דבורה לאה אמיר // עטרת חיה

כאימהות האמונות על מלאכת גידול מספר ילדים (כן ירבו) באווירה משפחתית בריאה בגשמיות וברוחניות, אנו נאלצות לא–אחת להתמודד עם אי–סימטריה אובייקטיבית שקיימת בין הילדים, המאתגרת אותנו כהורים ודורשת מאיתנו גילוי ערנות, רגישות, וכמובן מערכת בקרה יעילה שתסייע לנו לגדל דור ישרים מבורך.

כדי ללמוד מעט איך מגדלים משפחות ברוכות בילדים ובכל זאת מצליחים להעניק לכל ילד את המענה הפרטי והאישי שלו, כינסנו שלושה אימהות מקסימות שמעניקות לנו השראה להתמסרות אמיתית, ולא משאירות לנו מקום לספק: הורות דורשת עבודה מתמדת.

נעים להכיר, ספרי לנו על עצמך:

רחלי: "שמי רחלי רפאל אני גרה בכפר חב"ד, עובדת כגננת בגן עיכוב התפתחותי בכפר, מדריכת כלות לבנות שאינן שומרות תורה–ומצוות עדיין (בעבר הלא הרחוק גם עבדתי במוקד הטהרה בכפר) בעלת תואר ראשון בחינוך. אם לשישה ילדים מקסימים. בעלי בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה, מטפל להעצמה רגשית, מה שעוזר לי מאוד בתחום החינוכי".

מושקא: "שמי מושקא אמא לשני ילדים מקסימים, אישה לבעלי היקר, עובדת כמחנכת בבית ספר 'שלהבות חב"ד' וב"ה מאושרת ושמחה על המקום הטוב שה' נתן לנו. אני העשירית למשפחה בת שלושה–עשר ילדים. משפחתי חמה מאד ומאוחדת. בין כולנו הרגשה של 'שבט אחים גם יחד'".

תמי: "שמי תמי, תודה להשם אמא לתשעה ילדים מקסימים ומגוונים ביופי ובאופי. בעבודתי אני עובדת כגננת, בעברי עבדתי כמדריכה בחינוך מיוחד".

שונה ומיוחד

איך לדעתך הורים למשפחות ברוכות יכולים להעניק לכל ילד את המענה שלו? לגדל שונים באחווה ואחדות מבלי לחבל בייחודיותם? ‏איך זה למעשה מתבטא אצלך בבית?

רחלי: "כל ילד הוא עולם ומלואו וזאת לא קלישאה, צריך להתייחס לכל ילד לפי הייחודיות שלו. ברוך השם, כולנו עסוקים מאוד וזה בסדר אם לא מספיקים הכל, ולא נתתי היום התייחסות לכולם. חשוב להרגיע את המצפון שלנו ולא לתת לו להפעיל אותנו.

"למעשה, אני מציעה להשתדל למצוא מה מיוחד בכל ילד/ה: אחד טוב בבישול, אחת אוהבת לנקות… – לתת לכל אחד תפקיד בהתאם. בנוסף, אני גם מחזקת אותם בתחום החלש שלהם. לזאת שלא אוהבת לנקות אני אומרת: 'אוקי, את תנקי רק חדר מסוים ותעזרי לי קצת במטבח'.

"גם מבחינה חינוכית יש ילד שזקוק יותר למחמאות… יש ילד שצריך יותר חיבוקים. צריך לראות מה הצורך והייחודיות של כל ילד ולנתב לפי זה. וכמובן להתפלל לה' שיכוון אותנו.

"לדעתי, החינוך הוא בבית! וכל הורה הוא טוב לילדים שלו. כל הורה צריך למצוא את הדרך בה הוא טוב. לתת ללב שלנו להרגיש את הילדים שלנו וללכת עם הלב. כמובן אם יש ילד מאתגר במיוחד או ילד שתמיד יש לו עימותים עם האחים וההורים, כדאי לפנות לאנשי מקצוע מתאימים ולקבל הנחיה איך להתנהל עם הילד הספציפי. זה לא אומר שאני הורה לא טוב, זה אומר שיש לי אתגר עם הילד הזה.

"‏בעיניי, חינוך קשור בזוגיות. יש הרבה דברים שאנחנו בתור זוג לא מסכימים איתם או חונכנו אחרת. אני יושבת עם בעלי מפעם לפעם ויחד אנו מקבלים החלטות משותפות לגבי הילדים.

"אני משתדלת מאוד, אך לא תמיד זה מתאפשר, לקחת ילד לזמן איכות אישי עימי. לשבת איתו, לשמוע אותו, אני רואה מי צריך את זה יותר כרגע ובוחרת בהתאם".

מושקא: "הקב"ה נותן להורים את הילדים ויחד עם זה את השוני הייחודי של אחד מהשני. לדעתי, כל הורה מכיר את ילדיו בצורה ממוקדת ונכונה לפי האופי הספציפי שלהם, בדרך הזו מתאפשר להתבונן ולהגיע לכל ילד – למקום האישי והייחודי שלו.

"האחווה והאחדות בין האחים מאד מושפעות מפעילותם של ההורים בעניין – עד כמה ההורים נותנים את המפגש והכימייה בין האחים והאחיות. אני מאד מחזיקה מכך שכל ילד הוא ייחודי ומיוחד מעצם היותו ואין תחליף לקיומו. בתור אמא אני רואה שכל ילד נותן לנו אור אחר בבית! כל אחד מגלה את המקום המיוחד שהוא מביא איתו שאף אח/ות לא יכולים להחליף אותו בו.

"בילדותי, מטבע הדברים היו מצבים בחיים שלא כל הילדים יכלו לקבל אותו דבר… כאן נכנס תפקיד ההורים לחשוב איך להביא זאת לילדים, באיזו צורת הסתכלות הם מגישים לילדים את העניין שכעת הם לא יקבלו מה שהאחים האחרים מקבלים. יחד עם זאת, באותה נשימה, על ההורים להביא מקום של רגישות רבה ולתת להם מענה אחר/צ'ופר נוסף לאותם האחים שלא קיבלו מה שאחרים כן קיבלו. כך הם נרגעים ומרגישים שהם נוכחים בתמונה ולא חלילה שכחו או רמסו אותם"…

תמי: "זו שאלה טובה וזו עבודת חיים. אני ממש רואה את השוני והייחודיות בילדיי כבר בהיוולדם. ילד אחד יותר מסתדר עם השינה והשני היו איתו קשיים גדולים; תינוק אחד ינק הרבה זמן והיה מחובר אליי ותינוק אחר פחות… ממש ראיתי מילד לילד כמה כל אחד הוא שונה וכמה איני יכולה לנהוג בילד השלישי או החמישי כפי שנהגתי עם הראשון. אני זוכרת שניסיתי בילד השני את צורת ההשכבה של הגדולה וזה פשוט לא הלך. לקח לי קצת זמן, אבל אז הבנתי שהוא פשוט שונה ממנה ולכן אני צריכה לעבוד איתו בדרך שלו. כך גם בענייני האוכל, ילדים מסוימים אוהבים ואוכלים הכל אצלי ואחרים יותר בררניים; גם בין הבררניים, עם ילד אחד אני רואה שאני צריכה לנהוג בדרך כזו ועם השני בדרך אחרת.

"חשוב מאד להשתדל ולא להבליט את הקשיים או החסרונות של האחד בין האחים, אלא להשתדל להעצים ולהבליט את הכשרונות, המעלות והיתרונות של כל ילד בעיני אחיו.

כך לדוגמה כשיש התוועדות בביתנו, אאפשר לכל אחד להביא את אהבתו, יכולותיו וכשרונותיו לידי פועל. יש לי ילדה שעורכת שולחן נורא יפה, יש לי ילד ששר מדהים, ילד אחר כותב מקסים ואחת מבשלת ממש טעים וכך, כל ילד בביתנו מתגייס ועושה לפי מה שהוא אוהב או טוב בו במיוחד.

"צריך לשים לב מי זקוק ליותר מילים טובות ומחמאות, מי למגע אוהב, מי לזמן איכות וגם ללמד אותם לשתף ברגשותיהם ובצרכיהם: 'אמא אני כועס עכשיו', 'אני צריך להיות לבד', 'אבא, אני מאוכזב כרגע', 'אני רוצה חיבוק' וכדומה".

סיפור לסיום:

רחלי: "יש ילדים שצריכים יותר להבין, יותר לשאול. הבן שלי הגדול שאל את בעלי פעם: 'אבא למה צריך להגיד "מודה אני", למה מתפללים?' ועוד כל מיני שאלות שהביעו רצון להבנה. בעלי החליט להוציא ספרי ילדים בנושא והם נקראים: 'אבא למה?'. בספרים הוא מסביר את טעמי המצוות בצורה חוויתית, בהירה ומאויירת בהתאם".

מושקא: "לפני מעל עשר שנים אחד האחים שלי התחתן בחו"ל. באותה תקופה הכרטיסים היו יקרים ביותר – 1600 דולר לכרטיס(!) ולא היה שייך לממן כרטיסים לשלושה–עשר אחים. אני הייתי אז בכיתה ח' והוחלט שרק אחיי הגדולים יטוסו ואני אשאר לשמור על שלושת האחים הקטנים.

"ממש לפני הטיסה, כשכולם כבר מאורגנים. אבא שלי ניגש אליי, הוציא את הדולרים שקיבל מהרבי, שלף דולר אחד ואמר לי: 'מושקא בגלל שאנו רואים בך אחות גדולה שמסוגלת לשמור על האחים הקטנים כשכולם בחתונה הולכים לשמוח, אז אני נותן לך את הברכה של הרבי שליט"א מה"מ'.

אז נכון, לא כל האחים יכלו להשתתף בחתונת האח, אבל ההורים 'ראו אותי' והשאירו לי דולר וכן לכל אחד מהאחים השאירו מתנה".