• לקראת ט"ו בשבט: "עושה פרי למינהו"

    הגדלה

    נכון שהורים נוטים לחוש חוסר נחת משמעותי רב יותר מילדים בעלי 'חסרון' דומה להם, אבל ה"בעל שם טוב" כבר אמר שההסתכלות בזולת דומה להסתכלות במראה, שבה משתקפת המציאות העצמית... • לקריאה

    מראה מגדילה

    נכון שהורים נוטים לחוש חוסר נחת משמעותי רב יותר מילדים בעלי 'חסרון' דומה להם, אבל ה"בעל שם טוב" כבר אמר שההסתכלות בזולת דומה להסתכלות במראה, שבה משתקפת המציאות העצמית. כלומר: הגיוני ביותר שאחד מההורים ירגיש שתכונה מסויימת בילד 'מקפיצה' אותו, ואילו ההורה השני יתייחס בסלחנות רבה יותר לאותה תכונה (כאשר להורה השני תכונות / מעשים אחרים המגרים את סף ההכרה).

    זהירות! סימביוזה!

    במצב כזה צריך לעבוד חזק מאד עם מודעות ו'מח שליט על הלב'.

    שלב ראשון, שכבר הוזכר במדור זה במסגרת הסקירה של שיטת יוח"ח הוא להיזהר מסימביוזה. לדעת שהילד הוא ישות נפרדת ממני, עם התמודדויות, כישלונות והצלחות משלו. יש לו את הדרך אותה הוא צריך לעבור, עם הכלים שקיבל מהקב"ה לצורך כך, ואותנו הציב הקב"ה בצידי דרכו על מנת לכוון ולעזור לו.

    שלב שני יהיה הצפיה הממוקדת והאובייקטיבית – ככל הניתן – בילד: איך, מתי, עד כמה ובאיזה אופן הוא נתקל בקושי המדובר. ננסה לזהות את דרכי ההתמודדות שלו – וממבט מן הצד. באופן של הסתכלות 'קרה' ואובייקטיבית, בעין של מאבחן, ללא מעורבות רגשית.

    אין ספק שמדובר בעבודה לא פשוטה, אבל אם נצא לדרך מתוך מודעות ורצון נחוש, ונעשה מאמץ לא להגיב תוך כדי צפיה, נגלה מפעם לפעם יותר ויותר יכולת להכיל את העניין, ואולי גם נגלה שהוא לא כל כך נורא כמו שחשבנו בתחילה.

    הזדמנות פז ל'סיבוב שני'

    לאמיתו של דבר, מלבד זאת שה' נתן לנו את הילדים עם התכונות הדומות האלה כי דווקא אנחנו שעברנו מסלול דומה כל כך (דומה ולא זהה!) יכולים לעזור לו מנסיוננו, ולעיתים גם באופן של "בדרך הזו לא כדאי ללכת, מניסיון – היא לא מובילה החוצה מהסבך". דווקא כאשר הסיוע נעשה ממקום ניטראלי ומכיל, הרי יש לנו כאן את האפשרות המדהימה לאפשר לנו עצמנו לזהות ולתקן את אותן נקודות חולשה, ולא מתוך עמדת נחיתות ש'מקפיצה' אותנו – כי אנחנו מרגישים שוב 'נכשלים', אלא מתוך ראיית הזכות וההזדמנות לתקן. מתוך הכלה, סובלנות וסבלנות גם לקצב האישי שלנו.

    ולכן השלב השלישי יהיה שימוש בכוחות היחודיים שלנו (ושל הילד כשאנחנו מסייעים לו לעבוד על "שיעורי הבית" שה' נתן לו) על מנת לתקן בעזרתם את הטעון תיקון.

    גם אותם התנהגויות והתנהלויות שראינו בבית ההורים והבטחנו לעצמנו לא לחזור עליהם – נכנסים באותו גדר – כאשר על ידי זיהוי אובייקטיבי, קבלה, הכלה ועבודה מתונה עם מח שליט על הלב – נגיע בעזרת-ה' לתוצאות.

    אם כי, מן הראוי להעיר – ש"רוב שנים יודיעו חכמה" ולפעמים מגלים שמשהו שבתור ילדים חשבנו שאנחנו נפעל בו אחרת, הרי בסופו של דבר מותר להודות שטעינו ויישמנו את "שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אמך".

    בהצלחה!

    88

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה