לא יכולות לנהל גם את הבית והלמידה של הילדים. ישנן אימהות לפני או אחרי לידה, שאינן מסוגלות לעמוד בכל הדרישות – סדר וניקיון בבית, לספק ארוחות, לעקוב שכולם התפללו, השתתפו בשיעורים וביצעו משימות.

הרבה אימהות שואלות את עצמן בצומת הזו, כמה עליהן להתאמץ 'ולהשתגע' על כך שהילדים אכן ילמדו"…

אכן, מצב לא פשוט. ומה את מייעצת?

"ראשית, כדי לתת פרופורציות ולהשקיט את המצפון האימהי, אני חוזרת ומזכירה שאנו נמצאים בתקופה מאד שונה וייחודית המשליכה רבות על החיים בבית, על חינוך הילדים, ועוד שלל שינויים שאולי כבר הספקנו להתרגל אליהם אך זו איננה מציאות שפויה. זה אולי מזכיר קצת את סגנון החיים בדורות הקודמים, שהילדים היו יותר זמן בבית, יחד עם ההורים. כמובן שאפשר לנצל לטובה את המצב שנוצר, כדי לשפר ולחזק את הקשר עם הילדים ולהשקיע בחינוך חסידי אמתי.

אך יש מצבים שמאלצים אותנו להתפשר מעט ולוותר על הציפיות מעצמנו. חשוב לי להעביר מסר לאימהות – בלתי אפשרי להגיע בסופו של יום לסיכום כה מוצלח ומושלם, בדיוק כמו שהיית מצפה – היום כל הילדים השתתפו בלמידה בצורה מלאה, אכלו בצורה מסודרת, התפללו וכו'.

"כל אמא צריכה לחשוב מה מתאים לה, במה היא מסוגלת לעמוד בצורה יציבה ורגועה. כמה היא יכולה לקחת על עצמה מבחינה פיזית ונפשית. אמא רגועה בבית זהו מתכון לחיים שלווים לכל בני המשפחה, לילדים משוחררים ופנויים ללמידה ולסדר יום.

ולכן מומלץ לכל אמא לעשות סדר עדיפויות ולבדוק תחילה עם עצמה, מה הכי חשוב לה שיהיה כתוב בסדר היום של הילדים ומה פחות קריטי: תפילה? ארוחה? שילמדו בכל יום משהו אחד קטן לפחות? שיתקדמו בלימוד הקריאה? שיהיו בקשר עם חברים או המורים? שילכו לישון בזמן? שיהיו עסוקים בעוד משהו חוץ ממסכים?

"שעות היום מוגבלות, צריך להכניס לתוכן את 'האבנים הגדולות' קודם כל, את הדברים החשובים והמשמעותיים שלא ניתן לוותר עליהם. אחר כך, במרווחים שנוצרו בין האבנים, נכניס עוד כמה דברים שהם בגדר בונוס, רווח נקי. לדוגמא, יכול להיות שהילדה לא תשתתף בכל השיעורים, אבל היא כן תבצע משימות חשובות ועיקריות, העיקר שהכל יתנהל ברוגע".

מה עוד ניתן לעשות כדי לעמוד בכל המטלות?

"אמא שמאורגנת מראש ויודעת מה מצופה ממנה, חוסכת הרבה כיבויי שריפות, מתח ואתגרים של הרגע האחרון. סדר יום צריך לארגן לילה לפני. לתכנן מראש כל מה שאפשר, להיערך מראש לכל מה שכבר יודעים שהולך להיות מחר. תמיד תהיינה הפתעות לא צפויות ויהיו את המורים שישלחו ברגע האחרון איזו  הודעה, שיעור או משימה. אבל בגדול, הרוב ידוע מראש. מתי מתחיל השיעור של כל ילד, בזום או בטלפון, מי ישמור על הילדים, מה הם יאכלו בארוחת בוקר ומה בצהריים ומתי אני מכינה את הארוחות. כל זה מתכננים לילה לפני.

"אני ממש ממליצה לכל אמא לקום בבוקר לפני הילדים ולקחת שעה רק לעצמה. לפני הדאגה לילדים ולכל העולם, אשה חייבת לדאוג לעצמה – לזמן לתפילה, לאכול משהו טוב בנחת, להתחיל נכון את היום. אמא שקמה יחד עם הילדים והראש שלה עדיין מעורפל מהשינה, לא מסוגלת עדיין להיות קשובה לכל הבעיות, הבקשות והקשיים שהספיקו כבר גם הם להתעורר, וכעת הם מתקיפים אותה בבת אחת ודורשים התייחסות ופתרון. אך היא רק פתחה עיניים… מי שרגילה אחרת, זה קשה קצת בהתחלה אך זה שווה. כל היום נראה אחרת. אם תהיי קשובה לעצמך ולצרכים שלך, את תהיי יותר פנויה לשמוע את הילדים".

כך נתרגל הרגל

מה על הפרק בתקופתנו המיוחדת?

"אני מוצאת את עצמי מתעסקת הרבה בסוגיות של הרגלים חדשים לילדים. דוגמא מצויה – תמיד כשמסתיים החופש, ברור להורים ולילדים שעכשיו צריך להיכנס לשגרה מסודרת, שינה מוקדמת יותר וכו', כי הרי מחר יש בית ספר. עכשיו זה לא ברור. למרות שיש למידה ומערכת שיעורים, אנחנו בבית. זה מבלבל! זה חופש או לימודים?!

"אני מלמדת אסטרטגיות לשינוי הרגלים. להרבה ילדים לא קל פתאום לישון בזמן, או להתחיל להכין שיעורי בית, לסדר את החדר ולבצע עוד הרבה משימות שנדרשות מהם. וההורים לא יודעים כיצד להתמודד עם הקושי הזה.

"אז לפני הכל, צריך להיות ברור להורה, מה הוא רוצה מהילד ועד כמה זה חשוב לו. מהו ההרגל שרוצה להקנות ומהי המטרה. לדוגמא, לאמא מסוימת חשוב שבשעה תשע הילד יהיה במיטה. היא מאמינה ששינה בזמן בריאה לילד, וילד בן 10 שמסתובב בבית בשעות הקטנות של הלילה, לא יוכל לקום בזמן ללימודים.

"אותה אמא צריכה לבדוק עם עצמה, אם היא באמת משוכנעת שזה מה שהיא רוצה והולכת להתעקש על זה, או שגם לה עוברות בראש מחשבות כמו – 'מה זה משנה מתי ילך לישון, גם ככה כל הלמידה הזו לא משהו'… אם היא בטוחה בעצמה, יהיה לה תוקף בעמידה על הכלל".

אסיפה משפחתית

"דבר נוסף וחשוב מאד – לערוך שיחה מקדימה וליידע את הילדים מראש ובזמן רגוע על הכלל החדש שעומד להיכנס לתוקפו בביתנו הקט. לשתף אותם בגובה העיניים ולומר – הייתה לנו תקופה מיוחדת, מאתגרת וכו'. מסיבות שונות שאינן תלויות בנו, התהפך לנו קצת סדר היום ועכשיו אנחנו כהורים רוצים לחזור לסדר. צריך להסביר ולפרט למה זה כל כך חשוב.

"טעות נפוצה היא להחליט על השינוי ביננו לבין עצמנו, ולצפות שהילדים ידעו על כך מעצמם ויתאימו את ההתנהגות שלהם לציפיות שלנו. זה לא ילך. הנחתה כזו היא מתכון למריבות וויכוחים בין ההורה לילד. לעומת זאת, כאשר הילד התוודע מוקדם לשינוי ולכלל החדש, הוא יודע מה מצפה לו ומרגיש ששיתפו אותו ונתנו לו מקום של כבוד ושל ילד בוגר ומבין. כעת יש יותר סיכויים לקבל שיתוף פעולה.

"סביר להניח שתהיינה התנגדויות בקרב הילדים ותירוצים רבים. לא כדאי להתנגח ולהתחיל עם מאבקי כח. יש לנהוג מצד אחד ביד חזקה ואסרטיביות, נחישות והחלטיות בנוגע להרגל החדש, אבל יחד עם זאת לנהוג בנעימות, אמפתיה, הכלה והבנה. צריך להבין את הילד שהרגליו השתבשו וטבעי שיהיה לו קשה לשנות ולחזור לסדר. עלינו כהורים לעזור לו בזה ולקבל את זה. לא לוותר, לא להרים ידיים ולא לומר חלילה – אין לי כח להילחם איתם, שיעשו מה שהם רוצים.

"הרבי הריי"ץ מסביר ב'כללי החינוך וההדרכה' שיש להבין את המהות ולהתחשב במצב הרגילות של הילד כרגע. אם הוא רגיל לישון ב-12 בלילה, ברור שיהיה לו קשה לשנות את זה ולהתחיל לישון מוקדם. צריך לנהוג ברגישות, ולדעת מראש שהוא ינסה אותנו. זה ייקח זמן וצריך להתמיד ולא להתייאש".

הכלים: שכר ועונש

ואם בכל זאת זה לא הולך?

"לכל בעל מלאכה יש כלים איתם הוא עובד. לנו כאימהות יש את הכלים של שכר ועונש אשר נועדו לעצב את ההתנהגות של הילדים ואת ההרגלים שאנו רוצים להקנות להם.

"בדורנו, המושג של עונש ככלי חינוכי פחות מתאים. הילדים מאד רגישים וחכמים, הם מבינים כבר מעצמם מה טוב ומה לא. עדיף להימנע ולהיזהר מעונשים כדי לא לשבור את האמון. גם מביקורת צריך להתרחק ככל האפשר – כמה שיותר 'ימין מקרבת' וכמה שפחות 'שמאל דוחה'.

"מניסיוני, גם ביקורת קטנה ואפילו ברמז יכולה להיחשב כעונש. אמא שאומרת לילד שהולך לישון מאוחר – 'אתה זוכר מה סיכמנו לגבי השינה…', זה מספיק לילד.

"בנוסף, כשמתכננים וקובעים כלל חדש, חשוב לדעת מראש מה יקרה אם זה לא ילך, מה עלול להיות המחיר אם הילד לא יקשיב. מתוך שיקול דעת נכון, בקור רוח וצלילות ולא ברגע של פיצוץ וכעס, כשהילד הוציא אותי מהכלים בהתנהגות שלו.

"אני כל הזמן אומרת להורים – לא מחנכים מהשרוול, צריך תכנון מראש. צריך ללמוד לחנך ולהשקיע. דברים לא יקרו לבד אם לא נחתור לכיוונם. גם כאן, יש לבחור מראש עונש, שהוא תוצאה טבעית למעשה. לדוגמא, אם הילד לא הכין לעצמו את הפרוסה בשעה עשר כפי שסיכמנו, התוצאה הטבעית והמחיר יהיה, שבעוד שעה-שעתיים, הוא ירגיש רעב. או אם הוא קם מאוחר בבוקר, הוא פספס את ה'זום' ואת המפגש עם החברים שכה ציפה לו, ועבור הילד זה עונש מספיק".

ומה לגבי פרסים והבטחות מפה ועד…?

"פרס משמעותי ומשמח לילד יכול להיות גם שבח ועידוד. הכי טוב לתאר לפרטי פרטים את המצב או התחום בו הילד היה טוב. שהילד יוכל לדעת במה הוא השתפר מאתמול להיום וזה ייתן לו תחושה טובה. זה דורש מההורים להתבונן בדקויות, לשים לב לכל שינוי בהתנהגות. לדוגמא – 'שמתי לב שהיום כששטפת כלים הברקת גם את הכיור…', 'קמת היום חצי שעה יותר מוקדם…'. אלו דברים קטנים אך משמעותיים. ילד ניזון ומתפתח מעידוד שכזה. זה בונה לו דימוי עצמי וחיבור לטוב שבו, לעוצמות ולנפש האלוקית שבו ולא חלילה לצדדים הטעונים שיפור".

לכל ילד: סדר יום אישי 

"במצבים שההורים עובדים מחוץ לבית, הילדים לומדים לנהל את עצמם, בכוחות עצמם, בלי שעומדים להם על הראש. ילד בכיתה א' ומעלה כבר יכול להבין ערך של זמן, בתיווך של מבוגר שעורך יחד איתו סדר יום אישי. כך הילד יכול להתנהל באופן עצמאי בהתאם לסדר יום הכתוב בצורה ברורה ומסודרת. יכול להיות שבשגרה הרגילה, הסנדביץ' מוכן לו בתיק וארוחת צהריים גם היא לפעמים מוגשת לו בבית הספר. עכשיו הוא נדרש להכין לעצמו וילדים מסוגלים להפתיע, הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. ילדה בת ארבע כבר יכולה לקלף ביצים קשות או למרוח פרוסות לארוחת בוקר. בזמן הארוחה, כולם אומרים לו/לה תודה על הסלט הטעים שהיא הכינה וזה מעצים את היכולות והעצמאות שלה. הילדים מרגישים טוב כשהם מכינים את האוכל וזה גם פותר הרבה מבעיית השעמום.

"הכל תלוי עד כמה אמא יכולה לשחרר ולהאציל סמכויות. עד כמה היא מחלקת את התפקידים בהתאם לגיל וליכולת. ילדים שמעורבים במטלות הבית הם בוגרים יותר ומסוגלים להסתדר ולדעת מה עושים, גם אם אמא נאלצה להשאיר אותם לבד בבית לזמן מה"…

"זה הקטן"

ומה לגבי חינוך הקטנטנים?

"בכל גיל נצפה מהילד משהו אחר, המותאם לגילו. חינוך והקניית הרגלים זה מגיל אפס, בניגוד למה שהורים רבים חושבים. מגיל שנתיים אפשר וצריך לעבוד עם הילד על התנהגות, ובטח בגיל שלוש, ילד צריך להיות כבר מחונך, לא להרים ידיים, לדבר יפה ולתקשר נכון עם החברים.

"הרבי הריי"ץ קורא לזה 'נימוסים' – ומסביר שמגיל שנתיים אפשר לחנך את הילד ולעורר את תשומת ליבו לטון הדיבור, ללמדו לבקש בצורה מכובדת, לשמור על סדר וניקיון אישי, כשהכוונה היא על גמילה או אפילו להחזיר משחק למקום ולהניח את הצלחת בפח.

"ילדים מחקים את ההורים בדרך כלל. ההורים צריכים לעבוד על עצמם כדי להצליח בחינוך ובנוסף, לעבוד עם הילד. יש ילדים שנולדים ככה, שמגיל קטן כבר הם מאד מסודרים, ולא צריך לחנך אותם להרגלים מסוימים, הם מאד נוחים וממושמעים. אך יש ילדים שזה לא יקרה לבד. צריך לשים לב מה התחום שיותר קשה לילד, ולעבוד עליו בצורה כתובה, מסודרת ועקבית ולעקוב תוך כדי התהליך האם יש שיפור. אם יש כמה דברים הדורשים שיפור, (הוא גם מרביץ לאחיות הקטנות, גם אוכל הרבה ממתקים וגם יש סביבו הרבה לכלוך) צריך לסמן מה הכי קריטי ודחוף לעבוד עליו עכשיו. כי אם נעבוד על הכל, זה יכול לשבור אותו.

"צריך לזכור שכל ילד הוא מיוחד. בחינוך המיוחד, יש יעדים ומטרות, תכנית אישית לכל ילד. אם נעשה כך לכל ילד, נעבוד איתו בצורה מתוכננת ולא בכעס ועצבים, נלמד באיזה אופן לגשת אליו על פי האופי הייחודי שלו, נעודד שיתוף פעולה, אנו נצליח בחינוך שלו בעזרת ה'".

ניצול ופיתוח כישרונות

"אני שומעת בלי סוף שאימהות אומרות שהילדים מכורים למסכים. בתקופה הזו שאין מסגרת יציבה וקבועה, קל ונח להתפתות ל'בייביסיטר' הזה ששמו סרט/משחקי מחשב וכדו'. צריך לזכור שגם אם התוכן טוב, הילד בעצם פאסיבי, הוא לא מממש את הכישרונות שלו. חשוב שיהיו גם זמנים במהלך היום שהילד לא נמצא מול מסך והוא נמצא בעשייה אמתית.

"נוצר מין מצב שאנחנו פחות מחויבים לעבודה ולסביבה. יש לנו הזדמנות פז, לאימהות שנמצאות בבית עם הילדים, להתחיל לפתח כישורים אצל הילדים. לראות מה הילד אוהב, במה הוא טוב. בזמן הפנוי כדאי לדבר עם הילד, לשמוע ממנו מה החלומות שלו, מה הציפיות, במה היה רוצה לממש את עצמו ולהתפתח, ובהמשך לראות איך מספקים לו את התנאים לכך. ילדה שאוהבת הצגות, דרמה, שירה, אפשר להסריט אותה מציגה או למצוא קהל מאזינות מבין השכנות והחברות. בתקופת הקורונה נולדו הרבה דברים יפים שילדים יצרו בחוגי הבית של ההורים – כי זה לא סתם חוגים! זה 'אחד על אחד' עם התאמה מדויקת לילד.

"לכל ילד יש צד שהוא טוב וחזק בו וגם לכל הורה. 'התפוח לא נופל רחוק מהעץ' ובדרך כלל הכישרונות של ההורים, עוברים בתורשה לילדים והילדים אף יותר יצירתיים ומפתיעים את ההורים… כאשר הורה יושב עם הילד, כדאי שהעיסוק יהיה בתחום שהילד אוהב אבל גם ההורה מרגיש מחובר ואוהב לעשות בזמנו הפנוי. כי מה שעושים בכוח, גם נראה כך. זמן איכות אמתי זה שגם ההורה נהנה ואז בטוח שגם הילד ייהנה. מותר לומר לילד, 'אני לא אוהבת לצייר אבל אני יכולה לעשות איתך משהו מעניין אחר'!".

מסר לסיום 

"אצל כל אחת, מתבטאת ומתפרשת התקופה הזו אחרת. אחת מוצאת את עצמה נלחמת במחשבות ובדאגות – 'מה יהיה עם הילדים. הם לא מקשיבים' וכו'. אחת מנסה להכריח את הילדים לעשות, אחת כבר לא מצפה מהם לכלום…

"בתקופה הזו חשוב מאד לשחרר ולהוריד את מפלס הלחץ. יש הרבה אי וודאות, יש הרבה רגעים של תסכול וחוסר אונים. תחושה של – 'לא הספקתי את כל מה שרציתי!'. אנחנו בובות על חוטים גם אם נדמה לנו שאנחנו בריאה נפרדת מבורא עולם. צריך לזכור להתחבר עם ה' בכל רגע ולבזבז פחות אנרגיות על הצורך לשלוט בכל מה שקורה בחיינו, כל מה שקורה, זה בסדר. הכל משמיים. אם כך ה' רוצה אז למה לכעוס? למה להתייאש? כל הרגשות השליליים, המתישים אותנו, נובעים מזה שאנחנו לא מקבלות את המציאות שה' בחר עבורנו. נכון שיש לנו עבודה ותפקיד בכל מצב, אבל זה לא אומר שצריך להיבהל ולהילחץ".